טעמי החיים: סיפורה של תמר קורץ

תמר קורץ נוצרת בזיכרונה את הטעמים שפגשה בחייה. היא זוכרת את טעמה של עוגת השמרים הנפלאה של סבתה האהובה, את חלת השבת שנאפתה מדי שבוע בבית אביה, את פירות היער שצמחו בכפר הצ'כי שבו גדלה, אבל היא זוכרת גם את טעמו הנורא של המרק באושוויץ ואת טעמם של גרגרי החיטה שליקטה בימי רעב. היא זוכרת את טעמם המוזר של הזיתים הראשונים שאכלה בארץ ישראל, את עוגת החתונה הפשוטה והנהדרת שלה, ואת עוגות הכלולות שהכינה לחתונות בקיבוצה. היא זוכרת מה אוהב לאכול כל אחד מילדיה, נכדיה ובני הזוג שלהם, וממשיכה לבשל ולאפות לכבודם גם בגיל שמונים ושמונה.

תמר קורץ מכירה את כל סוגי הטעמים שיכולים החיים להציע. היא מכירה את טעמם של אובדן ושל כאב, של מחסור ושל ייאוש, אבל גם את טעמם של חסד ושל תקווה. כולם חיים בתוכה, אך אינם מתערבבים זה בזה. אולי זה מה שמאפשר לה להצהיר שלמרות הכול, הטעם הדומיננטי בחייה כיום הוא טעמו של האושר.