מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

שמואל ברסלב, "המאבק והתקווה", הקדמה מאת ישראל גוטמן

שמואל ברסלב, "המאבק והתקווה", הקדמה מאת ישראל גוטמן (הגדל)

הקדמה מאת פרופסור ישראל גוטמן 

 

מתוך הספר: יוסף שמיר, שמואל ברסלב: המאבק והתקווה, גיטו ורשה 1940-1943, 

הוצאת מורשת, 1994 

 

שמואל ברסלב, שהיה על סף גיל העשרים בעת פרוץ מלחמת העולם השניה, עשה במשך שלוש השנים האחרונות בחייו, בתקופה המלחמה והגיטו, דרך ארוכה מהדרכה בתנועת נוער למנהיגות במחתרת וחברות במטה הארגון היהודי הלוחם בורשה. בחינה ממושכת וקפדנית של התקופה לימדה אותנו שימי המבחן הגורליים, בעיצומם של האימה והמאבק, עלו לדרגת מנהיגות צעירים אלמונים שלא שאפו כלל ליטול על עצמם משימות של לוחמה ותפקידי פיקוד שלא הוכשרו לקראתם, ורק תחושת האחריות והחובה לעמם והכאב והזעקה שכבשו את ישותם, הצמיחו בהם תושיה ודבקות ביעדם עד תום. 

שניים הם הגורמים שהעלו חבורת צעירים קטנה לעמדות קדמיות בתקופת המאבק: ראשית, העובדה שהמוני בית ישראל בגיטאות נותרו ללא מנהיגות מוכרת ומובילה; ושנית, קומץ צעירים זה שעמד בראש הלוחמים קורץ מחומר של מנהיגים טבעיים שסמכותם וכישוריהם נתגלו במערבולת ימי החורבן, אך עולמם הרוחני גובש וחושל בימים שבין המלחמות, בבית ספר ייחודי של תנועת הנוער הציונית-חלוצית. 

יוסף שמיר, מחבר הספר על שמואל ברסלב, ראוי להוקרה רבה על מלאכתו. שמואל נפל בספטמבר 1942 וכמו אחרים מבני חוגו לא הותיר אחריו דברים סדורים על עצמו וגם לא עדים ושותפים לדרך, רוויי חוויות וסיפורים שיהיה בהם כדי לתאר את פני הדור והאדם. אין אנו יכולים לעקוב אחרי שטף מחשבותיו ועמדותיו, מול פני האתגר. אין לנו האפשרות לחוש את רגשותיו ברגעים הקריטיים והגורליים; אין אנו יודעים מה היה רוצה לומר – באותם ימי ההתמודדות חסרת הסיכוי מול עוצמת הרוע – לנו, לחיים אחריו. 

כדי להחיות נתיבות חיים של ברסלב צריך היה לצלול לעבודה מייגעת של ליקוט פרטים מקוטעים החבויים במכתבים שנשתמרו בידי אחיו בארץ, לנתח נכונה את הדעות וההגיגים שהביע במאמריו המרובים במחתרת, שחיבר כעורך והרוח החיה של העתונות ומרבית הפרסומים של השומר הצעיר במחתרת גיטו ורשה. ואילו העדויות של אנשים חיים הם פרגמנטריות, בבחינת פירורים מספר חיים שהיה טעון תסיסה ודינמיות. 

עמד לו ליוסף שמיר יתרון חשוב בעבודתו המורכבת והחשובה. הוא איש ורשה המכיר היטב את בית גידולו של שמואל ברסלב. הוא היה מראשי הקן של השומר הצעיר בורשה בעת ששמואל היה חניך בו, והוא שהדריך את החבורה שגדלו בתוכה ברסלב ואנילביץ'.  

בתחילת שנת 1940 יצאו מרדכי אנילביץ', שמואל ברסלב ויחידי-סגולה מעטים אחרים לשליחותם האחרונה וההיסטורית. הם הופקדו על ההתארגנות-מחדש של תנועתם בארץ הכבושה בידי הנאצים. מתאי מחתרת, מחשיבה מגששת באפילת הימים, נוצר קאדר של מגוייסים שבשלבי האימה והחורבן בגרו והיו לאדריכלים של התנגדות ומרד, אשר ליכדו והובילו לקרב את אחרוני יהודי ורשה באפריל 1943. 

הספר מוסר תמונה נאמנה ומרתקת של האיש. דומני שלא היה ניגוד גדול יותר מהניגוד בין שמואל ברסלב לבין הלחימה. איש לא יכול לשער מה היה גורלו של ברסלב אילולא היה נקלע לזמן ומקום בלתי-אנושיים והיה מגשים את חלומו לעלות לארץ ולחיות בקיבוץ. נטייתו הטבעית היתה לכתיבה, למוסיקה, לטוב וליופי, לחשיבה פילוסופית. היתה בו רגישות לגורל היהודי ולעוול הוסציאלי וסדרי חברה מעוותים. מכאן נטייתו לרדיקליזם ואקטיביזם, מכאן גם הנחישות והלהט למאבק, על אף חולשתו הגופנית. 

בתקופת המחתרת בגיטו היה איש-רעים ושותף-למעשה הקרוב ביותר למרדכי אנילביץ'. היו ניגודים רבים באישיותם ובתכונותיהם, אך הם השלימו זה את זה והברית שביניהם היתה לידידות איתנה. בימי הגירוש הגדול מורשה למחנה המוות בטרבלינקה, בקיץ 1942, שהה אנילביץ' בשליחות מחוץ לורשה, ושמואל ניסה בכוחו הוא ובכוחם של פעילים יחידים מתנועות חלוציות ומתנועתו, להמריץ להתנגדות, על אף אווירת האימה והטרור. הוא היה חסר מנוח, שרוי במעין קדחת של חיפושי דרך, אנשים ואמצעים למבצעי ההתנגדות. עד שבא ה-3 בספטמבר והוא נפל בשעה שיצא בהול להושיט עזרה לחברו ושותפו בהנהגת התנועה ובמחתרת, יוסף קפלן, שנתפס בידי הנאצים.  

שמואל ויוסף נפלו שניהם בימי השפל הקשים, בהם היה הגרעין של הארגון הלוחם על סף הייאוש. עדים יחידים ורושמי קורות-הימים תיארו את המלים העוצרות בתוכן את הבכי החנוק והזעם של רגעי הפרידה משמואל בבית הקברות היהודי בורשה, ואת השירה החרישית שביטאה את נחישות ההחלטה לא לדול מהמאבק ולא להיכנע. עמנואל רינגלבלום, שהכיר את שמואל היטב וכלל אותו בצוות המצומצם של הארכיון המחתרתי "עונג שבת", רשם אחרי נפילתו: "תפקיד הנוער – היחידים שנותרו בשדה הקרב. רומנטיקנים, חוזים בהקיץ. שמואל לא יכול היה לשרוד אחרי הטרגדיה של הגיטו". 

הספר מעלה דיוקן חי של מנהיג ולוחם בגיטו ומעמיק את תודעתנו בהבנת הרקע והמניעים האישיים שבאו לביטוי בחיוניות נדירה. זאת מצבה לאדם שכל מאווייו היו מופנים לארץ שלהגיע אליה לא זכה.

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial