מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

שמואל ברסלב, מכתבים ותעודות

שמואל ברסלב, מכתבים ותעודות (הגדל)

להנהגה בוורשה 

 

סיידלצָה, 4.6.1940 

 

שלום, 

נודע לי שהבחורה הזאת יוצאת מחר לורשה ולכן אני משתמש בהזדמנות כדי לכתוב לכם דו"ח מפורט מכל מה שעשיתי עד כה. 

לקן סיידלצה קרה פלא גדול, אולם ההפצצות פגעו מאד בעיר וחלק רב מהחברים התפזר. מהצד השני, כמה חברים גם נהרגו. אלה שנשארו הם חומר מאד בלתי אינטליגנטי, בלתי ער, והעיקר – לא מחונך. אולם, הצרה הגדולה ביותר היה ההנהלה. בקן אין בכלל מנהלים בעלי יוזמה ומרץ מינימליים אשר יידעו לארגן דבר-מה. על יסוד מה שראיתי, יש לי הרושם שאין להם גם חשק גדול מדי לעבוד, וגם יראים קצת. אין גם ביניהם אף כוח אינטלקטואלי אחד אשר יידע להרצות וללמד. מבחינה זאת המצב פשוט טרגי. למרות האדישות וחוסר הרצון עלה בידי לאסוף את הבוגרים, לבחור בהנהגה המקומית ולארגן פחות-יותר את הפעולה. הקן מונה היום עד ארבעים חברים, מזה כעשרים צופים-בוגרים ("הזרם"), מאורגנים בשלוש חבורות, עד עשרה צופים ועשרה "בני מדבר" אשר עמדו לעבור לשכבת הצופים. חוץ מזה שישה בוגרים מקיבוץ "הבוקע". נפגשתי עם החבורות הללו – הרושם הכללי אינו משביע רצון. איך שלא יהיה, אני בטוח שדבר-מה כבר קיים והתחלתי בפעולה להטבת המצב.  

את הבחורה הזאת לקחתי לעבודה אקטיבית בהשומר הצעיר ומבחינה ידועה היא תרכז את הפעולה. הבחורה טובה, מפותחת, גם מסורה, אבל סגנון החיים השומרי זר לה, אינה יודעת עברית, לא חדרה לעומק הפרובלמטיקה השומרית וכו'. השארתי לה תכניות עבודה מדוייקות למשך חודשיים. היא תנהל את חוג המנהלים והבוגרים. 

תודות לבחורה הזאת נפגשתי גם עם כמה מבאי-כוח של הנוער הלומד בעיר. דיברתי עם כמה מבוגרים והוחלט לסדר חוג של הנווער הלומד אשר חבריו יקחו גם חבל בארגון הלומדים הצעירים. צורה זאת אינה מהמתאימות ביותר, אולם אין אפשרות אחרת, לעת-עתה. 

תקוות רבות בקן זה אינני תולה, אבל, איך שלא יהיה – דבר-מה קיים. וכעת כמה מלים על הגליל: מחר אני יוצר מכאן למָזריץ'. שם אשאר ארבעה ימים ואעבור לבּיאַלה, משם אחזור לסיידלצָה ואצא עוד לסוֹקוֹלוּב. מסוקולוב אחזור כבר לורשה. מריפין גירשו את היהודים. קוֹצק שוכנת רחוק מאד ולא תהיה לי אפשרות לגשת לשם. אל קוֹסוּב וסטוֹצָ'ק ייצא מישהו מסוקולוב (חיים פרבר מסוקולוב ראוי, שמעתי, להנהגת הגליל). אל יאנוּב אשתדל לשלוח מישהו מביאלה. בסך הכל, למרות שאהיה רק בארבעה קנים, אני מקווה להתקשר עם כולם. 

ועוד דבר: הבחורה הזאת חוזרת עוד השבוע לסיידלצה. תמסרו לה את כל החומר אשר יש לכם, ובעיקר ספרים: "החינוך השומרי" וכדומה. 

ממָזריץ' עוד אתקשר איתכם. 

 

שלום רב! 

שמואל 

 

 

לאדם רנד, וילנה 

(תרגום מפולנית) 

 

ראדום, 29.1.1941 

 

אדם היקר, 

במכתבך האחרון מצאתי שוב הפעם את הערתך כי נסיבות נסיעתי אינן משמחות אותך. דבר זה מביא אותי לנסיון אחרון להבהיר אותה אי-הבנה מצערת. האמנם לא ידעת על כך שקפלן התחתן     לפני חודשיים עם גברת סגוֹרוּבנה (זו הלודז'אית), ומכיוון שכך – מרת תנועה נותרה ללא דואג? ואם כן, האין זה ברור גם לך שמישהו חייב היה לקבל עליו תפקיד זה, וכי הוא הוטל – אחרי התייעצות של המשפחה כולה – על טוסיה ועלי? אני נפגע ממש מעצם ההשערה כי בתנאים אלה יכולנו להגיע למריבה. אני מעריך כי הדבר מעיד על יחס גרוע כלפי כולנו. אני מקווה כי לא נחזור עוד לאותה השערה חסרת-שחר.  

לפני ימים מספר כתבתי לך, לפי כתובתה של קוֹלקוֹבסקה, ואיני יודע אם תקבל אותו. בינתיים חלו כאן מעט תמורות. יוסף ענה לי סוף-סוף (ההפסקה נגרמה, כפי שהנחתי, מחמת ניתוק זמני של קשר הדואר אצלו). אני מצפה לבואו בימים הקרובים, בין השאר בעניין הקמת חווה חקלאית בסביבות ראדום, לפי ההצעה שקיבלתי בימים אלה מעורך הדין שוואלב. יש לכך סיכויים טובים. על פרטים עוד אכתוב. קיבלתי גם מכתב ממרדכי. מצב משפחתו  

מייאש – הוא נתון לסכנת מוות מרעב, פשוטו כמשמעו. אם יש בדעתך לשלוח לי חבילת מזון כלשהי – שלח אותה למרדכי במישרין. את החבילה הראשונה טרם קיבלתי, אך אם אקבלה, אעביר אותה גם כן למרדכי. בכל אלה ראוי להערצה הנער קן, אשר למרות הרעב המתמיד עובד ולומד, מתפתח וגדל. מלצ'יה ילדה לאחרונה, תאר לעצמך, תאומים. 

אצלי אין חדש. מזמן הגעתי למסקנה כי בעבודתי כאן דרושים אורך-רוח, עקשנות וזמן. אני תקווה כי למרות הכל אשיג את מטרתי. אשר לרחל שיינפלד1, ברור כי משפחתה סימפטית יותר ומבטיחה. ואולם, אינך שם לב ל"תנאי המקום", שאינם נוחים אצלה. יהיה אשר יהיה, אסע אליה מיד אחרי הפגישה עם יוסף. טוסיה ודאי כתבה לך על בית המלאכה החדש שלי, בשותפות עם גבולובסקי2. אני חושש כל הזמן שמא אלה, שוב הפעם, תקוות שוא – אך את השמחה אין לתאר כלל. 

אני מניח כי קיבלת בינתיים את מכתבי וגלוייתי בעניין גולדברג. האם מה שאתה כותה על חברביץ' קשור גם עם גולדברג, או שזה עניין אחר לגמרי? 

נו, מספיק, בקרוב אכתוב שוב, אך אני מצפה גם מצדך למכתבים תכופים ומפורטים יותר. 

אני שולח מכתב זה על פי כתובתו של יוסף ש. מאחר ואיני יודע את כתובתך. מסור לי אותה בהקדם האפשרי. 

 

שמואל 

_______________ 

1.      הכוונה לחידוש החווה החקלאית בצ'נסטוחוב. 

2.      רמז לתקוות שהתעוררו בדבר האפשרות לכינון מעברי-גבול לסלובקיה. 

 

 

מכתב אחרון לנתן שוואלב, ג'נבה 

(תרגום מגרמנית) 

 

ראדום, 13.3.1941 

 

נתן היקר, 

קיבלתי את גלוייתך מ-1 במארס, ובינתיים הגיעה גם החבילה מליסבון (ובה ארבע מאות וחמישים גרם של קקאו). אני מודה לך מאד על החבילה ורואה בה הוכחה נאותה לכושר הזכרון שלך. הייתי רוצה, יחד עם זאת, להעיר בקשר לכך: לחבילה אין כל ערך תזונתי בשבילי. גם לכסף שיכולתי לקבל עבור תוכנה אין משמעות רבה. אילו שלחת חבילה מסוג זה במספר גדול, הייתי מבזבז את כספו של פורמנסקי1, בלי להביא לנו תועלת. אני מבקשך אם-כן, לשים לב להוראותיו של יוסף בכל הנוגע לכספו של פורמנסקי. 

בעניין החווה החקלאית לא התקדמנו, לדאבוננו, אף כי קפלן נמצא אצלנו כבר שבועיים ימים. הקשיים בעניין זה גדולים באופן לא רגיל. את הצדדים המשפטיים ניתן אולי לסדר, אך הקשיים הכספיים הם כמעט ללא פתרון. מוסדות הסעד יכולים לעזור לנו בכמה אלפי זלוטי לציוד החווה, אך ההוצאות הן גדולות בהרבה. חוץ מזה, תושבי החווה ייאלצו לחיות מהסכום הזה במשך חצי שנה, זאת אומרת עד לקציר. לציוד החווה דרושים עשרים אלף זלוטי. סכום כזה אין ברשותנו, וגם אילו היה, לא היינו יכולים להשקיעו כעת במפעל מסוג זה. העניין עדיין לא סודר סופית, אך נראה לי שעלינו להתרכז בחיפוש אחרי מקום עבודה בשכר. 

באשר להצעת עזרה ליוסף – הוא יכתוב על כך בעצמו. הייתי רוצה רק להגדיש שעזרתך לקליינר2 מהווה עזרה גם ליוסף. 

טוסיה נמצאת כעת בורשה, אבל לא לזמן רב. היא תבקר אצלי כנראה עוד השבוע ותמשיך לערים אחרות בגלל הבעיות של השינויים במגורי האוכלוסיה. 

ברור שגם לילדים שלי עניין רב בטיול אל שלומקה3. אם העניין הזה יתקדם, יצטרפו גם הם. 

טרם קיבלתי את החדשות. שמחתי מאד לראות את מר קרן ונתתי לו כמה מאות זלוטי כעזרה. 

את קרוביך מראדום מצאתי סוף-סוף4. הם עניים מאד, ואיני יודע האם אוכל לעזור להם. 

ולבסוף משהו אישי. נוכח הלחץ שמפעילה עלי משפחתי הורשאית, אני חייב לעזוב את ראדום ולנסוע אליהם. יורשי יגיע לכאן בימים הקרובים. אני מבקש אם-כן לא להפסיק את ההתכתבות ולכתוב לפי-שעה לראדום, לפי הכתובת ח. וייצמן רחוב רבנסקה 7/10. 

זה הכל, לפי-שעה. 

 

הווה בריא! 

שמואל    

 

נ.ב. אולי אכתוב עוד פעם לפני נסיעתי.  

_________________ 

1.      משה פורמנסקי היה באותה עת שליח הקיבוץ הארצי בארצות הברית. 

2.      קליינר, קרן – אין לדעת במי מדובר ומה הכוונה. 

3.      שלמה ציגלניק, חבר "דרור", הצליח לעבור בסתיו 1940 את הגבול לסלובקיה, והדבר עורר תקוות לעלייה באותה דרך. 

4.      הכוונה ל"גורדוניה"; שוואלב היה שליח מטעם "חבר הקבוצות – גורדוניה".  

 

 

שמואל ברסלב, מתוך עתון "אל על", 2.6.41 

 

"המועצה דנה": 

עם רב. מחנק. שחור. 

מתחת החלון הפתוח גואה רחוב הגיטו, מטרטר יחד עם מנועה של מכונית גרמנית, נחנק בלהגם העילג של הרוכלים, משתנק מזעקות התחנונים של הקבצנים. ודוהר, דוהר, בזרם מתמיד, שחור ונמרץ של עוברים ושבים. 

דרך החלון הפתוח פורץ השאון לחדר, אלא שהוא משתתק בדממה החגיגית. כאן – עולם אחר. כאן שולטים הנעורים, המחשבה והאמונה. 

שולחן ירוק, ועליו פרחים. 

החדר צר מדי – מלא על גדותיו. 

ליד השולחן חולצה לבנה, ויד ההולמת לפעמים בשולחן.  

הרצאה פוליטית: עמדתה הרעיונית של התנועה בימי המלחמה האימפריאליסטית השניה והגיטו. צלילן של המלים הקשות נוקשה, זר, בוטה. 

לפני עשרים ושמונה שנים נוצר בערי גאליציה גרעין התנועה. היו אז שאיפות נעלות ויפות, מרידות, טיולים ומדורות. אחר כך באה מלחמת העולם הראשונה והפכה את העבר לגל חורבות. באו חפירות ומקלטי-עפר שעלתה מהן צחנת גוויות; באו ערבותיה הנרחבות של אוקראינה וידיים מגואלות בדמם של אחים הרוגים.  

וכאשר חזרו, כבר לא היו חלומות, אלה הסיסמה: "בראש ובראשונה – ידיים!" וכמיהה ברורה לארץ. 

אחר כך באו ימים קשים בכבישי השרון והגליל, כאב בגב הכפוף, ושלפוחיות בוערות בכפות הידיים. לילות שיכורים של חדווה ושל הורה, ולילות קשים לאין קץ של ספק. היה הקיבוץ הראשון והמרירות הראשונה של ההגשמה. 

עד אשר מקץ שנים – סוף סוף דרך. סוף סוף נתיב בהיר המוליך אל העתיד. "הקיבוץ הארצי". ומאז שוב אין ספקות והיסוסים, אלא עמל, מסירות וחיים... 

ושוב מלחמה ושוב היה העבר לעיי מפולת. קשה למצוא את הדרך בין חורבות העבר, קשה לגלות את הנתיב, השרוי בצל מיתרסים וחומות. קשה, אך הכרח הוא. 

ולכן נושרות מן השולחן הירוק מלים רוויות משמעות ונמצא שביל הזהב. יש קו המקשר את העבר עם העתיד, ובלב שמחה עמוקה: שמרנו על האמונה. 

היתה מלחמה והיו פצצות. בתים קרסו והיו לתל-חורבות, את כפות הרגליים צרב החצץ של דרכים רחוקות. היתה המרירות של בריחה חסרת תקווה והיה הדכאון של אסיר בתאו. היה הכל. הכוס נתמלאה מרורים. 

היתה רוסיה שהתקשטה באודם דגליה, והיו כוכבים ברקיע שצחקו חרש אל הלילה השחור כדיו של הגבול הליטאי. שעה ארוכה הדהדו קולות ההורה במעון הקיבוץ בוילנה, ובחרדה שאלו הלבבות: מה היה להם? האם הם חיים? האם החזיקו מעמד? ושוב צחקו הכוכבים בשמי הסְפָר, והלכו אנשים שנשאו את בשורת התנועה ואת דברה. השלבהת אשר כבתה תחת עיי המפולת שוב זינקה אל-על, לגבהים. 

והיום, מקץ כמעט שנתיים, מצטלצל השיר באולם הזה. מתפרץ שיר נועז, רחב-שיר. אנו חיים. היננו. החזקנו מעמד ונוסיף להחזיק מעמד. 

ויכוח. הרשימה ארוכה, ורק חמש-עשרה דקות ניתנו לדובר. על כן מביא אדם את מחשבתו בהיותה כלולה במשפטים קצרים, את המחשבה בלבד, ללא מלים יתרות. 

העיניים הנעוצות בשפתי הדובר נוצצות בהסכמה או בשלילה, העפרון רושם בעצבנות, בקיצור, מלים ספורות. התשובה. השעות זורמות. מבוקר עד ערב נמשך הויכוח. 

מבעד לחלונות הפתוחים בוקעת המולת הרחוב. פורצת ברעש ונוחתת חנוקה. לשוא היא מתאמצת, לשוא היא גוברת ונוהמת – כאן לא ישמע אותה איש. כאן פועם קצב אחר, עולם אחר.  

החלטות. הן נקראות בקול צלול, נשמעות בבירור בשתיקה הדרוכה. "האם יש מתנגדים?" – שתיקה. נתקבל פה אחד. ושוב חותכות המלים הקשות את הדממה. מחושלות כפלדה מצטלצלות המלים "סוציאליזם", "מהפכה", "ברית המועצות". הן נושאות את חזון העתיד ובטחון איתן בנצחון. 

ממאה ועשרים גרונות פורץ השיר בקצב אחיד. הפנים רציניות ומרוכזות, הגוף דרוך ב"הקשב". כרעם, כברק, כסופה. "תחזקנה". 

ברגע זה צעדה לפני החלון יחידת חיילים. המגפיים הכבדים הולמים באבני המרצפת, הפנים הקהות מציצות מן הקסדות. גם הם צורחים את שירם, הנושם סאדיזם ורצח. אולם אצלנו, בחדר, אין שומעים את שירם. אצלנו מהדהד "תחזקנה" – קצב אחיד של לבבות צעירים, המלאים אמונה אחת ואמת אחת. האמת אשר תנצח. 

 

החלטות "מועצת הבוגרים" חזרו והדגישו ביתר-שאת את עמדותיה של התנועה שכבר מצאו את ביטוין ב"מועצה הכללית" מלפני שנה. בפרק "דרכה החינוכית והחברתית של התנועה בימי המלחמה" חזרו ההחלטות על התביעה להמשך הפעילות החינוכית בקרב הנוער והעזרה ההדדית בין חברי התנועה. המועצה קבעה ב"קורת רוח" כי "חשיבותה הפוליטית-חברתית של התנועה בקרב הציבור היהודי עלתה במידה ניכרת", אף כי "ניסיונות הפעילות בחוץ לא עלו יפה מפני המחסור באנשים המוכשרים במידה מספקת לעבודה מסוג זה". 

בפרק שדן בשאלות המלחמה חזרו ההחלטות ונתנו ביטוי לתקווה כי הפאשיזם ימוגר בסופה של המלחמה וכי המהפכה הסובייטית תהיה "קרש קפיצה למהפכה העולמית", כשתבוא התערבות פעילה של הצבא האדום במהלכה של המלחמה. הודגש הניגוד בין "המדיניות הקולוניאלית האנגלית" לבין מטרות הציונות והובעה התקווה כי עם התפשטות ההשפעה הסובייטית באירופה ובמזרח הקרוב תגיע שעת "ההכרה של ברית המועצות בציונות". כדי להכין ולהחיש התפתחות זאת "חייבת התנועה בתחומי ברית המועצות להילחם ללא רתיעה על הכרה בציונות ולעבוד ללא ליאות למען שמירת הנאמנות לציונות". 

באותם הימים הגיעו לוורשה הפרטים על המאסר ועל גזר הדין המרשיע שנגזר על פעילי התנועה בלבוב שבאוקראינה המערבית אשר סופחה בראשית המלחמה לברית המועצות. המועצה גינתה את רדיפות החברים בגלל ציוניותם בחריפות שעלתה על כל מה שנאמר או נכתב בנושא זה בהשומר הצעיר, לפני המלחמה, בזמנה ואחריה. לרגל חשיבותן, נכללו ההחלטות בפרק הסיכומים הראשון ו"אושרו חגיגית בעמידה" ופה אחד. וזה נוסחן: 

 

המועצה מוחה על העמדה הבלתי סוציאליסטית של שלטונות ברית המועצות כלפי התנועה החלוצית וקוראת להם לתקן תיקון מיידי ורדיקלי את העוול ההיסטורי שנגרם לעניין שחרורו של העם היהודי. 

מועצת הבוגרים בגיטו ורשה מביעה את מלוא הסולידריות שלה עם חברי התנועה, הסובלים מידי השלטון הסובייטי על נאמנותם לתנועה ועל מאבקם לחופש הפעולה השומרית. המועצה מביעה בכך את רגשי הזדהותה העמוקה של התנועה כולה עם חברי המיפקדה העליונה בלבוב ובוילנה שנכלאו ונידונו לעינויי גוף ורוח קשים. התנועה שולחת לחברים אלה ברכת אחים לבבית ביותר ומביעה את בטחונה בכך שהקורבנות שהקריבו לא יחלישו את עבודתם אלא עוד יוסיפו להם אומץ, כוח ועקשנות.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial