מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

שיח חברים להעלאת זיכרונות על יוסף קפלן, שהתקיים בקיבוץ מענית

שיח חברים להעלאת זיכרונות על יוסף קפלן, שהתקיים בקיבוץ מענית, בבית-חביבה, ביום הכיפורים תשמ"ב, 8 באוקטובר 1981; המנחה – שמואל מעין.

 

סימול בארכיון מורשת: A.918

 

שמואל מעין: התאספנו כאן לשיחה על יוסף קפלן, חברנו שנספה בשואה, להעלות זיכרונות עליו, על פגישותינו איתו בימי נעוריו, בתנועה – בגליל לודז'-קאליש – ומאוחר יותר כחברי קיבוץ ההכשרה אל-על ב' בקוסטופול, בסארני ובברנזה – עיירות בעלות אוכלוסיה יהודית רבה. בוולין.

רשות הדיבור לכם, בבקשה.

 

לולק – שאול לוין: יוסף קפלן הגיע להכשרה לא לפני פסח 1933, כי בוועידת הקיבוץ שהתקיימה אז הוא לא השתתף. אני הייתי זה שקלט את יוסף בבואו להכשרה. הוא כוון לסארני ולא לקוסטופול. גם אני נשלחתי בצורה כזו לסארני, "כדי ליצור שם פלוגה חזקה ולהיות מזכירה". אלה שהיו בעמדות הנהגה בקוסטופול כמו קלמן, וווה, סיומה ואחרים לא רצו שיהיו על ידם בקוסטופול אנשים שהיו פעילים בתנועה. לכן היו שולחים אותם "בשליחויות חשובות" לסארני; כך את יוסף קפלן וכך – לפני כן – אותי.

יוסף לא הסתדר בקלות בעבודה; היה לי רושם שהיו לו ידיים שמאליות. עבדנו אז במנסרה או בחטיבת עצים. מקורות עבודה אחרים נוספו מאוחר יותר, כשלא הייתי כבר בהכשרה.

לעומת זאת, גילה יוסף עניין רב בקני התנועה שבסביבה, ודי מהר נקבענו שנינו להנהגת הגליל סארני. את הפעולה הזו עשינו אחרי העבודה ורק במקרה של נסיעה לקחנו יום עבודה לשם כך. אני זוכר שהרבינו בהוצאת חוזרים ובזה היה יוסף זריז מאד. עד שאני עמדתי להוציא חוזר, אצלו זה כבר היה משוכפל. עשינו זאת בהקטוגראף. פרטים על פעולותינו בגליל זה ועל השיחות בינינו, והיו בינינו – בדרך הטבע – רבות, אינני זוכר. ענייני התנועה קרבו אותנו זה לזה – הרי פעלנו ביחד בהנהגת הגליל, כאמור. ישנו גם ביחד במיטה אחת כמקובל אז בהכשרה. שנינו מרחנו את עצמנו נגד מחלת עור טורדנית שפקדה רבים בהכשרה. התרופה היתה המשחה האפורה הידועה והבלתי סימפטית – כפעולה פרופילקטית. עברנו זאת בשלום; פשוט, לא חלינו בה.

בהשוואה לאנשי לודז', היה יוסף טיפוס עממי יותר. אירנה אדאמוביץ' היתה מסמפטת את אנשי וולין וכן דמויות כמו יוסף קפלן. לפי הדברים שאמרה בביקורה בארץ התקבל אצלי הרושם שהיא היתה אפילו מאוהבת ביוסף; אינני בטוח, אם מדבריה גם השתמע שזה היה הדדי.

בזמן הוויכוחים והסכסוכים בין אנשי לודז'-קאליש לבין הווילנאים, שבאו לביטוי בעיקר בוועידת הקיבוץ בברזנה, אינני זוכר מה היתה עמדתו של יוסף. לאחר הפילוג, כאשר מרבית אנשי לודז'-קאליש נפרדו מאל-על ב', הוא לא התחבר אליהם ונשאר חבר באל-על. בשנים מאוחרות יותר היו אלו ספקות ביחס לקשריו למענית. אולם גם מכתבה המאוחר של אירנה וגם מכתבו של יוסף אליי לפני כן (מסרתיו לארכיון במרחביה), מעידים על כך שהוא ראה את עצמו קשור לקיבוץ מענית.

לובה (ליכטנשטיין) ישראלי: אני זוכרת את יוסף קפלן בהיותו עוד נער צעיר. הייתי איתו יחד

בשתי מושבות: אחת היתה בפיאסקי, תשעה קילומטרים משיראדז – בה היה המדריך חנוך ויילאנד; השנייה היתה בקולוניה פשיסטאנסקה ובה היו חברי קן קאליש, שיראדז (אני מקן זה) ושל קנים אחרים בסביבה. גוטה פארקובסקה היתה מדריכה. אני זוכרת שהוכרז במושבה על יום ספורט. יוסף לא השתתף בזה וראיתי אותו יושב בצד. זכור לי גם כן שתמיד היה לבוש לבוש צופי – בגדי התנועה. בהכשרה לא הייתי איתו יחד.

 

תקווה (שטרנברג) שילר: הגעתי להכשרה ב-25 בנובמבר 1932. בהתחלה הייתי בסארני ואחר כך עברתי לקוסטופול. יוסף קפלן הגיע רק בקיץ 1933 לסארני. אני זוכרת איך שהשתוללנו ביחד ושפכנו מים אחד על השני. לאחר שחזרנו מן ההכשרה ביקר פעם יוסף אצלי בבית בלודז' (אני מקן לודז') אבל איני זוכרת את הסיבה או באיזו הזדמנות זה היה.

 

אחווה (לוין) רזניק: (מקן זגיירז' הסמוכה ללודז') זכורה לי ישיבת הנהגת קן זגיירז', שהייתי חברה בה, ואשר התקיימה במעון הקן בלודז' ויוסף השתתף בה מטעם הנהגת גליל לודז'-קאליש. דנו בבעיות הגליל, לרבות בעיות הקן שלנו. הישיבה נתארכה והיה חשש שיוסף יאחר את הרכבת לקאליש. אולם הוא המשיך בדיונים – ואיחר. ואז היתה בעיה, איפה להלין אותו; ליווינו אותו לאיזה חבר הקן בלודז' – לביתו, והנה אביו התעורר והסתלקנו במהרה. אז הבאתי אותו לבית שלנו (הלכנו ברגל מזגיירז' ללודז' ואולי גם נסענו במשהו). הלינותי אותו אצל אחד האחים שלי, אם כי פחדתי מתגובת אבי, כיוון שהבאתי בחור הביתה.

יוסף נשאר גם למחרת היום כדי לבקר בקן זגיירז' וטיפל בעניינים שונים תוך כדי כינוס חברים משכבות שונות. עשה רושם שאין לו בית ושאין לו אוכל מסודר. מאד התלהב מתפוחי האדמה הצלויים שהיו באותו יום במקרה בארוחה אצלנו. פגישה זו התקיימה עוד לפני שיצאתי להכשרה. כלומר, לפני דצמבר 1932, כשעבדתי בקן שלנו כראש קבוצה ואילו יוסף, כאמור, היה בהנהגת הגליל. קשה להיזכר בדברים נוספים אחרי כל כך הרבה שנים.

 

בלה (פרוינד) שמחוני: (מקן לודז' לשעבר). את יוסף הכרתי עוד בקן השומרי בלודז'. בפגישות ובכנסים של הגליל לודז'-קאליש, שהיו מתקיימים בלודז'; יוסף היה תמיד בין הפעילים והמארגנים. תמיד היה פעיל בשיחות ובוויכוחים שהתקיימו עד מאוחר ונמשכו עוד בדרך הביתה. אצלי היה בית "שומרי"; ההורים אירחו לא פעם באי הכנסים, גם ללינה. לא היה נהוג וגם לא היה כסף בשביל ללכת לבתי מלון.

בין יתר האורחים אירחנו פעם גם את יוסף; היה בו מין אי-שקט. תמיד היה בתנועה מתמדת בצורך לפעילות ועיסוק. נפגשנו גם במושבות מנהלים בקיץ; גם פה היה יוסף בין הפעילים והמפעילים. אומנם לא חסרה בו גם רוח השובבות. ופעם, אני זוכרת, זה היה במושבת המנהלים בגראבק, אותה ניהלו ראפצ'יק (ראפופורט) ופנחס גרונר מלודז' וקאז'יק (סימנר) מקאליש היה המדריך הספורטיבי, לא רחוק מפיוטרקוב טריבונאל סקי. בקיץ 1930 – הוא ארגן הפגנה עם כרזות של כל משתתפי המושבה נגד הטבחית ששרפה את האורז לארוחה שבצהריים, ואנחנו נשארנו רעבים. אחר כך יוסף היה בהנהגת הגליל לודז'-קאליש ואז הוא ישב בלודז', כולו מסור לתפקידו שהיה קודש בשבילו. בסוכות 1932 נפגשתי עם יוסף בוועידה הארצית השמינית של התנועה בפולין בה היינו בחזקת משקיפים; מן השכבה שלנו טרם נבחרו צירים (אבירים בלודז' ובי-ברכה בקאליש), כי אם מבוגרים יותר.

בסוף 1932 יצאנו להכשרה, ויוסף נשאר עוד לעבוד בתנועה, כי לא היה מי שיחליף אותו. יותר מאוחר יוסף מגיע להכשרה – אבל גם פה לא נותנים לו להשתלב בעבודה ובחיים בהכשרה, כי יוסף נוטל על עצמו תפקיד בהנהגת הגליל סארני. ושוב מלא פעילות ועשייה, כאילו הרגיש שהזמן קצר וצריך להספיק הרבה; בסוף 1934 עזבתי את ההכשרה בשביל להתכונן לעליה.

בפעם האחרונה ראיתי את יוסף לפני עלייתי ארצה. ביום כיפור 1935 התאספו אצלנו, אצל אחותי – שם גרתי (כי הוריי היו כבר בארץ), כמה חבר'ה שבאו להיפרד ממני, כי למחרת עזבתי את לודז' בדרך לעליה ארצה. יוסף היה בין אלה שנפרדתי מהם. יותר לא ראיתי אותו...

(זו רשימה שקיבלה, כי לא השתתפה בשיח הנ"ל, מן ה-11 באוקטובר 1981).

 

מוריה (קופרמאן) פינקלשטיין (מקן לודז'): אני זוכרת אותו באופן כללי על השתתפותו הפעילה בכנסים של חברי התנועה מגליל לודז'-קאליש, שהתקיימו בלודז', אבל לא פרטים. לעומת זאת זכור לי פרט אחד על השתתפותו במושבת קיץ של צופים בווליניה. כמדריכים למושבה זו נסענו מהקיבוץ בקוסטופול. קלמן, יוכבד, אחווה שייניק (מלודז'), היגדז'יה ויטקובסקה (מזדונסקה וולה שבגליל לודז'-קאליש) ואני. יום אחרי פתיחת המושבה, הופיע יוסף, הפך מיד לאיש המרכזי ונטל לידיו את כל הארגון של המושבה, שנמשכה שבוע ימים. המושבה התקיימה בקיץ 1933.

 

יעקב פרנקל: המרכז של קיבוצנו בהכשרה היה בקוסטופול. מדרך הטבע היתה תחרות בין הפעילים ולכן אלה שהגיעו מאוחר יותר היו נשלחים לסארני. יוסף, בבואו להכשרה, ראה את עיקר עבודתו בתנועה, בקני הסביבה ולא בהכשרה. בקיץ 1933 יצא לריכוז מושבת הקיבוץ בגליל סארני. אחרי שנים אחדות, כשהיה כבר חבר ההנהגה הראשית, בא לבקר את הפלוגה האחרונה של הקיבוץ, שישבה בלובלין. זה היה בראש השנה 1937. הוא ראה את עצמו כחבר הקיבוץ; התפתחה אז שיחה של חמישה עשר איש יחד איתו על ענייני הכשרה ועליה. היה אוהב לזמר שירי יידיש, כמו למשל "וי לאנג דאס ליכטעלע ברענט..."

 

שמעון אבל: מטעם ההנהגה הראשית ביקר יוסף בקן שלנו הודוצ'ישקי. היידוצ'ישוק ביידיש. מאה ועשרים קילומטרים דרומית-מערבית מוילנה. הוא תבע ממני להישאר בפעולה בקן, אם כי הייתי כבר אחרי ההכשרה. זה היה בביקורו בקן בשנת 1937. נשארתי, אם כן, שנתיים תמימות נוספות בעבודה בקן. ב-1939 ביקר יוסף עוד פעם בקננו; הלינותי אותו אצל הסבא שלי (גם אני ישנתי שם) ושכנעתי אותו שהחניכים האלה מלפני שנתיים, שכבר היו מועמדים להחליפני בניהול הקן, בגרו ומתאימים להדריך את הקן. קבלתי אז את האישור לעליה לאחר שהוזהרתי שזו בלתי ליגלית. כמובן, שהייתי מוכן לכך.

 

משה פקפאן: אינני זוכר עליו כמעט דבר, אם כי, כמובן, הכרתיו טוב – מימי היותו בהכשרה בסארני. היה מדבר עברית ועובר אחר כך ליידיש. היה מדבר קצת במליצות, גם בשיחה פרטית. היה מרבה לספר על ביקוריו בקנים, קצת בחיוך. כמבקר מתמיד בקני התנועה היו לו חיים קשים.

(דבריו אלה נמסרו לא בשיח הנ"ל אלא בנפרד).

 

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial