מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

ק - ביוגרפיות באות ק'

קאבא, יושקה – יליד סביבות ראדזין. חבר המפלגה הקומוניסטית. ממקימי המחתרת האנטי-פאשיסטית בגיטו ביאליסטוק. קיים קשרים עם הפרטיזנים בסביבות ביאליסטוק, חיילי הצבא האדום שברחו מהשבי הגרמני. נלחם בגיטו באוגוסט 1943. נתפס על ידי הגרמנים והובל למחנה השמדה. בדרך קפץ מהרכבת. המשיך במאבק ביערות הסביבה. נפל בהתנגשות עם גרמנים ב-2 בינואר 1944. בן ארבעים ושבע.

 

קאבא, הרשל – חבר פ.פ.ר. מפקד פלוגת אי"ל בגיטו ורשה. בימי מרד אפריל נלחם בראש פלוגתו בשטח טאבאנס-שולץ. בין הנשארים בשטח אחרי יציאת הלוחמים דרך התעלה ב-29 באפריל. נפל בהתנגשות עם גרמנים. פרטי מותו אינם ידועים. כבן עשרים וחמש.

 

קגן, רחל – ילידת ניאסביאז. חברת המחתרת הפרטיזנית במקום. הגניבה עם חברתה לאה דוקר נשק גרמני לגיטו.

 

קֶמפּנֶר, ויטקה – ילידת קאליש. חברת השומר הצעיר. מפעילי פ.פ.א. בגיטו וילנה. השתתפה בפעולות חבלה בעיר; ביער – מפקדת הסיירים בגדוד הפרטיזנים היהודי ביערות רודניקי. בין הניצולים. בארץ.

 

קנל, ישראל – יליד בידגושץ'. חבר "עקיבא". בימי המלחמה – בגיטו ורשה. מראשוני לוחמי אי"ל. ב-20 באוגוסט 1942 התנקש ביוזף שרינסקי, מפקד האורדנונגס-דינסט. ב-20 בינואר 1943 התגונן עם קומץ חברים בשטח טאבאנס-שולץ. מראשית אפריל – מפקד הגיטו המרכזי. ב-10 במאי היה עם היוצאים ללומיאנקי, ואחר כך ליערות בסביבות וישקוב. באוגוסט חזר לורשה ויצא כנתין דרום-אמריקאי לברגן-בלזן. באוקטובר 1943 גורש לאושוויץ, ושם נרצח. כבן עשרים ושלוש.

 

קנל, סאלו (שמואל) – חבר אי"ל בגיטו קראקוב. אחיו הצעיר של ישראל. אחרי פרוץ המלחמה הגיע מעיר מולדתו ביגדושץ', שסופחה לרייך, אל ורשה והצטרף לקבוצת "עקיבא". בימי האקציה הגדולה הועבר על ידי הֶלה שיפֶּר לקראקוב. בדצמבר נפל בידי הגסטאפו. הוצא להורג ב-20 במרץ 1943.

 

קפלינסקי, שמואל – יליד ז'אטל הסמוכה ללידה. מפעילי ה"בונד". ממפקדי פ.פ.א. בגיטו וילנה. עם היוצאים באוגוסט 1943 ליערות רודניקי. זמן מה מפקד גדוד הפרטיזנים היהודי "לנצחון". בין הניצולים.

 

קצֶ'רגינסקי, שמֶרקה – מקבוצת סופרי "וילנה הצעירה". חבר פ.פ.א. זמן מה פרטיזן ביערות נארוץ'. ניספה בתאונת אווירון בארגנטינה, אפריל 1954.

ספריו מימי השואה ומן היער: חורבן ווילנע" (חורבן וילנה), “איך בין געווען א פארטיזאן" (הייתי פרטיזן), “פארטיזאנער גייען" (פרטיזנים באים), “לידער פון געטאס און לאגערן" (שירים מן הגיטאות והמחנות).

 

קובלסקי, אלכסנדר – מזכיר פ.פ.ר. במחתרת ורשה. קיים קשרים עם אי"ל והועד היהודי הלאומי. נתן יד למפעל הצלת היהודים. אחרי המלחמה – מזכיר תנועת הנוער הקומוניסטית. חבר ק.ר.נ. מת בשנת 1951 בחליו.

 

קובלסקי, יצחק – יליד וילנה. מאנשי בית"ר. חבר פ.פ.א. פרטיזן ביערות רודניקי. בארץ. ספרו: “די געהיימע דרוקעריי פון יידישן אונטערגרונד אין ליטע און ווייסרוסלאנד", ניו-יארק, תשי"ד.

 

קובנסקי, אליהו – יליד ז'אטל הסמוכה ללידה. פרטיזן-חבלן ביערות נאליבוקי, שזכה לאותות הצטיינות גבוהים מטעם ברית המועצות. עם קבוצתו הוריד ארבע עשרה רכבות צבא גרמניות, שעלו לאויב בארבעה עשר קטרים, שישים וארבעה קרונות מלאי תחמושת, טנקים, חומרים וחיילים (ארבע מאות עשרים גרמנים הרוגים, ארבע מאות שבעים פצועים). באחת הפעולות קיפח יד. בין הניצולים. בארץ.

 

קובנר, אבא – ממקימי המחתרת הלוחמת בגיטו וילנה. איש השומר הצעיר. מפקד פ.פ.א. אחרי מות איציק ויטנברג. בספטמבר 1943 עם היוצאים דרך תעלות הביוב מהגיטו. מפקד פלוגת פרטיזנים יהודים ביערות רודניקי. בארץ.

משורר מחבר "עד לא אור", פואימה פרטיזנית, הוצאת "ספרית הפועלים".

 

קובנר, מיכאל – אחיו הצעיר של אבא. חניך השומר הצעיר. חבר פ.פ.א. בגיטו וילנה. נפל בקרב עם הגרמנים. בן עשרים.

 

קוויטקובסקה, רבקה – מסופרי גיטו לודז'. חברת התנועה הציונית-סוציאליסטית. עם חיסול הגיטו גורשה למחנות בגרמניה. חיה. בארץ. ספרה: “פון לאגער צו לאגער", בהוצאת "צענטראל-פארבאנד פון פוילישע יידן אין ארגענטינע", בוענאס-איירעס.

 

קוֹז'וֹּך, ישראל – יליד כפר במחוז קיאלץ. מראשי הנוער הציוני. ממארגני המחתרת החלוצית בזגלמביה. ממקימי אי"ל. זמן מה ממונה על ענייני הנוער ביודנראט. משעמד על מזימות מארין כלפי המחתרת החלוצית, לא נרתע ממלחמה לקיום התנועה והתפטר. נפל אור ל-3 באוגוסט 1943, בשעת סיור בגיטו לשם בדיקת אפשרות התקפה על הגסטאפו בבאנדין. בן עשרים וארבע.

 

קוזיברודסקה, לונקה (קריסטינה קוסובסקה) – ילידת פרושקוב. חברת "פרייהייט". מהקשריות הראשיות של "החלוץ" ו"דרור" ברחבי פולין הכבושה. תארה הלא-יהודי וידיעתה בלשונות הקלו על קשריה עם גרמנים, פולנים, אוקראינים. ביקרה בערי הגנרל גוברנמן, אוסטלאנד והשטחים שסופחו לרייך. העבירה עתונים, תעודות, כסף; כן העבירה מסמכים חשובים מקראקוב לורשה בשביל "עונג שבת". נעשו על ידה הכנות מרובות לצאת בשליחות לשוויצריה עם אחד מחברי התנועה, להזעיק את הציבור היהודי. מחמת רתיעתו של הגרמני, מן הממונים על שדה התעופה בורשה, נתבטלה התכנית ברגע האחרון. ביוני 1942 נעצרה במאלקין, הובאה לפאביאק ומשם הספיקה להתקשר עם חבריה בדזיאלנה 34. בנובמבר 1942 גורשה לאושוויץ. מתה בטיפוס ב-18 במרץ 1943. כבת עשרים ושש.

 

קויפמן (“מיקרוס") – כימאי. חבר אי"ל בגיטו צ'נסטוחוב. מן הקבוצה שהבריחה לגיטו מבית החרושת האסאג חומרים לייצור נשק. הקים מעבדה להתקנת רימונים.

 

קוֹן, מוריץ – סוחר מלודז'. סוכן גסטאפו בגיטו ורשה. בתחילה שיתף פעולה עם הצ'ינסטקה, ואחר כך הקים עם שותפו זליג הלר משרד עצמאי. בעל טראם הסוסים בגיטו. נרצח על ידי הגרמנים באוגוסט 1942.

 

קון, מנחם – סוחר. עסקן ציבורי בגיטו ורשה. מפעילי יי.ס.א. מנאמני תנועת המחתרת היהודית. תמך בפעולותיו של דוקטור עמנואל רינגלבלום בהקמת "עונג שבת", חבר הנהלתו. נפל בימי מרד אפריל. כבן חמישים.

 

קונינסקי, אהרון – חבר פועלי ציון (צ.ס.). מחנך. מפעילי "צאנטוס", מוסד לטיפול בילדים בגיטו ורשה. מנהל בית היתומים ברחוב מילנה. בימי האקציה הגדולה לא נפרד מחניכיו, הובל לאומשלאגפלאץ ומכאן לטרבלינקה.

 

קוסטין, ירחמיאל – מאנשי ה"בונד" בגיטו ביאליסטוק. מפעילי המחתרת במקום. נציג מפלגתו במיפקדת אי"ל. השתתף בישיבה האחרונה של המיפקדה אור ל-16 באוגוסט 1943, יום פרוץ המרד. פרטי מותו אינם ידועים.

 

קוּפּינסקה, שרה – ילידת אוזיורי. חניכת "דרור". חברת אי"ל בגיטו ביאליסטוק. נפלה בימי מרד הגיטו, אוגוסט 1943.

 

קוקיאֶלקה, ראֶניה – קשרית אי"ל בדרך זגלמביה-ורשה. חברת קיבוץ "דרור" בבאנדין. באחת מנסיעותיה נפלה בידי הגרמנים ונחלצה מידיהם בעזרת קשרית אי"ל בורשה, אירנה גלבלום. בין הניצולים. בארץ. ספרה: “בנדודים ובמחתרת", הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

קוקיאלקה, שרה – חברת קיבוץ "דרור" בבאנדין. עזרה לאירנה גלבלום בארגון בריחת ראניה קוקיאלקה, אחותה, מבית הסוהר של מיסלוביץ. בינואר 1944 יצאה עם עליזה זיטנפלד, דורקה הרצברג וקבוצת ילדים יתומים מבית התנועה אשר בבאנדין לסלובקיה. כולם נתפסו על ידי הגסטאפו בביאלסק.

 

קורובסקה, אירנה – פולניה. החביאה יהודים בביתה והושיטה סעד ליהודים הרבה. אחרי המלחמה – מנהלת בית ספר עממי בפולין.

 

קורלנדסקי, ד"ר – רופא מורשה שנקלע לברודי בזמן הכיבוש הגרמני. חבר אי"ל טיפל בלוחמים הפצועים. ניספה בימי חיסול הגיטו.

 

קורניאנסקי, יוסף – ממארגני המחתרת החלוצית בגיטו ורשה. ממחדשי קיבוץ גרוכוב בימי הכיבוש. באביב 1941 יצא עם קבוצת חברים לסלובקיה. ממקימי המחתרת החלוצית בהונגריה. בין הניצולים. בארץ.

 

קורצ'אק, יאנוש – כינויו הספרותי של דוקטור הנריק גולדשמידט. סופר ומחנך נודע. גם בגיטו המשיך בפעולתו הברוכה בבית היתומים, שניהל יחד עם סטפה וילצ'ינסקה. ידיד התנועה החלוצית. מרצה בסמינר של "דרור" במחתרת. בימי האקציה הגדולה הלך עם ילדי המוסד לאומשלאגפלאץ. לפי השמועה סירב להיפרד מחניכיו ולהציל את חייו, כפי שהוצע לו על ידי מרצחי הגיטו, שליטי האומשלאג. בן שישים ושתיים.

יומנו מגיטו ורשה נמצא בידי אגודת הסופרים הפולנים בורשה.

דמותו ומותו שימשו נושא לדברי שיר וסיפור.

 

קורצ'אק, רייזל – חברת השומר הצעיר. ממקימי המחתרת החלוצית בגיטו וילנה. מפעלי פ.פ.א. פרטיזנית בגדוד היהודי "נקמה" ביערות רודניקי. בין הניצולים. בארץ. ספרה: “להבות באפר", הוצאת "ספרית פועלים".

 

קיפניס, מנחם – זמר ומבקר מוסיקה. מכנס שירי-עם. חבר ועד העזרה לסופרי גיטו ורשה. מת מיתה טבעית. בן שישים ושש.

 

קירשנבוים, מנחם – יליד לובלין. מראשי הציונים הכלליים ומחשובי עסקני הציבור בגיטו ורשה. ממארגני יי.ס.א. חבר הועדה הציבורית שעל יד הג'וינט. מיוזמי "תקומה". ידיד לתנועה החלוצית במחתרת. חבר נשיאות ועד התיאום היהודי והועד היהודי הלאומי בגיטו. בימי מרד אפריל הצליח לעבור לצד הארי. בקיץ, בה בשנה, עמד לנסוע לויטאל, כנתין מדינה דרום-אמריקאית. נאסר על ידי הגסטאפו בתחנת הרכבת של ורשה עקב הלשנה של יהודים סוכני גסטאפו, הובא לפאביאק ושם נרצח. כבן חמישים.

 

קלאפפיש, מיכאל – יליד ורשה. מהנדס. מפעילי ה"בונד". חבר אי"ל בגיטו ורשה. פעל בצד הארי בנציגות הארגון. בין ינואר לאפריל 1943 – ממארגני משלוחי הנשק לגיטו. עוזר לאריה וילנר. השיג את המתכון להרכבת בקבוקי ההצתה. נפל בהתנגשות עם גרמנים בימי אפריל, בשטח המברשתנים. כבן שלושים.

 

קליינווייס, הניק – יליד ורשה. איש "גורדוניה". חבר א"יל. בימי מרד אפריל נלחם בפלוגתו של יעקב פייגנבלט, בשטח טאבאנס-שולץ. עם היוצאים ב-29 באפריל ללומיאנקי ואחר כך ליערות וישקוב. בסוף יוני בקבוצתו של דוד נובודבוסקי, שניסתה להבקיע דרך להונגריה ונספתה, מחמת הלשנה, בכפר לומיאנקי, בבקשה קשר עם מפקדת אי"ל בורשה. כבן עשרים ושש.

 

קלינגברג, רייזה – חברת אי"ל בגיטו קראקוב. ב-23 בדצמבר 1942 נפלה בידי הגסטאפו. גורשה מבית הסוהר האלצלוב לאושוויץ. בין הניצולים. בארץ.

 

קלישקו, זֶנון – פולני. ממקימי פ.פ.ר. בפולין הכבושה. חבר ק.ר.נ. במחתרת. בימי המרד הפולני – במיפקדת אי"ל בזוליבוז'. קיים קשרים עם נציגי הועד היהודי הלאומי.

 

קפלן, חיים אהרון – סופר עברי. מורה. עזבונו, יומן שנכתב בגיטו ורשה, נתגלה בגניזת "עונג שבת". ניספה בימי האקציה הגדולה.

 

קפלן, יוסף – ממייסדי אי"ל בגיטו ורשה ומראשוני מפקדיו. חבר ההנהגה הראשית של השומר הצעיר בפולין. בראשית 1940 הקים בורשה עם טוסיה אלטמן את מחתרת התנועה ברחבי הגנרל גוברנמן. מרצה בסמינרים במחתרת. עורך Przeglad Roiniczy – קובץ תנועתי בשם מוסווה. ממארגני העליה הבלתי ליגלית דרך סלובקיה. מפעילי "החלוץ" והקואורדינציה החלוצית. מקים את החווה החקלאית בז'ארקי ואת הקיבוצים העירוניים של השומר הצעיר. בימי האקציה הגדולה – ממארגני הצתת הבתים שפונו מיהודים. העביר חברים לבסיס הפרטיזנים בסביבות מזריץ'. נאסר על ידי הגסטאפו ב-3 בספטמבר ונכלא בפאביאק. ב-11 בחודש הוצא להורג, באחת מחצרות דזיאלנה. נקבר על ידי חבריו במגרש הספורט "סקרא", ליד בית הקברות היהודי בגאנשה-אוקופובה. בן עשרים ותשע.

בימי הכיבוש ניהל יומן, שנמסר לגניזה לידי אירנה אדמוביץ'. בראשית 1943 הוצא מן הגניזה בכנסיה, ונמסר לאריה וילנר, ועם מאסרו נפל בידי הגסטאפו.

 

קפלן, יענקל – יליד וילנה. מורה. מפעילי המפלגה הקומוניסטית. חבר מיפקדת פ.פ.א. בגיטו וילנה, אחרי מות איציק ויטנברג. עם הקבוצה האחרונה של הלוחמים שיצאה בספטמבר 1943 מוילנה ליער. נתפס בהתנגשות עם גרמנים ונתלה. כבן שלושים.

 

קפלן, שמואל (סמק) – מפעילי "הנוער הציוני" בגיטו ורשה. זמן מה חבר הקואורדינציה החלוצית. גורש לטרבלינקה בימי האקציה הגדולה. כבן שלושים וחמש.

 

קצנלסון, יצחק – המקונן הגדול של השואה. יליד קרליץ', בילורוסיה. בפרוץ המלחמה עקר ממקום מושבו בלודז' לקראקוב, ומכאן – לורשה. בן-בית בקומונה בדזיאלנה. קשור קשרי אהבה לתנועה החלוצית. מורה לספרות עברית ותנ"ך בגימנסיה "דרור". מרצה בסמינרים במחתרת. במאי הלהקה הדרמטית של "דרור". שיריו ומאמריו מימי השואה ראו אור בעתונות התנועה. בימי האקציה הגדולה שכל את אשתו חנה ואת שני בניו בן-ציון ובנימין. בימי מרד ינואר – בפלוגת "דרור" זמנהוף 56-58. עודד את הלוחמים. ראה לו כבוד וזכות בעמידה שהוא, משורר עברי, עומד עם חלוצים בהגנת הגיטו. בפרוץ מרד אפריל עבר משטח טאבאנס-שולץ לטאבאנס ברחוב פרוסטה ומשם לצד הארי. במאי 1943 יצא כנתין הונדורס למחנה העצורים בויטאל. ב-18 באפריל 1944 גורש למחנה הריכוז בדראנסי ומשם, ב-29 באפריל, לאושוויץ. בן חמישים ושמונה.

עזבונו הספרותי מימי השואה הוטמן: בדזיאלנה 34 על ידי מרדכי טננבוים, באדמת משק גרוכוב, בפח – על ידי חברי הקיבוץ בחצר היודנראט, בבקבוקים – על ידי ברל, אחיו של המשורר, בארכיון "עונג שבת", בשטח מחנה ויטאל – על ידי מרים נוביץ'. באמצע 1945 נמצאה גניזת דזיאלנה 34 (כעת בבית לוחמי הגיטאות על שם יצחק קצנלסון). נמצאה גם גניזת ויטאל. ב-1 בדצמבר 1950 נמצאו כמה מיצירות קצנלסון בחלק השני של "עונג שבת". לא נערכו חיפושים בחצר היודנראט, מפאת חוסר ידיעה בדבר המקום המדוייק. באביב 1945 נתגלה כי פח הכתבים שנטמן באדמת גרוכוב – הוצא, לפי עדותו של שומר השדות בגרוכוב, פולני, על ידי חיילי הצבא האדום; הכתבים וגניזת "דרור" רקובים היו והתפוררו בידיים.

בבית קצנלסון נמצאים בין השאר: “עפענונג צו א תנ"ך אוונט" (פתיחה לנשף תנ"ך, בשביל הלהקה הדרמטית של "דרור"); “לידער פון הונגער" (משירי הרעב), “לידער פון קעלט" (משירי הקור), “וויי דיר" או "די קללה" (“אבוי לך" או "הקללה"), “דער ייד האט געלאכט" (היהודי צחק, קטע), “דאס ליד וועגן שלמה זשעליכובסקי" (השיר על שלמה ז'ליכובסקי). בעתון "דרור" במחתרת פירסם בין השאר: “ארויס איז געגאנגען א ייד אויף דער גאס" (יצא יהודי לרחוב), “קארמעליצקע", “ווען דער טיוול איז גערעכט" (כשהשטן צודק), “די כראניק פון הערשעלעס טויט" (כרוניקת מותו של הרשלה), “יא מאם לידלאך" (אני יש לי שירים). מתקופת ויטאל נמצאים בבית קצנלסון: “דאס ליד פון אויסגעהרגטן יידישן פאלק" (השיר על העם היהודי שנהרג), “חניבעל" (עברית), “במצבאה הראשית" (עברית), “פנקס ויטאל" (עברית). כתבי ויטאל ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד: כתבים אחרונים. “דאס ליד פון אויסגעהרגטן יידישן פאלק" הוצא על ידי דוקטור נתן עק בפריז, 1945, על ידי איקוף והקיבוץ המאוחד באמריקה. התרגום העברי, שנעשה בידי מ.ז. וולפובסקי, ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. התרגום הגרמני, בידי הרמן אדלר, הופיע בשווייצריה.

בגניזת "עונג שבת" (במכון היהודי ההיסטורי בורשה) נמצאים גם "דער באל" (“הנשף"), שנכתב ב-1941 ונודע בגיטו בשם "אין קעלער שטוב" (“במרתף"), הדרמה "איוב" (בסטנסיל), הוצאת מחתרת "דרור", 1941. השירים "דאס ליד וועגן ראדזינער" (השיר על הראדזינאי), “דער טאג פון מיין גרויסן אומגליק" (יום אסוני הגדול), “ונתתי נקמתי באדום" (עברית), שנכתבו בימי האקציה הגדולה בגיטו ורשה.

ירדו לטמיון: “יזכור" על שני חלקיו, השיר "יצחק ולאבאן" (עברית), השיר על מרד ינואר (עברית), המחזה "מיך ציט אין גאס" (אני נמשך אל הרחוב), השיר "קינדער פון גאס" (ילדי-רחוב) וכן הסוף של "דער ייד האט געלאכט" (היהודי צחק).

יצירותיו משנות ת"ש-תש"ד, בגיטו ורשה ובמחנה ויטאל, רובן כונסו בספר "כתבים אחרונים", הוצאת הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגיטאות, תשט"ז.

 

קצנלסון, צבי – בנו הבכור של יצחק. יליד לודז'. תלמיד גימנסיה "דרור" במחתרת, בורשה. חבר אי"ל. בדצמבר 1942 התנקש עם לוחמים אחרים בשטח שולץ, בוורקשוץ יהודי, סוכן הגסטאפו. צבי נתפס ונחבש אך שוחרר אחרי מאמצים מרובים. בימי מרד ינואר – בפלוגת הלחימה של "דרור". בימי אפריל יצא עם אביו לצד הארי, אחר כך לויטאל. ניספה באושוויץ. כבן שמונה עשרה.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial