מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

גולה מירא

מכתב, מתוך: ילקוט מורשת, חוברת א', נובמבר-דצמבר 1963

גולה מירה ("לידקה"), חברת פ.פ.ר. מהאישים המרכזיים במחתרת היהודית בקראקוב. באמצעותה הוקם הקשר עם החלקים הפולניים של פ.פ.ר. בעיר קראקוב. יחד עם הירש באומינגר יסדה קבוצה לוחמת מעורבת של אנשי השומר הצעיר, פ.פ.ר. וכן חברי פ.פ.ר. פולנים. החברים היהודים ביצעו פעולות משותפות ומשולבות עם הפולנים עוד בזמן קיום הגיטו היהודי בקראקוב. 

גולה נאסרה וזמן מה ישבה בבית הסוהר יחד עם גוסטה דוידזון-דרנגר (מחברת "יומנה של יוסטינה"). על תקופת בית הכלא מסופר: "שתיים היו המנהיגות ואם אפשר לומר הרועות הרוחניות של הנידונות למוות, גולה מירה וגוסטה דרנגר, הבנות ראו בגולה – שאיבדה כבר תינוקת בגיטו – את נציגת החזית האנטי-נאצית הגדולה במזרח. היא היתה כותבת שירים ואף קוראת אותם בקול בפני חברותיה לתא. משיריה ידועים "אירופה בדם", "במקום הקדמה" ו"אדע טורים". כן כתבה שיר ביידיש "ביים וויג פון מיין קינד" (על יד ערש ילדי).  

(לפי דוקטור א. באומינגר: מורדי גיטו קראקא). 

גולה מירה נספתה בשעת בריחתה מבית הכלא ב-29 באפריל 1943. המכתב המובא כאן נכתב על גבי גלויה ונשלח אל הוריה של גולה, ששהו בשוויץ (המקור בארכיון "מורשת"). 

 

10.3.1942 

אמא ואבא,  

איני יכולה למנוע מכם את הכאב הזה. סלחו לי. מה תועיל ההשתקה, אם בסוף צריך יהיה בלאו הכי לספר, והכאב יכאב תמיד באותה מידה עצמה. יורק לא חי. אל תבקשו ממני פרטים עתה. 

אני נשארת אצל הדודים. קל לי יותר להשאר אצל הקרובים שאהבו אותי ואת הילד. אל תתענו ואל תצערו עצמכם יקרים. ביחוד את, אמא, תתחזקי. אני אתגבר איכשהו גם על זה, הפעם אסון אמיתי. מאד אני מבקשת, שאו את זאת בשקט.  

 

1.5.1942 

את הגלויה עכבתי עד עכשיו. חשבתי שמשהו מכם יגיע וחוץ מזה העדפתי לאחר ככל האפשר במסירת הבשורה. יכולתי גם לא לכתוב לכם על כך, אולם זה תבע ממני שקרים מכאיבים מדי על הילד, והרי אילו התעלמתי מיורק בכלל, הייתי רק מגבירה את האי-שקט שלכם. הילד כבה לפתע באופן בלתי צפוי. זה היה בוודאי הקשה ביותר שעבר עלי בימי חיי.  

איני נותנת לדודה להוסיף לכתוב, כי לשם מה ועל מה יכולה היא לכתוב ברגע כזה. שאהבו אותנו שנינו ורצו בנפלאות הרקיע למעננו. שגם בשבילם זאת היתה מהלומה נוראה? שהם טובים אלי כל כך ובעלי טאקט כפי שרק אנשים קרובים באמת יודעים להיות. טוב יותר ונכון שעל כל זה אכתוב לכם אני. 

מצבם הוא בינוני, פעם גרוע ולפעמים טוב יותר. העיקר הוא שהם בריאים. אני מנשקת אתכם חזק. אל תדאגו בגללי, אני מבקשת את זאת מכל לב. 

                                                                                                            גולה     
הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial