מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

אליהו שטרן, הקשרים בין המשלחת בקושטא ליהדות פולין - א'

מתוך: ילקוט מורשת ל"ט, מאי 1985 

 

לשכת הקשר בקושטא 

הקשרים בין היישוב היהודי בארץ ישראל לבין היהודים בשטחי הכיבוש הנאצי, לצורך סיוע ועזרה, התנהלו בעיקרם באמצעות לשכות-קשר בארצות הנייטרליות: שווייץ ותורכיה. בעוד שהמשרד של הסוכנות היהודית ושל תנועת "החלוץ" בשווייץ פעל מאז פרוץ המלחמה – לשכת הקשר בקושטא הוקמה רק בנובמבר 1942, ביוזמת הקיבוץ המאוחד והמוסד לעליה ב'. באותו חודש הגיע לקושטא וניה פּוֹמֶרָנץ (כיום פרופסור זאב הדרי), אז חבר קיבוץ רמת רחל. בינואר 1943 הצטרף אליו מנחם בּאדֶר, נציג הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. בשבועות הבאים נוספו עוד שליחים, וביניהם דוד צימנד ויוחנן כהן מהנוער הציוני. בערך מיולי אותה שנה פעלה הלשכה בסמכות ועד ההצלה של היישוב. 

המשלחת קיימה קשר מכתבים נרחב עם יהודים בארצות שתחת הכיבוש הנאצי או בהשפעתו, וכן עם המוסדות בארץ ישראל ועם לשכת הקשר בז'נבה. בארכיונה מצויים העתקי המכתבים של חבריה, המכתבים שהגיעו ישירות אליה, וגם העתקי מכתבים שהגיעו לשווייץ. חברי המשלחת היו מודעים לחשיבותם וערכם של המכתבים שברשותה. עם תום פעולתם, בספטמבר 1944, הם צילמו את התעודות – המהוות כשבעת אלפים מסמכים. חשיבותם רבה עתה, כיוון שהארכיון המקורי אבד. נשתמרו הגדלות מסרטי המיקרו, ואלו הופקדו אצל הגורמים העיקריים לשליחות, וביניהם ועדת חוץ לארץ במזכירות הקיבוץ המאוחד; סידרה זו גנוזה בבית לוחמי הגיטאות, וסימונה Z/1063. בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, במסגרת המכון לחקר תקופת השואה, שוקד הגנזך לפרסם מדריכים לפי הארצות. מידע על ארכיון המשלחת בקושטא וכל קורותיו מצוי במבוא של צבי שנר למדריך לתיקי הונגריה. 

מאמרנו זה מתמקד בהיבטים שונים של הקשר עם יהודי פולין והעזרה שהוגשה להם באמצעות לשכת הקשר בקושטא, והוא מתבסס על האוסף הגנוז בבית לוחמי הגיטאות. 

 

האיגרת הראשונה מפולין 

המשלחת התכוונה ליצור קשר עם חברי התנועות הציוניות בפולין1 על מנת לעודד את רוחם ולסייע להם על ידי משלוח של חבילות מזון וכסף, המצאת דרכונים של מדינות נייטרליות, בדרך כלל מאמריקה הדרומית, שאמורים היו להבטיח מידה של בטחון אישי למקבליהם והגשת עזרה לבריחה אל מעבר לגבול. 

וניה פומרנץ יצא מהארץ והגיע לקושטא בנובמבר 1942, כתשעה חודשים לאחר שהנאצים החלו ברצח הטוטלי של היהודים בגנרל גוברנמן. ליישוב היהודי בארץ היו אז עדיין ידיעות מעטות – כלשון דיווחו של פומרנץ למשלחת בז'נבה – על הנעשה בשטחי הכיבוש הגרמני בכלל ובפולין בפרט. באוקטובר 1942, שבוע לפני צאתם מהארץ, שמעו חברי המשלחת את סיפורן של הנשים שיצאו מפולין במסגרת חילופים עם אזרחי גרמניה: "הזדעזענו לשמע הדברים שבפיהן". 

למשלחת בז'נבה היו ידיעות מקיפות על המתרחש בפולין מאז תחילת הכיבוש הגרמני בשל קשר המכתבים הכמעט רצוף עם הארגונים הציוניים בפולין. המשלחת בקושטא ראתה כאחת ממטרותיה להעביר לארץ ישראל את המידע שהגיע אליה מז'נבה באמצעות הבלדרים והשליחים שנעו בין תורכיה לבין ארץ ישראל, ואשר יכלו להעביר איגרות בלי שיתגלו הן לריגול הגרמני והן לצנזורה הבריטית2. הידיעות מפולין ששיגר לקושטא באוקטובר 1942 נתן שואלב, חבר המשלחת בז'נבה, בישרו על הרעה הניכרת במצבם של היהודים; הקשר עם ורשה נותק למעשה; לפי מכתבים מערי השדה "היה בורשה גירוש גדול מבלי לציין לאן ובאילו תנאים בדיוק; ברור שנפלו שם קורבנות לאין-ספור מרעב, מיאוש, מהתאבדויות מפוגרומים... (בגליציה) מרוב הערים גורשו המונים, מסוף אוגוסט עד תחילת ספטמבר עבר גל שלם של פוגרומים, מספרים מדוייקים אין". את הידיעות על גליציה סיפקו עסקנים ציוניים ברומניה שהשיגו מידע זה באמצעותו של שליח שביקר בפולין, והעבירוהו לז'נבה באמצעות שליחים המגיעים לז'נבה "כמעט כל חודש". ידיעה מפורטת יותר על המתרחש בפולין שיגר דוקטור ח. פּוֹזנר מז'נבה ב-12.12.42 אל מלך ניישטאט ששהה אז בקושטא. דוקטור פוזנר הסתמך על מקורות לא-יהודיים, לפיהם זה שני חודשים רוצחים הגרמנים מדי יום ביומו, במקום שהועידו לכך, ששת אלפים מיהודי ורשה; לפי מקורות אלה נותרו בורשה  

ב-15.11.42 בסך הכל כשלושים אלף יהודים. 

השמועות והידיעות המחרידות עדיין לא הצטרפו לכלל מודעות על היקף השואה, שבהגעיון ואף בדמיון לא יכלו להכילו. תחושה של כליון מתקרב כלולה במכתב מ-10.11.42 שכתבה לז'נבה נערה שנמלטה מורשה לבנדין והעתק ממנו נשלח לקושטא: "הייתי רוצה להיפרד מכולם, כי ממילא לא נתראה... איני רוצה בחבילה, כי ממילא לא אזכה לקבלה". 

את החרדה לגורלם של יהודי פולין בכלל וורשה בפרט בחודשים דצמבר 1942 וינואר 1943 הגביר הניתוק הכמעט-מוחלט והפסקת ההתכתבות שבין פעילי התנועות הציוניות בורשה לבין המשלחת בשווייץ3. באווירת החרדה רוויית האימה נחשב מכתב שהגיע מורשה ל"נס". המכתב שוגר מורשה מכתובתו של פולני ב-10.12.1942 והגיע לקושטא ב-26.12.42. מקבליו לא ידעו את זהות מחברו, אולם מן הכתוב הסיקו כי הוא חבר "החלוץ". בלשון סתרים סיפר הכותב כי בורשה נותה שלושים אלף יהודים בלבד. היתה זו, כנראה, הידיעה הראשונה ממקור יהודי שהגיעה לציבור היהודי בארצות החופשיות על היקף הגירוש, לאחר שבין 22 ביולי לבין 10 בספטמבר שולחו מורשה למחנות המוות למעלה משלוש מאות אלף יהודים. האומדן שבמכתב קרוב להערכה של היודנראט בורשה ותואם את דיווחו של דוקטור פוזנר. וניה פומרנץ מיהר להודיע על המכתב ותוכנו לארץ ישראל ולז'נבה. משפט נוסף שהיה כלול במכתב, גם הוא בלשון רמזים, שיתר המשפחה "מתגוררת אצל יוסף בּוּסל" (שמו של חבר דגניה שטבע בכינרת בראשית קיומה), לא צוטט בדיווחים אלה וכנראה לא עמדו אנשי המשלחת בקושטא על משמעותו, שפירושה היה שיתר יהודי ורשה נרצחו. 

ברם, תכסיסי הרמיה וההטעיה הגרמניים עירפלו את הראיה. ב-4.12.42 דיווח וניה פומרנץ למזכירות הקיבוץ המאוחד: "מסיפורים של אנשים שונים שהגיעו, למשל מרומניה, נראה באופן ברור כי קיימת אצל האשכנזים שיטה בדוקה של השמדת הילדים ותשושי הכוח... לא באופן ישיר, אלא בזמן הגירושים והדפורטציות". בדצמבר ובינואר המשיכו להסתנן ידיעות מפולין. אף על פי כן סבר עדיין וניה פומרנץ, כלשון דיווחו למזכירות הקיבוץ המאוחד 

ב-31.1.43, ש"הנחמה היא שחלק גדול מהמחנה החלוצי בפולין לא נמצא יחד עם הזקנים, אלא כולם רוכזו עם המסוגלים לעבודה במקומות עבודה שמשם עדיין לא מגרשים. המקומות הם: אושווינצים ובירקנאו". 

 

קשר המכתבים עם פולין 

חברי המשלחת בקושטא הכירו את דרכי ההתכתבות עם פולין לפי האיגרות שהגיעו מפולין אל המשלחת בשווייץ, ושאת העתקיהן שלחו לארץ. האיגרות נכתבו בלשון גרמנית מיוחדת שנתהוותה כתוצאה מנסיבות החיים תחת השלטון הגרמני. רובן ככולן נשלחו בדואר, וכותביהן – פעילי התנועות הציוניות – התכוונו להערים על הצנזורה על ידי שימוש בלשון סתרים ורמזים וניתן היה לצפות לכך שמקבלי האיגרות יבינו את המשמעות. מטבעות הלשון שנוצרו לצורך זה מיטיבים לבטא את האימה ואת גבורת הנפש יותר מכל שפת אנוש רגילה. המכתבים אכן היו "קצרים ומעטים, קולות עצורים וחנוקים מהאיים שבגיא ההריגה, חוטים להם אל הארץ, חברים שונים בה ששמותיהם מסמלים את התנועה, קיבוץ זה או משק אחר"4. ואמנם שמותיהם של ראשי התנועה, בדרך כלל תוך שיבוש כלשהו לצורכי ההסוואה, שימשו לזיהויו התנועתי והציבורי של הכותב. 

בשאיפה ליצור קשר מכתבים עם החברים בפולין באמצעות הדואר היתה המשלחת מודעת לסכנה הצפויה למקבלו. הכוונה היתה לקיים קשר אישי עם יחידים, כיוון ש"אין אפשרות לקיים קשר עם המרכזים; התנועה, במידה שעוד קיימת ועובדת, מפוזרת לארבע הרוחות". אולם למעשה התנהלה ההתכתבות עם ראשי התנועה ששמותיהם היו מוכרים עוד מלפני פרוץ המלחמה. 

בידי חברי המשלחת היו כתובות של חברי התנועה בפולין שהם הביאו איתם מהארץ. אלו היו מעטות ובלתי-מעודכנות5. לכן ביקשו חברי המשלחת בקושטא מחבריהם בשווייץ את הכתובות שבידיהם. אלו שהתקבלו לא סיפקו את המשלחת בקושטא, ואולי לא הגיעו במועדון, דבר שעורר תרעומת. נתן שואלב, חבר המשלחת בשווייץ, דחה את הטענות כלפיו והצדיק את התנהגותו "בהתחשבות בחיי החברים ובתנאיהם", וברצונו לא לגלות את המסתתרים. שואלב הבטיח לספק כתובות לאחר שיקבל אישור ממקבלי מכתביו האחרונים, אישור שיוכיח שהם נשארו במקומותיהם. כאלה היו מועטים ביותר. שואלב גם דיווח לחברי המשלחת בקושטא שהוא הודיע על קיומם וכנראה שמסר את כתובתם לחברים בפולין והמליץ בפניהם להתקשר עם המשלחת החדשה. מאידך גיסא היו מקרים בהם ביקשו חברי המשלחת בקושטא, בפניותיהם אל החברים בפולין, להפנות את תשובותיהם לפי כתובתה של המשלחת בשווייץ, על מנת שזו תעבירן לקושטא, לאחר שנתברר שהמכתבים ששוגרו מפולין לקושטא לא הגיעו לתעודתם. בנוסף לחברי המשלחת בשווייץ סיפקו כתובות בעיקר הנמלטים מפולין. 

המכתבים לפולין נכתבו "בזהירות רבה ובקיצור". ואמנם הציע נתן שואלב לשגר "רק כרטיסים (גלויות דואר – א"ש) באחריות ורק שורות מספר בצורה ובתוכן משפחתי אינטימי, אל תשאל הרבה שאלות ואל תשתמש בהרבה שמות", משום שבזמן הביקורת "שואלים על כל שם ושם ואם אין תשובות כהלכה מטילים עונש חמור". היתרון שבכתיבה באחריות היה גם בכך, שבמקרה של אי-מסירת המכתב הוא היה מוחזר בצירוף הערה על מקומו של הנמען. 

 

שפת המכתבים, תוכנם ושיטת הרמזים 

ההתכתבות באמצעות הדואר לפולין וממנה היתה, כאמור, בשפה הגרמנית, לעתים בכתב יד ולעתים במכונת כתיבה. המכתבים עברו צנזורה. המשגרים מכתבים משטחי הכיבוש הגרמני לחו"ל הנייטרלי, ובתוכם, כמובן, גם היהודים שהתחזו לפולנים, היו חייבים להציג תעודות זהות. הכותבים מהגיטו היו נתונים לביקורת ולמגבלות שהטיל היודנראט. בבנדין הצליחו היהודים לשגר מכתבים לחו"ל בעזרת עובדי דואר גרמנים6, כמראה תמורת שוחד. 

תוכן המכתבים נסב בדרך כלל על בקשת עזרה ועל דיווח, בצורת מידע משפחתי, על האירועים השוטפים. הכותבים ציינו את השתייכותם הציבורית והפוליטית, תוך איזכור השמות בצורת דרישת-שלום וכדומה, או את שמות ראשי תנועתם בארץ ישראל. בתור כאלה הוזכרו, ברוב המקרים, יצחק טבנקין, מאיר יערי או יעקב חזן, פנחס לוביאניקר ומשה קולודני, ש.ז. שרגאי, זרובבל או ארם, וכן שליחים מארץ ישראל שפעלו בפולין סמוך לפרוץ המלחמה. שמות אלה הובאו בווריאציות שונות, לעתים עם סיומת גרמנית או סלבית. בצורה דומה הוזכרו חברים בגולה, לעתים תוך תרגום שם משפחתם לפולנית, כגון: וישניבסקי במקום קירשנבוים ויסקולסקי במקום שואלב. 

חברי מפלגות או ארגונים היוו "משפחה" שהזדהתה בשמו של ראשה. חניכי תנועות הנוער הוזכרו בדרך כלל בתור בנים או ילדים של צביה או של פרומקה, כשהמדובר היה ב"דרור", או של יוסף קפלן ומרדכי אנילביץ', כשהמדובר היה בהשומר הצעיר. "תודיע לסבא מאיר" (יערי – א"ש), דיווחו חברי השומר הצעיר בבנדין על חללי תנועתם במרד גיטו ורשה, "שבניו הנאמנים, שעבדו אצל הגברת ראשית (בהנהגה הראשית – א"ש)... נסעו אל יוסף (קפלן, נספה לפני פרוץ המרד – א"ש). הסבא רשאי להתגאות בבניו"7. 

חלק ניכר של ההתכתבות נסב, כאמור, על השגת תעודות ודרכונים של מדינות נייטרליות שאמורות היו לסייע בידי מקבליהם להתחמק מהגירוש. להכנת התעודות נחוצים היו תאריכי הלידה ותצלומים וחברי המשלחת האיצו במקבלי מכתביהם לספק להם את הנתונים הנ"ל. הנמענים היו נענים לתביעה זו במסווה של התייחסות לאירועים משפחתיים: ימי הולדת, נישואין וכו'. המונחים הרווחים בהתכתבות בעניין הדרכונים היו: Tmuna, Darka (דרכון), 

Ischur (אישור), Near (נייר, מסמך) וכד'. מקבלי הדרכונים נהגו להירשם אצל השלטונות וזאת ציין המונח Reszumska או Riszmynska וכד'. היציאה למחנה של אזרחי חו"ל צויינה על ידי וריאציות של המונח Machnadsky, Machnowski וכד'. כשם-נרדף לכסף שימש הביטוי Kaspi, Emzaimsky (אמצעים) וכד'. 

כשנתעוררו חילוקי-דעות חריפים בין תנועות הנוער לבין ראש היודנראט בבנדין על השגת הדרכונים ועל חלוקתם, הביאו נציגי התנועות את דבר המחלוקת לפני המשלחת בשווייץ, תוך שימוש במונחים מהספרות היהודית: איזכור סיפורו של מנדלי מוכר-ספרים "בעל טאקסע", שכלל תיאור שלילי של עריצותו ואכזריותו של ראש הקהילה: "הידיעה שתמונה מתיידדת עם משפחת טאקסעס עוררה התרגשות במשפחתנו. משפחתנו מעולם לא אהבה אותו ואת בניו"8. 

הגירוש והרצח ההמוני, שמאז 1942 הפכו למציאות בחייהם של יהודי פולין, השתקפו בהתכתבות במונחים שאמורים היו להיות מובנים על ידי שליחי היישוב: גרשון, גרושינסקי וכו' ציינו את הגירושים. להמתה ולרצח נועדו הביטויי: ביקור של H. Rigewicz (הריגה), נסיעה אל Mawecia  או Mawetski (מוות), Rezach (רצח), Jerija (יריה) וכד'. בדומה לכך בא דיבור על מגורים ב-Kiljonowo (כליון), ב-Kewer וכד'. או אצל אישים שמקבלי האיגרות ידעו על מותם: יוסף בוסל, י.ח. ברנר, הסופר דינזון, שמצבתו הגדולה בלטה בבית הקברות בורשה, פרידה וולקוביסקה, החלוצה שנרצחה בשנת 1935 בקיבוץ ההכשרה בגרוכוב. 

ב-1.7.43 כתבה פרומקה פלוטניצקה שאחותה חנצ'ה התחתנה עם רופין. כעבור ארבעה ימים דיווח הרשל שפרינגר שיוחנן (מורגנשטרן) שוהה אצל חנצ'ה. בחודשי קיץ 1943 כתבו כלואי הגיטאות והמחנות על ביקוריו של "גרשון" לא רק בלשון עבר אלא כעל תחזית קרובה: "בני Iri (עירי) יתחתן בימים אלה עם H. Kilajewsky (כליון) ואנו נכבד חתונה זו על ידי נוכחותנו" – נאמר באיגרת מבנדין מ-25.7.43. בדומה לכך ביטויים באיגרות שהוברחו מורשה ביולי ובאוקטובר 1942 באמצעותו של בלדר, על מחלתו האנושה של Ami (עמי) ועל ביקוריו התכופים של "דוקטור המוות". 

הרמזים על ההתגוננות המזויינת צויינו על ידי הביטויים: Hagna, Agnieska, Agna. כשהחליט צבי ברנדייס, חבר השומר הצעיר בבנדין, לוותר על ההשתדלות להשיג למענו דרכון מחו"ל משום שהועיד את עצמו למאבק, הוא הודיע על כך לנציגי תנועתו בשווייץ במכתב, בשפה הגרמנית (את הביטויים העבריים באותיות לטיניות הדגשנו – א"ש), בלשון זו: "התמונה אינה סימפטית לי ואין ברצוני להתחתן איתה... היכרתי באחרונה את אגנה, עלמה נועזת ואמיצת לב ואנו התקשרנו מאד"9. לציון המאבק המזויין שימש גם הביטוי "קְרָב" בוריאציות שונות, כלשון מכתבה של פרומקה מ-1.7.1943: "גרשון התארח כמה ימים אצלי ונסע עם ה' אלף למוציה והוא הבטיח לבקרני שוב בימים הקרובים עם קרביץ". ההצטרפות לפרטיזנים נרמזה בתור הליכה אל H. Jaarski (היערה). ההימלטות לצד הארי ומחבוא בקרב הפולנים צויינו על ידי הביטויים Nizekewicz (ניצול), Hazalski (הצלה), Histaterski (הסתתרות), מגורים אצל Nozrowicz (נוצרים) וכדומה. הגבול כונה "גבולסקי" והבריחה אל מעבר לגבול – טיול. 

מספרים הוגדרו בעזרת אותיות האל"ף-בי"ת העברי לפי ערכן המספרי. כך פירושו של 

H. Mea (ה' מאות) היה חמש מאות, L. Alefowicz – ל' אלפים, M. Elifowicz – מ' אלפים, "שלושימק" יש להבינו שלושים. 

כשביקש המשורר יצחק קצנלסון להעמיד את ברל כצנלסון על עומקה של שואת ישראל ועל המון חלליה, שהוא אמד אותם בשבע מאות רבבות – שבעה מיליונים – (וכך בפנקס ויטל, ר' כתבים אחרונים, מהדורת 1969, עמ' 196) הוא כתב לו, באמצעות המשלחת בקושטא,  

ב-9.10.1943, ממקום מעצרו במחנה ויטל בצרפת: "מדוע שואל אותי הדוד ברל על שרוליק? הרי כבר כתבתי לו ששרוליק עם בנותיו Shewa, Mea und Riwaechen in Oshmanow ist". הרמז הוא ל"אשמנים", מילה המופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך (בישעיהו נט, 10) ומקובל לפרשה כחשכת הקבר. אולם רש"י פירשה "שמנים ובריאים". לכן, כדי להסיר כל ספק, הוסיף יצחק קצנלסון: "שלומו של שרוליק טוב ואין הוא זקוק לחבילות מזון". 

הארצות השונות כונו לפי שמותיהם של עסקנים שפעלו בתוכן, וכך לעתים גם הערים הגדולות. כך, למשל, נתכנתה וינה בתור עירו של מנדל (זינגר) וקראקוב – של הילפשטיין. סלובקיה כונתה לפי שמו של משה דאקס והונגריה – לפי מיקלוש (משה) קראוס. שווייץ נתכנתה "גבינה" (על-שם תוצרתה), ברית המועצות – "אדומי", ולקומוניסטים רמז השם "שַתפנים". אריה שימש כשם-נרדף ליבשת אמריקה, כנראה לפי שמו של אריה טרטקובר שפעל שם, ודרום-אריה ציין את ארצות אמריקה הדרומית. סטֶפאנים היה שם-נרדף לדולרים, כנראה לפי שמו של סטפאן וייז. על כל הגורמים שעמדו בקשר עם פולין היה מקובל הכינוי צִביה (לובטקין) לארץ זו, לעתים תוך צמצומו לגנרל גוברנמן: "בשם צביה אנו מבינים גנרל גוברנמן: ורשה, קראקוב ועיירות"10. לפי מינוח זה נתכנתה שלזיה – בנדין, סוסנוביץ והסביבה –בשם הֶרשַאק, על-שם הרשל שפרינגר. הרשל עצמו כונה לעתים, לפי תרגום שמו לפולנית, "סקוצ'ק". השם צביה-בירה ציין את ורשה. יש שנהגו להבחין "בין צביה בתור מדינה לבין קבוצת חברים בורשה"11, והכוונה היתה לחברי דרור-החלוץ ולנלווים אליהם. השימוש הרווח בשם צביה חייב את המתכתבים להבהרות מפורשות במקרים בהם נדמה היה להם כי הדברים מכוונים לצביה אישית. 

השלטונות הגרמניים עקבו אחד ההתכתבות בין היהודים. איגרת מבנדין שהביא שליח לקושטא, כתובת גרמנית, ובה, לשם הסוואה, מלים עבריות, הועתקה על ידי פעילי ההצלה בבודפשט ונשלחה (כנראה באמצעות בלדר) אל המשלחת בשווייץ. ההעתק צולם על ידי הביון הגרמני ומומחיו צירפו לו תרגום לגרמנית של המלים העבריות, שבדרך כלל תאם את המקור12. 

לשון ההסוואה עלולה היתה להטעות את המתכתבים עצמם. כשהודיע הרשל שפרינגר ליוסף קורניאנסקי על מחלתה של רעייתו איטקה ועל אישפוזה בבית חולים, מיהר להוסיף באותיות לטיניות "תבין את זה באופן נורמלי ולא באופן אחר"13, כיוון שהתיבה "מחלה" עשויה היתה להתפרש כרמז למעצר או לתנאי הסתר קשים במיוחד. 

לאי-הבנה מרחיקת-לכת גרם מברק מה-29.9.43 החתום על ידי סילבאדו (דוקטור אברהם זילברשטיין), מפעילי ההצלה בשווייץ, אל המשלחת בקושטא. דוקטור זילברשטיין דיווח, על יסוד מידע שהגיע לידיו על ההתרחשויות בפולין: 

"Haganska lochemet arbeitet seit einigen Tagen bei Braude stadt und Weissok. Sowie fruher Habira. Srejfaman besuchte Trawniki. Berichtet alle arbeiten jetzt bei Firma M. Acheter et Hitnagszut bei Lublin"14. 

המשלחת בקושטא פיענחה את השם Braudestadt בתור כינוי לעיר לודז', על שם העסקן הציוני בראודה שפעל בעיר זו. Weissok אמורה היתה להיות ביאליסטוק, לפי תרגום המילה הפולנית ביאלי לוייס (לבן) בגרמנית. M. Acheter נתפרש כמחתרת. הבירה היתה, כמובן, ורשה. עד כאן תאם הפיענוח את כוונתו של דוקטור זילברשטיין. לא כן המילה Srejfaman, שבאה לציין את שריפת המחנה בטרבלינקה לאחר התקוממות האסירים ב-2.9.43. במברקו של דוקטור זילברשטיין השתבש השם טרבלינקה לטראווניקי. המשלחת בקושטא סברה ששרַייפֶמן הוא שם פרטי, אולי של אחד הצוררים, ובעקבותיה חשבו כך קוראי השדר ברחבי העולם היהודי. 

המברק נתקבל ערב ראש השנה תש"ד. למחרתו שיגרה המשלחת לארץ ישראל את תרגומו לעברית: "הגנסקה לוחמת פועלת זה ימים אחדים בלודז', ביאליסטוק וורשה. שרעיפמאן מבקר את טרבניקי. כולם עובדים עכשיו בפירמה מחתרת והתנגשות ליד לובלין"15. 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial