המייסדים

פרופסור ישראל גוטמן

נולד ב-1923 בוורשה, פולין. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה בן שש עשרה. כחניך בתנועת "השומר הצעיר" הצטרף גוטמן למחתרת היהודית בגטו ורשה, השתתף במרד ונפצע. מוורשה נשלח למחנה מיידנק ומשם לאושוויץ. גוטמן הוחזק שנתיים במחנות אלו. במאי 1945 צעד ב"צעדת המוות" למאוטהאוזן. אחרי המלחמה אושפז בבית חולים באוסטריה כשהוא חולה מאוד, אך ברח משם והצטרף לבריגאדה היהודית באיטליה. הוא סייע בטיפול באנשי "שארית הפליטה", היה שותף במפעל ההעפלה ועלה לארץ בשנת 1947. גוטמן הצטרף לקיבוץ להבות הבשן, הקים בו את משפחתו, וחי בקיבוץ במשך עשרים וחמש שנה. כיחיד שנותר בחיים מבני משפחתו ומבני כיתתו, חש גוטמן כי מוטלת עליו החובה לספר את סיפור חבריו, ואת סיפורם של היהודים בתקופת השואה. גוטמן פרסם מחקרים רבים על אודות השואה, רכש לעצמו שם עולמי כחוקר התקופה והיה לאחד מעמודי התווך שהעמידו דורות של חוקרים בתחום זה. בין השנים 19931996 היה ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ב"יד ושם", ובין השנים 1996–2000 היה ההיסטוריון הראשי של "יד ושם". נפטר בשנת 2013.

אבא קובנר

סופר ומשורר, נולד בסבסטופול, רוסיה, התחנך בגימנסיה העברית בווילנה. היה חניך "השומר הצעיר". עם כיבוש וילנה על-ידי הגרמנים ותחילת החטיפות של גברים יהודים, מצא מקלט עם חבריו במנזר. היה בין מייסדי "ארגון הפרטיזנים המאוחד" (פפ"או) בגטו וילנה. לאחר נפילתו של יצחק ויטנברג, מפקד הארגון, מונה קובנר לעמוד בראשו. ביום חיסול הגטו, 23 בספטמבר 1943, יצא בראש קבוצת לוחמים ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. לאחר שחרור ליטא חזר לווילנה והיה פעיל בארגון "הבריחה" ו"חטיבת שרידי מזרח אירופה". היה ממקימי "ארגון הנקם". עלה ארצה ובשנת 1946 הצטרף עם אשתו ויטקה קמפנר-קובנר לקיבוץ עין החורש. במלחמת השחרור היה קצין תרבות בחטיבת גבעתי. קובנר היה הרוח החיה מאחורי הקמת מפעלי הנצחה חשובים כגון בית התפוצות ומוזיאון יד מרדכי. הקדיש זמנו לכתיבה ובשנת 1970 קיבל את פרס ישראל לספרות. נפטר בשנת 1987.

פרופסור יהודה באואר

נולד בפראג בשנת 1926 ובשנת 1939 עלה עם הוריו לארץ ישראל. בשנת 1960 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית בירושלים. את הקריירה האקדמית שלו התחיל במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית. בין השנים 1973–1975 ו-1977–1979 שימש ראש המכון ליהדות זמננו ובשנים 1984–1994 היה יו"ר אקדמי, ובמקביל ייסד ועמד בראש המרכז הבין-לאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית. בין השנים 1986–1995 היה העורך של כתב העת Journal of Holocaust and Genocide Studies. בשנת 1998 זכה באואר בפרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה של עם ישראל. בשנת 2000 נבחר לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. באואר היה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם ויועץ אקדמי של יד ושם. באואר נחשב לאחד מחוקרי השואה והג'נוסייד הבכירים בעולם.

ד"ר שלום חולבסקי

סופר וחוקר של יהדות מזרח אירופה, נולד בעיירה לידה שבבלארוס, בשנת 1914. עם פרוץ המלחמה היה בין ראשי המחתרת בגטו נייסבייז' ובהמשך ממפקדי המרד. לאחר המרד ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים, שם לחם במסגרת היחידה על שם ז'וקוב עד השחרור. בשנת 1944 נפגש עם יצחק (אנטק) צוקרמן, ממפקדי מרד גטו ורשה, ויחד הקימו את תנועת פח"ח: פרטיזנים, חיילים, חלוצים והיה פעיל בארגון "הבריחה". בשנת 1948 עלה לארץ-ישראל והתיישב בקיבוץ עין השופט. בשנת 1977 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בירשולים. חולבסקי פרסם מחקרים רבים בנושא השואה בבלארוס, מרידות בגטאות ולחימה פרטיזנית. נפטר בשנת 2011.

מרדכי רוזמן

נולד ב-1917 בעיר סטולין (אז בפולין, היום חלק מבלארוס). בנעוריו הצטרף לקן השומר הצעיר בעירו. בשנת 1937 הצטרף לקיבוץ הכשרה "אלגביש" בחוות ההכשרה בצ'נסטוכובה ושהה שם שנתיים בהכשרה לקראת עליה לארץ-ישראל. רוזמן קיבל אישור עלייה לארץ, אך נקרא להדריך קיבוץ הכשרה בוולוצלאבק. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה פוזר הקיבוץ ורוזמן חזר במסע קשה לסטולין, עיירת הולדתו ומשם לווילנה. בווילנה היה חבר בריכוז השומרי ונבחר להיות בהנהגת התנועה. בימי המלחמה היה מראשי הארגון התנועתי במחתרת בברית המועצות, נכלא בבית הסוהר של הנ.ק.ו.ד (משטרת הפנים והביטחון בברית המועצות), עונה קשות, שוחרר וחזר לפעילות התנועתית. בסוף המלחמה חזר רוזמן לפולין וגילה שאיבד את כל משפחתו בשואה. אחרי זמן קצר בפולין יצא לרומניה כדי להקים בה בסיס לעלייה לארץ והיה ממובילי ארגון 'הבריחה'. בסוף שנת 1945 הגיע לגרמניה ופעל במחנות העקורים. בשנת 1945, בגיל 30, היה רוזמן למנהיג של 4,515 המעפילים, ניצולי השואה, על אוניית המעפילים "אקסודוס". עם עלייתו לישראל התיישב בקיבוץ העוגן ושם הקים את משפחתו. נפטר בשנת 2014.

רוז'קה קורצ'אק מרלא

נולדה בשנת 1921 בבילסקו, וחיה עד פרוץ המלחמה בפלוצק, פולין. הגיעה לווילנה והצטרפה להנהגת תנועת "השומר הצעיר" שם. הייתה פעילה בהקמת ארגון הפרטיזנים המאוחד (פפ"או) בגטו וילנה. ביום חיסול הגטו, 23 בספטמבר 1943, יצאה דרך תעלות הביוב ליערות והצטרפה לפרטיזנים ברודניקי. ביולי 1944 חזרה לווילנה ונשלחה מטעם התנועה לארץ-ישראל, אליה הגיעה ב-12 בדצמבר 1944. קורצ'אק הייתה משורדי השואה הראשונים שהגיעו לארץ ומסרו עדות בעל פה, ממקור ראשון, למוסדות ולמנהיגי היישוב, על המלחמה וההתנגדות היהודית. קורצ'אק עבדה שנים רבות במכון מורשת ויזמה והובילה את משלחות הנוער הראשונות לפולין. חיה בקיבוץ עין החורש ובו הקימה את משפחתה. נפטרה בשנת 1988.

חייקה גרוסמן אורקין

נולדה בשנת 1919 בביאליסטוק. הייתה חברה בהנהגה הראשית של תנועת "השומר הצעיר" ומראשי התנועה בפולין. הגיעה לווילנה בסוף שנת 1939. לאחר הכיבוש הגרמני בשנת 1941 פעלה כשליחה בזהות בדויה בצד הארי. באותה שנה עברה לביאליסטוק, פעלה במחתרת שם והייתה חברה במפקדתה. נחלצה מהגטו לאחר דיכוי מרד גטו ביאליסטוק באוגוסט 1943 והצטרפה לפרטיזנים. עלתה לישראל בשנת 1948 והתיישבה בקיבוץ עברון. נישאה למאיר אורקין. הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לראש מועצה אזורית (מועצה אזורית געתון). הייתה לחברת כנסת וסגנית יו"ר הכנסת. נמנתה עם מדליקי המשואות בטקס יום העצמאות ה-45 למדינת ישראל. נפטרה בשנת 1996.

יהודה טובין

יהודה טובין, חבר קיבוץ בית זרע, נמנה עם ההנהגה של תנועת "השומר הצעיר" והקיבוץ הארצי, פעל בשליחות התנועה במספר תפקידים. הוא היה בין המתגייסים לבריגאדה היהודית וחווה את הפגישה ההיסטורית והמרגשת עם אנשי שארית הפליטה באיטליה. חוויה עזה זו הביאה אותו להקדיש שנים רבות מחייו ועד יומו האחרון לפעילות ההנצחה וזכר השואה במכון מורשת. יחד עם רוז'קה קורצ'ק ולוי דרור היה ממובילי הוצאת ספרי מורשת ו"ילקוט מורשת" ונאבק על מקומם של זיכרון השואה ולקחיה בתודעת התנועה הקיבוצית והדורות הצעירים בתוכה. נפטר בשנת 1998.

עקיבא ניר

איש תנועת השומר הצעיר בצ'כוסלובקיה, ממשתתפי המרד הסלובקי. עלה לישראל בשנת 1948 והיה ממקימי קיבוץ שומרת. ניר כיהן במספר תפקידים בקיבוץ ובמפלגת מפ"ם. ספרו "שבילים במעגל האש" התפרסם בהוצאת מורשת בשנת 1967.