מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

יהושע רובינו ביכלר

 

יהושע (רובינו) ביכלר ז"ל, מנהל ארכיון מורשת לשעבר נולד ב-1 בינואר 1929 בעיר טופולצ'אני שבצ'כוסלובקיה. 

הוריו ניהלו בית יהודי חם ושמרו על המסורת היהודית, אך כאנשים משכילים ומודרניים, הם נהנו ללכת לתיאטרון ולקונצרטים. האב אהב מאד ספורט.  

בזמן השואה נשלח יהושע למחנות אושוויץ-בירקנאו ובוכנוואלד ושרד שתי "צעדות מוות". כששוחרר, לאחר תלאות רבות, הוא חזר לעירו טופולצ'אני.  

כל זמן שהייתו במחנות האמין שבתום המלחמה יפגוש את אביו. האב לא חזר ויהושע הצטרף לתנועת השומר הצעיר, שעם חבריה עלה למדינת ישראל בשנת 1949 בצורה לגאלית. עם רדתו מהאוניה התגייס לצבא ולחם במלחמת השחרור. לאחר המלחמה הגיע לקיבוץ מענית, לגרעין "להבות חביבה". משם התיישב בקיבוץ להבות חביבה.  

 

יהושע נפטר באופן פתאומי באוגוסט 2009 והשאיר אחריו אישה, אסתר, שלושה ילדים, שכולם גרים בקיבוץ: רותי הבכורה, ענת ויוסי, ושמונה נכדים. 

 

ביכלר, יליד העיר טופולצ'ני שבסלובקיה, הוא ניצול צעדת המוות שיצאה ב-18 בינואר 1945 מאושוויץ. בעדותו השמורה בארכיון מורשת, הוא מספר על ההתרחשויות במחנה ערב היציאה לצעדה: 

 

"ערב אחד, ב-17 בינואר 1945, שמתי לב לתכונה מיוחדת בתוך הבלוק. אנשים מתרוצצים, כל אחד מכין לו איזה תרמיל ואורז את החפצים האישיים. לא הבנתי מה קורה... לא ידענו מה פשר הדבר, בכל אופן, נדלקו אצלנו נורות אזהרה. הייתה לנו מן רגישות מיוחדת להתרחשויות לא-שגרתיות. זה היה כבר בדם. כששכבתי באותו ערב לישון, לא תיארתי לעצמי שיהיה זה הלילה האחרון שלי באושוויץ", בבוקר המחרת, ה-18 בינואר, "איש הס"ס האחראי הודיע לנו פתאום שמפנים אותנו וכולנו יוצאים מיד לדרך. פרצה בהלה, התרגשות... מה שהדאיג במיוחד היה שלא קיבלנו אפילו את מנת המרק ויצאנו בלי כל אוכל לדרך. צעדנו בליווי אנשי ס"ס עד לבירקנאו במצב-רוח קודר במיוחד. בדרך ראיתי שיירות בנות רבבות אסירים ואסירות עם שקיות ותרמילים.במגרש המסדרים לשם הביאו אותנו, שררה אנדרלמוסיה בלתי רגילה. במהומה שנוצרה איבדתי את החברים שלי, כשהתאוששתי מצאתי את עצמי לבד, מוקף בקבוצה של אסירים מוקפים אנשי ס"ס... אני יכול לסכם, שדווקא היום האחרון שלי באושוויץ היה אחד הימים המדכאים ביותר עבורי. הרגשת הבדידות בשעה גורלית זו, השפיעה בצורה חמורה על מצב הרוח.הייתי מיואש, לא חשתי מה מתחולל סביבי".  

 

על צעדת המוות עצמה, מספר יהושע: "הצעדה התנהלה בקצב מהיר ביותר ומי שלא צעד בשורה או שפיגר קיבל כדור בראש.ראיתי אנשים רבים שנרצחו, שוכבים בצדי הדרך... איכרים פולנים וגרמנים הביטו עלינו מהחצרות, על המדרכות עמדו קבוצות של נוער-היטלר וירקו עלינו. על קירות הבתים הודבקו סיסמאות שקראו להתגוננות מפני הסכנה הבולשביקית. על הגגות התנוססו דגלים נאציים... בלילה הגענו לאיזה כפר, הכניסו אותנו לדיר באחת החוות. נפלתי באפיסת כוחות על הרצפה ונרדמתי. התעוררתי לשמע יריות, כנראה כמה אסירים ניסו לברוח. בבוקר גירשו אותנו לכביש והמשכנו בצעדה. אוכל לא קיבלנו בכלל. זה היה המצעד הידוע לשמצה כמצעד המוות".

 

 

 

ריאיון עם יהושע ביכלר

ריאיון עם יהושע ביכלר

עדות יהושע ביכלר, מתוך הספר "ילדות בצל האימה"

עדות יהושע ביכלר, מתוך הספר "ילדות בצל האימה"

רובינו - מאמר לזכרו

אורי דרומי, על רובינו - במדור "אחרי מות"

יהושע ביכלר, שתי פגישות גורליות עם אלויס ברונר

עדות יהושע ביכלר על "פגישה" עם אלויס ברונר בסרד בשנת 1944

3 חברים נפגשים - 61 שנים אחרי

רשימת פרסומים של יהושע ביכלר, עד דצמבר 2001

בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial