מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

"היסטוריון שעשה היסטוריה"

יהודה באואר – הספד על אבא קובנר

היה זה אבא קובנר אשר הביא אותי לעסוק בנושא השואה עיסוק של היסטוריון. לאחר פרסום ספרי הראשון, שדן בתולדות היישוב העברי בארץ במלחמת העולם השניה, הוא הזמין אותי אל בית הקיבוץ הארצי ואמר לי שאני מבזבז את זמני: שאלתי – מדוע? והוא השיב לי בשאלה: מהו, לדעתך, המאורע המרכזי בתולדות  העם היהודי במאה שלנו? עניתי – לצערנו, זוהי השואה. ובכן, אמר, מדוע אתה עוסק בדברים אחרים? השיבותי – כי אני מפחד לגעת בנושא זה. אמר – זוהי גישה התחלתית מצויינת ל”עיסוק” בשואה. והוסיף – תצטרך לעבוד קשה מאד ללמוד לשונות, וכיו”ב. 

יחסו של אבא אל ההיסטוריונים בכלל ואלי בתוכם היה בהחלט מורכב. חדירה לתחום השואה קשה ממילא, ומה יכול היסטוריון לעשות בה, יותר מאשר לרשום רשומות? ידועה דעתו מדברים שכתב, אולם בצידן של אזהרות וספקות היו גם המרצות ועידוד. צריך לכתוב – אמר, וגם סייע באופן מעשי. הבעיה עליה שוחח איתי מספר פעמים, נגעה במקומה של השואה בתולדות עמנו בכלל. כאשר עמד בתכנון בית התפוצות, והבניין הגדול היה קונכיה ריקה עם פועלים העובדים בתוכה, לקח אותי לסיור, ואחר כך יחד איתי את משה דייוויס חברי. והנה ראינו את הבניין כפי שאבא ראה אותו – יותר מרשים ויותר משמעותי מכל מציאות שנתגבשה לאחר מכן, כי הוא הכניס בתוך זה את החיים היהודיים שהיו ורמז לנו על התוכן האמיתי: העם היהודי חייב להמשיך דרכו, והוא יוכל לעשות זאת, אם יראה בשואה גם את השבר הנורא, אבל גם את הצומת שאליו וממנו זרמו וזורמים החיים היהודיים על כל גוניהם. אש השואה אינה שורפת ומאכלת רק במלחמת העולם השניה, אלא חודרת כלהב דרך ההיסטוריה היהודית כולה. 

בנושאים היסטוריים היה אבא פונה אלינו – אל ישראל גוטמן ואלי: וילנה ותולדותיה, המרד וההתנגדות, היחס של ואל היישוב היהודי בארץ. החתירה היתה תמיד לדיוק מירבי – אבא היה היסטוריון אמיתי בעצמו, אשר היה מסוגל לראות את עצמו ואת התקופה כאילו ממבט חיצוני ועם זאת להישאר לגמרי בפנים. הוא מסר לי עדויות שלו – על הבריחה, על הנקם. ובשיחות שהיו לנו לעתים רחוקות מדי, הראה לי דברים, שמע הערותי ודעותי, וקיבל או דחה מתוך חדירה מעמיקה לתחום של ההיסטוריה שאיננה – ובכך היינו תמימי-דעים - “מדע", אלא היא תיאור וניתוח מאורעות על פי כללים מסויימים החותרים לדיוק מירבי.  

היו לנו בהחלט גם חילוקי-דעות וויכוחים לעתים. כך בתפיסתנו את המורשת היהודית ואיך ומה לעשות בציבור היהודי, כדי לעמוד מול המתקפה הדתית מחד גיסא, ומול הריקנות מכל תוכן של מורשת יהודית מאידך גיסא. דומני שאבא נטה יותר לצד המסורת, אף שהיה כמובן אדם "חילוני" – הוא לא אהב ביטוי זה כלל וכלל – אלא חיפש על פי דרכו גשרים. אולם לקראת מועצת התרבות של הקיבוץ הארצי בקיבוץ הזורע עבדנו יחד ימים ארוכים. הכינונו מצע ותכניות. לא יצא מזה הרבה, ולא כל כך באשמתנו. אך הדברים שנאמרו אז שימשו בכל זאת בסיס לכל דיון בעתיד וגם לפעולה שנעשתה לאחר מכן, ושהודות לה אולי לא אבדה תקוותנו בתחום זה. 

הפגישה האחרונה בינינו היתה בניו-יורק, ביום שלפני הניתוח בו איבד את מיתרי הקול. שוחחנו על ה"מגילה", יצירה שלו, הכוללת בתוכה סיפור, ובסיפור כל תולדות השואה ערוכים מוסחים ומוצגים בתמצית שבתמצית, ברמזים וקווים דקיקים. התפעלתי מהיצירה הזו, ואבא רצה שאבדוק אותה מבחינה היסטורית. עשיתי זאת כמובן ושוחחנו על נקודות מחלוקת אחדות בנושאים אלה, איך לפרש מאורעות, איך והיכן לשים דגשים. העבודה הזאת, כמו הרבה עבודות אחרות, לא נשלמה. אבל היא חייבת להתפרסם, ואני תקווה שאכן כך יהיה. חשבתי עוד לראותו אחרי שאשוב משבתון בחו"ל, וכבר לא ה
הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial