מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

ראשית המדיניות הנאצית כלפי היהודים

ראשית מדיניות הנאצים באשר ליהודים

 

 

כיבוש השלטון

כאמור, לעלייתה של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית לשלטון בגרמניה, מאורע שהתרחש בינואר 1933, קדמו שנים של שפל כלכלי ואבטלה המונית, מבוכה חברתית ואכזבה מעקרונות הליברליזם והדמוקרטיה, וכן סימני התפוררות של השלטון התקין וריבוי תככים פוליטיים. המפלגה הנאצית לא השיגה בשום שלב במבחני הבחירות החופשיות בגרמניה רוב מוחלט, אך מכוח זעיר, שהיה מיוצג על ידי שנים-עשר צירים ברייכסטאג הגרמני

ב-1928, היא עלתה, עם העמקת המשבר הכלכלי העולמי, בתנופה רבה לסיעה בת מאה ושבעה צירים ב-1930 והגיעה למאתיים ושלושים מושבים ב-1932; בכך כבשה שליש מכלל קולות הבוחרים והיתה לגוף הפוליטי הגדול ביותר במדינה. היטלר לא נטל את השלטון באקט של התקוממות מהפכנית אלא מונה לקאנצלר (ראש הממשלה) על ידי נשיא הרפובליקה, הפילדמרשאל פון הינדנבורג. הממשלה הראשונה בראשותו של היטלר היתה בנויה על יסוד קואליציוני והנאצים היוו בה מיעוט, אך תוך חודשים אחדים של כהונת ממשלה זו הגיעו לשלטון מוחלט במדינה. הם הרשימו את ההמונים בשטף פעילותם הנמרצת בתחומי הפנים השונים ובמדיניות החוץ, ומאידך גיסא הכניעו את יריביהם או סילקו אותם בשיטות של אלימות וטרור. המשטר החדש לא הסתפק בשלטון פוליטי חד-מפלגתי ובביטול כל הזרמים הרעיוניים והמדיניים האחרים בארץ; הנאצים שאפו לעצב אדם גרמני, שבכל תחומי חייו – הפרטיים, התרבותיים והציבוריים – יזדהה עם הרעיונות הנאציים ויפעל על-פיהם.

בראש מכונת התעמולה של הרייך השלישי הועמד יוזף גבלס, דמגוג ומארגן מוכשר, שרתם את כלי התקשורת בדמות העתונות והרדיו ואת היצירה התרבותית לסוגיה – קולנוע, תיאטרון וספרות – לפעולה שיטתית ואינטנסיבית של שטיפת מוח. בגרמניה הנאצית ציינו וחגגו בלי הרף מועדים וימים שנועדו לפאר את הגדולה הגרמנית ואת ההישגים של גרמניה והגרמנים, לשלהב את העם ולרומם את רוחו. הנוער, הפועלים, הנשים ובמידה מרחיקת לכת גם הצבא, אורגנו באיגודים שהטיפו לנאציזם ופרסו רשת צפופה של פיקוח קפדני על היחידים ועל אורח מחשבתם. כך נוצר ה"גלייכשאלטונג", תהליך של שטיפת מוח והאחדה של האומה הגרמנית ברוח נאצית וגיוסה למען רעיון המפלגה, הגזע ויעדי המדינה, הן בדרך של שלהוב ההמונים על ידי מפעלי רוואה והן בדרך של הטלת פחד וטרור ואיום בשילוחים למחנות ריכוז.

 

 

דרכם של הנאצים בשלטון

אולם תהיה זו טעות להניח כי תהליך זה התבצע בעיקרו בשיטות של כפייה וטרור – כאילו גרמניה הפכה לארץ הנגררת אחרי מנהיגיה מתוך ציות הנובע רק מיראה. למעשה היה הרוב הגדול של בני גרמניה נלהב מהמשטר החדש או תמך בו במידה זו או אחרת של הסכמה. הפולחן של היטלר או "הפיהרר" – שבשמו ברכו הגמרנים זה את זה (“הייל היטלר") – כלל הן הערצת האיש והן אמונה כמעט עיוורת בכשרונותיו ובחוכמתו שאינה יודעת טעויות מה-הן, והוליך לכך שיוחסו לו תכונות על-אנושיות. הודות לעובדה שהנאצים זקפו לזכותם הצלחות רבות, לא רק שתהליך זה לא נחלש עם הזמן, אלא למעשה אף גבר עד פרוץ המלחמה ובשלבים הראשונים של הנצחונות הגדולים והמהממים של הרייך השלישי. הנאצים פעלו במציאות שבה נסתמנה נסיגה במשבר הכלכלי העולמי, והודות להפעלה יעילה של כוחות יצור ופיתוח והעברת המשק לפסים המלחמתיים, נוצרה אווירה של התחדשות כלכלית תוך מעורבות ציבורית רחבה. אך בייחוד השפיעו ההצלחות שקצרו הנאצים במדיניות החוץ, כתוצאה מההיסוסים, הפייסנות והשיתוק, שאפיינו את הדמוקרטיות הגדולות באירופה. הצעדים הנועזים והטון הנמרץ והתוקפני שהשליט היטלר במדיניות החוץ הביאו עימם הישגים ממשים רבים, אך מעל לכל הם היו כסם-מרפא לגאווה הלאומית הפצועה של גרמניה והצטיירו כמימוש חלומותיהם של דורות רבים.

 

 

לוח ההישגים המדיניים והכיבושים של ה"רייך השלישי" עד פרוץ מלחמת העולם השנייה:

 

אוקטובר 1933 גרמניה עוזבת את הועדה לפירוק הנשק ואת חבר הלאומים.

ינואר 1935 צרוף חבל הסאר לגרמניה.

מארס 1935 חידוש שירות החובה בצבא (ורמאכט), בניגוד לחוזה ורסאי.

מארס 1936 כניסת הצבא הגרמני לחבל הריינוס – בניגוד להתחייבויות בינלאומיות.

אוקטובר 1936 חוזה גרמניה-איטליה, הקמת ה"ציר” ברלין-רומא.

מארס 1938 סיפוח אוסטריה ל”רייך” השלישי.

ספטמבר-אוקטובר 1938 ועידת מינכן וסיפוח חבל הסודטים ל”רייך” (חבל-ארץ בצ'כוסלובקיה שהיה מיושב רובו גרמנים).

מארס 1939 הסכם בין גרמניה לברית המועצות – חוזה ריבנטרופ-מולוטוב.

ספטמבר 1939 פלישת גרמניה לפולין ופרוץ מלחמת העולם השניה.

 

 

הצעדים האנטי-יהודיים

בעת ובעונה אחת עם צעדי ההתבססות בשלטון פתח המשטר הנאצי במסע אנטי-יהודי, שכלל בתחילה הטלת אימה, התפרצויות אלימות לפרקים וסילוק יהודים מהשירות הציבורי, מחיי התרבות והחינוך, מעולם היצירה הספרותית והאומנותית, מכלי התקשורת ומעולם הבידור. ב-1 באפריל 1933 הכריזו הנאצים חרם על חנויות ועסקים יהודיים. החרם התבצע לא בשם הממשלה אלא היה מעין מבצע של המפלגה, ובראש הועד המארגן עמד יוליוס שטרייכר, עורך שבועון ההסתה האנטישמי המתועב דֶר שטירמר. ביום החרם ניצבו משמרות של אנשי ס.א. לפני חנויות ומפעלים יהודיים כשבידיהם כרזות: “אל תקנו אצל יהודים”. יוזף גבלס, המנהיג הנאצי שהיה ממונה על תחום התעמולה והכוות התרבות ברוח הנציונל-סוציאליסטית, רשם ביומנו ביום החרם: “אני עורך סיור ברחובות כדי להתמצא. כל העסקים היהודיים סגורים. אנשי ה-ס.א. ניצבים בפני הכניסות. הציבור הוכיח סולידריות מלאה בכל מקום. המשמעת היא מופתית. מחזה מרשים!” כוונת החרם היתה להרתיע את היהודים בגרמניה בפרט ובעולם בכלל מהסברה או מפעילות נגד הנאצים. במילים אחרות: יהודי גרמניה נעשו לבני-ערובה, האחראים להתנהגותם הסבילה והצייתנית של היהודים בעולם.

