שקיעת האלים: יוזף גבלס, התעמולה הנאצית והשמדת היהודים בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה

לראשונה בשפה העברית מופיע מחקר המנתח את אישיותו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס, אחד האנשים המקורבים ביותר לאדולף היטלר, ואת מכונת התעמולה המשוכללת שיצר. הספר מתרכז בשנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה ומתמודד עם שתי סוגיות מרכזיות: ניסיון להסביר כיצד לנוכח התבוסה המתקרבת של גרמניה השמדת היהודים דווקא הואצה ואף התפשטה למחוזות חדשים כמו הונגריה; וכיצד, ככל שהמשטר הנאצי התדרדר והתפורר התחזק מעמדו של גבלס והשפעתו גברה. הסבר אפשרי לשני תהליכים אלה הוא מנגנון התעמולה שפיתח גבלס, הן במערכת הצבאית והן בזו האזרחית. הייתה זו פרופגנדה שטנית אשר השתלטה על הגרמנים והטילה עליהם טרור. אף בימינו אנו ניתן ללמוד על כוחה של תעמולה בגיוס בני-אדם ובהנעת עמים שלמים לביצוע פשעים גם במצבים קיצוניים. המחקר נשען בין היתר על מקורות תרבותיים גרמאניים ומסתמך על ניתוח נאומיו ומאמריו של גבלס.

בשנה האחרונה של המלחמה יצר גבלס את הרושם שגרמניה עדיין חזקה ומסוגלת לשלוט על עתידה והדגיש את ההכרח להמשיך את ההשמדה ואת המלחמה, כמאבק של להיות או לחדול. גבלס האמין בכוחן של המִלה ושל המדיה והביא לכלל שכלול את התעמולה לקיום "מלחמה טוטאלית" לניצחון או לאבדון: "בנושא השאלה היהודית, הרחקנו לכת עד כדי כך, שאין לנו דרך חזרה", כתב ביומנו. הוא האמין כי "אנו הכוח היחיד שניצב בין היהודים לבין מטרתם לשלוט על העולם", ועשה כל שביכולתו כדי לקדם את מטרות המפלגה ומנהיגה. וכך, על רקע מפלתה הסופית של גרמניה הנאצית ויום לאחר התאבדותו של היטלר, התאבד גם גבלס ולקח עימו את אשתו ואת ששת ילדיו, במעין סיום "ואגנרי" לחייו, כדוגמת המערכה האחרונה של האופרה "טבעת הניבלונגים" – שקיעת האלים. רגע זה סימן את התמוטטותה הסופית של מכונת התעמולה שלו ואת סופו של הרייך השלישי.