מחאה היא אחריות — ותקווה היא בחירה
ערב פסח התש"ג, ב-19 לאפריל 1943, בגטו וורשה המוכה והחבול מאין סוף אקציות רדיפות, רעב ומחלות, פרץ המרד נגד הגרמנים. מעומק הייאוש והאבל מצאו חניכי תנועות הנוער היהודיות את הכוחות לעשות מעשה ולהתקומם כנגד התוכנית הנאצית לחיסולו הסופי של הגטו.
המרד בוורשה הוא הידוע והמוכר ביותר, אך הוא אינו הביטוי היחיד של התנגדות לנאצים המונהגת ע"י תנועות הנוער. מרידות נוספות כמו גם התארגנות ביערות כפרטיזנים הם חלק מתפיסת העולם אשר סרבה לקבל את המציאות כפי שהיא וסרבה להיכנע לתוכנית הפתרון הסופי של הנאצים.
בתולדות השואה מצויות לא רק הזוועות והאכזריות הנוראיות ביותר, אלא גם רגעים נדירים של אחריות, הנהגה צעירה ואומץ מוסרי.
תנועות הנוער היהודיות – ובהן השומר הצעיר – פעלו אז מתוך תפיסת עולם יהודית הומניסטית, ציונית, המחייבת את האדם לראות את הזולת, לשאול שאלות ולחתור לחברה צודקת יותר. תנועות הנוער האמינו שבידיו של הדור הצעיר היכולת לעצב מציאות אחרת, גם כשנדמה שהעולם מאבד את דרכו.
כיום, בעיצומן של שנים קשות, עת הסכסוכים והאלימות ממשיכים לגבות מחיר כבד מאז אוקטובר 2023 ועד המערכה האחרונה באזורנו, רבים מאיתנו חשים את אותה התלבטות מוסרית: כיצד ממשיכים לשאת את מורשת העבר – לא כשיעור של פחד, אלא כקריאה מתמדת למוסריות, לחשיבה ביקורתית, לאחריות אנושית ולחתירה לעתיד שבו חיי אדם הם ערך עליון.
דווקא מתוך העיסוק המעמיק בתקופה שבה האנושות כשלה כישלון עמוק – ומתוך ההשראה של תנועות הנוער שבחרו להמשיך ולהיאבק להגשמת תפיסת עולמם גם בתנאים בלתי‑אפשריים – אנו מזכירים לעצמנו שהדרך הרצויה לעתיד טוב יותר אינה עוברת דרך השלמה עם מציאות של סבל מתמשך.
עלינו להחזיק בו‑זמנית את הכאב על ההווה ואת החזון לעתיד אחר:
עתיד שבו מנהיגות נבחנת לא בעוצמת הכוח שהיא מפעילה, אלא בעוצמת המחויבות שלה לחיים, לערבות הדדית, וליצירת אפשרויות חדשות שאינן ממשיכות את מעגלי האלימות.
בסופו של דבר, מתוך לימוד השואה ומתוך ערכיהם של מרדכי אנילביץ וחבריו, אנו מבקשים לזכור: התנגדות היא אחריות — ותקווה היא בחירה. גם בימים קשים, אנו מחויבים לשתיהן.
מי ייתן וחג הפסח הזה יביא עמו רגעים של אור בתוך המורכבות, חיזוק של ערבות הדדית, ובעיקר תקווה — תקווה לימים שקטים יותר, צודקים יותר, ומלאי אפשרות להתחדשות. חג חירות שקט ובטוח לכולכן/ם.
#עדכונים_אחרונים