באפריל 1933 הוכנס לתוקפו חוק שכונה "חוק בדבר החזרת הפקידות המקצועית על כנה". נאמר בו, בין השאר, כי פקידים "שאינם ממוצא ארי, יועברו לגמלאות, ואם מדובר בנושאי תפקידי כבוד, יש לפטרם ממעמדם".

בלילה ה-10 במאי ערכו הנאצים מעמד של שריפת ספרים בפומבי. בככרות הערים, לעיני ההמונים המשולהבים, הושלכו לאש יצירות תרבות נעלות של יהודים ולא-יהודים כאחת. מן הסתם, לא רבים מהצופים בחזיון אימים זה הרהרו בנבואתו הקודרת של היינריך היינה – המשורר היהודי ממוצא גרמני, שאף ספריו עלו בלהבות – שאנשים הפותחים בשריפת ספרים סופם שיגיעו לשריפת בני-אנוש.

המדיניות האנטי-יהודית של הרייך השלישי לא התנהלה בקו רצוף ועקבי, על אף ששנאת יהודים הוחדרה ללא הרף לכל תחומי החיים. מכוני הגזע למיניהם עסקו בהחדרת עקרונות "תורת הגזע" בבתי ספר, בתנועות נוער ובמסגרות לימוד של מבוגרים.

 

“למרבה הצער, גם כיום עוד אומרים רבים: 'היהודים גם הם יצורי האל, על כן עליכם לכבדם אף הם'. ואילו אנחנו אומרים: 'פשפשים גם הם חיות, ולמרות זאת אנחנו משמידים אותם'. היהודי הוא בן-תערובת. הוא בעל תכונות תורשתיות של אריים, אסיאתיים, כושים ומונגולים. אצל בן-תערובת שולט הרע, והדבר הטוב היחיד שיש לו הוא הצבע הלבן. פתגם של תושבי איי הדרום אומר: 'הלבן הוא מאלוהים והשחור הוא מאלוהים. בן התערובת, לעומת זאת, הוא מהשטן'. ישו אמר פעם אליהם: 'אביכם איננו האלוהים, אלא השטן'. ליהודים ספר חוקים רע. זהו התלמוד. נוסף לכך היהודים רואים בנו את הבהמה ומתנהגים בהתאם. כספנו ורכושנו הם נוטלים מאיתנו בעורמה. כבר בחצרו של קרל הגדול שלטו היהודים, על כן הונהג החוק הרומי. ואילו זה לא התאים לאיכר הגרמני, זה גם לא היה חוק לאיכר הרומאי, אלא חוק לסוחר היהודי. בוודאי שהיהודים גם אשמים במותו של קרל הפנרקוני.

בגלזנקירכן מכר לנו היהודי גרינברג בשר נבלה. זה מותר לו בהתאם לספר החוקים שלו. הם יזמו מרידות והסיתו למלחמה. את רוסיה הובילו לצער ויסורים. בגרמניה הם מימנו את המפלגה הקומוניסטית ונתנו שלמונים לבני רוצחים. אנו עמדנו בקצה התעלה. אז בא אדולף היטלר, עכשיו היהודים בחוץ לארץ מסיתים נגדנו. אבל אנחנו לא מניחים להטעות אותנו ומצייתים לפירר שלנו. כל פרוטה שאנו נותנים להם הורגת אחד מקרובינו... הייל היטלר”.

                                               

(חיבורה של ילדה בשם ארנה ליסטינג מגלזנקירכן,רחוב אוסולד 8 והודפס בעתון 'דר שטירמר').

 

התחיקה האנטי-יהודית

העתונות הטילה על היהודים את האחריות למצוקותיה של גרמניה ויהדות העולם תוארה ככוח עוין המסכן את מעמדו של הרייך ואת שלום העולם כולו. אמצעי התעמולה הממלכתיים והמפלגתיים חתרו להפוך את היהודי לדמות לא-אנושית, המזיקה ומחבלת בכל הזמנים ובכל הנסיבות. לעומת זאת, התבצעה בפועל החקיקה האנטי-יהודית בשלבים הדרגתיים וידעה גם עתות של נסיגה חלקית. בספטמבר 1935 אישרו הנאצים את "חוקי נירנברג" בועידה ההמונית של מפלגתם. “חוקי נירנברג" נטלו מהיהודים את זכויות האזרח שהיו להם והורידו אותם לדרגה של נתינים נטולי זכויות פוליטיות. לפי חוקים אלה היו נישואין בין יהודי ו"ארי" או יחסי-מין מחוץ לנישואים שקוימו בין יהודי ל"ארי" בבחינת עבירה פלילית. מערכת חוקים זו לא פגעה רק ביהודים עצמם, אלא כוונה עד מהרה, לפי "הגדרה גזענית של המונח יהודי", גם כלפי נוצרים שאבותיהם ואבות-אבותיהם היו יהודים". “חוקי נירנברג" לא רק שהפכו את הגזענות הנאצית לחוק כללי של המדינה, אלא, בהיותם חוקי יסוד, היוו במרוצת השנים בסיס לתקנות אנטי-יהודיות רבות.

 

חוקי נירנברג

32.  חוק אזרחות הרייך מיום 15 בספטמבר 1935

2.      (1) אזרח הרייך (Reichsburger) הוא רק אותו נתין המדינה בעל דם גרמני או בעל דם קרוב לו, המוכיח על ידי התנהגותו שהוא נכון וראוי לשרת בנאמנות את העם הגרמני והרייך.

(2) זכות אזרחות הרייך מוענקת על ידי מתן תעודת אזרחות הרייך.

(3) אזרח הרייך הוא בלבד בעל הזכויות הפוליטיות המלאות בהתאם לחוקים.

 

33.  חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני מיום 15 בספטמבר 1935

חדור הכרה, שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני, חדור רצון בלתי נכנע להבטיח את האומה הגרמנית לעולם, החליט הרייכסטאג פה אחד על החוק הבא, המתפרסם בזה:

1. (1) נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו –

         אסורים. נישואים שנערכו בניגוד [לחוק] בטלים, גם אם נערכו בחו"ל לשם

         עקיפת חוק זה.

   (2) יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ונתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם 

         קרוב לו – אסורים.

   (3) יהודים אינם רשאים להעסיק במשק ביתם נתינות המדינה בעלות דם גרמני או 

        בעלות דם קרוב לו, שהן למטה מגיל ארבעים וחמש.

   (4) א. אסור ליהודים להניף את דגל הרייך והמדינה ולהציג את צבעי הרייך.

        ב. לעומת זאת מותר להם להציג את הצבעים היהודיים. ביצוע היתר זה עומד  

            תחת חסות המדינה.

   (5) א. העובר על איסור של סעיף 1 עונש בית סוהר.

  ב. אדם העובר על איסור של סעיף 2 עונשו מאסר אם או בלי עבודת פרך.

  ג. העובר על הוראות סעיפים 3 ו-4 עונשו מאסר עד שנה וקנס כספי או אחד 

     מעונשים אלה.

(6)   מיניסטר הפנים (Reichsminister des Innern) מוציא בתיאום עם ממלא מקום הפיהרר ומיניסטר המשפטים (Reichsminister der Justiz) את ההוראות המשפטיות והמנהליות הדרושות לביצוע ולהשלמת החוק הזה.

(7)   החוק נכנס לתוקפו יום לאר פרסומו: סעיף 3 רק ב-1 בינואר 1936. נירנברג, 15 בספטמבר 1935

ה    הפיהרר וקאנצלר הרייך, אדולף היטלר, מיניסטר הפנים, פריק (Frick), מיניסטר המשפטים, דוקטור גירטנר (Gurtner), ממלא מקום הפיהרר, ר. הֶס.

 

34.            תקנה ראשונה לחוק אזרחות הרייך מיום 14 בנובמבר 1935

4. (1) יהודי אינו יכול להיות אזרח הרייך. אין לו זכות הצבעה בעניינים פוליטיים; הוא אינו 

         יכול לכהן במשרה ציבורית...

5. (1) יהודי הינו מי שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים (volljudisch) לפי 

         גזעם...

    (2) כיהודי נחשב גם בן תערובת (Mischling), נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים  

         גמורים.

 

 

הנישול הכלכלי ו"ליל הבדולח"

עם זאת, עד שנת 1937 עוד ניתן ליהודים לעסוק בחיי מסחר ובתעשייה, ויהודים רבים התנחמו בעובדה שעל אף שהנאצים מחקו את שוויון הזכויות שהשיגו היהודים במשך דורות ודחקו אותם לגיטו ציבורי ורוחני, הרי הם מודעים לתפקיד החיובי שממלאים היהודים בכלכלה ומעוניינים להפיק ממנו תועלת. לפרקים אולצו הנאצים למתן את מסע התעמולה האנטישמי, והיהודים ראו בכך אות לטובה. ערב אולימפיאדת ברלין (1036) ובהתחשב בדעת הקהל העולמית, דאגו הנאצים לטשטש ולהצניע במקצת את הגילויים האנטי-יהודיים והרשו לספורטאים יהודים ליטול חלק בתחרויות.

בנוסף לאיסורים ולחוקים חמורים, שכוונתם היתה להוציא את היהודים מתחומי החיים התרבותיים, הציבוריים והכלכליים, היו גם גזירות שלכאורה נראות כחסרות מובן כלשהו. כיצד ניתן להבין את העובדה שעל היהודים נאסר להיכנס לגנים ציבוריים, לבקר במקומות מרפא ובריכות שחיה, או לגדל כלבים? סוג זה של איסורים נועד להעמיק את המחיצה הנפשית שבין גרמנים ליהודים ולהרגיל את הגרמנים לכך שהיהודים אינם בבחינת בני אדם ואין הם ראויים לבוא בקהלם של הגרמנים.

הקצנה והחרפה במסע האנטי-יהודי חלו עם ראשית התכנון המלחמתי בסוף שנת 1936 והעברת הכלכלה הגרמנית לפסים של משק הנערך למלחמה. כתוצאה מהתפתחות זו סולקו היהודים בהדרגה מענפי המשק השונים. שנת 1938 היא שנת מפנה בתחום ההישגים המדיניים והסיפוחים הטריטוריאליים של המשטר וגם במגזר האנטי-יהודי. באותה שנה פותחים הנאצים בשוד שיטתי של הרכוש היהודי. הארגונים והמוסדות היהודיים מאבדים את מעמדם כרשויות ציבוריות הנהנות מחסות החוק. יהודים נדרשים להוסיף על שמם הפרטי בעל הצליל הלא-יהודי את השמות "ישראל" ו"שרה" והדרכונים הניתנים להם מסומני באות -Jude Jב-1938 מתחיל הגירוש הכפוי של יהודים בעלי אזרחות פולנית שישבו שנים רבות בגרמניה. אך המאורע החמור ביותר של שנת 1938 הוא הפוגרום הידוע בכינויו “ליל הבדולח”, שהתחולל בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר. כעילה להתפרצות אלימה והרסנית זו שימשה התנקשות של צעיר יהודי בשם הרשל גרינשפן – שהוריו היו יהודים ממוצא פולני שגורשו מגרמניה – במזכיר השגרירות הגרמנית בפאריס, פום ראט. לחבורות נאציות ולהמוני נגררים ניתן האות והם פשטו בערים, השחיתו והרסו יותר משבעת אלפים בתי עסק יהודיים, הציתו בתי כנסת, התעללו ביהודים שנפלו בידיהם ורצחו תשעים ושניים בני אדם.

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial