מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

יוסף תאני, חלקה של האידיאולוגיה האנטישמית הנאצית באנטישמיות הפולנית

מתוך: ילקוט מורשת, 20, דצמבר 1975, עמ' 127-143

 

האידיאולוגיה האנטישמית הנאצית חדרה לפולין לאחר שנת 1934 (הסכם פילסודסקי-היטלר) תוך הצפתה ב"ספרוּת" חוברות התעמולה ופאמפלטים אנטי-יהודיים ארסיים מה"מכונים" לבעיה היהודית שבגרמניה. היה משהו אורגני בכך שהאנטישמים הפולנים הרדיקליים שילבו עצמם במסע האנטישמי של הנאציונל-סוציאליזם בפולין. בשנת 1937 התנהל בשורה של כתבי-עת קתוליים ויכוח ער בשאלה: האם ישוע מנצרת היה נצר לבית דוד והאם היה יהודי? האם אפשר להפוך את ישו ל"ארי"? הכומר קוֹבּילינסקי1 רצה להפוך את הנצרות לחלק אורגני של הגזענות הפולנית. טיעונו הוא, שאין כלל אפשרות אובייקטיבית לכך שישו היה ממוצא יהודי. “התיזה" בדבר יהודיותו של ישו, חייו ובשורתו מבוססת על פאולוס ומקורות יהודיים (מקראיים ותלמודיים). קובילניסקי מצטט מ"הברית החדשה": “...ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מבורך לעולמים אמן" (איגרת אל הרומיים, ט, 2-5). לפי הטקסט הפאוליני ברור שישו היה יהודי (ישראלי), כלומר ישראל ברוח. מסקנתו של הכומר היא, כי עם ישראל בגוף סירב בעקשנותו להודות בישו בתור כריסטוס, כלומר משיח ובן אלוהים; הנוצרים, כלומר ישראל שברוח, הם היורשים האמיתיים של עם הבחירה. הוא מצטט מתוך איגרת פאולוס אל הגלטיים (פרק ג, 7): “דעו, איפוא, כי בני האמונה, בני אברהם המה...” אומנם ישו במוצאו הוא יהודי, אך אופיו הכלל-אנושי הביא אותו לשליחות כלל-עולמית. אולם, הכומר קובילניסקי אינו "מרוצה" מהטקסט הפאוליני (שמא פאולוס היה יהודי?) ושואל: מדוע אחד עשר השליחים ושבעים ושניים התלמידים של ישו לא השאירו בכתביהם את הגיניאלוגיה של מרים, אמו של ישו? האם מרים היתה באמת בתו של אברהם ולכן לפי הגזע יהודיה (ישראלית)? ואולי היתה יהודיה רק באמונתה ואילו במוצאה היתה ארית?  

בעקבות קובילניסקי עוסק ב"סוגיה" זו הכומר מאצ'ונטק הטוען שלאחרונה הוכיחו מדעני הגנטיקה שהכדוריות האדומות שבדם האב עוברות לבן. לכן, ברור, שישו לפי מוצאו מהאב לא היה יהודי כי אם ארי. הכומר מאצ'ונטק עדיין נמנע מלהוסיף, שלפנינו הוכחה להשפעת היהודים "זקני ציון" המוכנים לזייף את ראשית ימיה של הנצרות2. אך הכומר כארשבסקי (מחבר ספר השיטנה "בני השטן") במאמרו הדן באותו הנושא3 קובע, שמוצאו של ישו סותר אותנטיותו של כריסטוס בתור משיח. הגאולה שהביא לעולם, אינה רק פרי קורבנו העצמי של ישו, אלא גם תולדה של התגברותו על בני השטן והתורה השטנית – היהדות. לדעת כארשבסקי, עדותם של שליחי ישו בדבר מוצאו היהודי של אדוננו היא זיוף. ישו כסמל הטוב בהכרח שהיה ממוצא ארי. לבסוף תובע הכומר הנהגת סעיף ארי בכנסיה הקתולית הפולנית, כדי לטהר אותה ממומרים יהודים או מארים שאינם דור שלישי לארים. 

לפנינו מיספר דוגמאות של חשיבה נוצרית תיאולוגית המשרתת את התעמולה הגזענית אשר פיתחה מוטיבים אנטי-נוצריים שתבעו הרחקת פולחן ישו היהודי. 

הכומר קובילניסקי מנמק את אקטואליות הנושא של הדיון במוצאו היהודי של ישו, בחדירת רעיונות ניאו-פאגאניים של הגרמנים הנאציים לפולין ונסיונות של החייאת פאגאניות סלאבית אנטי-נוצרית שנעשו בפולין בשנים 1937-1938 4. צמרת הכנסיה הקתולית שבפולין, בדומה לכנסיות אירופיות אחרות, הודאגה מחדירת האמונה הפאגאנית הנאצית מיסודו של רוזנברג, “פאולוס" של הכנסיה האלילית. בחוגי ההיררכיה הפולנית עוררה דאגה ההשתחררות הגוברת של פולנים נוצרים מהמורשת הקתולית והנהירה לכנסיה הניאו-פאגאנית-לכיטית-סלאבית. סוכנות העתונות הקתולית "קאפ" בביולטין שלה מה-1 בפברואר 1938 5 תקפה בחריפות את שני כתבי העת הפאגאניים שיצאו לאור בפולין: Krak ו-Zadruga, שדחו את התורה הנוצרית. הניאו-פאגאניים הקיצוניים יותר התרכזו מסביב לכתב העת האחרון (“זאדרוגה"). המשותף לשתי הקבוצות הללו הוא רצונן להשתחרר מהשפעתה של הכנסיה הממוסדת ורצונם לשוב "לשורשיו הטבעיים של העם הפולני". סוכנות "קאפ" בהודעתה הנ"ל, כמובן, רואה בניאו-פאגאניות זו שלוחה של הבונים החופשיים, מאסונים ויהודים, שמטרתם המשותפת היא לפגוע ב"נאציונליזם הפולני הנעלה". המניע לפאגאניותם של אנטישמים גזענים אלה היה, שהכירו בסתירה שבין שנאת ישראל גזענית לבין היותם בני האמונה הנוצרית-יהודית המנוונת. ניאו-פאגאנים אלה העדיפו על כן שנאת יהודים "ויטאלית וטבעית" בצירוף פולחן אלילי. לדעתם, אלף שנה שעברו מאז ניצורה של פולין לא העבירו את הפולחן האלילי מן העולם.  

גישה אנטישמית גזענית אנו מוצאים במכתב למערכת "מרקוריוש פולסקי"6  והחתום בראשי תיבות J.K, פולני משלזיה העילית המתלונן במכתבו זה, כי סמל המדונה הקדושה שעל "יאסנה גורה", שליד צ'נסטוחובה, מתאר דמות של אישה מונגולית-כושית, המזכירה לו את היהדות השטנית בעלת הנפש השחורה (כושית). לדעתו פסל המדונה הקדושה מגלם דמות של אישה בינונית-יומיומית וצנועה ובמקומה צריכה המדונה להיות אישה אמיצה, גאה, כיאה לאישה ארית.  

מהגישה האנטישמית ששינאת ישראל עולה בקנה אחד עם הנצרות הגיע הכומר פרונדז'ינסקי Ks. Pradzinski 7, שאין סתירה בין היטלריזם לכריסטיאניזם. פרונדז'ינסקי קיבל את התיזות הנאציות בדבר מדיניות הרדיפות של יהודי גרמניה. במאמר בו ניתח את משמעות חוקי נירנברג לגבי "פולין המיוחדת" הוא כתב בין יתר דבריו: “בעניין רב אנו מצפים בפולין לראות, כיצד תממש גרמניה התרבותית את 'היחסים הנסבלים' בין גרמנים אריים לבין יהודים". לדעתו, מדיניות זו ביחס ליהודים הרואה בהם נתיני המדינה, תואמת את רוחה וחוקיה של מדינה נוצרית והיא בהתאם להחלטות הסינודים הכנסייתיים. מדיניות זו של הנאציונל-סוציאליסטים מבטיחה הצלחה ל"פתרון הבעיה היהודית, ובפולין תשמש מדיניות זו כאסמכתא נאותה". 

פרונדז'ינסקי טוען שאי-נכונותו של היהודי לזכות בחסד האל מכריחה את הקתולי להתייחס אליו לפי קנה-מידה מוסרי שונה... “לפי קשרי הדם, גזע ואמונה ועלינו להרוס את הדת הברברית של המטריאליזם היהודי שהובאה והופצה בפולין על ידי מנהיגי גזע בלתי נטמע ועויין לגזע שלנו". הכומר מסיים בדברים אלו: “טוב או רע, הרעיון ההיטלריסטי של הנאציונליזם האינטגרלי ושל גרמאניזם אינטגרלי הכניס להיסטוריה אלמנט מקורי חדש... אלמנט זה לוחם בתכליתיות בהתגלמות האחרונה והמודרנית ביותר של המשיחיות היהודית...” פרונדז'ינסקי מביא "אסמכתא" זו לצידוקה של שנאת יהודים גזענית מאורגנת בפולין, כשלצידה בן-ברית נאמן. לדעתו, הרייך השלישי "מכין" עתה את אשר בעתיד תיאלץ לעשות זאת פולין: גירוש היהודים. הכומר לא הסתיר את התלהבותו מהיטלר בציינו: “כל הכבוד לקאנצלר גרמניה, שהחזיר לארצו את התהילה. לפנינו אדם הפועל מעל לחוקים הבינלאומיים. על כן מריעים לו שישים מיליון איש". בעקבות חוקי נירנברג הציע האנטישמי פרונדז'ינסקי, שעל פולין לשלול מן היהודים את זכויות האזרחות הפולנית כדי להפכם ל"נתינים נסבלים זרים, שהם אזרחי מדינה פלשיתנאית". 

על רקע נייטרליותה הגמורה ושתיקתה של צמרת הכנסיה הקתולית הפולנית ולנוכח התגברות הרדיפות נגד יהודי גרמניה8, ראו רבים מבין הכמורה הקתולית, בדומה לנאצים, ברדיפות אלו: “שזו הגנה עצמית מפני התקפת היהדות הבינלאומית". והכומר לושינסקי 

(Ks. A. Losinski) שואל בשנת 1933: האם מותר לקתולים הפולנים להעתיק לפולין את שיטות הטרור האנטי-יהודי הנאצי? ומשיב: שעל אף שלטרור האנטי-יהודי שבגרמניה מטרה חיובית בלחמו ובחסלו את אותם היסודות שאף הכנסיה הנוצרית רואה בהם אויב האנושות, הרי התנאים בפולין הם שונים, ומרכיבי "הבעיה היהודית" הם אחרים. לושינסקי מצטט דמוגרפים אנדקיים רדיקליים בשנאתם ליהודים9, שנתוניהם הסטטיסטיים נתפרסמו ב"לוח" האנטישמי של Samoobrona Narodu לשנת 1933, לפיהם מצויים בפולין ארבעה מיליון יהודים וצריך להוסיף שני מיליון יהודים אשר התנצרו וצאצאיהם נשארו "יהודים מושחתים ומנוונים", יוצא איפוא, ששיעורו של הגזע השמי באוכלוסיה הפולנית הנוצרית מגיע לכשמונה עשר אחוזים, ופינומן זה גוזל את לחמם של הפולנים המסכנים.  

במאמר נוסף של לושינסקי שנתפרסם בשנת 1934 10 טוען הכומר, שהמאורעות האחרונים שקרו ליהודי גרמניה פגעו ביוקרתם של יהודי העולם ובייחוד של יהודי פולין. ולכן מציע לושינסקי כ"פתרון הבעיה היהודית בפולין", שלטווח ארוך יש לבטל את אזרחותם של שני מיליון יהודים "זרים", שחדרו לאחר המהפכה הבולשביסטית ולגרשם בחזרה לרוסיה. בתור "פתרון חלקי לטווח קצר לבעיה היהודית", מציע לושינסקי, יש להנהיג נומרוס קלאוזוס בכל ענפי המחיה של היהודים, צריך לרכזם באינקלאוות-יהודיות אקסקלוסיביות וספארטיות". נוסף על כך, כדי לשמור על "האופי הנוצרי האקסקלוסיבי של פולין" יש להרחיק את היהודים מבתי הספר הפולניים, בתי המשפט, הצבא, ומוסדות המדינה. האם יכול להימנות יהודי שאינו מודה בישו עם פקידי המדינה? פולין מוכרחה לשמור על היותה נוצרית. 

אוגוסטין לושינסקי מתריע, שלאחר "הרצח השטני בגולגולתה, הפכו היהודים למסוכנים ולכשנתפזרו על פני העולם והגיעו לפולין, מתרחשים תמיד האסונות והקטסטרופות שבעולם בימים של 'שבת הגדול' “. 

נמצאו דוברים אנטישמיים שהתפלמסו עם הסופרת הקתולית האנטישמית "יפת הנפש" זופיה קוסאק-שצ'וצ'קה11 (Zofia Kossak-Szczuczka), אשר לא רצתה להרחיק לכת ב"פתרון הבעיה היהודית" ו"מוכנה" היתה להסתפק בהרחקת יהודים ממקצועות חופשיים (בייחוד מרפואה וממשפטים). לדעתה, אנטישמיות נוצרית אגרסיבית מטילה פגם בעת ובעונה אחת גם באמונה דתית בכלל ובנצרות בפרט. הסופרת קוסאק בתור פולניה קתולית אדוקה, רוצה, קודם כל שיהודים ימירו את דתם. יהודי הוא גם כן אדם, ודמו של כריסטוס זורם בו ומתפקידם של הנוצרים לגאול יהודים מטעותם. האנטישמים כארשבסקי  

ובלוטניצקי 12 (Ks. Fr. Blotnicki), המתפלמסים עם הסופרת קוסאק, וטוענים שאינה מבינה את המשמעות הנוצרית האמיתית של "ואהבת רעך וקרובך", המנוגדת להשקפה התלמודית-פרושית המושחתת. לדעתם, “בתקופתנו כאשר רודפים ומכים יהודים אין בכך משום סילוף דמותו של 'אדוננו כריסטוס' ואין האנטישמיות ולו הקיצונית ביותר סותרת את הציווי הנוצרי של אהבת הזולת13, כפי שרוח התקופה מחייבת". אומנם רבים מבין מנהיגיה הרוחניים של הכנסיה מפחדים להטיף בפרהסיה לשנאת ישראל מעל במת הכנסיה, אך לדעת הכומר בלוטניצקי אין ברירה, “פתרון הבעיה היהודית" משלים את התורה הנוצרית המוסרית. 

לדעת הכומר כארשבסקי, הדוחה את טיעוניה של הסופרת קוסאק, סבלנותם של הפולנים הנוצרים הגיעה לקיצה, היהודים מתעלמים מהעובדה שעד כה נהנו מיחס סובלני והכנסת אורחים נאותה, אולם לכשהצדק הנוצרי והלאומיות הפולנית הנוצרית יתעוררו יושמדו גזעים מעל פני האדמה כפי שלא קרה מאז קיומה של האנושות14. 

לפי הכומר האנטישמי-גזעני כארשבסקי משמעות "הנהגת הסעיף הארי בפולין" היא בכך, שהוא מביא להתעלותו של הפולני תוך חידוש חייו הנוצריים וגאולתו מהקלקלה המוסרית של היהודים. הכומר המסית לשינאת יהודים, מאשים את היהודים שבכוונה חוללו את המשבר בעולם, כדי להרעיל את נשמותיהם של צעירים פולנים במהפכנות ובקומוניזם. היהודים אונסים נזירות צעירות, רוצחים כוהני דת נוצריים ומעלים באש כנסיות קתוליות שבספרד הנוצרית. הרפובליקנים שבספרד "קשורים בזקני ציון". היהודים מעוררים בפולין פחד ואי-נעימות, התלהבותם המהפכנית דומה להתלהבות בני המזרח. חשיבתם, חוטמם ועיניהם מגעילים את הפולנים. 

דוברי האנטישמיות הגזענית (כארשבסקי, בלוטניצקי וקובילנסקי) דוחים את רעיון ההתבוללות או המרת דתם של היהודים. הם רואים בהן דרכים מסוכנות עבור האומה הפולנית והכנסיה הקתולית. ההתבוללות והמרת הדת לא ישנו את מידותיהם המנוונות, לפי נתונים מדעיים שבידיהם ההבדל הגזעי בין הפולנים האריים לבין היהודים השמיים הוא בעיניהם תהום שאין לגשר עליה. יהודים שהמירו את דתם – קיבלו את האמונה הקתולית רק למראית עין, כדי להרוס את הכנסיה והמדינה הנוצרית מבפנים (טיעון של הפרוטוקולים). 

בעתונים הקתוליים המופיעים בפוזנאן, קראקוב ווילנה וב"לוחות" של הארגון האנטישמי הגזעני
הגנה עצמית של העם" שהזכרנו לעיל
15 מתפרסמות רשימות של יהודים שהתנצרו ושאסור לקנות או למכור לבתי מסחר ולבתי מלאכה שלהם. אלו משתמשות בציטוט מ"הברית החדשה" (לוקס, ט"ז, 13): “אין עבר אשר יוכל לעבוד שני אדונים, כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ואת האחר יבזה. לא תוכלו לעבוד את האלוהים ואת הממון". מודעות ענק מכריזות "אל תתחברו עם יהודים, כי גם כריסטוס משיחנו אוסר זאת", “אסור לך להידמות ליהודה איש קראיות איש הדמים!” “היזהרו מכלבים, היזהרו מפועלים יהודים וסוחרים רמאים!” 

מן הראוי להזכיר שבשנת 1934 נטל על עצמו מיסדר הפראנציסקנים שבפולין 

Niepokolanowa משימה קתולית מיוחדת: הוצאת יומון הכנסיה הפולנית בשביל דלת העם ושמו "יומון קטן" (Maly Dziennik). מחירו היה כמחצית מחירו של עתון יומי אחר והיה ערוך בלשון פשוטה, המלא מדי יום ביומו שבחים לנפלאות הכנסיה הקתולית, והצטיין בשינאת יהודים והיהדות "אוייבה המורשתי של הנצרות", שינאה מן הסוג הגס והפרימיטיבי ביותר, ספוג ברוח ובנוסח הניסים של קדושי הכנסיה וסיפורים המעלילים על היהודים הם להם המיצרך הרוחני העיקרי. תפוצת העתון האנטישמי המיליטנטי הזה בשנים 1935-1938 נעה בין שש מאות אלף עד מיליון עותקים16. 

בעמודיו של יומון זה נתפרסמו מאמרי שיטנה על היהודים מאת העורך וויצ'יק  

(O. Marian Wojcik, אב מינזר הפראנציסקנים) ומאת מחברים אחרים. העורכים הירבו להעתיק בו מאמרים מהעתונות האנטישמית הפולנית ובייחוד מן הגרמנית הנאצית "דר שטירמר" ו"דר אנגריף". מקום רחב ניתן ב"יומון הקטן" לידיעות מערי השדה, שבהן "הוקעו" מעשים אכזריים של היהודים נגד הפולנים. העתון ליבה עלילות דם ודימויים מיתולוגיים אחרים. בתור דוגמה, נציין חלקו של עתון אנטישמי זה בהפצת עלילת הדם שבעיירה טרוסקולאס שליד צ'נסטוחובה הקתולית, שנתרחשה בשנת 1936. לאחר שבריונים אנטישמיים הטילו פצצה על בית הכנסת שבטרוסקואלס והחריבוהו כליל, הפיצה הכמורה הנוצרית שבמקום עלילת שקר נגד היהודים, שגנבו מהכנסיה שבטרוסקואלס את תשמישי הקדושה הנוצריים כ"נקמה" על הפצצה שהחריבה את בית הכנסת היהודי. העלילה שהופצה ביום השוק נתפשטה כהרף עין בקרב הפולנים ובמשך שמונה ימים ולילות אירגנו האיכרים פוגרום ביהודים. 

לאחר זמן נתברר שה"גניבה" בוצעה על ידי האנדק הרדיקלי מלינארציק, חבר האגודה האנטישמית Bog I Ojczyzna, שמטרתה לגרש את היהודים מפולין. עלילת שקר זו נוצלה היטב על ידי העתונות וה"ספרות" האנטישמית הנוצרית ובייחוד על ידי "היומון הקטן", שבגלל היקף תפוצתו בוודאי השאירה את רישומה. “היומון הקטן" העתיק מהעתונות הנאצית את ההאשמות, העלילות והכזבים. למחרת "ליל הבדולח" שברייך השלישי (12 בנובמבר 1938)17 מסר "היומון הקטן" בדייקנות ובנאמנות ומתוך שמחה לאיד את דברי "התלהבותו" של קריין רדיו ברליו כיצד הועלו באש מאות בתי כנסת יהודיים. דומה, שבתקופה זו ביטאון קתולי אנטישמי זה היה בין הבודדים באירופה אשר לא גינה את אכזריותם של הנאצים ביחס ליהודים חסרי המגן שבגרמניה ובמקום זאת הביע "היומון הקטן" “השתתפותו בצערם של הגרמנים על הירצחו של השגריר פון ראת" והביע תקווה "שהקאנצלר היטלר ינקוט קו תקיף כלפי היהודים המרצחים". בין עורכיו הקבועים של "היומון הקטן" היה האב וויצק שהזכרנו לעיל ורוטקובסקי מבין מנהיגי האו.נ.ר. האנטישמי-גזעני.  

בשנות השלושים המאוחרות יעוד ל"יומון הקטן" תפקיד אנטישמי פוליטי וגזעני מרכזי, ועל אף זאת הכנסיה הקתולית היתה במשך שנים רבות מודאגת "מהתפשטות התעמולה היהודית הקלוקלת, מעוצמת העיתונות היהודית והשפעתה הרעה". פרופסור כומר שבירסקי הזהיר בהרצאתו בפני ועידת האגודות התיאולוגיות הקתוליות, שנתקיימה בקראקוב בשנת 1938 18, שהיהודים בהשתלטותם על המו"לות, ספריות ועתונים יכולים בקלות להילחם בחברה הלא-יהודית. רבים מבין הקוראים הפולנים הנוצרים נופלים במלכודת ובייחוד הצלתם רבה בעתון הספרותי Wiadmosci literackie וסופרים יהודים-מומרים מערערים את המשטר הנוצרי תוך חילוֹּן תודעתו הנוצרית של העם הפולני. שבירסקי השמיע אזהרה מעל במת הכינוס, שלפולין צפויה סכנה שבעוד עשר-חמש עשרה שנים לא יימצא אף עתון נוצרי ואף הוצאת ספרים קתולית, מכיוון שלא תוכל להתחרות ביהודים.  

מן הראוי לזכור, שטענות אלו הושמעו בשעה שפולין יוצגה על ידי חמישים עתונים קתוליים בין שלוש מאות עתונים מהעולם הקתולי שהשתתפו בתערוכה הבינלאומית של העתונות הקתולית שנערכה בשנת 1936 בקריית הותיקן19. 

מראשית שנות השלושים החל בפולין להתבלט הפרלאט טרזצ'יאק (Ks. St. Trzeciak) בפעילות אינטנסיבית כתועמלן האנטישמיות הפוליטית הנוצרית ומסוף 1934 כתועמלן האנטישמיות הנאצית הגזענית בשירות ה"וֶלטדינסט" מיסודו של הקולונל פליישהאואר שבארפורט20. מה סוד הצלחת תעמולתו הקיצונית של טרזצ'יאק? מה תרומתו להתעצמותה של האנטישמיות הגזענית הפולנית? 

האנטישמיות הגזענית, בדומה לאנטישמיות הפוליטית מלפני מלחמת העולם הראשונה, היא בעצם תנועה בינלאומית. על אף הקווים האופייניים לתנועה אנטי-יהודית שבכל ארץ וארץ ולמרות נסיבות מיוחדות הפועלות בהתהוותה ובקיומה בארצות שונות, קיים דמיון רב בטיעונים הרעיוניים והאידיאולוגיים, בדרכי התעמולה, בשיטות הפעולה הפוליטית ובאופיים של המנהיגים. באנטישמיות הגזענית האגרסיבית של שנות השלושים ניכרת השפעת הגומלין שבין התנועה האנטישמית הגרמנית והצרפתית על זו שבפולין. 

בשנים 1932-1934 היה הכומר טרזצ'יאק בין הדוברים הראשיים של שינאת ישראל הארסית ועיקר טיעוניו מרוכזים בספרו "המשיחיות והבעיה היהודית"21, אשר הופיע במיספר מהדורות בשנת 1934. המוטו לספר-שיטנה זה לקוח מנאומו של נ. סוקולוב בורשה שבין דבריו אמר: “כולנו מצפים למשיח" (מובאה סתמית זו הוצאה מהקונטקסט שלה מהעתון "דער מאמענט" מ-17 בדצמבר 1933). 

טרזצ'יאק טוען, שאותה "ציפיה לימות משיח" מהווה גורם המפעיל ומחזיק את היהודים מאז גלות בבל, אך בניגוד לנוצרים, השואפים ל"ימות המשיח" לשם מלכות השמים, שואפים היהודים להשתלטות ארצית וחמרנית על העולם. משיחיות יהודית זו אופיינית הן לעבר, ואפילו לעבר הרחוק כשספגו השפעות, והן להווה. התיזה שלו היתה, כי הדת היהודית מעצם מהותה היא רעיון משיחי והמסקנה המיידית מכך היא שתאוות ההשתלטות על העולם קיבלה השראתה מהדת22. הפרלאט טרזצ'יאק אמנם "מסתמך" על מחקריהם של ההיסטוריונים היהודיים באלאבאן וגרץ, כדי "להוכיח" ששאיפת היהודים להשתלט על העולם היא לא רק בימי שבתאי צבי ויעקב פראנק שבחר בפולין הנוצרית כמדינה יהודית; גם הג'וינט של יהודי ארצות הברית רוצה בהשתלטות על פולין. את היהודים הציג כמושכי החוטים מאחורי אילי הכספים הבינלאומיים, המעוניינים במלחמה בין המדינות הנוצריות למען יוכלו לגרוף  

רווחים23. 

