מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

אהרון אברמוביץ', המלחמה המכרעת: יהודי ברית המועצות במערכה נגד הנאצים

אהרון אברמוביץ', המלחמה המכרעת: יהודי ברית המועצות במערכה נגד הנאצים, הוצאת מורשת

 

אהרון אברמוביץ' נולד ב-1908 בסמורגון שבאיזור וילנה. ב-1918 עברה המשפחה לחרקוב שבאוקראינה, שם נתייתם מהוריו, שנרצחו על ידי פורעי פטליורה. 

ב-1922 חזר לוילנה וב-1926 שב לחרקוב. ב-1935 סיים את הפוליטכניקום כמהנדס מכונות. במלחמת העולם השניה עבד בבית חרושת צבאי לייצור נשק. לאחר המלחמה השתתף בשיקומה של לנינגרד. ב-1960 הגיע לפולין ובאותה שנה עלה לישראל. עבד בתעשיה האווירית וזכה בפרסים על הישגיו. בשנים 1981-1982 הופיעו שתי מהדורות של ספרו בשפה הרוסית על יהודי ברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית. הספר זיכה אותו בפרס על שם יצחק זנדמן – מטעם ארגון נכי המלחמה בנאצים. 

ספר זה מביא סיכומים של מחקר מקיף על חלקם של היהודים בברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית. יותר מחמש מאות אלף יהודים לחמו בשורות הצבא האדום וכשלושת אלפים מהם מוזכרים בספר זה. שמם של רבים מהם מופיע כאן לראשונה, תוך תיאור חלקם במלחמה. ספר זה מציב יד לזכרם ולפועלם של אלה שנפלו במערכה ולא זכו לראות בתבוסת האויב. 

תרומתו של ספר זה במהדורתו העברית חשובה להכרת קורותיה של יהדות ברית המועצות בשנים הנוראות של הגשמת תוכנית "הפתרון הסופי", והיא אף עשויה לקרב את הקורא העברי להתפתחות שחלה בקרב יהדות זו לאחר המלחמה. 

 

דבר המחבר 

הספר המוגש בזה לקורא, מציג על רקע הארועים הגדולים והחשובים של מלחמת העולם השניה את תפקידם הנכבד של החיילים היהודים בצבא ברית המועצות ואת גילויי הגבורה שלהם באותו עימות היסטורי שחרץ את גורלו של העם היהודי. 

ארבעים שנה חלפו מאז תום המלחמה וההתעניינות בה אינה פוחתת, במיוחד באומות שאדמתן היתה זירה לקרבות אכזריים וגורליים. פעולות המלחמה העקובות מדם והמכריעות ביותר התרחשו במרחבים העצומים של החזית הסובייטית-גרמנית. הונח כאן על כף המאזניים לא רק המשך קיומן של ברית המועצות והמדינות הדמוקרטיות של אירופה המערבית אלא גם, ואפילו בשורה ראשונה, גורלם של חמשת מיליוני היהודים בברית המועצות ושל יהדות אירופה, שרודנות, הידועה ברשעותה הפאתולוגית ללא אח ודוגמה, איימה עליה בהשמדה מוחלטת. טבעי איפוא, שהתעניינותם של יהודי ברית המועצות ושל יהודי העולם כולו בקורותיה ובעובדות האמת של התקופה ההיא אינה נחלשת. 

במאמציהם להנהיג "סדר חדש" באירופה החליטו הנאצים לשעבד תחילה את עמי היבשת ובעקבותיהם את אומות העולם כולו. תוך כך הצטיינו תכניותיהם לגבי העם היהודי באופן הקניבלי הגלוי. ב-20  בינואר 1942 התקיימה ועידה במעונו של היידריך, אחד מראשי התליינים הנאצים, ובה אושרה "תכנית ואנזיי", להשמדתם של אחד עשר מיליוני היהודים באירופה, לרבות יהודי ברית המועצות. גורל דומה היה צפוי בהמשך ליהדות העולם כולו והיישוב היהודי בארץ ישראל בכלל. 

כידוע, הגשימו הפאשיסטים הגרמנים בשנות המלחמה יותר ממחצית התכנית הזו. נצחונה של גרמניה, ולו גם נצחון זמני, במלחמה הזו עלול היה להביא כליה על יהדות העולם. העם היהודי ניצל הודות לנצחונה של הברית האנטי-נאצית, שיצרה גם את התנאים להקמתה של מדינת ישראל. הנה, על שום מה יהודי כל העולם ומדינת ישראל בכלל הוגים רגשי התפעלות ותודה עמוקה לחיילי כל הצבאות האנטי-נאציים, ובשורה הראשונה לצבא האדום, שלא חסו על דמם ועל חייהם ולחמו בהקרבה בגרוע שבאוייבי האנושות, הוא הנאציזם. 

וכאן מתעוררת השאלה: מה עשו היהודים כאשר המוות היה מול פניהם?  

בעניין זה קיימות דעות והערכות שונות לא רק בקרב הלא-יהודים (ביניהם אנטישמים) אלא בחוגים היהודיים עצמם. נדון בזה באחדות מדעות אלה. 

בימי המלחמה הרבו הנאצים להטיל מהאוויר עלוני תעמולה על עמדות הצבא הסובייטי. ברבים מעלונים אלה נאמר שהחיילים הרוסיים שופכים-כביכול את דמם למען האינטרסים של היהודים שבעצם אינם נלחמים ויושבים בעורף, או במקרה הטוב משרתים בצבא במפעלים פוליטיים. שקר מתועב זה היה מופץ בקרב אוכלוסיית השטחים הכבושים שמנתה למעלה משמונים מיליון נפש וכן במחנות שבויי המלחמה. אחרי תבוסתה של גרמניה ושובם של השבויים למולדתם קיבלו הבדותות ספוגות שינאת היהודים מהלכים ברחבי ברית המועצות וגם מחוצה לה. אפילו בימינו אלה עדיין מפיצים הניאו-נאצים, אנשי באנדֶרה ושאר אירגוני "המאה השחורה" את הדיבה המרושעת הזאת בפרסומיהם השונים. למשל, בעלון הניו-יורקי "ברבה" ("המאבק") מספר 38 משנת 1976 פירסם איוואן פטרוב רשימה בשם "הצבא הסובייטי בפיקודם של היהודים" ובה נאמר: "...בהנהגתם של מפקדים ופעילים פוליטיים יהודים הושמדו בזמן מלחמת העולם השניה עשרים ואחד מיליוני לוחמים רוסים לשם הצלתו של 'העם הנבחר' ושל 'הקומוניזם המודרני' ". 

פירושים מיותרים, כפי שמקובל לומר. 

בישראל ובארצות המערב נפוצה הגירסה המטעה והיא, שהיהודים לא התנגדו לנאצים וצעדו לקראת מותם "כצאן לטבח יובל". לעתים רחוקות ביותר ניתן פרסום לעובדות על מאבק פעיל של תושבי גיטאות נגד האוייב ועל השתתפות יהודים ביחידות הפרטיזנים ובאירגוני המרי האחרים. 

יש הסבורים בטעות, גם בישראל וגם במערב, כי היהודים שנלחמו בשורות הצבא האדום וצבאות הקואליציה האנטי-היטלרית לחמו על אינטרסים לא-להם. ויש המבקשים להוכיח שהיהודים כאילו מסוגלים לגלות אומץ וגבורה אך ורק בשורות צה"ל; שרק בו אפשרית, לדעתם, מלחמה אמיתית למען המולדת. 

העובדות מעידות על משהו שונה. מאות אלפי יהודים שרתו בשורות הצבא האדום ובצבאות הברית, ביחידות הפרטיזנים, באירגוני המרי בגיטאות ובמחנות השבויים ולחמו בגבורה נגד הנאצים. רבים מהם נתנו את חייהם למען הנצחון על האוייב. דין הוא שעובדות אלה ייוודעו ברבים. וזוהי גם מטרתו העיקרית של ספר זה: מסתבר שהעובדות מפריכות מן היסוד את דברי הבלע האנטישמיים וגם את ה"תיאוריות" של אי-אלה ספקנים. העלמתו או הארתו הפגומה של מאבק היהודים הנועז נגד הנאצים אינן אלא תרומה לתעמולה האנטישמית. 

במלחמה נגד גרמניה הנאצית השתתפו בכל החזיתות ובעורפם של הגרמנים למעלה מחמש מאות אלף אזרחים יהודים של ברית המועצות. קרוב למאתיים אלף מהם נפלו כגיבורים בשדות הקרב. 

כמאה ושבעים אלף יהודים זכו בציונים-לשבח ובעיטורים על אומץ-לב ועל מעשי-גבורה. למאה שלושים ושבעה יהודים שביצעו מעשי-גבורה יוצאים-מן-הכלל הוענק התואר "גיבור ברית המועצות". אחד מהם קיבל תואר זה פעמיים עוד לפני ה-22 ביוני 1941 ועוד אחד זכה בתואר הזה פעמיים במלחמה בגרמניה הנאצית1. 

אלפי יהודים זכו בפרסים על השתתפותם הפעילה בהקמת מיפעלים ועל הישגים בייצור בתעשיה הצבאית: בייצור מטוסים, טנקים, תותחים ותחמושת. שנים עשר הוכתרו כ"גיבור העמל הסוציאליסטי", שלושה מהם שלוש פעמים ואחד פעמיים2. 

רבים היו היהודים, גנרלים, אדמירלים, פולקובניקים וקצינים בכירים אחרים, שהנהיגו בקרבות ארמיות, קורפוסים, דיוויזיות, בריגדות, חטיבות, ציים, שייטות, אוניות, להקי מטוסים ושאר יחידות צבאיות. ברובם גילו הם מיומנות צבאית גבוהה ואומץ-לב אישי ועוטרו באותות הצטיינות על שם מצביאים כסובורוב, קוטוזוב, אושאקוב, נחימוב ואחרים. 

בחלקם הפעיל ובגברותם של יהודי ברית המועצות במלחמה נגד הנאציזם זכאית להתפאר לא רק יהדות ברית המועצות אלא יהדות העולם כולו. פרק זה בתולדות יהדות ברית המועצות נרשם בהיסטוריה כאחד מדפיה המפוארים ביותר. וראוי שהלוחמים, שמסרו את נפשם במאבק נגד הנורא שבאוייבי האנושות ובמאבק על המשך קיומו של עמם זכרונים יישמר בקורותיו. בנטלם חלק באותה מלחמה ממושכת, קשה וחסרת-פשרות, הם סייעו בפעול להשגת הנצחון. 

וכאן חיוני להדגיש: היהודים לחמו נגד הנאציזם לא בנפרד משאר עמי ברית המועצות. בהיותם מונעים על ידי רגשות פטריוטיים ומילוי חובה אזרחית התגייסו לשורות הצבא האדום כבר בימים הראשונים של המלחמה. בכל הגזרות של החזית הסובייטית-גרמנית לחמו שכם-אל-שכם רוסים, אוקראינים, ביילורוסים, יהודים ובני לאומים אחרים. אולם ליהודים היו דחפים נוספים, מיחדים להם, במלחמה הזו, שנבעו מאופיה המיוחד של המלחמה. כוונותיהם ומעשיהם של הנאצים, ששאפו להשמיד את יהודי כל העולם. השמדתם המוחלטת של שבויי המלחמה היהודים – כל אלה הולידו בלב הלוחמים שנאה יוקדת לאוייב, מסירות-נפש בלי-גבול עד הקרבת החיים עצמם, כדי להביסו ולנקום בו על מעשי הזוועה שלא נשמע כמותם. 

המניעים הנ"ל מצאו את ביטויים גם בהקמתו של הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי, שאחת ממשימותיו העיקריות היתה להחדיר אותם לתודעת כל היהודים בתוך המדינה ומחוצה-לה. לכך הוקדשו אסיפות-עם ועצרות וכן פרסומים של הוועד ובמיוחד עתונו "אייניקייט" ("אחדות"). 

"המניעים היהודיים" באו לידי ביטוי בעוצמה מיוחדת באותן יחידות צבאיות שבהן היה רב מיספר היהודים, למשל, בדיוויזיה הליטאית ה-16, בדיוויזיית הרובאים ה-43 הלאטבית של הגוורדיה ובעוצבות דומות. 

העבודה, המוגשת בזה לקוראים, מורכבת משני חלקים: החלק הראשון הריהו תיאור היסטורי-צבאי של מהלך הקרבות והמיבצעים המיוחדים בחזית הסובייטית-גרמנית מיומה הראשון של המלחמה ועד סופה. על רקע פעולות האיבה הוצג תפקידם וחלקם של החיילים היהודים. בגלל היקפו הרב של החומר מתחלק החלק הראשון לשני כרכים. בפרק הראשון של הכרך הראשון, בשם "בטרם", מובאת סקירה קצרה על מהלך ההתרחשויות הפוליטיות העיקריות באירופה ובעולם ערב המלחמה ובה ניתוח הסיבות שגרמו לפריצת מלחמת העולם השניה. להלן באה סקירה קצרה על תכנית הפלישה הנאצית לברית המועצות (מיבצע "בארבארוסה") והכנותיה של גרמניה לביצוע ועל מידת הכנתה של ברית המועצות להדיפת ההתקפה. כן מתואר בפרק הראשון מקומם של היהודים בסגל הפיקודי והפוליטי של הצבא האדום בתקופות שקדמו למלחמה, החל משנת 1917 ועד ה-22 ביוני 1941. בשאר ששת פרקי הכרך הראשון (פרקים ב'-ז') מתוארים הקרבות והמיבצעים מיומה הראשון של המלחמה ועד סיומו של הקרב על קשת קורסק באוגוסט 1943.  

בכרך השני של החלק הראשון יתוארו הקרבות והמיבצעים בחזית הסובייטית-גרמנית מספטמבר 1943 עד לסיומה של המלחמה ב-9 במאי 1945. לכרך השני יצורפו גם נספחים אחדים (רשימות הגנרלים והאדמירלים, גיבורי ברית המועצות, גיבורי העמל הסוציאליסטי, רשימת בעלי אותות ועיטורים מקרב הסגל הפיקודי והפוליטי, מידע ביוגרפי על הלוחמים הפעילים ביותר, וכיו"ב). 

בחלקו השני של החיבור (ליתר דיוק, בכרך השלישי שלו) יובא תיאור תפקידם וחלקם של היהודים בחיל האוויר ושרותי ההגנה האנטי-אווירית, בחיל הים ובציי הנהרות, בחיל הרפואה, בכינונה והפעלתה של התעשיה הצבאית, בפעילות בעורף האוייב (לרבות תנועת הפרטיזנים), תפקידם וחלקם של אנשי הרוח היהודיים במלחמה (מדענים, סופרים, עתונאים, אמנים, מוסיקאים וכו'), תפקידו ופעילותו של הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי וכו'. 

המחבר הונחה על ידי העקרונות דלהלן: 

1)      מאמץ לשמירה, במידת האפשר, על נייטרליות בבעיות צבאיות-היסטוריות ופוליטיות השנויות במחלוקת. 

2)      שמירה על האובייקטיביות ואי-נטיה לצד כלשהו בהרצאת הדברים, ללא תלות בארועים הגלובליים בעולם שלאחר המלחמה ובלי לשים לב לגורלם של האישים המוזכרים בספר. 

הרעיון של חיבור עבודה היסטורית-תיעודית על תפקידם ומעשי-גבורתם של יהודי ברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית אינו חדש. עוד בשנות המלחמה העלה אותו הסופר הסובייטי המפורסם, חבר הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי, איליא ארנבורג. הוא הביע אז דיעה, שבד-בבד עם פרסומו של "ספר שחור" על השמדת היהודים על ידי הנאצים בשטחים הכבושים של ברית המועצות, יש להוציא לאור "ספר אדום" – עדות להשתתפותם הפעילה ולגבורתם של יהודי ברית המועצות במלחמה נגד התליינים הפאשיסטיים. ידוע לכל: לא אז ולא במשך עשרות שנים לאחר מכן לא זכה הרעיון לקרום עור וגידים. 

בעבודה המוגשת בזה לקורא רואה המחבר התגשמות של הרעיון הנאצל – חיבורו של "הספר האדום", שנועד לתאר תיאור-של-אמת את השתתפותם הפעילה ואת המעשים עטורי הגבורה של יהודי ברית המועצות במלחמה. 

בלבם של אי-אלו קוראים עשויה להתעורר השאלה על שום מה להעלות רק את גבורתם של היהודים? כלום רק הם נטלו חלק במלחמה? הרי נגד האוייב הנאצי לחמו בני כל הלאומים והקבוצות האתניות של ברית המועצות והיהודים היוו בתוכם אחוז אחד בלבד. 

הבה ונבהיר זאת. אין איש מטיל ספק לא רק בחלקם הפעיל אלא גם בתפקידם המוביל של הלוחמים הרוסיים על מפקדיהם הבכירים והחיילים לדרגותיהם במלחמה הזו. והרי על כך מסופר במאות ספרים. ואילו על חלקם של היהודים נפוצות, בניגוד לאמת, בדותות מרושעות למיניהן. ואכן, עד כה לא הופיע בברית המועצות ואף לא במערב ובישראל לו גם ספר אחד, עם הערכה נכונה, מבוססת על עובדות בלתי ניתנות לערעור, של השתתפות יהודי ברית המועצות במלחמה נגד הנאצים. אמנם, בספרים ובמאמרים על המלחמה שפורסמו בברית המועצות מוזכרות עובדות רבות כאלה, אלא שהן מפוזרות על פני חיבורים רבים ולא כל קורא יכול להגיע אליהן ולהכירן. נוסף לכך, הכלל המקובל הוא שאין המחברים מציינים את לאומיותם של האנשים המוזכרים בפרסומיהם. והרי דוגמה: רבות נכתב על המתכנן המפורסם של מטוסי היירוט הסובייטיים סמיון אלקסייביץ' לאבוצ'קין ורק מעטים בלבד יודעים שהוא היה יהודי, וקטן מזה מיספרם של הקוראים היודעים את שמו האמיתי של אביו אייזיק, שהיה מלמד ב"חדר". ועוד נזכיר: בתקופת המלחמה שלושים וחמישה אחוז ממטוסי הקרב שפעלו בכל החזיתות היו מהדגם "לאנג", פרי תיכנונו של לאבוצ'קין. 

בפרק הזמן הראשון, הקשה ביותר, של המלחמה, באוגוסט 1941, כאשר הנאצים הודיעו בקול-תרועה על השמדת חיל האויור הסובייטי, ביצעה קבוצת טייסים סובייטיים, בפיקודו של הפולקובניק פריאובראז'נסקי, טיסות מוצלחות אחדות ותקפה מן האוויר את ברלין בירתה של גרמניה הנאצית. חמישה טייסים שהצטיינו במיוחד בטיסות אלו הוכתרו בתואר "גיבור ברית המועצות". ביניהם היה גם יהודי, הקפיטן מיכאיל ניקולאייביץ' פלוטקין. השם הפרטי ה"נייטרלי" (מיכאיל), שם המשפחה (פלוטקין) ושם האב הרוסי הטהור (ניקולאייביץ') עשויים היו לעורר אצל הקורא ספקות לגבי מוצאו היהודי של אותו טייס, וכן גם דרך אגב לגבי סמיון לאבוצ'קין ורבים אחרים. לאמיתו של דבר כל האנשים האלה הם מקור של גאווה לאומית ליהודים. 

מסתבר איפוא שידוע מעט – במיוחד בקרב הנוער, ולא רק בישראל ובמערב, אלא גם בברית המועצות – על חלקם, ולא כל שכן על אומץ ליבם, גבורתם ומיומנותם הצבאית של המצביאים היהודים. אמחיש זאת שוב בדוגמאות. 

בברית המועצות ובעולם כולו ידוע על גבורתו המופלאה של הקפיטן ניקולאי גאסטֶלו, שכבר בימי המלחמה הראשונים הוכתר אחרי מותו בתואר גיבור ברית המועצות. על כך נכתב באלפי פרסומים. אך מי יודע, שבאותו יום בוצע באותה החזית המערבית מעשה גבורה כזה בדיוק על ידי הטייס הלייטננט הבכיר יצחק פּרֶסאייזן, שהומלת להעניק לו תואר גיבור ברית המועצות והוענק לו אחרי מותו אות מיסדר לנין? 

ועוד דוגמה. לא רק בברית המועצות, אלא בעולם כולו נודעה לתהילה הנערה זויה קוסמודמיאנסקאיה, שהוכתרה אחרי מותה בתואר גיבורת ברית המועצות. על אותה נערה רוסית נכתבו ספרים, פואמות ועל שמה נקראו בתי ספר, רחובות ומוסדות. אך מי יודע במערב וגם בישראל, ואפילו בברית המועצות, שחודש לפני כן תלו הנאצים במינסק את הנערה היהודיה מאשה ברוסקין, שעשתה מעשה דומה לזה של זויה קוסמודמיאנסקאיה? 

ונביא דוגמה שלישית. אין בברית המועצות איש שאינו יודע על מעשה הגבורה של אלכסנדר מאטרוסוב. ב-23 בפברואר 1943 הוא חסם בגופו את אשנב הירי של עמדת-אש נאצית. הדבר התפרסם בכל העולם וסופר בכל הפרסומים על "מלחמת המולדת הגדולה". שמו של בן מפורסם זה של העם הרוסי הונצח בספרי זכרון, לומדים עליו ילדי בתי הספר, מוצגים סרטי קולנוע. הוא נכנס להיסטוריה של ברית המועצות. אך למי ידוע, כי שנה לפניו, ב-22 בפברואר 1942, ביצע בכפר ז'יגארֶבו, מחוז מוסקבה, מעשה גבורה בדיוק כזה בן העם היהודי אברהם איסאקוביץ' לוין? גם הוא חסם בגופו את האשנב בעמדת אש של האויב ובמחיר חייו איפשר ליחידתו (חטיבה 881) לנצח בקרב. 

ספר זה מכיל מאות דוגמאות כאלה. אין המחבר מסכים לדעתם של חוגים מסויימים בישראל ובמערב שבספרים על המלחמה המתפרסמים בברית המועצות כאילו אין מופיעים יהודים. לו היה הדבר כך, לא היתה קיימת אפשרות לכתוב ספר זה, שהעדויות שבפרסומים הסובייטיים שימשו לו מקור. אולם העובדות שהובאו בהם (בל נשכח, שהיהודים בברית המועצות הם בסך הכל לא יותר מאחוז אחד מכלל האוכלוסיה) אובדות בתוך שפע הדוגמאות על מעשי הגבורה של חיילים מבני שאר הלאומים (תשעים ותשעה אחוזים), מה גם שלאומיותם של החיילים היהודים המוזכרים לא תמיד ברורה.  

מטרתו של ספר זה אינה רק להצביע על חלקם, אומץ ליבם, גבורתם וכשרונותיהם הצבאיים של הלוחמים היהודים בברית המועצות, על תרומתם הרבה (ביחס למיספרם הכללי בתוך האוכלוסיה) לנצחון על הנאצים ולהפריך את הדיבה המרושעת של האנטישמים; הכוונה היא גם להנציח את זכרם של הלוחמים היהודים שמסרו את נפשם למען מטרה נעלה זו. חובתנו לספר לנוער שלנו – ובראש וראשונה לנוער בישראל – כי כאשר סכנת ההכחדה ריחפה מעל לראשם של יהודי העולם כולו, לחמו אחיהם בני עמם בברית המועצות בנשק ביד, שכם אחד עם לוחמי שאר עמי ברית המועצות. 

אין הספר בא להתרברב אלא להעמיד על מכונה את האמת ההיסטורית, להחדירה לתודעת בני זמננו, יהודים ולא-יהודים, ולהורישה לדורות הבאים. עליה, על האמת הזו, יש לחנך את הנוער בישראל. 

כאן אני רואה חובה לעצמי לייחד מספר מלים להיסטוריוגרפיה על חלקם של היהודים במלחמה. יש להודות כי במאמרים, בסקירות ובספרים רבים, שפורסמו בברית המועצות וכן מחוצה לה, הוארה הבעיה באופן חלקי בלבד. לפיכך ראה המחבר את משימתו בליקוטו של חומר מגוון זה ובניצולו אחרי ניתוח מדוקדק ושיטתי ועיבוד חלקי, לצורך החיבור שלפנינו. 

חילקתי את ההיסטוריוגרפיה הסובייטית לארבעה פרקים: א) שנות המלחמה;  ב) השנים שלאחר המלחמה ועד 1949;  ג) השנים 1949-1961;  ד) מ-1961 ועד ימינו אלה. 

בעתונות הסובייטית מתקופת המלחמה, בכתבי העת ולרבות בעתונות הצבאית, ניתן ביטוי לתפקידם של היהודים במלחמה וחומר רב התפרסם במיוחד בעתון היידי "אייניקייט"4. 

בשנות המלחמה פורסמו ספרים אחדים ביידיש על גיבורי ברית המועצות וכן קבצים של הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי שהכילו מידע רב על חלקם של היהודים במלחמה5. ברם, פרסומים אלה נשאו לרוב אופי כללי ולא נקבו, למשל, במיספרים ובשמות של היחידות, לא פירטו את ההרכבים המיספריים שלהן ואת ציודן וגם לא את שמות מקומות היישוב שבהם התנהלו הקרבות. היה זה מחמת תנאי המלחמה.  

אחרי המלחמה (1945-1948) הופיעו, בד-בבד עם החומר שהתפרסם ב"אייניקייט", פרסומים מפורטים יותר על גיבורי ברית המועצות היהודים6. באותו זמן גם יצאו לאור כמה ספרים שהוקדשו להם7. בסוף 1948, אחרי שפוזר הוועד האנטי-פאשיסטי היהודי, נסגרו העתון "אייניקייט", ההוצאה לאור "דער עמעס" וההוצאות היהודיות האחרות, למעט ה"ביראבידזשאנער שטערן". רק כעבור שלוש עשרה שנים, ב-1961, החל להופיע במוסקבה כתב העת היידי "סאוועטיש היימלאנד". במשך השנים הצטבר בו חומר רב על היהודים במלחמה. וכך, בגליון מספר 5 ב-1970 פורסמה בו רשימה של מאה עשרים ואחד גיבורי ברית המועצות שעל פי התעודות צויינו כיהודים. בגליון מספר 8 הושלמה הרשימה בתוספת של שנים עשר שמות שמוצאם היהודי לא הוכר רשמית, אך עדויות של קרובי משפחה ומקורות אחרים לא הטילו בכך ספק. שתי הרשימות נתחברו על ידי העתונאים א. פריבלודה וי. ברגמן. יש לציין, שא. פריבלודה פירסם באותו כתב עת גם שורה של רשימות על גיבורי ברית המועצות ולוחמים אחרים ובנוסף לכך חיבר רשימות אחדות של יהודים גנרלים שעמדו בראש התעשיה הצבאית וזכו באותות הצטיינות גבוהים. חומר זה נוצל גם בספר שלפנינו. 

בספרים הרבים על מלחמת העולם שראו אור בברית המועצות מוזכרים יהודים, יחד עם לוחמים בני לאומים אחרים, שהצטיינו במעשים של גבורה ותושיה צבאית. בספרנו מובאים ציטוטים מחומר רב-ערך זה. 

מקור מידע חשוב ביותר על אומץ ליבם של יהודים מהווים זכרונותיהם של המצביאים הסובייטיים. האמת ניתנה להיאמר שהמחברים הללו היו מהם שחטאו לאמת בכתיבת דברי הימים; ולעתים קרובות היה צורך לאמת את סיפוריהם באמצעות תעודות שונות. עם זאת, בדרך כלל נתגלו זכרונות אלה כמקורות משכנעים ביותר והסתייעתי בהם במידה רבה ביותר8. 

ענין מיוחד יש בחיבורים שבהם מוצג נתיב הקרבות של מחבריהם9. מקור חשוב נוסך שימשו הספרים המוקדשים לגיבורים בודדים10, וכן קובצי הרשימות על גיבורי ברית המועצות המכילים חומר על יהודים. אמינותו של סוג ספרות זה אינה מוטלת בספקף כיוון שמצויינת בה ההשתייכות הלאומית של גיבור הסיפור11. 

עניין מיוחד מהווים הספרים על נתיבי הקרבות של היחידות הלאומיות12. בנוסף לעדויות הרבות של חיילים-לשעבר בדיוויזיה הליטאית ה-16 והפרסומים האחרים השתמשתי גם בחומר שבאנציקלופדיה הליטאית13. נוצלו גם עדויותיהם המקובצות של ותיקי המלחמה. 

בחמש עשרה השנים האחרונות יצאו לאור בישראל ספרים ומאספים וכן נתפרסמו מאמרים בעתונים וכתבי עת, שהוקדשו לחלקם של יהודי ברית המועצות במלחמה בנאצים. מאין אפשרות להציג בפרוטרוט את תוכנם של הפרסומים נעמוד בקצרה על חלק מהם. 

אחד הראשונים שטיפל בבעיה בישראל היה יוסף גורי, מעובדי "יד ושם". הוא פירסם את מאמריו ב"ידיעות יד ושם" ובקבצים שונים14. המחבר מביא רשימות של גיבורי ברית המועצות ושל גנרלים יהודים. למרבה הצער מיעט גורי להשתמש במקורות שהתפרסמו בברית המועצות אחרי המלחמה ומשום כך מכילים מאמריו שורה של ידיעות בלתי מדוייקות. 

עבודותיו של דב לוין, איש "המכון ליהדות זמננו" שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, מוקדשות לתפקידם של יהודי ליטא במלחמה ובראש וראשונה לשרותם בדיוויזיה הליטאית. חיבוריו של דב לוין הופיעו בספר נפרד ופרקים בודדים ראו אור בשורה של קבצים15. 

דב לוין פירסם גם ספר על יהודי לטביה בתקופת מלחמת העולם השניה. חלקו השלישי של הספר מוקדש להשתתפותם במלחמה בשורות דיוויזיית חי"ר ה-43 של הגוורדיה ובדיוויזיית חי"ר הלטבית ה-308 של הצבא האדום16. 

עזר רב-ערך שימש גם הקובץ "מול האויב הנאצי", בהוצאת הארגון הישראלי של נכי המלחמה בנאצים17. בספר זה שבין השאר התפרסמו בו זכרונותיהם של משתתפי המלחמה הסובייטית-גרמנית הובאו גם רשימות הלוחמים היהודים שנפלו בחזיתות. מקצתו של חומר זה נוצל על ידי המחבר.  

הארגון הישראלי של ותיקי מלחמת העולם השניה פירסם קובץ בעריכת פרופסור מ. מושקט. הספר מתאר את חלקם של היהודים בכל אחד מצבאות בעלות הברית האנטי-נאציות. הפרק הראשון, שמחברו הוא רב-אלוף חיים לסקוב, מוקדש לחלקם של יהודי ארץ ישראל המנדטורית במלחמת העולם השניה18. 

מבין המקורות האחרים שהופיעו בישראל ראוי לציון ספרו של יעקב בן-עמי "הזמן והזכרון"19. המחבר מתאר את נתיב הקרבות שלו ושל יהודים אחרים במלחמה הסובייטית-גרמנית.  

שורה של מאמרים וגם ספר על היהודים הסובייטיים במלחמה נגד הנאציזם פירסם ארקאדי תימור. למרבה הצער, בנוסף לטעויות לא מעטות בתיאור המאורעות ואי הדיוקים במיספרים ובשמות וכיו"ב, מביא המחבר במקרים רבים כדוגמה.... שמות של לא-יהודים. וכך, במאמרו "היהודים בצבא האדום"20 הוא נוקב בשמם של ניקולאי פודבויסקי (רוסי), יֶרונים אובורביץ' ויוסיף וארייקיס (ליטאים), רוברט איידמן (לטבי) ושורה של בני לאומים אחרים – כהוכחה לתפקידם החשוב של היהודים בצבא האדום. ניתוח מפורט של המאמר הזה הובא בביקורת שנתפרסמה בגליונות מספר 2-3 של כתב העת "בחינות"21. א. תימור נכשל בשורה של "טעויות" גם במאמרו "יהודי ברית המועצות בחילות השריון" שנכלל בכרך השני של הקובץ "מול האויב הנאצי" (עמודים 230-236). להוכחת לאומיותם היהודית של שורת גנרלים רוסיים מפורסמים הדביק להם המחבר שמות יהודיים: לגנרל איוון אנדרייביץ' לאסקין הדביק תימור את השם הפרטי יורי אברמוביץ'; לגנרל ואסילי טימופייביץ' וולסקי העניק את השם ויקטור טובייביץ'; לגנרל אלכסנדר גברילוביץ' מויסייבסקי – את השם איליה נחומוביץ', וכיו"ב. אי-אלה גנרלים יהודים הוא פשוט המציא. וכך הוא נוקב בשמם של הגנרלים היהודים: ישראל מיכאילוביץ' רוסומאנסקי, יוסף דוידוביץ' רובינסקי וגריגורי אברמוביץ' ויינדוב, שכלל לא היו קיימים. בטבלאות שהוא מביא בעמודים 224-233 אין אפילו מיספר אמיתי אחד.  

בספרו העברי "חברי לקרב" (הוצאת "מערכות", 1971) הרחיק א. תימור לכת עוד יותר. לא זו בלבד שהוא מציג לוחמים רוסיים מפורסמים כיהודים ואגב זאת הוא "מייהד" את שמותיהם ומצמיד להם את התואר "גיבור ברית המועצות", אלא שהוא מייחס להם מעשים שלא היה להם עימם קשר כלשהו. למעשה "שאל" א. תימור את תיאור מעשיהם של "יהודיו" מספרים מפורסמים, תוך "ייהוד" שמותיהם הרוסיים וגם שינוי אי-אלו עובדות. דוגמה אופיינית ל"שיטה" זו שלו תשמש הרשימה שפורסמה בעמודים 177-195 של ספרו, בשם "איש הצוללת אהרון קאוטסקי". יש להודות, שבין צוללני הצי הצפוני היה אחד בשם אלכסנדר מויסייביץ' קאוטסקי. אחרי מותו ב-14 באוגוסט 1942 של מפקד הצוללת "שצ'-402", נ.ג. סטולבוב, נתמנה כמפקד הצוללת הקפיטן מדרגה 3 א.מ. קאוטסקי, שהפליג עד אז בצוללות אחרות ("שצ'-421", "שצ'-403" ואחרות) בתפקיד של סגן-מפקד. ב-21 בספטמבר 1944 אבדה הצוללת "שצ'-402" בתקיפה מוטעית של מטוס סובייטי שחשב אותה לצוללת של האויב. א.מ. קאוטסקי נספה יחד עם על הצוות. הוא הניח אחריו אישה (ויירה סרגייבנה) בלנינגרד ושני בנים (אלכסנדר ואיגור – כיום קצינים-צוללנים). 

והנה, כך התעלל א. תימור באישיותו של א.מ. קאוטסקי: 1) הדביק לו שם יהודי אהרון מטווייביץ';  2) העניק לו את התואר גיבור ברית המועצות;  3) אימץ לאביו מטוויי אב בשם נחום;  4) המציא את סיפור מותם של הוריו ואחיותיו של קאוטסקי;  5) צירף לקאוטסקי "חברה לנשק", חנה יוספובנה גולדשטיין;  6) ייחס לקאוטסקי פעולות שלא היתה לו כל נגיעה בהן. אך על כך ראוי להרחיב את הדיבור. 

ב-1942 החליט ועד ההגנה הממלכתי של ברית המועצות להעביר מהצי של האוקיינוס השקט לצי הצפוני שש צוללות: ארבע מדגם "ס" ושתיים מדגם "ל". מיבצע העברתן של צוללות אלו דרך שני אוקיינוסים (השקט והאטלנטי) ותשעה ימים (היפני, אוחוטסק, ברינג, סארגאס, הצפוני, גרנלנד, הנורבגי ובארֶנץ) מתואר בספרו של ו.אי. דמיטרייב "הצוללנים תוקפים" ובספרים אחרים. 

בבוקר ה-25 בספטמבר 1942 יצאו הצוללות הנ"ל מנמל פטרופאוולובסק שבקמצ'טקה למסען האגדי, שבמהלכו אבדה אחת הצוללות ("ל-16" בפיקודו של הקפיטן-לייטננט ד.פ. גוסארוב). יתר חמש הצוללות הגיעו אל הצי הצפוני רק באביב 1943. בין הצוללות שהגיעו היתה אחת מדגם "ל-15", שעליה פיקד בזמן העברתה ואחר כך עד סוף המלחמה הקפיטן-לייטננט ו.אי. קומארוב. 

ברשימתו "הצוללן אהרון קאוטסקי" לקח א. תימור "בהשאלה" את תיאור העברתן של הצוללות הנ"ל בשלמותו מספרו של ו.אי. דימיטרייב (בלי לציין זאת, כמובן) ורק עשה שינויים קלים בפרטים. לעומת זאת "מינה" במקומו של המפקד הרוסי ו.אי. קומארוב את "היהודי" אהרון קאוטסקי. 

המשך סיפורו על פעולותיה של הצוללת "ל-15" במסגרת הצי הצפוני בעמודים 190-195 של ספרו "חברי לקרב" הריהו פרי דמיונו הפורה של א. תימור בלבד ואינו תואם כלל את המציאות. יתרה מזו, בעמוד 118 של ספרו "הצוללנים תוקפים" כותב דימיטרייב: "על הקומוניסט איוואן גונדיוחין ניתן לומר את דברי הסופר א.ג. קאזאקביץ' על גיבורו הימאי שנפל בקרב: 'נועד לו גורל ללא אח ודוגמה – במותו לחיות' ". א. תימור השתמש במלים אלו (עמוד 178) בלי לציין מי אמרם ועל מי. 

כך איפוא הורכבה הרשימה על הצוללן א.מ. קאוטסקי משני חלקים עיקריים: זיוף וגניבה ספרותית (בדומה לפרסומיו האחרים של א. תימור) והרי זה חומר מצויין ל... אנטישמים. 

מבין הפרסומים במערב ראוי להזכיר את מאמרו של ראובן איינשטיין (באנגלית) "הלוחמים הסובייטיים במלחמת העולם השניה"22 שהופיע בישראל בתרגום רוסי23. למרבה הצער שופע טעויות גם מאמרו של איינשטיין. מתוך חמישים ושלושה גנרלים שמנה רק שלושים ושישה הם יהודים שאצלם סולפו שמות, דרגות צבאיות ופרטים אחרים.  

מניתי רק מקצת מן הפרסומים והעדויות ששימשו חלקית כמקור לספר זה. העובדות המובאות על גבורתם של הלוחמים היהודים מסתמכות על המקורות (בהערות), שבהם תוארו הארועים המסויימים. במקרים של ריבוי המקורות הוזכר רק אחד מהם. במקרים בודדים הובאו דברים בשם אומרם מן המקורות, בייחוד אם הם יצאו מפיו של מפקד גבוה, בשבחו של הלוחם היהודי. 

מפתח השמות, בשפת המקור, נתחבר על ידי הגברת יבגניה בן-בסט. 

לסיכום הינני רואה לעצמי חובה להביע את תודתי לכל האנשים והארגונים שהגישו לי את עזרתם בהוצאת ספר זה לאור. בראש וראשונה לפרופסור שמואל אטינגר מהאוניברסיטה העברית בירושלים ולחברי הוועדה המדעית של האוניברסיטה – הפרופסור יהודה סלוצקי ז"ל  

ודוקטור דב לוין – שעיינו בחלק הראשון של ספרי ושלחו לי את תגובותיהם. ברצוני להביע תודה ליהורם רוז'נסקי (ממשרד הקליטה), לישראל כרמי ואריה צור (מחברת "תלם") על עזרתם באיסוף החומר (עדויות וכיו"ב). כן הנני מודה להיסטוריון הפרופסור שלמה מוגילבסקי על ביקורתו המפורטת לחיבורי ודברי ההערכה שהביע. תודה מיוחדת אני חב לכל ותיקי המלחמה שהעמידו לרשותי את החומר והתעודות שבידיהם וגם סייעו לי בעצותיהם. ויבואו על הברכה הקצינים לשעבר של הצבא הסובייטי: גריגורי קליין, לב אוסטרובסקי, דוקטור הרצל פונאריוב, עמנואל רובקין, דוקטור שלמה ליפשיץ, חיים צייטין, שלמה קורלנדצ'יק, יעקב קרסין, יוסף נודלמן, מיכאל רוסקובסקי, פייגה שקליארסקאיה (בלכר), יבגניה פראדקינה, צפניה קיפניס ז"ל, נתן גרינוואלד, יוסף שניידרמן, משה אוקס, אברהם רוגינקין, רוזה גוקיאלובה, עליזה פיימן, יבגניה בן-בסט ואחרים.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial