מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

יהושע ביכלר, שתי פגישות גורליות עם אלויס ברונר

עדות יהושע ביכלר על "פגישה" עם אלויס ברונר בסרד בשנת 1944

שתי פגישות גורליות עם אלויס ברונר

מאת: יהושע ביכלר

 

בתחילת ספטמבר 1944 נעצרה המשפחה שלי, ההורים, אחותי ואני על ידי קומנדו 14 של משטרת הביטחון הנאצית, סיפ"ו, והעבירו אותנו למחנה ריכוז סרד, שבמערב סלובקיה. מפקד המחנה היה סרן אלויס ברונר. בזמן שהותי במחנה ראיתי אותו מספר פעמים, אולם לא היה בנינו "מגע אישי". בסוף חודש ספטמבר התחדשו הגירושים ממחנה סרד. מרוב פחד היהודים לא העזו לצאת מהמגורים. יום סגרירי אחד חבר שלי ואני, שנינו בני 15, יצאנו מהצריף ובקרבתו פגשנו איש דתי מבוגר, בעל זקן, כנראה רב. הוא התקרב אלינו ושאל אם אנחנו אחרי בר-מצווה. "אני זקוק לכם, חסרים לי שני אנשים למניין. תעשו מצווה גדולה, תצטרפו אלינו, קיבלתי אישור לקבור את ארבעת הקורבנות שנרצחו במחנה לפני יומיים על ידי הנאצים, ביניהם הרב בן ציון יוסף אונגר מפיישטיאני. אנו יוצאים לבית עלמין של העיר סרד, בואו מהר". אנחנו הצטרפנו בלי להגיד על כך להורים, כי הרב הבטיח לנו שבעוד שעה נחזור למחנה. רצינו מאוד לצאת מהמחנה, חשבנו שנוכל בעיר להשיג או לקנות קצת אוכל ולהביא למשפחה. לא היה לנו מושג איפה שוכן בית עלמין, חשבנו שבתוך העיר.

כשהגענו ליד שער המחנה ראינו עגלה גדולה עם 4 ארונות ושמונה יהודים, כולל שוטר יהודי. לצדם עמדו שלושה אנשי ס"ס חמושים שליוו אותנו. אחרי כמה קילומטר של הליכה הגענו לבית עלמין יהודי גדול ומוחזק היטב. בגלל הגשם החזק נשארו אנשי הס"ס בבית צידוק הדין מתחת לגג וציוו על השוטר היהודי שישמור עלינו. עם סיום התפילות וטקסי הקבורה חזרנו לשער ואז אנשי הס"ס שמו לב, שיהודי אחד חסר. התחילה מהומה גדולה, מכות ובעיטות, בעיקר סבל השוטר היהודי. הוא נשלח בליווי איש ס"ס לחפש את היהודי שנעלם. לאחר כרבע שעה חזרו בידיים ריקות, האיש לא נמצא. אנשי הס"ס המשיכו לאורך כל הדרך בחזרה למחנה במכות ואיימו עלינו שנשלם ביוקר על שעזרנו ליהודי להימלט. "המפקד יחסל אתכם כמו חולדות" כך אמרו. אני הרגשתי איום ונורא, אמרתי לחבר שלי, זה הסוף שלנו, מה יעשו ההורים - שאלה זו הטרידה אותי כל הדרך.

אחרי שחזרנו למחנה השומרים הודיעו במפקדה שיהודי אחד נמלט והיהודים שהיו אתו בבית העלמין סייעו לו. המפקד אלויס ברונר לא היה באותה שעה במחנה, סגנו איש ס"ס גבה קומה קיבל אותנו ואמר "נחכה למפקד". הוא ציווה להתפשט, להישאר ביום קר וגשום רק בתחתונים, הוביל אותנו למגרש המסדרים מכוסה בחצץ ופקד עלינו לכרוע על הברכיים עם הידיים כלפי מעלה. היו בינינו אנשים מבוגרים שלא החזיקו מעמד והתמוטטו מדי פעם ואנשי ס"ס ששמרו עלינו הורידו עליהם מכות רצח. המצב האיום נמשך כמה שעות עד שהופיע אלויס ברונר. הוא נעמד לפנינו בצרחות ובקללות כשבידו אקדח. מדי פעם ניגש לאחד מאתנו משך בשערותיו הרים את ראשינו, חילק מכות אגרוף וסתירות לחי ובעט בכליות. כשניגש אלי והרים את ראשי ראיתי את פרצופו ממרחק של 30-40 ס"מ, הוא צרח משהו שלא הבנתי, בסוף משום מה הוא עזב אותי בלי לתת לי מכות. חבר שלי שכרע לידי אמר "עכשיו הוא יורה בנו". הוא ניגש עם אקדח ביד מאחורינו, התקרב ליהודי הראשון בשורה ואני חשבתי שזה הסוף. פתאום הוא התיישר וצורח:

Ihr dreckige Saujuden, ihr seid nicht die Kuggel wert

(חזירים יהודים מזוהמים אתם לא שווים את הכדור), אבל אני אמגר אתכם. הוא שלח אותנו לכלא ואנו  לא ידענו מה הוא מתכוון לעשות אתנו. זאת הייתה הפגישה הראשונה שלי עם אלויס ברונר, פנים מול פנים, הפרצוף שלו נשאר חרוט בזיכרון שלי.

אחרי שהייה של יומיים בכלא של המחנה הוציאו אותנו החוצה והובילו אותנו למגרש המסדרים. מסביב עמדו מסודרים בשורות כמה אלפי יהודים ואנו נעמדנו באמצע המגרש. אחד מאתנו, יהודי מבוגר העיר: הביאו את כל יושבי המחנה שיראו איך שמחסלים אותנו. אחרי כמה דקות הופיע ברונר עם מקל הליכה ביד, מלווה כמה קציני ס"ס וניגש ישר אלינו. כשהתקרב אלי רעדו לי הרגלים ונשמתי נעצרה. שמעתי שהוא אומר, "איפה ההורים שלך, תקרא להם שיצטרפו אליך". ניגשתי למשפחה שלי שעמדה מסודרת ממול וחזרתי אתם למקומי הקודם. כך גם עשה חבר שלי דזידר דוד  שימקו. אני לא תפסתי מה קורה, הורים הסבירו לי שמכינים טרנספורט למחנה ריכוז בגרמניה. ראיתי שברונר עובר לאורך השורות, מבצע מן "סלקציה" ומושך בעזרת המקל משפחות שלמות מהשורה ומעביר אותם אלינו לאמצע המגרש. זה נמשך עד הערב. כאלפיים יהודים, גברים נשים וטף גורשו באותו לילה לאושוויץ, הרוב נרצח בתאי הגזים זמן קצר לאחר הגעתו. מהמשפחה שלי רק אני שרדתי.

לפני כ-20 שנה הופיע אצלי התובע הכללי מפרנקפורט ומסר לי שמכינים כתב אישום וצו הסגרה נגד הפושע הנאצי אלויס ברונר. הוא פנה אלי וביקש, האם יש לי מה למסור על פעילות של ברונר בסלובקיה. מסרתי לו את החוויות שלי משתי הפגישות ובסוף הוא ביקש ממני אם אוכל לזהות אותו, הדבר אמור לחזק את עדותי. התובע פרש לפני כ-30 תצלומים ממוספרים, פורטרטים של גברים. אני עברתי בהקפדה ובעיון על כל הצילומים ובסוף הצבעתי על תמונה מסוימת, הייתי משוכנע שזה ברונר, כך הוא נראה בעיני לפני 50 שנה. לסיום חתמתי על עדותי וגם על טופס הזהות של הפושע וליוויתי את התובע והצוות שלו למגרש החנייה. לפני שנפרדנו ביקש ממני התובע לגשת לצד ואמר לי בקול חלוש, "מר ביכלר, אני תחת רושם כבד מדבריך ואני מאד מתרגש. אחרי שחתמנו על הפרוטוקול, אני מגלה לך סוד. בישראל הצגתי את התמונות לפני כ-40 עדים, אתה היחידי ביניהם שזיהה את אלויס ברונר".

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial