לקטלוג

מאמר דיגיטלי – ביקורת על הספר: גיא מירון, להיות יהודי בגרמניה הנאצית, מרחב וזמן, ירושלים 2021

מחבר:
משה צימרמן
שנה:
2021

בקומדיה שכתב מולייר "גם הוא באצילים" מִסיה ז'ורדן אומר: "חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל". הקריאה בספרו של גיא מירון להיות יהודי בגרמניה הנאצית מעלה את זכר האמירה הזאת, אף שמדובר בטרגדיה איומה. חוקרי תולדותיה של יהדות גרמניה בימי הרייך השלישי הפכו כל אבן בסיפור הטרגי הזה, תיארו וניתחו את תהליך ההדרה (exclusion), שתחילתו בשנת 1933 בסילוק היהודים מהפוליטיקה, מהכלכלה ומהתרבות, המשכו בהגירה מאולצת ובגירוש, וסופו במוות החברתי בגרמניה וברצח בגיא ההריגה במזרח. הם לא עשו זאת בסד המונחים "מרחב" ו"זמן" כעיקרון מארגן בלעדי, והם מגלים עתה כי כשם שגילה מִסיה ז'ורדן הבור שהוא מדבר פרוזה, הם, המלומדים, מדברים זמן ומרחב.
במחקר ההיסטורי, כמו בענפי מחקר אחרים, פרדיגמות מתחלפות ואופנות משתנות. אופנת "המרחב והזמן" כעיקרון מנחה החליפה את אופנת "מחוזות הזיכרון", אשר החליפה בעבר את אופנת ה"היסטוריה מלמטה" שעניינּה חיי יום־ יום, והמשיכה שרשרת ארוכה של אופנות, או פרדיגמות, הכול בעיני המתבונן.
תפקידן של אופנות מתחלפות או פרדיגמות אינו רק לגלות נקודה ארכימדית חדשה או לאפשר תובנות חדשות עבור הדיסציפלינה ההיסטורית, אלא גם פתיחת הדלת לחוקרים אשר תרים אחר "מרחב מחיה" חדש. זו דרכו של עולם, והתועלת והתרומה בחילופי הפאזות, הפרדיגמות או האופנות נמדדת בדיעבד. ויכוחי היסטוריונים מפרים את המחקר ומעוררים עניין, ובזה יתרונם. בה בעת ההיסטוריה של משחק חילופין זה מלמדת שאין לוותר על מידה של זהירות בנוגע לתרומתה ולערכה של פרדיגמה או אופנה חדשה משעה שמשתמשים בה. בוודאי אין להתייחס בביטול למחקר שסלל את הדרך קודם לכן. היסטוריון מנוסה מסיק לא פעם שתוקידידס או הרודוטוס סרטטו את גבולות הגזרה לפני יותר מאלפיים שנה. לא פעם מה שנדמה כחדש אינו אלא יין ישן בקנקן חדש.

המאמר המלא יתקבל במייל תוך 7 ימי עסקים מרגע הזמנתו

מחיר: ₪0