"גטו לדוגמא"- האמנם? | תערוכת ציורים של אמנים מגטו טרזין

במלאת שישים ל"מורשת", בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ' בחרנו להציג תערוכה צנועה הבנויה מחומרי ארכיון מקוריים שמעולם לא פורסמו ברבים. כאשר נוצר ארכיון "מורשת" הגיעו אליו כמה ציורים מקוריים מגטו טרזין.

הגרמנים הקימו את גטו טרזין בנובמבר 1941 בעיר המבצר הצ'כית העתיקה, שלימים הפכה לקסרקטין צבאי שעמד ריק. הם ביקשו להראות לעולם החיצון גטו לדוגמא בו מתנהל אורח חיים חופשי, גטו של שלטון נאור, אליו מגיעים לביקור אורחים כדי להיווכח בחיים הטובים המתרחשים בו. באו ציירי הגטו וקרעו את מסכת השקרים הנאצית. מציאות חיים של עיר שהיא כולה מגן דוד ורוד יציב , אך רחובותיה על בנייניה ואנשיה תחומים בתוך צלב קרס שחור הסוגר עליהם ללא מוצא (איורו של הגרפיקאי ההולנדי יו ספיר).
בשנת 1998 התקיימה ב"מורשת" תערוכה שעסקה ביצירתה של משפחת גרואג בגטו טרזין (האם טרודה, האב עמו, והבן וילי). לקראת התערוכה נערכו סדרת ראיונות ומפגשים עם וילי גרואג בביתו שבקיבוץ מענית. גרואג, אמן ותעשיין אשר נכלא בצעירותו עם משפחתו בגטו, העניק לתערוכה ולקטלוג שנוצר בעקבותיה את השם "אין יום ללא קו".
התערוכה ביטאה את המאמץ לשרוד באמצעות האמנות את קשיי החיים בגטו ולתאר את המציאות הקשה בו ואת מוראות המלחמה. וילי גרואג סיפר על קבוצת הציירים שפעלה בגטו במסגרת "המחלקה הטכנית". תפקידה היה לתת פתרונות טכניים מידיים להתרחבות הגטו וקליטת 70,000 אסירים שהצטופפו בשטח שבמקורו יועד ל-6,000 נפש. בין הציירים שעבדו במחלקה הזכיר גרואג את המאייר ההולנדי הדגול יו ספיר "שבסגנונו המיניאטורי הגיש לצופים גטו מתוק לשביעות רצונם של השליטים". ביולי 1944, גילה הגסטאפו בחנות לדברי אמנות, ציורים שמקורם היה ללא ספק בגטו טרזין. "ראו בהם עולם מוזר של צפיפות ודלות, של אנשים שבגדיהם גדולים מדי לאיבריהם הרזים, של בניינים מבהילים וחשוכים". לא קשה היה לזהות את הציירים שיצרו יצירות אלה. הם הואשמו בתעמולת זוועה, חלקם הוצאו להורג במבצר הקטן שבגטו וחלקם נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ; הציירים היו: אוטו אונגר, בדז'יך פריטה (פריץ טאוסיג), פטר קין, פרדיננד (פליקס) בלוך, לאו האס, והאדריכל טרולר. פריטה נספה באושוויץ, אשתו נרצחה במבצר הקטן בטרזין ובנם בן השלוש טומי אומץ לאחר המלחמה ע"י לאו האס, ששרד את אושוויץ. יו ספיר שרד בגטו טרזין עד השחרור והיגר לארה"ב.
בתערוכה עשר יצירות מקוריות. בטכניקה פשוטה של צבעי מים וטוש בגוון שחור – אפור על נייר בציורים מתוארת מציאות החיים הקשה, האיומה והמאיימת בגטו טרזין.
שלושה ציירים מוצגים בתערוכה:
לאו האס (1983-1901), בדג'יך פריטה (שמו הבדוי – פריץ טאוסיג) (1906- 1944). יוסף אדוארד -אדולף ספיר (1900- 1978) שעל יצירותיו חתם בשם יו ספיר.
לאו האס הוא הבולט בנוכחותו בתערוכה. יצירותיו מבטאות את קצב החיים בגטו, ברחובות העיר, אך גם את הגיא בו התכנסו אלפי אסירים כאשר על הגבעות המקיפות עומדים שומרים עם רובים. ברקע חומות העיר העתיקה ומעל להקת ציפורים חופשיות במעופן מעל העיר אל השמיים הפתוחים.
הרחובות של לאו האס צפופי אדם ללא מרווחי נשימה. צפיפות מעיקה המבשרת רעות. הדמויות הזויות, מרות נפש, עם סבר פנים קודר. ציור מיוחד משלו, מראה את דמות היהודי המושפל הנושא על גבו את מלוא רכושו, כאשר על צווארו קשור בחוט שלט עם מספרו האישי.

פריטה, במינימליזם דומם מתאר שולחן עץ דל, עליו רבע כיכר לחם, צלחת עם שלושה בולבוסים, סיר מי מרק וכף לאכילה. דומם עצוב המבטא משאת נפש. ציור נוסף של פריטה מתאר את קיר המבצר ששימש גם להוצאות להורג. כניגוד תהומי לכך ציור נוסף עם פנים חדר תפילה יהודי קטן המואר בספרי קודש וחנוכייה. שולחן וכסאות ללא אנשים. היכן המתפללים, היכן הסועדים ?

יו ספיר ממחיש במיניאטורה גרפית את השקר הגדול שנקרא גטו טרזין.
היו חיים בגטו. הייתה תרבות יהודית, בתי ספר, בית יתומים ובתי חולים. הייתה גם אמנות שניסו לשבור לצייריה את הידיים. התערוכה מספרת את אמת החיים ללא פחד ומורא, גם זו גבורה.