להלן עובר טרזצ'יאק לדון ברוח המהפכנית שביהדות, בקשר היהודי-מאסוני-קומוניסטי. כמו שהבולשביקים קיבלו כספים מן הבנקאי היהודי האמריקני יעקב שיף כדי לבצע את המהפכה, כך גם הקומוניסטים היהודים בפולין מקווים שבעזרת מענקים של יהדות ארצות הברית יצליחו במהפכה יהודית-מאסונית ובולשביסטית בפולין. טרזצ'יאק רואה את היטלר24 כצלבן נוצרי, כ"מטה זעם נגד הבולשביזם, יצירתם של היהודים". היטלר הוא "מגן הציביליזציה הנוצרית שבמערב". לשווא מנסים היהודים לגרור את פולין הקתולית ל"מלחמת היהודים" נגד גרמניה הנאצית ולשווא מתאמצת העתונות היהודית ביצירת "סכנה משותפת הצפויה ליהודים ולפולנים מהנאצים"; להיפך, אין שני להיטלר הנאמן והעקיב במלחמתו ביהודים ובכך הוא גם מסייע לפתרון "בעיית היהודים" שבפולין הנוצרית. 

הכומר לא הסתפק בטחינת טיעוניהם של קודמיו ובספרו זה הביא טרזצ'יאק טיעון "מקורי". הוא תוקף את איינשטיין: “האמת היא שהוא (איינשטיין) יהודי קוסמופוליט, אשר כדרך רבים מבני דתו אינו מייחס כל חשיבות לרעיון המולדת, ולאחר שנמלט מגרמניה לאמריקה, כיוון שהינו אוייבה המושבע של פולין, מצא לנכון להצדיק את מדיניות החוץ של היטלר בשאלת פומורן והפרוזדור". על כן טענתו היא, שהקוסמופוליטיות היהודית (איינשטיין) משרתת את מגמת השתלטות היהודים על המדינות הנוצריות. 

לתעמולת טרזצ'יאק היה כוח משיכה רב (משנת 1936 יצאו שלוש מהדורות מספרו האנטישמי ה"פירושים לפרוטוקולים של זקני ציון" ושם ספרו "תוכנית המדיניות העולמית של היהדות", אשר יצא לאור בהוצאת ספרים מכובדת "גבטהנר אט וולף" שבורשה)25. אין זה מפתיע שטרזצ'יאק הצליח בתעמולתו. הרקע: שוביניזם לאומני גואה, הסכם היטלר-פילסודסקי משנת 1934 ונסיונות להתקרבות והידוק היחסים בין שתי הממשלות עד שבשנת 1935 הושגה בין פולין לבין גרמניה הנאצית "תמימות דעים מרחיקה לכת". מדיניות פילסודסקי ובייחוד של שר החוץ, הקולונל בק, היתה בנויה על יסוד של שחצנות לאומנית, יהירות והפרזה חורצת גורל בהערכת כוחה של פולין והמעטה חורצת גורל בסכנה הצפויה לה מגרמניה ומהתעמולה הנאציונל-סוציאליסטית. 

אם נפשיט מרעיונותיו של הפרלאט טרזצ'יאק את מחלצותיהם התיאולוגיות אפשר להעמיד את כולם על יסוד אחד והוא: היהדות משחיתה את הנצרות. המודרניזם היהודי בספרות ובאמנות הוא פרי תחבולות שבעזרתן באים היהודים להשתלט על פולין. בספרו "התוכנית של המדיניות העולמית"26 ביקש טרזצ'יאק להוכיח שהדמוקרטיה היהודית היא למעשה שליטתם החשאית של היהודים. היהודים הם יוזמי ומנהלי אגודות הסתרים למיניהן, כביטוי להסברת התעלומה כיצד הצליחו יהודים נרדפים ושנואים לבצע את זממם. דפוס מחשבה אחד לאנטישמי קיצוני זה, “היהודים מהווים את הניגוד לנוצרים וביניהם רובצת תהום". הוא מזכיר את האפיפיור פיוס החמישי, אשר בשנת 1568 גירש בהחלטתיות את יהודי מדינת הותיקן, כמו כן את האפיפיור ליאו השלושה-עשר שהכריז מלחמה נגד "הבונים החופשיים" – המאסונים – היהודיים שבאיטליה. עתה מצווים הקתולים שבפולין להילחם עד הסוף באגודות הסתר היהודיות, והברירה היא או שהקונספירציה היהודית הבינלאומית תוכה ותיהרס או שפולין הקתולית תיעלם. מוכרחים לאזור עוז ולקרוא מלחמה על תורת הסוד היהודית-המאסונית. 

הכומר מצטדק על כך שאומנם "תפקידו אינו פופולרי" והוא חייב לגלות את "האמת" לעם הפולני כדי למנוע אסון... לאור מצבה החמור של המדינה דרוש עתה "נס על הוויסלה" שני. הדורות הבאים שבפולין צריכים להיות "משוחררים" מהנטל הכבד והעומס הרב של "הבעיה היהודית", מי אשר אינו רוצה להגר ולנדוד ממולדתו הפולנית ולהתנוון בניכר, חייב להירתם למלחמה "יהודית-פולנית" זו, למען "טיהורה" של הארץ "המיוהדת", אחרת – פולין תחדל להתקיים. 

זיקת הגומלין בין עמדתו האנטישמית הפוליטית השורשית שבפולין לבין חלקו של טרזצ'יאק בהפצת האנטישמיות הגזענית הנאצית בהיותו בין פעילי ה"ולטדינסט" שבראשות פליישהאואר ניתן למצוא בספרו אשר יצא לאור בשנת 1938 ושמו "התלמוד אודות הגויים ושאלת היהודים"27. בספרו זה מברך הפרלאט טרזצ'יאק את ה"פיהרר" היטלר על זכויותיו בפתרון הבעיה היהודית, “הרעה החולה המכרסמת באיבריה החיוניים של גרמניה". פעולותיו של היטלר הן בהתאם לאנציקליקות האפיפיוריות ובהתאם לדוקטרינות של אבות הכנסיה הקתולית. לדעתו, היטלר לא היה מקורי בנידון זה, הוא מחקה את חכמי התלמוד שקבעו נורמות התנהגות של היהודים ביחס לסביבתם הלא-יהודית-גויית. היהודים גם הקדימו את הנאצים שבגרמניה בהנהגת "פאראגראף ארי", למשל: היהודים הקימו בשנות העשרים "אגודת מורים עבריים בפולין", “אגודה לתרבות יהודית בפולין", “יבנה" ועוד. וטרזצ'יאק שואל: מדוע אסור לפולנים הנוצרים לקיים אגודות ואירגונים אריים אקסקלוסיביים להם בלבד? 

הכומר מוסיף: ב"חדרים" וב"ישיבות" הנהיגו היהודים נוּמרוּס נוּלוּס וילדים וצעירים נוצרים אינם לומדים שם. מדוע מותר ליהודים לנהוג כך בפולנים, וכאשר הנוצרים נוהגים כך – היהודים מרעישים עולמות? 

בתור "התגוננות" האוכלוסיה הפולנית-נוצרית הוא מציע "לקס טרזצ'יאק" (Lex Trzeciak): הנהגת שינוי השמות הפרטיים ושמות המשפחה הפולניים אותם נושאים יהודים ומומרים (עד דור רביעי). עליהם לחזור לשמותיהם היהודיים הקודמים. 

בשנת 1938, כאשר לפולין היה יסוד נרחב לחשוש מפני כוונותיה התוקפניות של גרמניה הנאצית, מזהיר האנטישמי הגזעני טרזצ'יאק את הציבוריות הפולנית מפני הפיכה יהודית-קומוניסטית צפויה. ובפרק "היזהרו מפני מוסדות האסתרקות"28, הספוג אנטישמיות מינית, הוא "מגלה" שאותן נשים יהודיות, ה"אסתרקות" בעלות העיניים השטניות, מפתות קציני צבא פולניים ולוטשות עיניהן אל מנהיגי ומעצבי מדיניות החוץ והבטחון של פולין, בכדי שיגלו להן את סודות המדינה והצבא הפולני. טרזצ'יאק קורא: קצין פולני או פקיד בכיר של המדינה חייב לבחור בין המישרה (התיק) לבין האהובה-הפילגש היהודיה (רבקה) 

 (Teka albo Rebeka), והוא מסיים בקריאה דרמטית: "התעוררי פולין! אחרת יזרום דם נוצרי בביבים ובייחוד דמם של ילדים נוצריים מסכנים". טרזצ'יאק גם לועג לפחדנותם של היהודים המשרתים בצבא פולין. הם עורקים מהקסרקטינים ומערערים את ערכי האומץ והגבורה של הפולנים. הם רוצים להרוויח מהמלחמות. הצבא הפולני יתחזק ברגע שישתחרר מ"יהודונים" אלה. היהודים חייבים להסתלק מרצונם מפולין, מכיוון שפולין וגרמניה צריכות להוות מחסום נגד רוסיה בולשביסטית-יהודית29.  

מן הראוי להוסיף, שכתב העתון של גרינג ("ידידה המושבע" של פולין) בורשה – ("נאציונל צייטונג", אֶסֶן), אשר "כיסה" את הרצאותיו, מוסר: החוזה טרזצ'יאק קרא למאזיניו למלחמה טוטלית נגד העם היהודי. לשם כך דרושה חזית בינלאומית ובתור תפקידו הנעלה ביותר רואה טרזצ'יאק בהקמת מצבת זיכרון ליהודי האחרון שיגורש מפולין לאי בודד, הרחק מאירופה. 

בספריו המרובים העוסקים ב"בעיה היהודית" מתגלה האנטישמי טרזצ'יאק בתור "ידען ביהדות" פשטני שהאמין בהבלים, אותם העלה בספריו ובפאמפלטים  המרובים. כאמור, הוא לא היה מקורי בטיעוניו האנטישמיים, ועוד בשנים קודמות הפכו אלה נדושים בעתונאות האנטישמית הרדיקלית הפולנית. אולם, בתנאים המיוחדים של השנים 1935-1939 הפכו רעיונותיו של טרזצ'יאק למסוכנים בדרך המעשית המפחידה שבה ניגשו האנטישמים הפולנים הגזענים לתרגם רעיונות אלה לכלל מציאות. 

פליישהאואר הנאצי, עורך הביולטין של ה"ולטדינסט", כותב בשנת 1936 אודות טרזצ'יאק31: הכומר הפולני מכיר היטב את ספרות היהודים: תנ"ך, תלמוד ומדרשים; לכן מובנת חרדתם של יהודי פולין, אשר שרויים בפחד מהידע היסודי והמעמיק של הכומר הפולני האמיץ והאציל הזה. ועורך ה"ולטדינסט" מוסיף: "אנו מודים לחבר המכון 'ארישר ולטדינסט'  

(Arischer Weltdienst) עבור הגנתו האמיצה, התקיפה והגברית על האינטרסים האריים שבמדינת פולין. תקוותו של 'ארישר ולטדינסט' היא שיצטרפו מאות לוחמים אמיצים אידיאיים מסוגו של דוקטור טרזצ'יאק". 

הדברים שהוזכרו לעיל קשורים בעדות שמסר טרזצ'יאק ב-5 במארס 1936 בתור אקספרט-"מומחה" בוועדה הרשמית שהוקמה בסיים הפולני ל"ענייני שחיטה יהודית" לפי הצעתה ה"הומניטרית" של הגברת פריסטורובה32. האנטישמית פריסטורובה הציעה לאסור את השחיטה היהודית מטעמים הומניטריים הגורמת, לדעתה, יסורים לבהמה. הכומר טרזצ'יאק, לפי כתב ה"ולטדינסט" שבורשה, "הוא מהאישים הפולניים המרכזיים במלחמה בעניין איסור השחיטה היהודית ואין במדינה זו קתולי ארי הבקי ביהדות כמוהו". טרזצ'יאק ב"עדותו" טען שהמלחמה בשחיטה היהודית היא מלחמה בברבריות ואסור ליהודים "לענות" בהמות מסכנות, בעלי חיים שהם ברואי אלוהים. לא יתכן שפולין, כמדינה נוצרית, תיענה לשוחטים היהודיים ותכיר בהם בתור פקידי המדינה, אשר יוכלו להשתלט עליה מבפנים ולהרסה. הפרלאט האנטישמי קרא ליהודים "נבונים" לשתף פעולה עם הסיים הפולני בחקיקת החוק החשוב לעתידה של המדינה. 

הרוב שבוועדת הסיים הפולני קיבל את נימוקיו של טרזצ'יאק, שנכללו בסיכומי הוועדה בהצעתה לסיים בדבר חוק איסור השחיטה. ראוי לציין שהכומר האנטישמי בהופעותיו ובכתביו האנטי-יהודיים לא התיימר להיות דוברה הרשמי של הכנסיה הקתולית הפולנית. מאידך גיסא, ההיררכיה הכנסייתית לא אזרה עוז להסתייג מאנטישמיותו הגזענית ושירותיו המרובים עבור גרמניה הנאצית. עובדה זו הקלה עליו לשכנע חוגים רחבים, כי קולו הוא אכן קולה של הכנסיה הנוצרית. 

מה היתה תגובת העתונות היהודית והציבוריות היהודית לתעמולתו האנטישמית של הכומר טרזצ'יאק? לדעתו של דוקטור י. טהון, ממנהיגי יהדות פולין33, הטרזצ'יאקים למיניהם הם בתקופה זו אויביה המסוכנים ביותר של יהדות פולין. אנטישמים אלה מפיצים "השכלה" אנטישמית מיליטנטית נוצרית וגזענית בעריה ובעיירותיה של פולין. אמונתו של טרזצ'יאק בייעודו, בהשגחה, הביאה אותו למסע אנטישמי שזה דורות רבים לא ידעו יהודי פולין כמוהו. השינאה ליהודים נסכה על אנטישמים מסוגו של טרזצ'יאק שיכרון. הכומר מעמיד פנים כבקי בספרות ישראל ומסתמך על מובאות ומקורות יהודיים, קהל מאזיניו וקוראיו מתפעל מ"בקיאותו" ומאמינים לכל מילה שלו. ספרי השיטנה הפופולריים שלו הופצו בהצלחה רבה, לא רק קנו אותם אלא קראו בהם ונהפכו מאמינים קנאים ל"תרותו". לדעת דוקטור י. טהון הערה מלגלגת ומזלזלת ב"מומחיותו ביהדות" ובכוחו העיוני של טרזצ'יאק אינה מספקת, ויש לדחות את התקפותיו האנטי-יהודיות בתבונה. לדעת דוקטור י. טהון, כומר אנטישמי זה ודומיו מגלמים את הטרגדיה של יהודי פולין, משום שהם חסרי ישע בהתגוננותם מול היסטריה ובאקכאנאליה אנטי-יהודית השוטפת עתה את פולין. במידה וישיבו לתועמלנים מסוגו של טרזצ'יאק כיאה לו, עלולות לצמוח תוצאות לגבי עתידו של הקיבוץ היהודי שבפולין. 

מן הראוי לציין, שההתגוננות היהודית נגד התעמולה האנטישמית התנהלה במישור הפוליטי ציבורי-פרלמנטרי ובמישור הפובליציסטי-ספרותי. טענת טהון היא, שאין האפולוגיטיקה היהודית קולעת ואין לה כלל השפעה על ציבור קוראיו ומאזיניו של כומר אנטישמי זה. לשומעיו ולקוראיו הקנאים כלל לא חשוב, שכמקור למאמרו האנטישמי של טרזצ'יאק שנקב בשמו של ספר יהודי משמשות מלים שניטלו מהקשרן וזוייפו במזיד. וטהון מסיים בפסימיות: לדאבון לבנו איננו יכולים לעשות מאומה נגד הטרזצ'יאקים המסיתים בארסיות נגד יהודים. שינאת ישראל הדתית המסורתית היתה רציונלית נוסח המן שאמר "ודתיהם שונות" ואילו היום לאסוננו האנטישמיות המודרנית הגזענית היא א-רציונלית. מי יודע כמה דורות יוסיפו בפולין לצטט את תורת טרזצ'יאק בתורת "הלכה פסוקה"! 

בשנת 1937 עוסק א. מ. הארטגלאס בנושא תגובתם והתגוננותם של יהודי פולין. הוא אינו רואה תוצאות כלשהן למלחמתם של יהודי פולין בנחשול האנטישמי החריף34. לספרות האפולוגטית היהודית והלא-יהודית מיגבלות רבות והשפעתה אפסית. הטרגי בדבר הוא, שכותבי הפולמוס נגד ספריו, מאמריו ונאומיו של טרזצ'יאק נתפסו לאשליה וציפו שיעלה בידם לרסן אותו, אך התאכזבו. הארטגלאס מזכיר, בזעם אין-אונים, שתעמולתם הארסית של טרזצ'יאק וכארשבסקי ודומיהם נועדה לציבור פרימיטיבי וגס, מטרתם להוסיף "נימוקים" להצדקת רדיפות אלימות נגד היהודים. ספרות זו נועדה לעורר את האינסטינקטים האפלים של פולנים מוסתים שבערים ובכפרים. הארטגלאס מפקפק בתוצאות של מסע ההסברה שערך התיאולוג הקתולי פרופסור ט. זאדרצקי35, המתפלמס בחריפות בעל-פה ובכתב עם דוברי אנטישמיות אלה, אשר רואים בו "וויטק של היהודים" ש"מכר" את עצמו לבעלי ההון היהודים. כשלון מסע ההסברה שהתנהל על ידי יהודים ולא-יהודים כאחד העכיר את רוחו של הארטגלאס. 

בשנים 1936-1938 ערך הכומר טרזצ'יאק מסע הרצאות-תעמולה אנטישמית נרחב על פני ערי פולין המאוכלסות יהודים רבים. הופעתו היתה תיאטרלית. לבוש גלימת פרלאט ועל חזהו צלב, הרצה בפני קהל שומעים שמילא את האולמות36. לאחר הרצאותיו היו מקרים של מהומות אנטי-יהודיות. המקרה החמור ביותר קרה בלודז' ב-31 בינואר 1937. לאחר ההרצאה השתולל הפורע השיכור אנצ'יאק ברחובות העיר ורצח באכזריות בגרזן את עובר האורח היהודי בלמנר37. בשני נושאים עסק טרזצ'יאק בהרצאותיו: 1) "הבעיה היהודית והמוסר הנוצרי";  2) "הבעיה היהודית בפולין". בפתח הרצאתו בעיר גרודנה38 דחה את "התערבות" "הליגה הצרפתית להגנת זכויות היהודים". ברוב נדיבותו הוא מוכן, יחד עם העם הפולני, למסור לצרפתים "רחמנים" אלה את ארבעה מיליון יהודי פולין בתור "שי" חינם. פולין מתפוצצת מהכמות המבהילה של יהודים. ברחוב נאלבקי שבורשה מצויים יותר יהודים מאשר בכל אוסטרליה. טרזצ'יאק השתדל להחניף לפשוטי העם באומרו: "אדוננו כריסטוס כה כועס על היהודים עד שהם נעשים גרועים יותר ויותר ככל שנוטים חסד אליהם, לכן יש לסלק אותם החוצה". בין דברי הסתתו הזכיר, שבשעת התייצבות משלחת של רבנים בראשות ה"רבי" (בלעג: Rebe) טהון אצל הפרימאט החשמן הלונד, בכדי שיתערב למען היהודים, פנה טהון לרבנים: "מהרו לטהר את עצמכם במקווה!" וירק בצאתו מחדרו של כבוד החשמן... 

עקב שיקולים פוליטיים פנה הפרלאט בהרצאותיו למאזינים שעל אף ההתנהגות "הפרובוקטיבית" של היהודים (טיעון נאצי נדוש), אל להם להגיב בפוגרומים אנטי-יהודיים, שכן מחוורות היו לו הסכנות בפוגרומים. מצד אחד יחזקו את היהודים ומצד שני יכתימו את פולין הנוצרית בעיני העולם. טרזצ'יאק מבסס טיעונו על מובאה ממאמרו של כורש אדלר (מנהיג "אמריקן ג'ואיש קומיטי"), הרואה כאסון את המתרחש עתה בגרמניה, "כאשר היטלר אינו רודף את היהודים". לדעת הכומר, מדיניות ה"אוֹוְשֶם" (Owszem) של ראש ממשלת פולין סקלאדקובסקי תכריח את היהודים להימלט מרצונם מפולין למדגסקר.  

את הרצאותיו בנושא "הבעיה היהודית בפולין" הוא פותח במובאה מנאומו של י. גרינבוים: "העם היהודי שבגולה חולה", על כן יש לפכח את העם הפולני ולעוררו לבידוד היהודים, המדביקים את הפולנים בנגיף המהפכנות. למדינה בעיות רבות ואילו "המורסה" היהודית היא המסוכנת ביותר. היא הורסת את האומה! 

לאחרונה קנו היהודים שבגליציה כשליש מאדמות האיכרים הפולניים ויהודים אלה המציאו את "הבעיה האגררית הפולנית", בדומה לקומוניזם, תוך כדי עושק ונישול האיכרים ממשקיהם. 

עיקרון חשוב של המוסר הנוצרי "אהוב את היהודי כקרוב", אך היום עם השתוללות היהודים: "קנה ומכור רק אצל נוצרי שהוא כמוך". זוהי אחת הדרכים ל"פתרון הבעיה היהודית". בפנותו לנשים המאזינות לו קרא: אישה נוצריה פולנית אשר קונה אצל סוחר יהודי צריך להכתימה בתור Ciotka Zydowska ("דודה יהודיה") וכאשר תבקש מחילה מהכומר אסור לו להיענות לתחנוניה, ובוגדת זו לאחר מכן תרוץ ברגל אל הבישוף שבוילנה... "שיא" בהרצאתו היווה טקס השבעת מאזיניו שבאולם במועל-יד, כאשר כולם נשבעים להפסיק לקיים קשרים עם רופא יהודי, עורך דין וסוחר יהודיים... 

על מנת לשלהב את דמיונם של באי הרצאותיו הוא מזכיר ש"בני שטן" אלה העלו באש עשרים אלף כנסיות נוצריות שבמקסיקו ובספרד הקתוליות, וברוסיה רצחו שישה עשר אלף נזירים ואנסו נזירות. לפנינו צירוף מוזר של התעמולה האנטישמית הנוצרית "השורשית" ושל התעמולה האנטישמית הגזענית נוסח גבלס-שטרייכר. 

טרזצ'יאק הביא בפני מאזיניו סיפורי בדים על אודות צעירים יהודים "האורבים שעות על שעות ומתעללים בבתולות פולניות"; שבאוסטרולנקו נמצאה לפני זמן מה גוויתו של הילד הנוצרי יז'י קראסנובסקי; שעורך דין יהודי קרא ליהודים לשרוף את כל הכנסיות הנוצריות שבעיר קראקוב. בהקשר לכך הזכיר בהרצאותיו את האנציקליקה של האפיפיור בנדיקט הארבעה-עשר, שהוצאה בשנת 1751, בה פנה האפיפיור נגד השתלטותם של יהודי פולין על הנוצרים הנעשקים על ידם. טרזצ'יאק עשה פירסום נרחב לאנציקליקה ש"נשכחה" בינתיים. לפנינו גם כאן מסתוריות אפופה בדומה ל"פרוטוקולים". הכומר מצטער גם שלפי שעה לא יצאה האפיפיור פיוס האחד-עשר בבֹּוּלָה דומה, שבוודאי היתה מסייעת לפתרון "הבעיה היהודית".  

הפרלאט הירבה להשמיע את הרצאותיו האנטישמיות אף בקרב קציני הצבא הפולני39 במועדוניהם ובקסרקטינים. טרזצ'יאק עסק אף בבעיות אקטואליות של פולין, כגון: הנהגת ספסלי הגיטו באוניברסיטאות פולין. במאמרו בעתון האנטישמי 40A.B.C, בימים ההם של ההסתה הפרועה של שנת 1937, מסביר הכומר, שזו שעת הכושר, שיש להשתמש בה כדי "לטהר את האוניברסיטאות הפולניות ולשחרר אותן משלטון יהודי"; מוטב שהיהודים יבטלו קודם את "ספסלי הגיטו" של "עזרת הנשים" שבבתי הכנסת היהודיים. טרזצ'יאק מצטט מדברי אורי צבי גרינברג, לפיו: "היהודים הם עם חולה אשר מצץ ומוצץ ומשחית את האוויר..." ואף מביא פסוק מ"הברית החדשה" (יוחנן, ח', 44): "ואתם מן אביכם השטן ולעשות את תאוות אביכם חפצתם. הוא רוצה נפש היה". מסקנתו לכן, שמוצדקת הנהגת ספסלי גיטו באוניברסיטאות, משום שהיהודים הם בני השטן; ותעיד על כך העובדה הסטטיסטית, שבבתי המשפט בורשה היו בשנת 1936 87.57% יהודים בין הנידונים על מעשים פליליים. 

תרומתו הגדולה ביותר של טרזצ'יאק להחדרת האנטישמיות הנאצית הגרמנית בשנית 1935-1939 היתה בפירסום חיבוריו "המפרשים ומבארים את 'הפרוטוקולים של זקני ציון' "41 ובשירותיו המרובים למען  ה"ולטדינסט" בפולין ובארפורט שבגרמניה מיסודו של הקולונל בדימוס אולריך פליישהאואר42. כפי שציינו לעיל, זכו "הפרוטוקולים" בשנים 1935-1939 לתפוצה שעלתה בהרבה על התפוצה בשנים 1920-1924 (הגל הראשון). בתקופה זו נועד השימוש ב"פרוטוקולים" להצדיק את משטר האפליה האנטי-יהודית ורדיפות יהודי פולין. הם היוו חלק נכבד מכלי נשקו הרוחניים של כל פולני אנטישמי. בשנים אלו רבו הציטוטים מה"פרוטוקולים" בנאומי חברי מועצות העיריות מן המפלגה הלאומנית האנדקית ובנאומי הסניגוריה של עורכי הדין האנדקיים במשפטים הקשורים למהומות ולפוגרומים האנטי-יהודיים. מבין "חידושיו" של טרזצ'יאק במהדורת "הפרוטוקולים" שלו, יש להזכיר תירגומה לפולנית של "דרשת הרב" בצירוף מבוא43, הטוען, ש"לפנינו" מצע היהודים, שנשא אותו הרב ג'והן רדקליף בבית הקברות ("בית החיים") היהודי בפראג, כעין דמות מיסתורית של "נשיא הגולה" היהודי, לפיו: המאה הקרובה תהא של עושר וזהב ועוצמה גדולה... 

המטיף החשוב לאותנטיות "הפרוטוקולים" טען בספרו "התוכנית של המדיניות העולמית היהודית", שיצא לאור בשנת 1936 בשלוש מהדורות בזו אחר זו, שלדעתו זוהי יצירה ציונית, שחוברה על ידי אשר גינזבורג (אחד העם)44 ונשלחה לקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897. לפנינו דעה המנוגדת לגירסה, שהובאה במהדורה הפולנית של "הפרוטוקולים" משנת 1923, לפיה "הפרוטוקולים" נגנבו מדירתו של הרצל שבוינה. חיזוק לדעתו מוצא הכומר האנטישמי במאמר של היהודי הרומני ראוואג (Ravage) בכתב העת הניו-יורקי Century Magazin משנת 1928 והעותק היחידי "נרכש" על ידי ה"ולטדינסט" שבארפורט. 

בשעת משפט ברן שעסק בפרשת זיוף "הפרוטוקולים", נתבקש הכומר על ידי ה"בוס" פליישהאואר להכין בדחיפות דברי עדות מנומקים בקשר לאותנטיות "הפרוטוקולים". טרזצ'יאק במבוא לספרו "התוכנית היהודית"45 מציין ש"לצערו" עמדו לרשותו למשימה זו שבעה ימים בלבד ובדחיפות העביר לארפורט תקציר עדותו שהופיעה בגרמנית ב"מסמכי" פליישהאואר ל"פרוטוקולים" בשנת 1935 בארפורט46. 

טרזצ'יאק טוען לאותנטיות "הפרוטוקולים" על סמך חומר שהגיע לידיו מספריית הקונגרס האמריקאי ובדרך-לא-דרך הגיע אליו. לדעת טרזצ'יאק נעשה עוול לנאשמי משפט ברן והוא מצטט מהחלטות הקונגרס הציוני הי"ח בפראג, לפיהן ניתן ללמוד על אותנטיות "הפרוטוקולים". בדבר אחד הוא משוכנע, שאף יהודי לא יעז להעיד במשפט כזה נגד האינטרסים של "הקשר היהודי העולמי", ואישור לדבריו הוא מוצא בגורל הטרגי של אחד מ"חכמי ציון" חיים ארלוזורוב, שנרצח בגלל האשמה שהוטחה נגדו כ"בוגד", בשעה שתיכנן בערמומיות לרקום "קשר" עם היטלר, שבסופו של הדבר היה למען "זקני ציון". טרזצ'יאק דחה בתוקף את קביעת השופט השווייצי מאיר בפסק דינו, האומר "לא ירחק היום ואיש לא יאמין עוד, שכתריסר משפטנים מלומדים הקדישו ארבעה עשר ימים תמימים בחיטוט בפרשת זיוף, שהיא מעשה הבלים"47.  

בשנים 1935-1939 שירתו זביגנייב קראסנוסקי וטרזצ'יאק בתור חוקרים שקדנים ב"ולטדינסט", המכון הארי של קצין הצבא הגרמני אולריך פון פליישהאואר שלאחר מלחמת העולם הראשונה. האירגון Arischer Weltdienst קבע לעצמו כמטרה להפיץ את האידיאולוגיה האנטישמית ולהקים אינטרנציונל אנטישמי. באירגון השתתפו סיעות ומפלגות פאשיסטיות מרחבי אירופה, ולהם שלח המכון של פליישהאואר את פירסומיו, כולל את הביולטין הקבוע בשם Weltdinst, שיצא לאור בפולנית משנת 1936.  

לפי מחקרו של בונדי48, כתב טדטלי במכתבו מברן מן ה-19 בדצמבר 1935 אל פליישהאואר בין יתר דבריו: "אתמול הוזמנתי לקונסוליה הפולנית שבברן וי. מושציצקי (בנו של נשיא פולין 

Moscicki Ignacy) ביקש ממני לשלוח אל אביו העתק מעדותו של המומחה הכומר טרזצ'יאק על אותנטיות 'הפרוטוקולים' שבמשפט ברן. כמו כן ביקשני לשלוח לאביו חומר אחר שיצא לאור על ידי הוצאת הספרים שבארפורט. נוסף על כך ביקשני לשלוח בקביעות לקונסוליה הפולנית שבברן, Alpenstrasse 17, את הביולטין 'ולטדינסט' בשפה הגרמנית או הצרפתית. טדטלי הצטדק בפני הקונסול הפולני מושציצקי, שאסור לו לשלוח חומר תעמולה כזה משווייץ הנייטרלית והבטחתי לו שאודיע על כך לממונים עלי". לדעתי, מוסיף טדטלי, "אנשי הקונסוליה הפולנית שבברן, הם נחמדים וראויים לטיפולנו", הם "במאה אחוז ציונים" ("הם רוצים להיפטר מכל היהודים").  

תעמולתו האנטישמית של פליישהאואר, באמצעות הכומר טרזצ'יאק, נקלטה בפולין היטב. המכון ל"מחקר בשאלה היהודית" שבארפורט, ה"ולטדינסט", סיפק לכומר האנטישמי "מקורות" – קטעים מעיתונות יהודית שבפולין העוסקים בחייו ובבעיותיו של הקיבוץ היהודי שבפולין. דומה, שהעתונאים היהודיים כלל לא ידעו, כיצד49 המכון שהיתה לו ספריה משלו, שלדברי מנהליו נועדה לאסוף "את כל החומר שיהי צורך בו לשם המאבק הדרוש עם יהדות העולם בכלל ועם יהדות פולין בפרט לפי טענת טרזצ'יאק", שואב את "הוכחותיו" האנטי-יהודיות מהכרוניקה היומיומית על חיי היהודים בערים ובעיירות פולין, ממאמרים ונאומים של מנהיגים ציוניים ויהודיים, אשר "נותחו ושופצו" על ידי מומחיו של פליישהאואר שביניהם נמצאו יהודים שהתנצרו מפולין, אשר לפי דברי פליישהאואר עומד לרשותו "כוח עבודה זול" הפועל מתוך גישה אידיאולוגית. המכון של פליישהאואר פירסם בביולטין ה"ולטדינסט" חומר אנטישמי שנאסף בידי אנשיו בפולין תוך עיבוד "מדעי" בצירוף שפע ציטטות החל ממארכס וכלה בסטיפן וייז וטהון.  

הקשר של טרזצ'יאק ודומיו ל"ולטדינסט" הפך לצינור ראשי להצהרות נאמנות הן לדרך הנאצית והן לקבלת חומר והשראה לפעולות אנטישמיות נאציות בפולין. בעקבות הדיווחים בעתונות הצרפתית אודות פעילות ה"ולטדינסט" במדינה זו כבארצות אירופה האחרות ובאינטנסיביות הפעילות בארצות הגובלות עם גרמניה50 התעוררה דאגה בעתונות היהודית ובציבוריות היהודית שבפולין51. העתון "אֶפּוֹקָה" (Epoka) מדצמבר 1937 מזכיר את גילויי העתון השווייצי "נוֹיֶה צירכֶר צייטוּנג", שלפיו "החזית הלאומית" (איגוד נאציונל-סוציאליסטי שווייצי) ואדם בשם בוריס טדטלי קשורים עם הגסטאפו, עם רוזנברג שבמשרד החוץ הגרמני, ועם פליישהאואר שבארפורט. לפי ידיעה זו, אנשי ה"ולטדינסט" פועלים בארצות אירופה במחתרת ומרגלים לטובת גרמניה. הם מהווים את הגייס החמישי. העתון מזכיר שבפולין גייס ה"ולטדינסט" רוסים לבנים ופולנים שישרתו ויהיו ל"אוזניהם ועיניהם" במדינה זו. העתון "אפוקה" מזכיר שבשנת 1935 ביקר בעיר לבוב בשליחות סודית של ה"ולטדינסט" אדם בשם דה פוטר52, שהגיע לפולין לשם Inspektoren reisen auf einer polnischen לצורך התססה אנטישמית. היה ידוע בעתונות היהודית שבפולין53, כבארון גיאורג אנטון פון פוטר ממוצא הונגרי ובעל דרכון דיפלומטי אוסטרי. 

הכומר טרזצ'יאק זכה בעד שירותיו המרובים ל"ולטדינסט" ל"הערכה חמה" ב"פֶלקישֶר בֶּאוֹבּאכטֶר" ו"דֶר שטירמֶר". אלה ציינו: "לפנינו פולני בעל מחשבה כנה, אמיצה ובריאה" שתורתו המעמיקה מכה שורשים בפולין, והוא עוסק במסירות בהכוונת רגשות אנטישמיים שבאוכלוסיה הפולנית לאפיקים פרו-נאציים54. 

בכינוס של האיגוד האנטי-יהודי העולמי שהתקיים בספטמבר 1934 בבריסל שבבלגיה הכריז טרזצ'יאק: "לגרמניה ולפולין אויב משותף והוא היהדות הבינלאומית"55. וכמו כן בראיון שהעניק לעתון האנטישמי האנדקי A.B.C ב-15 באוקטובר 1937 56 לאחר השתתפותו בוועידה הבינלאומית של ה"ולטדינסט", שנערכה בספטמבר 1937. הפעם, בניגוד לדיונים החשאיים של ההתוועדויות בשנים הקודמות שנערכו בדלתיים סגורות, התראיין הכומר ברצון. 

טרזצ'יאק תפס מקום מרכזי בוועידה זו, בהשמיעו שתי הרצאות: 1) "הבעיה היהודית בפולין";  2) "הבעיה היהודית בהארה של המוסר הנוצרי וחלקם של היהודים בניוון המוסרי". פליישהאואר, בתור יושב ראש הוועידה, קידם את פני הכומר בדברים "חמים" וציין את פעולתו "המבורכת" בפולין. בנושא הראשון טען הכומר, שאם פולין רוצה להציל את עצמה היא חייבת לגרש מהמדינה עד אחרון היהודים ולהגלותם לאי בודד, הרחק מאירופה הנוצרית. טרזצ'יאק הזהיר בדבריו את שלטונות פולין ש"אם חלילה, 'יתרככו' וישאירו על אדמת פולין ולו יהודי אחד, מתוך רגשי רחמנות – הרי תוך שנים ספורות – מיהודי אחד זה יתרבו מחדש ארבעה מיליון יהודונים". לכשיגורש אחרון היהודים צריך יהיה לשרוף ולטהר אדמת טומאה זו ולהציב עליה פסל לכבוד "שיחרורה" של פולין57. 

בפתח הרצאתו הזכיר את דברי סוכן "ולטדינסט" ביוון שבדו"ח לוועידה ציין: רשמית מתייחסת יוון ליהודיה ב"סובלנות", כיוון שהיא משועבדת לבעלי הפיננסים היהודים, אך בחיי היומיום מכבידה ממשלת יוון את עולה על יהודיה, כך שהם בורחים כ"עכברים" מהמדינה. טרזצ'יאק הביע "תקווה" שאף ממשלת סקלאדקובסקי תלך בעקבות ממשלת יוון. 

בהרצאתו השניה, שנשא ב-2 בספטמבר בארפורט, הדגיש טרזצ'יאק שרדיפת יהודים אינה סותרת את המוסר הנוצרי, ולו ישו היה חי בתוכנו בוודאי היה הוא בין ראשי האנטישמים שבימינו. יהודים אלה הורסים את כנסיותינו, את מינזרינו. המלחמה נגד היהודים אינה זכות בלבד, אלא חובתו הקדושה של כל נוצרי. וסיים בקריאה נרגשת: "אם ישו אלוהינו נלחם בקנאות נגד היהודים הנבזים, על אחת כמה וכמה עלינו החובה הזו". 

פליישהאואר, בסיכום "הדיון הער" בעקבות הרצאתו של טרזצ'יאק, הטיל על באי הכינוס לתרגם את הרצאתו "המאלפת" של הכומר, כדי שההוצאה לאור ופירסום דבריו לא יתעכבו במדינות אירופה. האנטישמי הצרפתי אנרי קוסטון, שהשתתף בוועידה זו שבארפורט, פירסם באותה שנה (1937) בבית ההוצאה L'Office de Propaganda National את הרצאתו של טרזצ'יאק בשם La Qestion Juive et nous Chretiens וקרא לנוצרים שבכל מדינה להילחם נגד המצור של היהודים58. 

הכומר טרזצ'יאק, שכונה בעתונות יהודי פולין "שטרייכר או פליישהאואר הפולני" – ועשה כמיטב יכולתו להיות ראוי לתואר זה, תיכנן בשנת 1938 59 להקים בפולין, בעקבות גרמניה הנאצית, מכון ל"חקר הבעיה היהודית" בהנהלתו ובהשתתפותם הפעילה של עורכי הדין האנטישמיים קובאלסקי ורושצ'שבסקי, שישמש כסניף של ה"ולטדינסט". 

במקביל לפעילותו של הפרלאט האנטישמי עסקו בתעמולה אנטישמית גם אירגון "ההתגוננות העצמית של העם" (Samoobrona Narodu) שבפוזנאן והאירגון האנטישמי "האיגוד הפולני" 

(Zwiazek Polski) שבורשה. אלה היו מתחלפים בפירסומיהם האנטישמיים בפירסומיו האנטישמיים בפולנית ובגרמנית של ה"ולטדינסט"60. בפירסומיו האנטישמיים של "האיגוד הפולני" היה מופיע חומר שהועתק לפולנית מתוך "דר שטירמר". ספרות זו היתה מבוקשת מאד. 

העתון הפולני הסוציאליסטי "יומון עממי" (Dziennik Ludowy)61 מציין בכתבתו את "האיגוד הפולני" האנטישמי כ"מרכז הסברתי", המפרסם בספריו חומר מ"הפרוטוקולים" ומתאים אותו לנסיבות החדשות. הפאמפלטים של "האיגוד הפולני" חולקו חינם וזכו לתפוצה רחבה. האירגון היה אחראי לחרם האנטי-יהודי בהפיצו את הסיסמאות: "נוצרים, קנו תוצרת רק אצל נוצרים!" "היהודים הם אסוננו", "זוהי חנות יהודית – אל תיכנס!" ההסתה האנטישמית התנהלה בצורות שהוכיחו את עצמן כבר קודם. 

לחתימת הפרק ניתן לומר, כי בדומה לאנטישמיות הנאצית ראתה האנטישמיות הפולנית הגזענית ביהודים את התגלמות הרע, בני השטן המחוננים בכוחות-שאול, כוחות מיתיים. היהודים אחראים לכל פגעי החברה. מאחוריהם מסתתר "קשר יהודי עולמי", כדי להשמיד ולשעבד את העמים הנוצריים ובייחוד את פולין. ניתן לומר שהסכנה שנשקפה לממשלת הקולונלים, בראשותם של סלאווק וסקלאדקובסקי, מפעילותו האנטישמית של טרזצ'יאק ששירתה את התעמולה הנאצית בפולין – לא היתה קטנה, אך בהיותה קבוצה קטנה של תועמלנים הובלטה רק שינאת היהודים. טרזצ'יאק הפיץ את רעיונותיו בכתב ובעל-פה מתוך אמונה אידיאולוגית, ולעניין הנאצי היה מסור ונאמן ללא כל סייג. בספריו בולטת קנאותו העיוורת ושינאת היהודים שבהשראת ה"ולטדינסט". האווירה הדומיננטית השוררת בהם היא של אפוקליפסה, של מלחמת גוג ומגוג. בדבריו מצויים רמזים על מאבק איתנים, בו יחוסל הכוח הדימוני היהודי והעולם ייחלץ מן השפיפון היהודי. 

לסיום, למרות ייחודה ההיסטורי של האנטישמיות הפולנית בין שתי מלחמות העולם, יש לראות את הדברים בטווח ארוך ובמסגרת היסטורית כוללת ולתת את הדעת על כך שפרק זה מקושר אל מה שקדם לו ואל מה שבא לאחריו: השואה ואף לאחר השואה עצמה. צריך לראות את האנטישמיות הפוליטית, הדתית והגזענית הפולנית כתופעה הנתונה בתוך ריקמה רחבה של רציפות והמשכיות. שינאת היהודים הפולנית ינקה משורשים היסטוריים שמלפני מלחמת העולם הראשונה וחשיבותה כתופעה היסטורית אינה במשקלה הסגולי שבתקופתה, אלא לפי השפעתה המאוחרת, בחינת סופה המעיד על תחילתה. 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial