מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

ש - אישים באות ש'

שאוב יוליוס

אחד מארבעת עוזריו של היטלר. מוותיקי המפלגה, השתתף בפוטש ב-1923 וישב עם היטלר בכלא לנדסברג והיה קרוב אליו מאז. היה אחראי על שומרי ראשו של היטלר ומזכירו האישי.

 

שאכט הילמאר

היה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית (DDP) ונשיא הרייכסבנק עד שהתפטר בשנת 1930. לאחר שהתמנה היטלר לקנצלר הוא מינה את שאכט לשר הכלכלה. ב-27.11.1937 התפטר שאכט מתפקידו לאחר שגרינג בעצם רוקן את תפקידו מסמכויות ומכיוון שחשב שמדיניות החימוש של היטלר תוביל לאינפלציה. מונה שוב לנשיא הרייכסבנק, אך פרש  ב-1939 ומילא תפקידים שונים עד ינואר 1943, אז פרש סופית. לאחר כישלון הקשר של העשרים ביולי, הוא נשלח לדכאו, בטענה שהיה מעורב בקשר ולאחר תום המלחמה, נתפס ע"י בעלות הברית והועמד למשפט בנירנברג אך זוכה. הוא נשפט שוב בבית משפט גרמני וריצה כשנתיים.

 

שושניג קורט

קנצלר אוסטריה מאמצע שנות השלושים ועד לביצוע האנשלוס. התנגד לכניסתה של גרמניה לאוסטריה והחליט לבצע משאל עם על סיפוח אוסטריה, מהלך שגרם לגרמנים להחליט על כניסה מיידית. התפטר מתפקידו יומיים לפני הפלישה הגרמנית מחשש שגרמניה תיפתח במלחמה.

 

שטאופנברג קלאוס שנק פון

קצין בצבא. שטאופנברג נלחם באפריקה ונפצע- איבד עין, שתי אצבעות ויד. שטאופנברג היה שמרן ודי לאומן שתמך תחילה בנאצים (גם אם לא היה אנטישמי במיוחד), אך דברים ששמע על מעשים ברבריים שנעשים (טבח יהודי אוקראינה), גרמו לו להפוך למתנגד למשטר ולהחזיק בדעה שיש לסלק את היטלר. הוא שירת בדיוויזיית פנצר מספר 10 בצפון אפריקה ונפצע באפריל 1943. לאחר ששוחרר מבי"ח באוגוסט 1943 וקיבל תפקיד במטה צבא המילואים, הציע לו אולבריכט להצטרף לקשר נגד היטלר - והוא הסכים מיד. ב-1.7.1944 הוא מונה לראש מטהו של פרום. מתוקף תפקידו החדש הוא מעתה אמור היה להשתתף בישיבות שנכח בהן היטלר. לכן, עליו היה להטמין את הפצצה ולבצע את ההתנקשות. לאחר כישלון ההתנקשות הוא הוצא להורג ע"י פרום. הוא ניסה לקחת אחריות ולשחרר מאחריות את שאר הקושרים, אך לא הצליח.

 

שטרופ יורגן

ס"ס בריגדפיהרר שפיקד על חיסול מרד גטו ורשה וחיסול הגטו עצמו. ב-6.5.1943 שלח הודעת טלגרף בא הודיע שמבצע סיום הגטו הושלם.

 

שטראסר אוטו

היה חבר במפלגה הנאצית. רעיונותיו היו לאומניים- מסטים והוא דגל באנטי קפיטליזם ואנטי מודרניות. יחד עם עוד מספר תיאורטיקנים הוא חלק את רעיונותיו בעיתון "קאמפפרלאג", שהיה בשליטתו והתחרה בעיתונו של גבלס, "דר אנגריף". היו לו חילוקי דעות רבים עם היטלר, אבל עד תחילת שנות ה-30 היטלר אפשר את זה וניסה לשכנעו לתמוך ברעיונותיו שלו ולא להפיץ אחרים. בעיקר תמך היטלר בגבלס אל מולו. ב-4.7.1930 פרש שטראסר מהמפלגה, רגע לפני שהיה אמור להיזרק ממנה. מאותו רגע הפך לאישיות שולית וחסרת השפעה. עיקר המחלוקת הייתה סביב דעתו של שטראסר, שלפיה הרעיון הוא הדבר המוביל והמכונן ואילו המנהיג יכול גם לטעות. היטלר לעומתו טען שמנהיג הוא שמגלם בתוכו את הרעיון.

 

שטראסר גרגור

אחיו הגדול של אוטו. רוקח מלאנדשוט שאחרי הפוטש הפך לזמן מה למספר שתיים במפלגה הנאצית. בתחילת דרכו הצטרף למפלגת החירות הגרמנית של גרפה ורק אחר כך עבר למפלגה הנאצית. עד הפוטש היה מפקד הס"א בבוואריה תחתית. מאמצע שנות ה-20, לאחר שיצא היטלר מהכלא, גרגור היה אמון של שיקום המפלגה. הוא היה אחראי על צפון גרמניה ועשה שם עבודת ארגון מעולה. במהלך שנות ה-20 היה שטראסר מסוכסך עם ראשי ה GVG; אמאן, אסר ושטרייכר וסבר שהם משפיעים לרעה על היטלר, אך עדיין שמר על נאמנות להיטלר. ב-1928 נכנס לרייכסטאג כאחד מ-12 הצירים הראשונים של המפלגה.                   לשטראסר הייתה תמיד נטייה לשמור על ריחוק ביקורתי מסוים מהיטלר. המתח בינם החל להתפתח כאשר בתחילת שנות ה-30 ניסה שטראסר לשכנע את היטלר להיכנס לממשלה, גם אם לא בראשותו. שטראסר אף נפגש עם שלייכר וקיבל ממנו הצעה להתמנות לסגן הקנצלר. הסכסוך שלו עם היטלר, גבלס ואחרים העמיק ומאחר שהבין שלא יצליח לקחת את המפלגה לידיו, החליט להתפטר ופרש מכל תפקידיו ב-8.12.1932. פרישתו הייתה משבר גדול מאחר שהיה מספר שתיים במפלגה, שני רק להיטלר. הוא גם זה שהיה אחראי יותר מכל אחד אחר של שיקומה של המפלגה לאחר 1925. בעקבות פרישתו, הוביל היטלר מהלך של סילוק תומכיו מכל תפקידיהם. היטלר גם תבע (וקיבל) הצהרת נאמנות מחודשת מכל כיוון במפלגה. הוא פירק כל מנגנון שהקים שטראסר ואף כינס בעלי תפקידים כדי להסית נגדו. פרישתו של שטראסר לא פגעה בסופו של דבר במפלגה הנאצית, אך למרות זאת ולמרות הצהרות נאמנות של שטראסר למפלגה גם לאחר פרישתו (הוא אף קיבל את תג הכבוד של המפלגה על כך שהיה החבר התשיעי בה מאז נוסדה מחדש ב-1925), היטלר ראה במעשהו כבגידה והוא חוסל בליל הסכינים הארוכות, 30.6.1934.

 

שטרייכר יוליוס

ב-1922 פנה שטיירכר להיטלר והציע למזג סניף לאומני בראשותו, שהיה בנירנברג ואת עיתונו "דויטשר פולקסווילה" עם התנועה הנאצית. המיזוג יצא לפועל ב-20.10.1922. שטרייכר נולד ב-1885, השתתף במלחמת העולם הראשונה וזכה בעיטור צלב הברזל מהדרגה הראשונה. אחרי המלחמה נמנה עם מייסדי "המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית", שהייתה למעשה מפלגה בעלת מצע אידיאולוגי ופוליטי דומה לזה של הנאצים ואנטישמית לא פחות. הסניף שהיה בראשותו היה של מפלגה זו ופרישתו היוותה מכה קשה למפלגה והצלחה אדירה לנאצים, שהכפילו בן לילה את מספר החברים. ב-1923 ייסד שטרייכר את "דר שטירמר", עיתונו האנטישמי שהיה כל כך קיצוני, עד שהוחרם תקופה מסוימת אפילו בתוך תקופת הרייך השלישי. היטלר, לעומת זאת, טען שהעיתון עדין מדי עם היהודים. עם הצטרפותו לנאצים הפך שטרייכר לראש הסניף בפרנקוניה. הוא הוביל ביחד עם אסר את ה-GVG לאחר שסילקו את רוזנברג, אך ניסיונם לנהל את המפלגה יצר להם בעיקר יריבים והם לא ממש הצליחו לתפוס את ההנהגה לאורך זמן. בזמן שהותו של היטלר בכלא, הצליח שטרייכר, יותר מכל אחד אחר, לגייס תומכים נוספים למפלגה. הוא היה ללא ספק אחד האנטישמים הקיצוניים והאכזריים ביותר מבין הנאצים, אך לא היה בעל תפקיד בכיר ורשמי במנגנון הנאצי, למרות קירבה מסוימת להיטלר. הוא נתלה בנירנברג ב-16.10.1946.

 

שויבנר-ריכטר מקס ארווין פון

השתתף בפוטש של קאפ וב-1920 הצטרף למפלגה הנאצית. הי דמות חשובה בתחילת דרכה של המפלגה כי היה בעל קשרים עם מהגרים רוסים שסייעו לגייס כספים. בצעדה בפוטש ב-1923 צעד לצד היטלר. הוא נהרג מירי כוחות הביטחון הגרמנים. הכדור שהרג אותו, פספס את היטלר ב-30 ס"מ.

 

שטומפפגר לודוויג

רופאו של היטלר. התאבד בעזרת רעל ב-2.5.1945.

 

שלברנדורף פביאן פון

יליד 1905, הובא לארמיות מרכז ע"י טרסקו. היה צעיר מטרסקו ובעל השכלה במשפטים. שימש כמקשר בין קבוצת הארמיות מרכז לבין מוקדים אחרים של קשר ה-20 ביולי.

 

שלייכר קורט פון

אחד הפוליטיקאים המשמעותיים בגרמניה של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30. שימש כקנצלר לזמן קצר לאחר שהחליף את פאפן. לפני שנכנס לפוליטיקה היה גנרל בצבא הגרמני. שלייכר שאף לשלטון ובשביל זה הוא אף הסכים לתמוך בהיטלר לתפקיד הקנצלר מתוך הנחה שהוא יהיה השר האחראי על הצבא וכך יוכל לרסנו ולכוונו לאן שירצה. למרות שהיה מקורב להינדנבורג, לא הצליח לשכנעו למנות את היטלר לקנצלר, אך הצליח לשכנעו למנותו לתפקיד. שלייכר אף ניהל שיחות עם גרגור שטראסר ובהן הציע לו להיות סגן הקנצלר. התפטרותו של שטראסר וחוסר יכולתו לסחוף אחריו את המפלגה הנאצית לממשלתו של שלייכר, הובילו להיחלשות כוחו הפוליטי של שליכר. ממשלתו התפטרה תוך חודשיים ממינויה, ב-28.1.1933 ומכאן עלייתו של היטלר לשלטון בלית ברירה, הייתה בלתי נמנעת. שלייכר, כמו אחרים, חוסל עם אשתו בליל הסכינים הארוכות, ב-30.6.1934, עפ"י פקודתו של היטלר.

 

שלנברג ולטר

ראש מודיעין החוץ של הס"ד.

 

שמונדט רודולף

אחד משלישיו של היטלר וממקורביו. היה אחד האנשים המוערכים ביותר על היטלר. מת ב-2.10.1944 מפציעתו שנגרמה בניסיון ההתנקשות בהיטלר ב-20.7.1944. 

 

שפאר אלברט

אדריכלו האישי של היטלר וממקורביו. מונה לאדריכל הראשי של הרייך ב-1934. היה מקורב מאוד להיטלר, שאהב מאוד אדריכלות והם מצאו שפה משותפת בנושא. רוב המבנים שתכנן שפאר לא יצאו לפועל ונועדו להיבנות למען ה"רייך בן אלף השנים". מעט המבנים שכן יצאו לפועל, נהרסו במלחמה. ב-1942 נהרג שר החימוש בהתרסקות מטוס ושפאר מונה למחליפו, בעיקר בזכות קרבתו להיטלר ויכולות ארגון וניהול טובות. במסגרת תפקידו זה היה ממונה על מיליוני עובדי כפייה שעבדו בתעשיית החימוש (אף שטען אחרי המלחמה שלא היה מודע לתנאי עבודתם. שקר כלשהו...). בימים האחרונים של המלחמה התנגד שפאר לפקודת האדמה החרוכה של היטלר. הוא רצה להשאיר את התעשייה הקיימת במקומות מהם נסוגים, גם כדי לשמור עליה לעתיד וגם כדי שהאזרחים הגרמנים לא יפגעו. הוא הגיע לבונקר ושוחח על כך עם היטלר. היטלר ראה בכך בגידה, אך למרות זאת ובניגוד לנוהגו מול אחרים, הוא אומנם הוציא את שפאר מהממשלה העתידית שנוסחה בצוואתו, אך לא הורה לפגוע בו. שפאר נשפט במשפטי נירנברג ל-20 שנה בכלא וריצה את כולן.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial