מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

הרפאטריאציה מברית המועצות וחלקם של היהודים בה

ישראל גוטמן, "היהודים בפולין לאחר המלחמה", ילקוט מורשת ל"ג, עמ' 62-102 ול"ד, עמ' 121 – 150, 1982
1/01/1982

 

הרפאטריאציה מברית המועצות וחלקם של היהודים בה 

הרפאטריאציה של פליטים יהודים מברית המועצות לפולין התבצעה בשלבים אחדים. חלק מהפליטים חזר עם הצבא הפולני שנכנס לפולין; כמו כן התנהלה הסתננות איטית של יהודים ולא-יהודים דרך הגבולות החדירים ובאופן זה חזרו אלפים אחדים של יהודי פולין, ביניהם אנשי התנועות החלוציות שהיו ממייסדי תנועת ה”בריחה” מפולין27. 

שחרורה של טריטוריה פולנית ויצירת מימשל פולני זמני העלו על סדר היום את בעיית החזרתם של הגולים הפולנים שרובם הועברו, בדרכי כפייה, לארצות גירוש ובתי כלא בברית המועצות, וכן פולנים שישבו במערב אוקראינה, מערב בילורוסיה ובמחוז וילנה, שטחים אשר בתקופה שבין המלחמות היו חלק מהמדינה הפולנית ועתה נכללו בתחומי ברית המועצות. העניין הפולני בישיבת בני עמם לגבולם הואץ מחמת הירידה הדרסטית בשיעור האוכלוסיה בפולין המשוחררת לעומת המצב הטרום-מלחמתי (האוכלוסיה פחתה בארבעה עשר מיליון) וכן עקב הצורך הדחוף ליישב את השטחים המערביים הגרמניים שנמסרו לפולין והתרוקנו מתושביהם הקודמים. 

מעמדם המשפטי והאזרחי של הפליטים היהודים מפולין בברית המועצות היה מסובך מאד. לפי צו הסובייט העליון ב-29 בנובמבר 1939 הפכו כל תושבי אוקראינה ובילורוסיה שהיו בשליטת פולין, לאזרחים סובייטיים. בעקבות ההסכם הפולני-סובייטי באוגוסט 1941 חלה חנינה כללית על תושבי המדינה בעבר, אך בשלבי הגיוס ל”צבא אנדרס” הודיעו השלטונות הסובייטיים כי בתור מחווה של רצון טוב הם מוכנים להכיר בבני הלאום הפולני שישבו באוקראינה ובבילורוסיה כרשאים להתגייס לצבא הפולני, אך אין זה חל על היהודים שישבו באזורים אלה. בינואר 1943 נאלצו כל הפליטים הפולנים, היהודים ולא-יהודים, לקבל אזרחות סובייטית זמנית; ולהלכה גם חיילי הצבא הפולני שהוקם בחסות הסובייטים וגם אנשי “איגוד הפטריוטים הפולנים” היו אזרחים סובייטיים. מובן, איפוא, כי היתה קיימת חרדה בקרב הפליטים היהודים, שמא לא יינתן להם לצאת את תחומי ברית המועצות בתום המלחמה. אי שקט וחוסר ודאות גברו עוד יותר לאחר שנודע כי ב-22 ביוני 1944,  כלומר חודש לפני שחצו הסובייטים את הגבול הפולני החדש, הוסכם להעניק זכות ויתור על האזרחות הסובייטית (ושיבה לפולניות) לחיילים ואזרחים שסייעו בתהליך שחרורה של פולין והם בני הלאום הפולני, ולא נכללו בהסכם זה יהודים שהיו בעבר אזרחי פולין. 

גילויי נכונות לרכך את עמדתם זו סיפקו הסובייטים רק בשלבים הראשונים של הגיוס לצבא הפולני שהוקם בחסותם. בתחילה, עת לא היו בטוחים אם יימצאו די פולנים כדי למלא את שורות הדיביזיה הראשונה על שם קושצ'ושקו, הם לא דיקדקו הרבה וכמעט כל היהודים שביקשו להתגייס נתקבלו לצבא. סימן בולט יותר, המלמד על שינוי במגמה המדינית, נמצא בהקמת ועד יהודי נפרד במסגרת "איגוד הפטריוטים" במוסקבה, באמצע שנת 1944. לועד צורפו סופרים, אמנים, עסקני ציבור ואף איש "אגודת ישראל" הרב אלחנן סורוצקין נכלל בו. בראש הועד הועמדו ברל מארק, שלימים ניהל את המכון היהודי ההיסטורי בורשה, ודוקטור דוד ספארד28. 

פ.ק.ו.נ. גילה את תמיכתו בהחזרת היהודים לפולין בשעת כריתת ההסכמים הראשונים עם הרפובליקות הסובייטיות – האוקראינית, הבילורוסית והליטאית – בספטמבר 1944 על חילופי אוכלוסין. בהסכמים אלה ובשיחות עם נציגי השלטונות הסובייטיים דובר על רשות הניתנת לאוכלוסיה הפולנית והיהודית בשטחים שהיו בעבר חלק מפולין, וסופחו לברית המועצות, לעבור למדינה הפולנית החדשה29. בשטחים אלה (מערב אוקראינה ומערב בילורוסיה) לא היו יהודים רבים; נותרו מהם רק ניצולים מועטים וכן יהודים שנעו למקומות אלה מעומקה של ברית המועצות, מודרכים על ידי תחושה מרחיקת-ראות שמכאן יהיה קל יותר לצאת מברית המועצות. מעריכים כי בין עשרים לשלושים אלף יהודים נכנסו לפולין על בסיס הסכמים אלה, שביצועם החל לקראת סוף 1944 ונמשך בעיקר ב-1945 והגיע לקיצו רק ב-1947. אולם, אם מבחינת היקפה של הרפאטריאציה מילאו ההסכמים האמורים רק תפקיד חלקי מאד, הרי היתה להם חשיבות עקרונית רבה. העובדה שרפובליקות סובייטיות, שבתחומי מדיניות החוץ לא יכלו לעשות שום צעד בלי רצונה של מוסקבה, הסכימו לצרף לפולנים רק בני מיעוט אחד מבין כל המיעוטים שהתגוררו מקודם במדינת הפולנים – ואלה היהודים – הצביעה על נכונות לאפשר את חזרתם לפולין של הפליטים היהודים מברית המועצות. ההסכמים האמורים לא כללו את היהודים שחיו בין המלחמות בליטא העצמאית. אף כל פי כן עלה בידי חלק מהניצולים בני ליטא לנצל את האנדרלמוסיה ששררה בתקופה הראשונה של השחרור, כדי לעבור למחוז וילנה, ומשם לנוע יחד עם היהודים תושבי אזור זה שהותר להם להתפנות לפולין. 

הסכם מלא ומפורש להחזרתם של כל הפולנים והיהודים שנקלעו לברית המועצות בתקופת המלחמה נחתם במוסקבה רק ב-6 ביולי 1945, כלומר כחודשיים לאחר תום המלחמה. הסכם זה היה כרוך בהקמת ממשלה פולנית חדשה, שכונתה "ממשלת האחדות הלאומי", וכללה בתוכה יסודות מסויימים מבין גולי לונדון עם מיקולאיצ'יק בראש, וכן מגוון רחב למדי מהמרכז והשמאל הפוליטי בפולין שלפני המלחמה. ממשלה זו זכתה להכרת ארצות המערב ומוסקבה גילתה כלפיה, על כל פנים בצעדיה הראשונים, יחס ותרני לכאורה. ההסכם דיבר על "זכותם של בני הלאום הפולני ובני הלאום היהודי בברית המועצות להחליף את אזרחותם הסובייטית ולחזור לפולין; וכן על זכותם של בני הלאומים הרוסי, האוקראיני, הבילורוסי, הרותני והליטאי, המתגוררים בתחומיה הטריטוריאליים של פולין, לוותר על אזרחותם הפולנית ולעבור לברית המועצות"30. הלשון הבלתי-מסוייגת של ההסכם, שהבטיח את דרך השיבה לפולין לכל פולני ויהודי פולני, ללא הבדל השקפה או האשמה שהוטחה עליו על ידי השלטונות והמשטרה הסובייטיים, נחשבה "נצחון לקו הפוליטי של 'איגוד הפטריוטים הפולנים' " "האופציה לשוב מכחישה את השמועות שמפיצה הריאקציה, אשר עשתה שימוש ברגשות הפטריוטיים [של הפולנים] וגעגועיהם לארצם, והלחישה שלא לכולם יינתן לחזור לפולין, כדי לגרום פילוג בשורות הפליטים הפולנים"31. 

לשם מימוש זכות הרפאטריאציה הוקמה ועדה מעורבת סובייטית-פולנית שפעלה במוסקבה ומוסדות פולניים מקבילים, עליהם הוטלו גם תפקידי הקליטה. תהליך הרפאטריאציה על פי הסכם יולי 1945 היה כרוך בסיבוכים לא מעטים. התגלו קשיים בקביעת אזרחותם של הפונים, משום שרבים מן הפליטים הפולנים לא היו מסוגלים להציג תעודות המאשרות את אזרחותם הקודמת. הצד הפולני ביקש לנהוג לקולא כלפי הפונים ואילו הסובייטים נקטו ביחס מחמיר יותר, כנראה מתוך חשש שלשורות היוצאים יסתננו אזרחים סובייטיים וכן אוקראינים ובילורוסים שמקודם התגוררו בפולין. הקצב של העברת הפליטים הואט גם בשל המחסור ברכבות, בלבוש ובציוד חיוני ליוצאים. 

פעמים אחדות הוארך מועד ההרשמה לשיבה לפולין, שלפי ההסכם המקורי צריכה היתה להסתיים בנובמבר 1945. אם בקרב השבים מפולין על פי ההסכמים עם הרפובליקות הסובייטיות מספטמבר 1944 היה אחוז היהודים זעום, הרי ניכר מאד חלקם של היהודים במניין החוזרים בגלי הרפאטריאציה כתוצאה מההסכם ביולי 1945. המספר הכללי של פליטים וגולים פולנים שהוחזרו מברית המועצות בשנים 1945-1949 לפי הסכם יולי 1945 הסתכם במאתיים שישים ושישה אלף עשרים ושבעה בני אדם. במספר כולל זה של רפאטריאנטים היו כמאה שישים וחמישה אלף יהודים (מאה חמישים ושבעה אלף ארבע מאות ועשרים פליטים יהודים חזרו מברית המועצות עד סוף יוני 1946 וקרוב לשמונת אלפים בשלבים המאוחרים יותר עד סוף שנת 1949)32.  

בכך לא נסתיימה כליל תנועת הרפאטריאציה של פליטים וגולים מברית המועצות. לאחר סיום השלב שהתנהל עד סוף שנת 1946 פנה יוזף צירנקביץ', ראש ממשלת פולין, אל השלטונות הסובייטיים וביקש לאפשר יציאתם של סוגים מסויימים מקרב הפליטים הפולנים שמטעמים שונים לא נכללו בזרם היוצאים. הסובייטים נענו באופן חלקי לפניה הפולנית ובאופן כזה נמשכה החזרה סלקטיבית של פליטים פולנים בין השנים 1947-1949, אולם גם לאחר תום תקופה זו לא מימשו כולם את זכותם לשוב לפולין. היציאה נמנעה בעיקר מזוגות מעורבים, בהם רק צד אחד היה בעל אזרחות פולנית. היו כנראה גם קטגוריות נוספות, כגון סוגים מסויימים של אסירים, שלא רצו או לא יכלו לממש את זכותם לצאת מברית המועצות ולשוב לפולין. לאחר המפנה שחל בפולין באוקטובר 1956, עם שובו של ולדיסלב גוֹמוּלקה לפולין, הוסכם על חידוש הרפאטריאציה ובשנים 1957-1959 הגיעו לפולין מאתיים ארבעים ושישה אלף שלוש מאות ושבעים רפאטריאנטים, מהם כעשרים אלף יהודים33. מן הראוי לציין כי בכל שלב של המשא ומתן ועם חידוש תנועת הרפאטריאנטים נכללו בין בעלי הזכות לצאת לפי רצונם החופשי פולנים ויהודים בעלי אזרחות פולנית והנלווים אליהם. 

הסקירה והסיכום של גלי הרפאטריאציה מאפשרים לנו להגיע למספר כולל של יהודי פולין שניצלו בברית המועצות (כולל מפוני "צבא אנדרס") וחזרו מארץ זו לפולין: 

 

החיילים היהודים שיצאו מברית המועצות במסגרת "צבא אנדרס" 

ואזרחים יהודים שנלוו אליהם                                                       6,000 

חיילים וקצינים יהודים בצבא הפולני שבחסות הסובייטים                 13,000 

רפאטריאנטים יהודים על פי הסכמי ספטמבר 1944                                    25,000 

רפאטריאנטים יהודים על פי הסכם יולי 1945                                 165,000 

רפאטריאנטים יהודים בשנית 1957-1959                                     20,000 

                                                                                                _________________ 

סך הכול                                                                                                229,000 34 

 

מספרים משוערים אלה אינם מוסרים תמונה מדוייקת של שיעור יהודי פולין שניצלו בברית המועצות. יש לקחת בחשבון שמספר הרפאטריאנטים שהבאנו לעיל כוללים אלפים אחדים מבין יהודי ליטא וכן בני-זוג שלא ממוצא יהודי-פולני אשר הורשו לצאת וגם ילדים של יהודי פולין שנולדו בשנות השהות בברית המועצות. מאידך גיסא, מותר לשער שאלפים אחדים מקרב יהודי פולין לא מימשו את זכותם לצאת ומסיבות שונות בחרו להישאר בברית המועצות. 

נשוב עתה לדיוננו ונעקוב אחרי קורות היהודים השבים ממדינת הסובייטים לפולין. מהנתונים שהוצגו על ידנו מסתבר שהזרם הגדול של רפאטריאנטים יהודים הגיע לפולין בשלהי שנת 1945 ובעיקר בחודשים הראשונים של שנת 1946. האחוז הגבוה של יהודים בקרב החוזרים, בפרק זמן זה, עשה רושם קשה על פולנים, שפירשו את תנועת הרפאטריאציה כ"הצפה מחודשת של פולין ביהודים". 

כניסתם של מאתיים אלף יהודים בשנים הסמוכות לסוף המלחמה, הציבה בעיה מסובכת בפני שלטונות פולין החדשה. היהודים החוזרים היו חסרי-כל, אך לא ניתן היה בקלות להחזירם לדירותיהם הקודמות ולהשיב את רכושם ופרנסותיהם. מצד שני, שלטונות פולין לא יכלו להתנער ממחוייבות כלפי היהודים, אשר היו הקורבן העיקרי של הפולש הנאצי וסבלו לא מעט מהאנטישמיות הפולנית. ברור היה גם שהיחס אל יהודי פולין שנותרו ישמש אחד המבחנים החשובים לשלטון החדש והוא אשר יקבע לא במעט את עמדת המערב כלפי התמורה הפוליטית שהתחוללה בפולין. 

בנסיבות אלו שימש לשלטונות פתרון נוח ורצוי ריכוזם של היהודים השבים בשטחים המערביים של המדינה, אלה שניטלו מגרמניה וצורפו לפולין החדשה. הפולנים היו מעוניינים ביישוב מהיר של השטחים, מהם נמלטו או גורשו התושבים הקודמים. כמו כן עקפה ההפניה של היהודים לשלזיה התחתית ולאזור שטטין חיכוכים עם פולנים שהשתלטו על בתים, עסקים, דירות ורכוש יהודי, דבר ממנו השתדל להימנע השלטון החדש. לאמיתו של דבר, גם מנקודת-ראות יהודית היה הריכוז בשטחים החדשים מוצא חיובי. הנסיון המר, בו התנסו היהודים שחזרו למקומות מושבם הקודמים, ההסתה האנטישמית הגוברת ומסע הרציחות המתפשט הגיעו גם ניצולים במרכזה של פולין והשבים מהמחנות במערב לתור אחרי מפלט בערים ובעיירות בשטחים המערביים. פעלה כאן גם הנטיה המסורתית של היהודים להתקבץ ביישובים עירוניים בהם מצוי ריכוז ניכר של יהודים, נטיה שהתחזקה ביתר-שאת כתוצאה מן השואה והכמיהה של השרידים להימצא בקרב יהודים. רכבות הרפאטריאנטים כוונו היישר לשטחים אלה ונאסר על הנוסעים לרדת באמצע הדרך35. 

בדין וחשבון הרשמי של הועד המרכזי של יהודי פולין על התקופה מינואר עד יוני 1946 נאמר בעניין הרפאטריאנטים: “השאלה היכן להושיב את הרפאטריאנטים היתה לבעיה המרכזית של הרפאטריאציה. עוד בברית המועצות, בעת ההכנות לרפאטריאציה, הופצה ברבים באוכלוסיה היהודית (ובייחוד בין חלקה האקטיבי שהיה מאורגן באיגוד הפטריוטים הפולנים) הסיסמה על התיישבות – לאחר החזרה לפולין – בשטחים המערביים. לצד הנקודה הפוליטית, שהתבטאה ברצון ליטול חלק במבצע הממלכתי הכללי של איכלוס השטחים המשוחררים, פעלו גם מניעים מעשיים טהורים. מן הדין היה להתחשב בעובדה שמוצאם של היהודים החוזרים הוא מערים ועיירות בהן לא יוכלו להתיישב בשל ההרס הגדול שגרמה המלחמה. היהודים היו שבורים באופן נפשי לנוכח האסון שפקד אותם כתוצאה מהרציחות הנאציות, והם נמשכו ליישובים גדולים יותר, בהם נתקיימו אפשרויות לחיות באווירה לאומית ותרבותית נאותה. לא חסר חשיבות היה הנימוק של הבטחת הבטחון האישי ודבר זה היה, כמובן, קל יותר להשיג ביישובים גדולים יותר. מסיבות אלו ברור היה שחייבים לכוון את הרפאטריאנטים בעיקר לשטחים המערביים. היות והגרמנים עזבו את האזור, ניתן היה, ללא קשיים, להבטיח למגיעים קורת-גג מעל ראשם וסידור ראשון. גם השאלה של העסקת יהודים בתעשיה המוקמת היתה כאן קלה יחסית36. 

סקירה זו אף על פי שאינה קוראת תמיד לתופעות בשמן הנכון, מסתירה טפח ונמנעת מלהדגיש מניעים בלתי-נוחים למשטר, הרי עומדת היא בעיקר על הסיבות שקבעו, הן חוגי השלטון והן היהודים, לריכוזם של השבים בשטחים המסופחים במערב. כך, איפוא, ריכוזיהם המסורתיים של היהודים בפולין, ובייחוד בדורות האחרונים, שבמזרח ובמרכז המדינה, הועתקו לאחר המלחמה למערב, לערים כמו ורוצלאב, שצ'צ'ין, ואלבז'ין, ליגניץ. הערים המרכזיות בפולין, בהן התגוררו לפני המלחמה מאות ועשרות אלפי יהודים, ננטשו כליל. כך, למשל, ישבו באמצע שנת 1946 בורשה אלפיים שבע מאות שמונים ושבעה יהודים, בלובלין 

שמונה מאות עשרים וארבעה ובביאליסטוק – אלף שלושים ושישה יהודים. רק בלודז', אליה הועתקו המוסדות היהודיים מלובלין ובאותה עת שימשה מרכז לחיים היהודיים המתחדשים, ישבו עשרים ושישה אלף חמש מאות שלושים ושמונה יהודים; ואילו בעיר ורוצלאב (ברסלאו הגרמנית) נמצאו אז שישים ותשעה אלף תשע מאות תשעים ושלושה יהודים ובשצ'צ'ין (טשין הגרמנית) – שלושים אלף שמונה מאות שבעים ושלושה. כשמונים אחוזים מכלל הרפאטריאנטים מברית המועצות התיישבו, איפוא, בשטחים המערביים ובשלזיה העילית 37. ראשוני היהודים שהשתכנו באזור שלזיה התחתית היו יהודים ניצולי מחנות הריכוז שבאזור, ואליהם הצטרפו יהודים ממקומות אחרים שהיוו גרעין קולט ומושך את התנועה הגדולה של הרפאטריאציה. 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial