מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

המרד - מתוך הספר "יורק"

המרד - מתוך הספר "יורק" (הגדל)

המרד 

ה-18 באפריל. 

יום בטרם פרוץ המרד בגיטו ורשה. ערב אביבי שקט. עמדתי בכיכר מוראנובסקה. הכיכר ריקה לגמרי; גם רחובות הגיטו ריקים היו. אולם בתוך הבתים ובפנים החצרות הפעלתנות כמו בכוורות. אנשים מתכוננים לרדת למחתרת, להסתגר בבונקרים ובמקומות סתר אחרים; הלוחמים – לעמדות קרב ומוצבים. 

הידיעה על תכנון מבצע צבאי נגד הגיטו הגיעה אלינו עוד בשעות הבוקר. מכאן האווירה המתוחה, העצבנות והציפיה לבאות. אלה מתושבי הגיטו שלא היו מאורגנים בקבוצות הלוחמים, הוזהרו מפני הסכנה המתקרבת ובאה. 

הודעתם של הגרמנים מסרה על "מבצע עונשין של שלושה ימים" נגד הגיטו, כתגובה על פשעים שביצעו תושביו. 

אנו, תושבי הגיטו, לא התעמקנו במינוח שהדביקו הגרמנים למעשי הפשע שלהם. רק זאת ידענו: הפעם ישלמו בדמם. המטרה שלנו היתה להתנגד בכוח להוצאת התושבים מהגיטו, למנוע את חיסולו; רצינו לגרום אבידות קשות לאוייב; להציל אנשים רבים ככל האפשר ולחפש דרכים להמשך המאבק מחוץ לגיטו.  

מטרות המאבק המזויין הוגדרו בפרטי פרטים. עובדה תכנית מפורטת להגנת הגיטו והובטחה גם הדרך לנסיגה. הטרידה אותנו אי הידיעה על מיקומם של בסיסי הפרטינים ביער וזה השפיע על מהלך הקרבות ותוצאותיהם העקובות מדם. 

עמדתנו נקבעה באיזור כיכר מוראנובסקה שהיה בשטח ההגנה של הארגון היהודי הצבאי.  

השעות חלפו לאיטן. שעות של ציפיה מתוחה לאשר יתרחש בשעות הקרובות. עמדתי בשער אחד הבתים בכיכר מוראנובסקה וחיכיתי לבואו של המקשר מן הצד הארי, אשר צריך להביא לנו את העתקי תכניות הגרמנים ל"מבצע העונשין" שלהם נגד הגיטו. 

בכיכר שררה דומיה רוויה מחנק ואי-שקט, לאחר יום של הכנות קדחתניות, כאשר ידיעה  

___________________ 

* זיגמונט בורר, לוחם אמיץ ועז נפש, חבר בקבוצתו של דוקטור ואלבסקי. לפני המלחמה היה טכנאי רדיו. בשנות המלחמה עבד גם כמסגר ושרברב. השתתף בבנית בונקרים תת-קרקעיים בגיטו ורשה. למשפחתו בנה בונקר אחד עם מעבר ישיר לתעלת הביוב. בונקר זה מסר אחר כך לאחת היחידות הלוחמות. כשרונותיו המקצועיים הועילו למחתרת הפולנית בהרכבת תחנות שידור. היה בקי בכל רשת תעלות הביוב בעיר העתיקה ונע בהן בחופשיות רבה. כבעל כושר גופני מעולה מסוגל היה לעבור קילומטרים רבים בתוך התעלות הצרות והנמוכות ללא עייפות. נהרג לאחר היציאה מתעלות הגיטו לצד הארי. 

 

אחת רודפת את השניה, המתח והעצבנות עולים מרגע לרגע. עמדתי בכיכר הרגועה-לכאורה וספגתי בתוכי את השקט של טרם הסערה. 

שמש ארגמן שקעה לאיטה לאופק המערב. רוח קרירה נשבה מכיוון הוויסלה. עם דמדומים הבחנתי ביורק המתקרב אלי. הוא מסר לי כי חברי מחפשים אותי בכל מקום, כי ולאדק* כועס מאד. כל רגע מקרב אותנו אל שעת האפס והם אינם יכולים להחליט דבר בלעדי. 

החברים צדקו בהחלט. ההתמודדות בין הכוחות הבלתי-שקולים, על תוצאותיה הצפויות מראש, קרבה והולכת. אולם דווקא בגלל זה הריני עומד בכיכר מוראנובסקה ומחכה למקשר, היכול לעזור לנו בקרב הבלתי-שקול. לקבל לידינו את סודות האוייב הוא דבר שלא יסולא בפז, לדעת מראש היכן יכה בראשונה, והיכן יציב את עוצמת האש שתכוון נגדנו. אם נדע את מספר החיילים שגוייסו למבצע, נוכל להגן טוב יותר על עצמנו ולהסב אבידות קשות יותר לאוייב. נוכל להכות במרצחים הזוממים להשמידנו.  

אחרי חצות אנו מסיימים את הסיור מסביב לחומות. אנו עוברים מרחוב בוניפראטרסקה למוראנובסקה ונעצרים על יד החומה. אני עולה בסולם כדי להציץ מעבר לחומה. שם צועדת פלוגת חיילים גרמנים וקצין בראשם. הם מציבים משמרות לאורך החומה. אני מסתכל בשעון שעל ידי. מתקרבת השעה שתיים לפנות בוקר של ה-19 באפריל. הושם מצור על הגיטו. 

גושי בתים גבוהים הקיפו את כיכר מוראנובסקה. רחובות צרים הפרידו בין הגושים. הוקמו סוללות הגנה. שורה של בתים, מעברים מוסווים, מרתפים מחוברים אחד לשני, עליות גג מוסתרות – איפשרו מעבר מבית לבית ללא צורך לצאת אל הכיכר החשופה. רשת הבונקרים, המפוזרים בכל השטח הזה, נתנה לאוכלוסיה האזרחית אפשרות להסתתר מפני אקציה פתאומית. 

המבנה הטופוגרפי של כיכר מוראנובסקה התאים במיוחד להגנת הגיטו. אל כיכר מוראנובסקה התחברו הרחובות מוראנובסקה ונאלבקי. הכיכר פנתה חזיתית לעבר הנתיב שנקבע על ידי הגרמנים לצורך ההשתלטות על חלק זה של הגיטו. בחזית הבתים שפנו אל הכיכר הוצבו עמדות של קו ההגנה הראשון. שני בניינים ענקיים, משני קצות הכיכר, הפכו למעוזים מבוצרים. ואומנם בפרוץ הקרבות הדפו מעוזים אלה, בזה אחר זה, את התקפות האוייב. 

במבנים אלה הוקמו עמדות ירי למכונות היריה, אולם בכך לא הסתפקו אל ביצרו גם את שאר הבניינים והתקינו בהם רשת שלמה של עמדות לרובאים; כן סתמו את החלונות בחזית הבניינים והפכו את המרתפים לבונקרים. כך הוקם בכיכר מוראנובסקה גוש של מוצבי הגנה, אותם לא הצליח האוייב לכבוש בימים הראשונים של הקרב, חרף עדיפותו באמצעי לחימה ובאנשים מאומנים. 

 

________________ 

* ולאדק – וולף בורשטיין. לוחם בקבוצתו של דוקטור ואלבסקי. היה חניך הנוער הקומוניסטי הפולני. היה נגר במקצועו. סיים שירות בצבא הפולני והשתתף במלחמה. שנות המחתרת עיצבו את אופיו. הצטיין באומץ לב וקור רוח. נהרג בגיטו כחודשיים לאחר תחילת המרד.  

מקומות התורפה העיקריים היו בשטחים מאחורי כיכר מוראנובסקה, מצד רחוב בוניפראטרסקה, על בתיהם הישנים, אשר קירותיהם המתפוררים לא יכלו להחזיק מעמד נגד מכת האש של האוייב. הגרמנים עלולים היו לנצל פירצה זו בהגנה של המורדים ולהתקיף את כיכר מוראנובסקה מצד רחוב בוניפראטרסקה. ואומנם, ההתקפות המקבילות מצד רחוב מוראנובסקה ומצד רחוב  בוניפראטרסקה הכבידו עד מאד על הגנת הכיכר. 

בשש בבוקר של יום ה-19 באפריל התחילו טורי החיילים הגרמנים להיכנס דרך שערי הגיטו. ברחובות הושלך הס. הלוחמים היהודים היו מוכנים. שעטות מגפיהם של לובשי המדים נשמעות כנקישות של אימה. הנה הם מתקרבים למשולש הרחובות נאלבקי-גנשה-פארנצ'ישקאנסקה. פתאום, בלי שהגרמנים יצפו לכך, נפתחה עליהם אש תופת מעמדות הלוחמים היהודים. 

התחיל המרד. לא עוד כצאן לטבח. הלוחמים היהודים היו ראשונים לפתוח באש על הגרמנים.  

הגרמנים התחילו לברוח. מסביב שוכבים הרוגים, פצועים – גרמנים. הם מנסים לפנות את נפגעיהם – אך היהודים אינם פוסקים מהמטיר אש. הקרב בעיצומו. שעתיים נמשך הקרב ולבסוף נסוג האוייב. 

הקרבות התפשטו גם למקומות אחרים. קרב קשה נערך בפינת הרחובות מילה וזמנהוף. כאן הצליחו הלוחמים לפגוע בשני טנקים גרמניים. 

קבוצת הלוחמים שבפיקודי הוצבה בעמדה בחזית הכיכר מול היציאות של שני רחובות אלה. 

שתי עמדות של מקלעים, משני עבריה של כיכר מוראנובסקה, מגינות על לוחמינו. הן יורקות בלי הרף אש ועופרת, מטיחות זעמן בטורי הגרמנים המסתערים. הטורים נעשים דלילים יותר. הם נסוגים. הגרמנים קורסים, נסים על נפשם. הכיכר מתרוקנת. אין זו הפעם הראשונה ואף לא האחרונה. 

פגז מתפוצץ. המקלע מתרסק. הפצועים זבים דם. ניתנת פקודה: לפנות את הפצועים תחת מטר האש. להעבירם לצד הארי, לבית החולים. 

ירד ערבו של היום הראשון לקרב. הגרמנים אספו את נפגעיהם ופינו את הגיטו. 

התרוממות רוח עברה על הלוחמים. הרגשת חירות. הרגשת סיפוק. על העמידה. על הנצחון. על הכשלון הגרמני. 

על אווירת אותו לילה סיפר יורק לאחר זמן: 

הקבוצה הלוחמת שלנו, שמנתה שישים-שבעים איש, בהם כחמש נשים, נאספה בערב לעריכת סדר משותף. התכנסנו בבית שמעל למאפיה ברחוב בוניפראטרסקה. כדי להגיע למקום צריך היה לעבור דרך חצרות רחוב נאלבקי. חלק מהאנשים היה בתצפית. האחרים ישבו לסדר ליל פסח עם הרגשת התרוממות הנפש, שלא חשו כמוה זה חודשים רבים וארוכים. 

והנה באותה שעה, כשהאנשים היו ישובים ל"סדר", הגיעה הודעה מאנשי התצפית, כי הם מבחינים בכוחות צבא וז'נרמריה רבים המקיפים את הגיטו. המרחק בין הבסיס שלנו אל חומות הגיטו היה כשלוש מאות מטר לערך, כך שהצופים יכלו לראות היטב את הכוחות שהתקרבו, בייחוד שהיה אז ליל ירח. 

ה"סדר" הופסק מיד. הגברים שהיו להם נשק ותפקידים מוגדרים בלחימה תפסו עמדות, כפי שנקבע לפני כן, בהכנות למרד. כל האחרים – ירדו למקלטים.  

 

הגיטו נתון היה במצור מוחלט. מסביבו התמשכה חומת לבנים אדומות, שחצתה את ורשה לשניים: ל"רובע המגורים היהודי" ול "צד הארי" של הבירה. מעבר לחומות הגיטו ניצבו משמרות מזויינים. חיילים חמושים, לובשי מעילים ארוכים, חובשי קסדות פלדה מבהיקות, עמדו מאיימים, ללא זיע, כשרוביהם מוכנים לירי. עיניהם בולשות אחרי יהודים. 

מסביב לחומה חגים במהירות ז'נדרמים גרמנים על אופנועים. תפקידם לירות בכל אדם שיקרב אל החומה יתר על המידה. בגזוזטראות ובחלונות הבתים מסביב לכיכר מוראנובסקה מוקמו מקלעים גרמניים, לועיהם הצרים, היורקים מוות, מכוונים לרחוב נאלבקי. מפעם לפעם הם משרבבים לשונות אש ארוכות ומטיחים מטר קליעים. 

מעבר לחומה, בתחומי הגיטו, נופלים אנשים, כורעים תחתיהם על אבני המדרכה ונותרים ללא זיע, מתים, נופלים. עד שתבוא הדליקה הגדולה של הגיטו ותהפוך לאפר גם את הגוויות הזרועות מסביב וגם את האנשים החיים. 

האוייב חסם את תעלות הביוב. הוא פיזר בהן מוקשים ופחיות דינמיט, אותן כיסה והסווה בבוץ מדמנה. כל עז נפש שישים נפשו בכפו וינסה למלט עצמו בביבים – אחת דתו למות. האוייב סתם את מכסי הביוב בשברי לבנים. מעל הפתחים ניצבו אוקראינים, כשרימונים בידיהם. 

סוכני הגסטאפו והמשטרה השתוללו בורשה. אנשי הגסטאפו הקיפו גושי בניינים וחיפשו בהם יהודים מסתתרים. זקיפי ז'נדרמריה גרמנים בדקו תעודות זהות של עוברים ושבים ברחובות. שוטרים פולנים סחטו מנמלטי הגיטו את פרוטתם האחרונה, ובאין לקורבנותיהם דמי פדיון מסרום לידי השוטרים הגרמנים. ההלשנות על פולנים שהסתירו יהודים הלכו ורבו. פולנים אלה הוצאו להורג. 

רמקולים, שהותקנו ברחובות, הריעו בקול גדול: "תיפסו יהודים! הסגירו יהודים! הירגו ביהודים!" 

מודעות ענקיות התנוססו על חומות הבתים: "מוות לכל יהודי! מוות לכל פולני המעניק מחבוא ליהודים!" 

הוכרז על פרסי כסף לכל המסגיר יהודים. המילה "יהודי" נישאה בכל פה. 

ברחובות נערך ציד יהודים. יהודים נלכדו כחיות טרף. במצוד זה השתתפו סחטנים למיניהם, פולקסדויטשה, שוטרים וסוכני-חרש. אלפי אנשים התפרנסו מהציד. בבתי המרזח זרמו נחלי יי"ש, ובצינוקי הגסטאפו זרם יד יהודי. 

האוייב הטיל לתוך הגיטו את חיל החזית ואת יחידות ה-ס.ס. הוא חדר לגיטו בשריון, בפלוגות חפּרים ועם יחידות מיעוטים. בתותחים נגד-מטוסים, בטנקים, בהלביורים ובגז מרעיל. 

האוייב סבור היה שבמחץ מקלעיו ושריוניו יכחיד את הגיטו. אולם הוא העלה חרס בידו. הגרמנים לא העריכו כראוי את כוח העמידה של הגיטו. 

בימים שבהם גייס האוייב את כל עוצמתו, את עורמתו ואת נסיונו הגדול, כדי לסגור הרמטית את הגיטו ולנתקו ניתוק מוחלט מהעולם החיצוני, היה קיים קשר בין קבוצתנו לאנשי הקשר שלנו בצד הארי. במשך ארבעת הימים הראשונים למרד עדיין פעל הקשר הטלפוני. אלא שכל קריאות האזעקה נענו בהבטחות סרק. עזרה ממשית לא הגיעה. ולא רק קשר טלפוני היה קיים: בימים בהם ארבו משמרות גרמניים מסביב לגיטו לכל יהודי וריחרחו אחר  

יהודים – היו היהודים עוברים מתחת לרגליהם הלוך ושוב לצד הארי ולגיטו. כל זה הודות למנהרה שחיברה את מקום מושבה של מיפקדת "ז'.ז.וו." ברחוב מוראנובסקה 7/9 עם מוראנובסקה 6, שנמצא בצד הארי. 

אלא שמצב זה לא נמשך הרבה זמן. גם המנהרה הזו נחסמה. נשארנו מנותקים מן החוץ. 

המצב בעמדות הלחימה השתנה חליפות. הגרמנים הפעילו כוחות גדולים ועצומים בהרס שיטתי של הגיטו. מכל חלקי הגיטו הגיעו ידיעות מאיימות. מקומות סתר ובונקרים אחדים נכבשו כבר על ידי האוייב. פרצו השריפות הראשונות. נכבשה שורה של עמדות במרבית המוצבים; פרט לאיזור כיכר מוראנובסקה. אולם גם כאן הלכה ואזלה התחמושת.  

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial