מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

בקרב המשפחה - קטע מהביוגרפיה על יוסף קפלן

בקרב המשפחה - קטע מהביוגרפיה על יוסף קפלן (הגדל)

 מתוך הספר: שמואל מעין, יוסף קפלן, תל-אביב 1988

 

בקרב המשפחה

קורות חייו של יוסף קפלן שזורות בתולדותיהם של יהודי פולין שבין שתי מלחמות העולם, כשגם בראשונה וגם בשנייה פתחה גרמניה, קודם זו הקיסרית – ההוהנצולרנית1, ואחר כך זו הנאצית.

מלחמת העולם הראשונה, שפרצה ב-1 באוגוסט 21914, הלמה קשות במשפחתו של יוסף וגרמה לתפנית פאטאלית בחייה.  קאליש, עיר מגוריה של המשפחה, הייתה העיר הראשונה בפולין שנכבשה על ידי צבאות גרמניה ואף "זכתה" להתאכזרות יוצאת דופן מצידם. היא הופגזה על ידי הארטילריה הגרמנית, ומיפקדת הצבא, שעמדה לשרוף את העיר, פקדה על האוכלוסייה לנוטשה במהירות.

התושבים פתחו בבריחה המונית. "משפחתנו" - מספרת אידה קפלן, אחותו של יוסף – "הטעינה על העגלה את הילדים, שמיכות 'פוך' ("פוך" בפולנית – מוך, פלומה) וחפצי הבית והתחילה הדרך של בריחה ונדודים מכפר לכפר ומעיירה לעיירה. לכל מקום שאליו הגענו הגיעו גם הגרמנים. כשהגענו לעיירה טולישקוב, פגשנו משפחת מכרים מקאליש והם הציעו לנו להישאר איתם – ונשארנו"3.

משפחת קפלן מנתה אז שבע נפשות: האב זלמן, האם חנה וחמשת ילדיהם הקטנים – ארבע בנות, שהצעירה בהן הייתה אידה, ויוסף – תינוק כבן עשרה חודשים שנולד ב-9 בנובמבר 1913, ושמו המלא - שמואל יוסף4. בטולישקוב פקד אסון את המשפחה: שלוש הבנות המבוגרות חלו במחלת הטיפוס וממנה הבריאה רק בלה הצעירה שבהן; את שתי המבוגרות ביותר לא הספיקו להביא לבית החולים והן מתו בדרך אליו. אחרי כמה חודשים חזרה משפחת קפלן כשהיא שכולה ואבלה לקאליש השרופה בחלקה והשרויה באווירה כללית של דיכאון. אולם אווירה זו לא מנעה מן האנטישמים הפולניים "לכבד" את היהודים בכעין "קינוח-צרות-המלחמה" ולערוך בהם פוגרום של רצח וביזה כחצי שנה בלבד אחרי סיום המלחמה (מארס 1919).

מות הילדות השפיע קשות על בני משפחת קפלן5. האב הזדקן בן-לילה ועשה תפנית רוחנית של מאה ושמונים מעלות. באובדנן של שתי הבנות ראה עונש מאלוהים על פנייתו עורף לעיקרי הדת ומצוותיה; כאיוב מודרני היה בעיני עצמו. והוא חזר בתשובה; שינה גם את חיצוניותו והחליף את לבושו הקודם בלבוש חסידי, כאחד מחברי ה"שטיבלעך" החסידיים שבעיר. וכדרך בעלי-תשובה מחמירים הנהיג בביתו משטר דתי קפדני שהיקשה מאד על החיים של בני המשפחה.

האב, יהודי תלמיד חכם, שמוצאו היה ממשפחה דתית, נעשה חופשי בדעותיו בעודו איש צעיר. בתו אידה מספרת עליו: "היה גבר נאה ופיקח ואיש עסקים מצליח"6, שלרגל עסקיו הירבה בנסיעות. באחד ממסעותיו, בברלין, פגש את אשתו לעתיד, שהייתה יהודיה צעירה מעיר זו. הם הקימו את משפחתם בפולין, בעיר קאליש, בה התגוררה גם משפחת אחיו, וכאן נולדו ילדיהם.

לאם הייתה משפחה בברלין. היא הייתה הבת היחידה והיו לה כמה אחים. רק עם אחד בלבד, איזידור יעקובוביץ', הייתה משפחת קפלן בקשר מכתבים. אידה הצעירונת הייתה מצרפת דרך קבע שורות אחדות בגרמנית לחבילות, ששלחו אליו הוריה לאחר מלחמת העולם הראשונה, כי האם לא אהבה לכתוב. שנים אחדות אחרי מלחמת העולם השניה חיפשה אידה את עקבות משפחתה בעיריית ברלין, אבל לא מצאה דבר פרט לאישור שאכן גרה ברובע מסוים משפחת יעקובוביץ' ובה גם הבת "הֶנְחְיֶין" – לשון חיבה ל"חנה". התעניינה גם בקהילת ברלין שהתארגנה מחדש, אבל שם לא גילתה רצון רב מצד הפקידים לחפש את עקבות קרוביה7.

כאמור, מות הילדות שינה את האב לחלוטין – השתנה האיש ודרך חייו. גם האם השתנתה, אבל לא באותו הכיוון כמו האב. היא לא הפכה לאישה דתית. "היא נעשתה מאד שקטה ומסוגרת בתוך עצמה; היא התמסרה לטיפול בילדים שנשארו לה, אך היה בה דבר מוזר עד סוף חייה. מעולם לא שמעתי מפיה מילה על האסון" – מספרת הבת8.

הבית היה עצוב. זה היה בית דתי אדוק, סגור ומסוגר לפני אנשים ו"אף אחד לא היה בא אלינו". האם לא הייתה שלמה עם המפמה הדתי של בעלה, אבל בגלוי לא עשתה דבר לשנותו. ובכל זאת, בכוחם של ילדים קטנים היה להעלות חיוכים על שפתי ההורים. וכך זוכרת אידה קפלן9: "זה היה בעת המלחמה... אני ויוסף הקטנטנים היינו עומדים בתור לקבל את הלחם או משהו אחר. הייתי בת שש ויוסף בן ארבע; היינו אומרים שאנו עומדים ב'איינה ראייה' "(בתור). פעם חזרה מבית הספר, התחילה במשחק עם יוסף וסיפרה לו מה שלמדה, שאדם הראשון חווה היו גרים "וראיו" (בגן העדן, פולנית) ואז היא שואלת את אחיה הקטן: "מה זה ראי?" ענה: "זה איינה ראייה, איפה שעומדים לקבל לחם". ההורים, שהיו בחדר הסמוך, פרצו בצחוק.

כמובן, שגם הילד יוסף גדל באווירה הדתית הקפדנית בבית; הושפע חזק ממנה והיה מקפיד על קיומן של המצוות ומחמיר בשמירתן. וכך, למשל, היה זורק לפח-אשפה את הגבינה שאמו הייתה קונה בשוק, כי לא נראתה לו כשרה מספיק. עד גיל בר מצווה הוא למד ב"חדר"10; אחר כך המשיך את לימודיו ב"תלמוד-תורה"11. שם למד גם גמרא וקנה לעצמו יסודות איתנים בשפה העברית. גם אדיקותו גברה בהשפעת בן-דודו ישראל קפלן (איתו, לפי עדות אחד מחבריו של יוסף מגדוד "בי ברכה"12, ועם אחיו הגדול כשנה ממנו – של חברו זה – למד יוסף גם אצל מלמד אחד, חשוב ובעל ייחוס) שלמד איתו יחד והוא היה אז אדוק מאד.

קשה הייתה התפתחות זו לאם, כשהיא כבר בקרע הולך ומעמיק עם בעלה בשל אורח החיים הדתי המחמיר שלו, וגם לאידה שעמדה לימינה של האם. בהיותה כבת שתים-עשרה שנה, כשהיא תלמידה בבית ספר פולני, התמרדה אידה נגד סמכות האב והצטרפה לקן השומר הצעיר בעיר. האב הגיב על כך קשות ומאז נמצאה הבת במאבק גלוי ומתמיד איתו; קמה ביניהם חומה של אי-הבנה וניכור. ואילו "אמא, בדרכה השקטה והפאסיבית, עשתה כמיטב יכולתה כדי לחפות עליי, להראות לי שהיא לצדי ושאני יכולה לסמוך עליה"13.

היחסים המתוחים בבית נתנו את אותותיהם גם בהתנהגותו של יוסף. בגלל קירבת גיל (אידה הייתה מבוגרת ממנו בשנתיים בסך הכול) ואולי גם בגלל האווירה בבית הם נעשו קרובים זה לזה, או בלשונה של אידה: "מילדותנו היינו קשורים מאד ואהבנו זה את זה"14. היא הייתה מתחלקת עם יוסף בחוויות הלימודים שלה בבית הספר, כשזה שותה בצמא את סיפוריה. היא מעידה: "כשיוסף היה בן שמונה-תשע היה כבר ילד מפותח, פיקח ואינטליגנטי"15. בהשפעתה השתחרר יוסף מן האדיקות והתכונן לבחינות הכניסה לכיתה ג' (כיתה ז' – בבתי הספר בישראל) בגימנסיה היהודית האוטראקוויסטית16 בקאליש. אידה שכרה בשבילו מורה פרטי שיכינו במקצועות הכלליים, אותם עד כה לא למד כלל או מעט מאד. מורה זה היה ברוך רוזנטאל, שהיה אז ראש הקן השומרי בעיר. הלימודים התקיימו בביתם של הקפלנים ברחוב נובי רינק, כי יוסף לא הסכים ללמוד בשום מקום אחר. וזה היה, כנראה, בסוף שנת 1926 או בראשית 1927. ברוך מתאר אותו17, והוא אז בן שלוש-עשרה או ארבע-עשרה, כנער נמוך קומה, צנום וחיוור, בעל פאות, לבוש קאפוטה שחורה וחובש כובע שחור כדרך בני חסידים שבעיר. נראה לו קצת מוזר, מופנם, אבל מהיר תנועה ומהיר תפיסה; לא היה מביט בעיניו של בן-שיחו אלא תמיד לצדדים, כאילו היה "מתחמק ממשהו".

יוסף ידע שברוך הוא חבר השומר הצעיר, כאחותו; על כן היה ממטיר עליו מטר של שאלות, מה זה השומר הצעיר, מה עושים בקן ומה הוא – ברוך – עושה שם. היה גם מתעניין בגימנסיה, כי הרי בה עתיד הוא ללמוד. השיחות עם ברוך התנהלו ביידיש, בשפה שדיבר בבית (בבית דיברו בכל שלוש הלשונות: יידיש, גרמנית ופולנית). יוסף גילה עתה סקרנות רבה לסביבה האחרת השונה מסביבתו עד כה; וכך היה צופה, מאחורי חלון דירתם, בתהלוכת הקן בל"ג בעומר שהרשימה אותו מאד.

ברוך לא זכר אם הוא הביא אותו ממש עד לבחינות בגימנסיה. אולם זכר היטב, שהוא שהכניסו לקן השומר הצעיר* ואריה גלברד, שהיה אז מנהל גדוד הכפירים "בני הטבע", צירפו לגדוד זה**. קרוב לוודאי שיוסף נכנס לקן סמוך לתקופה זו של לימודיו בגימנסיה, ואז פשט את הקאפוטה שלו ושאר חלקי הלבוש הדתי. יוסף למד בגימנסיה שנה אחת בלבד, בכיתה ג', בשנת הלימודים 1927/1928. על כך אנו למדים מתצלום שנמצא בידינו20. אידה מספרת שהיא הייתה הדואגת לו בגימנסיה. היא הייתה משתתפת באסיפות ההורים – למרות גילה הצעיר – ומשוחחת עם מוריו של יוסף על מצבו בלימודים.

 

* יוסף זכר לטובה את מי שהכניסו לתנועה; בשיחה עם מוטק רוטמן – שנים רבות אחר כך ובתנאים שלא פילל להימצא בהם – אמר: "אני אגיד לו [כשניפגש] שהוא לא צריך להתבייש בי"18.

** לאריה דווקא גרסה אחרת על כניסתו של יוסף לקן19. לפיה התייצבו לפניו שלושה תלמידים, וביניהם יוסף קפלן, מבית הספר של ה"מזרחי" בקאליש, "תחכמוני" שהביעו את רצונם להצטרף לקן בתנאי שבקבוצתם יתנהל הכול בעברית. ואמנם קבוצה זו ("סנאים") קיימה זאת, אבל השתתפותו של יוסף במשלחת זאת מוטלת בספק, כי יוסף מעולם לא היה תלמיד "תחכמוני" ואף לא הכיר את חבריו במשלחת, יוחנן ופנחס, אלא אחרי היותו כבר בקן.

 

איך הסכים האב האדוק שבנו יבקר בגימנסיה ומה גם בגימנסיה קואדוקאציונית21, כשהוא רוצה לגדלו כתלמיד חכם, כאיש דתי? תשובתה של אידה היא שהאב אמנם לא הסכים ללימודיו אלה של יוסף, אבל לא הייתה לו ברירה. הלחץ בבית היה גדול מאד והאב היה נאלץ להשלים עם הדבר. כמובן, שעל רקע זה רבו החיכוכים המשפחתיים.

על תקופת לימודיו של יוסף בגימנסיה יש בידינו שתי עדויות, אמנם מאוחרות מאד (הן ניתנו אחרי חמישים וחמש שנה ויותר), ואולי פרטים מסוימים בהן מעוררים ספקות, אבל משחזרות את התרשמות העדים מהתקופה ההיא ומספרות שיוסף השתלב יפה בבית הספר – בעולם חדש וזר לו לגמרי.

בעדותה אומרת ידידתו מהימים ההם22 שהיה נער שמח מאד, מבריק מאד, עירני ותלמיד טוב. ידיעתו את השפה העברית מעלה אותו מעל חבריו בכיתה וכן משום היותו מבוגר מהם. הוא פעיל מאד, היה לחבר ועד הכיתה והתגלה כמארגן מוכשר שיודע לרכז סביבו בנים ובנות, לקיים מסיבה ואף לכתוב פליטון.

ואילו בעדות השניה23, והיא של חברו הטוב מאז ושחברותם נמשכה גם שנים רבות לאחר מכן, מסופר על התנגדותם – של יוסף וחברו זה – להערכתו של המורה לעברית, באקאלאר*, את ספרו של שלום אש "קידוש השם" שאף המליץ על קריאתו לבני הכיתה. לאחר שגמרו לקרוא בו הגיעו שניהם למסקנה שאש מייפה כל פעולה של יהודים ומעלה על נס את הסבל והנאמנות לדת, ואילו הם סברו שיש להתנגד בכוח לפורעים וקיבלו את ביקורתו של ביאליק "בעיר ההרגה" נגד הבלתי מתגוננים ונגד המתחבאים. הוויכוח ועצם הבעת דעה מתנגדת לזו של המורה, הביאו להתעוררות רבה בכיתה.

בינתיים הורע מצבה הכלכלי של משפחת קפלן. אביו של יוסף, שהיה סוחר קונפקציה**, לא הצליח בעסקיו באותם הימים25 והחליט לנסות את מזלו בלודז'. הם עקרו ללודז', כנראה, לאחר שיוסף סיים את שנת הלימודים 1927/1928. בלודז' שהתה המשפחה למעלה משנה ויוסף המשיך שם את לימודיו בגימנסיה כשבין מוריו היה גם נתן עק, המזכיר זאת בספרו26. הוא היה גם חבר בקן המקומי, בקבוצת "רעננים" שבגדוד הצופים-צעירים "אבירים", כפי שמעיד גם חברו מאז מלודז'27***. לפי עדויותיהם של אחותו וחבריו של יוסף, צבי אוקונובסקי28 וזלמן שיר29, לא השתפר מצבה הכלכלי של המשפחה והיא חזרה לקאליש. אידה באה איתם לזמן קצר בלבד; היא חזרה ללודז' והחלה ללחום שם את מלחמת הקיום העצמאית שלה.

 

* אשר באקאלאר – מורה ומחנך דגול בגימנסיה היהודית בקאליש שבאחת מתקופות חייו – כך היו מספרים – היה מזכירו של ביאליק וביקורו של המשורר בגימנסיה בשנת 1931 היה פרי יוזמתו. 

** לפי עדות אחת24 התפרנס גם זמן-מה מתיווך – מהפניית כפריים לחנות-הלבשה שמבעליה היה מקבל אחוז מסוים מכל עסקה. לאותו עד, שהיה אז נער דתי בן חמש-עשרה או שש-עשרה ושגר באותו בית בו שכנה חנות זו, זכור שנהנה מאד מהשיחות עם אביו של יוסף.

*** חברו זה, פנחס פאסאלסקי, התארח – כדבריו – אצל יוסף בקאליש בשנת 1930. הוא מצא אווירה קודרת בבית, אם כי אמו הייתה אישה לבבית ויחסה ליוסף חם מאד. כשהגיעה ארצה הידיעה על מותו של יוסף קפלן, גם אלימלך שטארקמאן (אנאטול), איש קיבוץ עין-שמר שנפל מכדור חייל בריטי בשדות עמק חפר ב-1945, סיפר למחבר שיוסף היה חניכו בגדוד "אבירים" בקן השומר הצעיר בלודז'.

 

ובינתיים החמירו היחסים בבית, גם בין ההורים לבין עצמם וגם בין האב ויוסף. רק הבת הבכירה שמרה על יחסים תקינים עם אביה. גם חברו של יוסף שהזכרנוהו לפני כן, צבי, שמשפחתו התגוררה באותו בית בו שכנה גם משפחת קפלן, ברחוב פייקארסקה 305, שעברה לשם בשל סיבות כלכליות31, סיפר שמצב זה העיק על יוסף. שניהם, צבי ויוסף, היו אז בני חמש-עשרה ו-שש עשרה (בשנת 1929) וקרובים זה לזה, ובשיחות ביניהם הייתה לו ליוסף כעין הקלה. צבי היה נדהם לגילוי כשרונו הסיפורי וליכולת הניתוח של יוסף כשסיפר על דברים של מה בכך, שהגיעו לידיו בהזדמנויות שונות בהיותו בלודז', כמו כפתור, חבל, אולר וכדומה – על מקום הימצאם ועל המחשבות שעוררו בו.

הייתה בו גם מרירות וגם מרדנות כלפי הסביבה בשל תנאי חייו, מספר חברו צבי. היה לועג למורים; ראה את עצמו קורבן כוונותיהם ואף של החברה כולה, המטופשת – לדבריו, אבל רוחו לא נפלה והאמין בכוחותיו. רק את השומר הצעיר החשיב; ושניהם היו משוחחים רבות על מטרותיהם המשותפות המתגשמות בעצם חברותם ופעילותם בקבוצה ובגדוד* בקן. והיפוכו של הקן היה הבית. אביו האדוק הטיל עליו חובות דתיות; אילץ אותו ללכת לבית הכנסת והיה מראה לו את נחת זרועו, כשלא עשה מה שהטיל עליו. לחץ זה מחריף את התנגדותו של יוסף גם למנהגים ולסמלים דתיים. כך היה עומד על שפת הנהר פרוסנה* ומלגלג על המתפללים הבאים להתפלל תפילה תשליך ומנערים את כיסיהם מכל פירורי חטאיהם של שנה שלמה כדי... להתחיל בחטאיהם החדשים עד לראש השנה הבא. לעומת זאת הייתה עדיין מתרגש לשמע החלפת הברכה "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". הוא ניתק את עצמו מן הדת, אבל חיבב את הצד העממי בחסידות, את השמחה, את הריקוים ואת סיפורי החסידים32.

את אמו הוא אהב מאד – מעידים על כך גם אחותו אידה33 וגם חברו הקרוב מן הקן, דז'מס34. לדבריו, הייתה זו אישה לא-דתית והיא לא נהגה לכסות את ראשה כדרכן של נשים דתיות; גם ביום הכיפורים לא הייתה הולכת לבית הכנסת. היא הייתה מבינה ללב הנוער. ולכן, בתקופה שיוסף היה מנהלן של כמה מושבות קיץ, השתתפה היא בהן. היא ידעה לשבת ולהקשיב בכל הפגישות והשיחות שהיו בנוכחותה. בערב, כשיוסף היה מתפנה מעיסוקיו הרבגוניים במושבה והיא יושב לשולחן לאכול משהו, הייתה משמיעה לו את הערותיה על מה ששמעה וראתה באותן הפגישות. הייתה לה הבנה לבעיות הנוער; לכן השלימה עם דרכו של יוסף.

בשובו מלודז' לקאליש לא חזר עוד יוסף לספסל הלימודים, אלא ביקש ללמוד מקצוע בהתאם למקובל אז בקן, שכל מי שאינו לומד בבית ספר חייב לרכוש מקצוע כלשהו. הוא ניסה את כוחו בנגרות אצל בעל מלאכה פרטי, אבל לא התמיד בלימודיו אלה ובסופו של דבר אף לא סיים אותם. בקן התלוצצו על חשבונו, שנגר לא "יצא" ממנו.

 

* נהר זה חוצה את העיר קאליש בכמה זרועות.

 

עם קבלת משכורתה הראשונה שלה, מזמינה אידה את אמה לגור איתה בלודז' – סימן גלוי לפירוק המשפחה. מאז הירבה יוסף לעזוב מפעם לפעם את בית אביו ולהתגורר אצל חבריו הקרובים; וכל זה בשל סכסוכים בלתי פוסקים עם אביו. סמוך לצאתו להכשרה וגם לאחר שובו ממנה לא גר עוד יוסף בבית אביו.

"אבא לא הבין אותנו" – מספרת אידה – "לא הבין לגמרי את האידיאלים של בני דורי ולא הכיר בזכותנו להיות שונים מבני הדור שלו". ואילו יוסף התבטא פעם, לפי אחת החברות לשעבר בקן, בצורה שלילית על אביו או "אינני מסתדר עם הוריי" – באופן כללי יותר35. וכך מעיד גם מוטק רוטמן בשיחה שהוזכרה לעיל, שאביו עשה לו צרות, אבל הייתה לו גם דרך ארץ לפניו36.

היו שתמהו37 מדוע לא ניסה יוסף להשתכר כדי מחייתו, כי בנגרות לא עבד. לעומת זאת ידוע שלימד עברית חברים צעירים (וגם מבוגרים) בקן, אם כי לא תמיד קיבל בעד זה שכר. אולם זה איפשר לו לראות את עצמו בן-בית בבתיהם, לקשור איתם קשרים קרובים בהרבה מאשר עם רוב חבריו בגדוד "בי ברכה". חבריו אלה מהגדוד הצעיר יותר הם אשר שיפרו את מצבו ודאגו לנחוץ לו.

הקן הפך לביתו ממש. "אם לא הקן, אינני יודע איך היה מתקיים" – אומר חברו דז'מס38. החברים, והיחסים ביניהם – אותה משפחה שומרית גדולה ("לא לחינם קראנו זה לזה אחים") – הם אשר סייעו לו להתקיים. לא הייתה כל בעיה להזמינו לארוחה בבית; האם רק שאלה אם להכין עוד מנה בשביל חברו וכך היה בבתיהם של חבריו האחרים. בבית ידידתו מהתקופה הזאת, גוצ'יה, היה יוסף שוהה ימים רבים, אם כי לא ברצף אחד, גם שזו יחד עם משפחתה עברה לגור לזאגורוב, עיירה סמוכה לקאליש39. גם בעיית הביגוד שלו נפתרה בצורה דומה לפי עדות ידידיו40.

חבריו אינם זוכרים שהיה לבוש אי-פעם מכנסיים ארוכים. עובדה זו גם תאמה את תפיסתו האידיאולוגית בדבר סגנון החיים השומרי לפיה לבושו של חבר תנועה היא תלבושת צופית-שומרית בכל ימות השנה. תמיד היה לבוש מכנסיים קצרים*41 (מאוחר יותר גם מכנסי גאליפה), חולצה שומרית אפורה עם או בלי עניבה שומרית42 (ואשר למנעליו: בנעליים כאלה שלפעמים "הוא הלך עם אצבעות בחוץ"43). לפחות פעמיים, זכר דז'מס, כיבדו אביו בזוג נעליים שזה גמר לעשותן. אמר לו בפשטות: "זה מתאים לך, נעל אותן"44. גם יוסף קיבל זאת בתבונה; הקירבה הייתה כזאת, שזה לא הביך אותו. "כולנו היינו משפחה אחת ובכל זאת לא היו רבים כמוהו שפעלו למען החברה מן הבוקר עד הלילה. החברה לא ניצלה אותו והוא לא ניצל אותה, אבל היא קיימה אותו בפרק זמן מסוים". העובדה שגם היה מקובל על הצעירים בקן הקלה עליו את עול הקיום.

יחד עם זאת לא אמר דבר על משפחתו, פרט לשני המקרים הבודדים שהעלינו לעיל. רק כשעמד בקשרי-חברות רציניים בשנות השלושים החל לדבר על משפחה, על זו שלו בעתיד.

 

* בסיפור חברתו זו בזאגורוב'יש פרט מבדח. העוזרת בביתם התבטאה בפליאה שלעלמה גוצ'יה יש חתן עני, שאפילו חסר לו בד די הצורך למכנסיים ארוכים.

אם כי נפרד תוך סכסוך מאביו, שמר על קשר מסוים איתו ואף בעת שירותו בצבא דאג לאביו, שאז כבר היה בבית אבות, לפי יכולתו הכלכלית המוגבלת – האפסית כמעט, כדי לשלוח לו לשם כמה זלוטי פולניים45. לעומת זאת, עד פרוץ המלחמה עמד בקשרים הדוקים עם אמו ואחותו אידה, שכאמור התגוררו בלודז'. אביו מת, כנראה, בבית אבות ואילו אמו מתה בעת הכיבוש הנאצי, אבל מיתה טבעית, בלודז', בראשית 1940.

 

הערות

1.      הקיסרות הגרמנית (הרייך השני), שהתקיימה בין 1871-1918 ושבראשה עמדו מלכי פרוסיה משושלת הוהנצולרן.

2.      כבר בארבעת החודשים הראשונים של מלחמת העולם הזאת, שנמשכה עד 11 בנובמבר 1918, כבשו הגרמנים שטחים נרחבים בפולין המערבית – הקונגרסאית – שהייתה עד אז חלק של רוסיה הצארית.

3.      קפלן, אידה; ריאון איתה מ-7 במאי ומ-7 בספטמבר 1978. א"מ, A.675/1-2 ומה-7 באוגוסט 1978. י"ק, 34.

4.      קפלן, יוסף; מכתב להנהגה הראשית מן ה-3 במאי 1936; א"מ, D.1.5188/1.

5.      ראה הערה 3.

6.      כנ"ל.

7.      קפלן, אידה; ריאון משלים איתה מ-1982 ומ-1983. א"מ, A.988.

8.      ראה הערה 3.

9.      ראה הערה 7.

10. "חדר" – בית ספר יהודי דתי לילדים, בפולין.

11. "תלמוד תורה" – בית ספר יהודי דתי לגיל הנעורים, בפולין.

12. וארצקי, יוסף; בשיחה איתו, ב-21 באוקטובר 1980. תיק י"ק 121.

13. ראה הערה 3.

14. כנ"ל.

15. כנ"ל.

16. גימנסיה אוטראקוויסטית יהודית בפולין – גימנסיה יהודית דו-לשונית, שבה המקצועות הכלליים נלמדו בפולנית, ואילו היהודיים – בעברית.

17. טל (רוזנטאל), ברוך; שיחה איתו ב-9 בפברואר 1978. א"מ, A.668/

18. רוטמאן, מרדכי (מוטק); ריאון איתו מה-20 במארס 1978. א"מ, A.672.

19. גלבארד, אריה; בפגישת חברים מגדוד "עליזים" בקן השומר הצעיר לשעבר בקאליש, מה-1 בינואר 1983. א"מ, A.672.

20. תצלום כיתה ג' של הגימנסיה היהודית בקאליש המסיימת את שנת לימודיה 1927-1928, א"מ, D.4.3089.

21. גימנסיה שלומדים בה יחד בנות ובנים.

22. קולסקי (חארלופסקי), גוטה (גוצ'יה) ושר, זלמן – ריאיון איתם מה-14 במארס 1982. א"מ A.985, ותוספות לריאיון מה-6 בפברואר, 14 במארס, 27 באפריל 1983 – י"ק, 202.

23. שמואלי (שמולביץ'), משה; ריאיון איתו מן ה-5 ביולי 1984. א"מ, A.1128.

24. קביאט (קביאטקובסקי), אריה; ריאיון איתו מן ה-27 בנובמבר 1984. א"מ, A.1204.

25. זילברבוגן (קרוננברג), רגינה; שיחה איתה מה-22 ביולי 1977. א"מ, A.666.

26. עק, נתן; התועה בדרכי המוות (הווי והגות בימי הכיליון), יו"ש, תש"ך, עמ' 58, 191.

27. פאסאלסקי, פנחס; מכתבים מ-2 ו-27 בפברואר 1983. י"ק, 108, 109.

28. אוקונובסקי, צבי; בשיח חברים מגדוד "בי-ברכה" של קן השומר הצעיר לשעבר בקאליש, ב-30 בספטמבר 1980. א"מ, A.904.

29. שר, זלמן (דז'מס); ריאיון איתו מה-22 במאי 1978. א"מ, A.680.

30. "נפתלי" – פגישת חברים מגדוד "נפתלי" שבקן השומר הצעיר לשעבר בקאליש. הנושא: זכרונות על יוסף קפלן; 17 במארס 1982. א"מ, A.975.

31. שטאייר, לולה ולודוויג, ושר, זלמן; ריאיון איתם ב-14 במארס 1982. א"מ, A.1000.

32. וולגיל, יטקה; פינס פנינה (קולטון, פולה); קדמי (קולטון), יחיאל; בריאיון איתם ב-25 באוקטובר 1981. א"מ, A.926.

33. ראה הערה 3.

34. שר, זלמן (דז'מס); ריאיון איתו מה-18 באפריל 1978. א"מ, A.673.

35. ראה הערה 25.

36. ראה הערה 18.

37. ז'בקוביץ' (שמולביץ'), פראנקה בשיחת חברים. ראה הערה 28.

38. ראה הערה 34.

39. ראה הערה 22.

40. ענבי (טראובה), מאיר; ריאיון איתו מה-25 במארס 1982. א"מ, A.1018. ראה גם הערה 23.

41. ראה הערה 22.

42. ראה הערה 32.

43. ראה הערה 23.

44. ראה הערה 34.

45. "זלוטי" (פולנית) – מטבע פולני ובו מאה גרושים.

ערב מלחמת העולם השניה (1939) בעד מאה זלוטי אפשר היה לקבל אחד-עשר דולרים – בפולין, ובעד שלושים ושמונה זלוטי אפשר היה לקבל לירה ארץ-ישראלית אחת – בארץ. היה נהוג גם להגיד ולכתוב "זהוב" – התרגום העברי ל"זלוטי".

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial