מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

פרופ' יהודה באואר, "שאלות אקטואליות בחקר השואה" חלק א'

פרופ' יהודה באואר, "שאלות אקטואליות בחקר השואה" חלק א' (הגדל)

"שאלות אקטואליות בחקר השואה" חלק א'

הרצאתו של פרופ' יהודה באואר, ביום עיון לציון 50 שנה להקמת מורשת ו-70 שנה ל"כרוז המרד", 29.12.2011

אני רוצה להקדיש את דבריי לשני עניינים אחרים לגמרי.

הדבר הראשון זה ניסיון לבדוק שאלה שכבר לעיתים רחוקות מתייחסים אליה. זו השאלה של מדוע בעצם פרצה מלחמת העולם השנייה?

לא איך היא פרצה. את זה אנחנו כולנו יודעים, המהלכים הדיפלומטיים, הצבאיים, הכלכליים וכן הלאה. זה ברור. אבל למה גרמניה הנאצית רצתה מלחמה?

קודם כל, מי רצה מלחמה בתוך גרמניה? יש המון עדויות בנות הזמן, של שנת 1939. של עיתונאים שחיו אז ודיווחו מגרמניה, של דיפלומטים, וכמעט כל החומר הדיפלומטי הזה היום נגיש. וכולם מעידים שהיה כמובן מיעוט של מפלגה הנאצית, שהיו מוכנים לעשות כל מה שיגידו, אבל התחושה באוכלוסייה הגרמנית היתה שמאמינים להיטלר שהוא בעצם רוצה שלום. שלום של ניצחון, אחרי כיבוש אוסטריה וצ'כוסלובקיה וכן הלאה, ולא רוצים מלחמה. והסיבה היתה שזה 21 שנה אחרי גמר מלחמת העולם הראשונה, שבה נפלו מיליוני חיילים גרמניים ונשארו מיליונים של אלמנות ופצועים[1] וכן הלאה וזה די מובן שלא ששו למלחמה. אז זה לא בא לחץ מלמטה למלחמה. אז אולי הקפיטליסטים הגרמנים, ראשי החברות, בנקים. יש היום גישה לחלק לא קטן של הארכיונים של החברות האלו. אין שום עדות, שום עדות (!), שמצביעה על כך שהיה לחץ של החוגים האלו על הממשלה הגרמנית לפתוח במלחמה. גם זה מובן. כבר ב 1936 הכלכלה הגרמנית הגיעה לרמתה של 1929 לפני המשבר העולמי הגדול.

עד 1938-1939 למעשה חוסר העבודה חוסל. הכלכלה הגרמנית, כמובן, יכלה להתפתח הרבה יותר לולא תוכניות החימוש והרמה של השכר הריאלי נשארה אותה רמה, אבל הרבה יותר אנשים קיבלו את השכר מאשר קודם. היתה תחושה התקדמות. הייצור של החברות הגדולות האלו החל מחדש. בעיקר לדרום מזרח אירופה ולבריה"מ, שהיה סחר ער איתה ב-1939, עוד לפני הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. אין שום עדות כאמור, שמצביעה על לחץ כלכלי על הממשלה לפתוח במלחמה. אז אולי הצבא? הנה ב 1938 בספטמבר, כידוע לכולם, לפני שנכנעו הבריטים והצרפתים ללחץ הגרמני, לפני הסכם מינכן, נראה היה לאיזה מספר שבועות כאילו שקיימת אפשרות ממשית שאנגליה וצרפת יעמדו מול הלחץ הגרמני. לצרפת היה הסכם פוליטי וצבאי עם בריה"מ, לצרפת היה הסכם צבאי עם צ'כוסלובקיה, ונראה היה, מנקודת מבט של משקיף חיצוני, שיש אולי אפשרות לעצור את גרמניה הנאצית. בצמרת הצבא הגרמני התפתחה מחשבה שיש סכנה לאסון נוסף, מפלה נוספת, כמו שהיתה במלחמת עולם ראשונה. מלחמה בשתי חזיתות. מול צרפת ואנגליה מצד אחד, מול ברית-המועצות מצד שני, עם צ'כוסלובקיה באמצע. אז לא מתוך התקפה פתאומית של איזה חיידק פציפיסטי בצמרת הצבא הגרמני, חלילה וחס, לא מתוך זה שהתנגדו למלחמה באופן עקרוני- בוודאי ובוודאי שלא. אבל חששו מפני אפשרות מעשית של מפלה גרמנית נוספת. הוכן פוטש נגד היטלר. בראשו עמד הרמטכ"ל של הצבא הגרמני לודוויג בק. ואנשים שהיו קשורים לזה, חלקם לפחות, זה אותם הדמויות שאח"כ ביולי 44 יעשו את הניסיון הלא מוצלח הזה לירות בהיטלר...

אז מי רצה במלחמה? התשובה הבנאלית היא היטלר. אבל כמובן זו לא תשובה. למה היטלר והחבורה סביבו רצו מלחמה? אני מצאתי תיעוד לא מועט בעניין הזה. הנה באוקטובר 1936 נתמנה הרמן גרינג, מספר שתיים ברייך הגרמני, להיות השר הכלכלי של גרמניה ולהכין את גרמניה למלחמה תוך ארבע שנים. לזה קדמו שיחות די רציניות בין היטלר וגרינג בתחילת הקיץ של 1936. והם סיכמו ביניהם שהיטלר יכתוב תזכיר. הוראות לגרינג מה לעשות. אז היטלר היה מומחה כלכלי קטן מאוד. הוא קיבל את כל החומר הנחוץ הכלכלי מן היועצים של גרינג, הם איחדו את זה יחד איתו למסמך, המסמך היחידי שאנחנו יודעים שהיטלר כתב בעצמו. כנראה, כי אין תאריך על המסמך, בין 22-25 לאוגוסט 1936. תזכיר של היטלר לגרינג. איך להכין את גרמניה למלחמה. העמוד הראשון של המסמך הזה מוקדש לשאלה למה אנחנו רוצים מלחמה. זה לא היה מסמך שמיועד לציבור. זה לא היה מסמך תעמולתי שנועד לשכנע מישהו. זה היה סיכום של הדברים שנאמרו בין היטלר לגרינג, הנחיה ממספר אחד למספר שתיים. מה לעשות. למה לעשות. אני אקרא רק פסקה אחת, בעצם משפט או שניים. תרגמתי את זה מגרמנית. הגרמנית היא פרימיטיבית. זה גם מראה שהיטלר בעצמו כתב את זה. כי הרי הוא לא ידע את השפה שלו. אחרי שהוא מסביר שגרמניה חייבת להיות מוכנה למלחמה תוך כך וכך שנים, הוא כותב ככה: "מתחילת המהפכה הצרפתית נסחף העולם במהירות הולכת וגוברת אל עבר סכסוך חדש, שפתרונו הקיצוני נקרא בולשביזם. אלא שתוכנו ומטרתו אינן אלא סילוק אותן השכבות החברתיות שהעניקו לעולם את הנהגתו עד עתה והחלפתן ע"י היהדות הבינ"ל. ניצחון הבולשביזם על גרמניה לא יביא לחוזה ורסאי חדש, אלא לחורבן סופי, אפילו להשמדה פיזית של העם הגרמני". כלומר, הבולשביזם זה עניין יהודי ומטרת הבולשביזם זה להחליף את ההנהגות בעולם ביהדות הבין-לאומית. אם זה [המלחמה] לא יקרה, צפויה מפלה נוראה לעם הגרמני, אולי אפילו השמדה של העם הגרמני- על ידי היהדות הבולשביסטית, או הבולשביזם היהודי. כל מי שאי פעם עסק בשואה מכיר את הנאום של היטלר ב-30.1.1939 שבו היטלר מאיים בהשמדת הגזע היהודי באירופה אם תפרוץ עוד פעם מלחמת עולם. כדאי לעיין שוב במשפט המרכזי של הנאום הזה לנוכח מה שאני קראתי לפני כן. והוא אמר כך: "אם אנשי הפיננסים היהודים הבין-לאומיים (זאת השלמה של הדבר הראשון על הבולשביזם היהודי) באירופה ומחוצה לה, שוב יצליחו להטיל את העולם למלחמת עולם, אזי התוצאה לא תהיה בולשביזציה של העולם ובכך ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה". כלומר: כבר מלחמת העולם הראשונה שוב נגרמה על ידי יהודים. תסתכלו על הצ'ארטר של החמאס ב-1988, זה בדיוק אותן המילים. והיהודים הפיננסים האלה במערב, רוצים את הבולשביזציה של העולם. כלומר, הבולשביזם היהודי והקפיטליזם היהודי המערבי - חד הם. והם הסכנה לעולם. הם יביאו למלחמת עולם שנייה. ואז זה יגרום להשמדת הגזע היהודי באירופה. אז למה צריך מלחמה? זה ברור! למנוע את הקטסטרופה הזאת. אני טוען, ואפשר להרחיב בעניין הזה כמובן, שלא רק השואה נגרמה ע"י אנטישמיות ואידיאולוגיה אנטישמית ולא ע"י סטרוקטורות חברתיות וכן הלאה. הן היו... הבעיות האלה היו קיימות, אלו היו גורמים משניים. הגורם הראשי היה האידיאולוגיה האנטישמית. אבל לא רק זה. מלחמת העולם נגרמה ע"י האנטישמיות. ע"י האידיאולוגיה שבמרכזה האנטישמיות.

35 מיליון בני אדם מתו באירופה כתוצאה מהמדיניות הנאצית. 5.7 מיליון מביניהם, בערך, היו הקורבנות היהודים של השואה. אבל 29 מיליון לא היו יהודים. הם מתו בגלל אנטישמיות רבותיי.

למה אנחנו לא הבנו את זה? המסמך הזה של 1936 שקראתי בפניכם ידוע לנו מ-1945. הוא מופיע במשפטי נירנברג. למה לא הבנו את זה? אין לי מושג. אני לא יודע. אני לא מבין את עצמי ואחרים. אבל אז, אם זה נכון מה שאני אומר פה, אז השואה שנגרמה ע"י אידיאולוגיה אנטישמית, היא בתוך מלחמה נוראה שנגרמה ע"י אותו דבר. אחד מתאים לשני. בצורה מחרידה ביותר.



[1] בסוף מלחמת העולם הראשונה היו בגרמניה על 4,200,000 חיילים פצועים. לפי הערכה אחרת היו מעל 4.5 מיליון חיילים פצועים. במלחמה נקטעו גפיים של כ 80,000 חיילים והרופאים הצבאיים טיפלו עפ"י ההערכות בכ 19 מיליון מקרי פציעה. ("להיות ברפובליקת ויימאר" / בועז נוימן, עמ' 63-66).

מספר ההרוגים הגרמנים עמד על כ 1,770,000.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial