עדות בל תשכח

שנות נערותה של דינה פריד-בודנשטיין בגטו וילנה ובמחנות בלטביה ופולין. היא מספרת ומשחזרת אותן כעדת ראייה בלתי אמצעית, אשר אינה יכולה לשכוח את הימים ההם גם כעבור שנים רבות. האימה, הזוועה, ההשפלה, הטראומות ותחושת חוסר-האונים שהיו מנת חלקה, הולכים ונרקמים לסיפור עדות מטלטל ומעיק, המשרטט מצד אחד את התנהלותה הדורסנית של מכונת המלחמה הנאצית ומנגד את הווייתה ומאבקה של נערה חסרת ישע. היא מצליחה בכך בכוח התושייה, תעצומות הנפש ויצר החיים שלא הרפו ממנה גם בשעות האפלות והנואשות ביותר, עד שהיא עולה לארץ-ישראל בתום המלחמה, בונה כאן בית ומקימה משפחה