מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

דבריה של צביה לובטקין בישיבת הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, 31 במאי 1946

דבריה של צביה לובטקין

מתוך פרוטוקול ישיבת הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, 31 במאי 1946

 

סימול בארכיון מורשת: A.1290

 

צביה, בעמידתה ובבואה, מסמלת את רצון החיים ואת טעם החיים, את הצורך בהמשך המפעל על אף הכול – תהיה ברוכה בתוכנו.

 

צביה לובטקין: קשה לי מאד הפעם להתחיל בשיחה. איני יודעת גם מה ידוע לכם ועל כן אני מתקשה. היה לי צורך בפגישה זו – ראשית כול מבחינת העבר. רצה הגורל שלא נשאר אף אחד מחבריכם המרכזיים במרד ורשה. בקשוני גם ____ בפולין שאמסור כמו שהיה מוסר חבר השומר הצעיר. מפרוץ המלחמה עד התקופה האחרונה, נפגשו התנועות שלנו. הייתה תקופה (לבסוף) כשהיינו גם לתנועה אחת. ועלי להגיד – לנו קשה מאד, אך יש להגיד גם ____ יש הרוצים לעשות פוליטיקה. אם היה משהו בפולין היו אלה שתי התנועות שלנו. עם פרוץ המלחמה נשארו חברים בינוניים, אשר עקב הנסיבות עלו כל כך. נזכרת אני בתנועה שלנו נשארו כמה חברים, בשומר הצעיר נשארו מהוותיקים רק יוסף קפלן ומרים המנסדורף. איני יודעת הלמסור פרטים על החברים. רוצה אני לספר על יוסף קפלן. מיום המלחמה הראשון נרתם לפעולה – הוא היה עמוד התווך ברחוב היהודי. שמעתם בוודאי על ההתלבטויות והמאבק הקשה שהיה לו גם מבפנים. רצנו מישיבה לישיבה וממנהיג למנהיג ולא הועלנו ולא כלום. היו לנו בראשית המפעל רק שני אקדחים. שלחנו אנשים לצד הארי את אריה ו. ____ ואחרים. הוצאנו אנשים לפרטיזנקה ליער.

נשארנו בבדידות האיומה גם בצד הפולני של המחתרת. השמאל לא יכול היה לעשות כלום. הימין לא רצה. שלחנו מאות חברים ליער – כולם נהרגו משום שלא קיבלנו עזרה. פעם נתפסה קבוצה כזאת. בחור אחד הועבר לפאביאק. יוסף עבד בבית חרושת של לנדאו (אביה של מרגלית לנדאו). ביום בהיר אחד באו גרמנים וחיפשו את יוסף קפלן, הובילוהו לפאביאק ושם נרצח כפי הנראה יחד עם החבר שנתפס מבין הפרטיזנים. אחרי מאסרו של יוסף העבירה רגינקה ואסרמן את הנשק למקום אחר, אך בדרך נתפסה ונאסרה.

רוצה אני לספר גם על טוסיה אלטמן. כשהזכירו פה בארץ אותי ואת טוסיה הייתה היא עוד בחיים. היא הייתה המקשרת עם כל חלקי הארץ. אחרי הקרב – לאחר שניצלו שישים חברים ואנחנו בתוכם ויצאנו ליער. מהיער יצאה לוורשה לצד הארי. לאחר כמה שבועות, משנוכחנו שאין במה לירות, מה לאכול ולשתות התחלנו לשלוח מתוך הגטו קבוצות חברים – רובם ככולם נהרגו. מתוך כמה מאות חברים, נשארו שנים עשר חברים שנמצאו במחסן של צללויד.

טוסיה היקרה

 

****

אותם התלקחה אש, הם ברחו אך טוסיה נתפסה ומתה כעבור שני ימים. מעט מדברים על מירה פוכר – היא אחת החברות האמיצות ביותר. ישבנו בבונקר אחד במילה 18. כשחזרנו למחרת מצאנו באיזו פינה קבוצת חברים. מאה עשרים לוחמים מצאו שם את קברם. במשך היום כשלא היינו מצאו הגרמנים את הבונקר. הגרמנים הכניסו גזים. כשהמצב היה כבר נואש תבע אריה וילנר שיאבדו את עצמם לדעת. היו שם סצנות נוראות. לבסוף נמצאה דרך לצאת משם. מרדכי אמר 'אין לי כוח. אני לא אלך'. יצאו יחידים וביניהם טוסיה. בין שישים החברים שיצאו הרבה מאד חברים מהשומר הצעיר נשארו רק שתי חברות. הקבוצה הזאת השתתפה במרד של בור-קומורובסקי. אחרי זה נשארו רק עשרה חברים.

רוצה אני להסתפק הפעם במה שאמרתי. אולי אוסיף ואפרט בהזדמנות אחרת.

קצת על התקופה האחרונה. מאז חזר אורן, השתנה בפולין הרבה מאד. הריפטריציה מרוסיה החלה. זה משנה את פני הישוב היהודי בפולין. אם חשבנו עד כה שהישוב בפולין הולך ומתחסל, עם בוא היהודים מרוסיה ואפיסת מקומות היציאה (קשה היציאה ____ מסתבר שיהיה ישוב יהודי בפולין ולו גם ארעי). דבר זה דורש פעולה אחרת משעד כה. כולם רוצים לצאת מפולין (אם כי לא כולם לארץ ישראל). את כל הנוער הבא מרוסיה אפשר לארגן בשורותינו. לשם כך דרושים שליחים וכסף. אם בזמן הקרוב לא נדע לשלוח _____ שליחים (כי צריך להתחיל שם מאלף-בית) ילך הנוער מאיתנו. יש מי (ובייחוד הקומוניסטים היהודים) שיסדר אותם על הצד היותר טוב. בחודש זה ממש יש לגייס שליחים. יכולה לקום בפולין תנועה גדולה וגם יפה.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial