מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

אברהם ליפסקר על השומר הצעיר ערב המלחמה בפולין

 

ערב המלחמה בפולין


עוד בימי מינכן נעשו בתנועה ההכנות הראשונות לקראת המלחמה. ההנהגה הראשית וההנהגות הגליליות הורכבו בעיקר מחבירות ועליהן הוטלה הדאגה להמשך הפעולה.
והשנה היתה שנת עלייה לתנועה. שמרנו על מקומנו כתנועה הגדולה ביותר בנוער היהודי. למעלה משלושים אלף חברים התרכזו בתנועתנו בפולין. זרם אלינו נוער רב, בעיקר משורות הנוער הלומד.
היינו עדים לזעזוע עמוק, שעבר על שכבה מסויימת של הנוער הלומד. הוא זועזע מעוצם המכות שהושטו לעם היהודי. לעיניו עברו פליטים יהודים מגרמניה, שנזרקו מגבול לגבול ככלי-אין-חפץ-בו. נגע לליבו הפוגרום שנערך בגרמניה והוא שמע על מחנה זבונשין.
פנו אלינו מאות תלמידי גימנסיות. כבימים קודמים, היינו נאלצים לבלום את רצון החברים הצעירים האלה, לעזוב את בתי הספר ולצאת מיד להכשרה – לעזרת העם. היו גם מקרים, שמנהלי גימנסיות בקשונו, שנציל את תלמידיהם, המסתובבים ריקים מחזון מדריך בחיים.
והפלא הוא, שדווקא תנועתנו – היחידה בין ארגוני הנוער בפולין, שעבדה בלי רשיון הממשלה (והיתה רק "נסבלת") – משכה אחריה את הנוער הלומד הזה.
בורשה העיר היו לנו למעלה מאלף חברים ועמדנו להקים עוד קן, כדי לקלוט מאות נוספות. הנוער וגם רבים ממנהלינו, היו אחוזים אש-התלהבות בפעולתם והודות לכך הצלחנו להתקדם.
לגולת הכותרת בפעולתנו הגענו במושבת המנהלים המרכזית. שמונים אחוז ממשתתפיה עמדו לגמור את חוק לימודיהם בבתי הספר ולהתמסר לעבודה בתנועה, כמשמרת צעירה במקום דור הבוגרים שעלה במיפעלי העלייה ב' הגדולים.
המלחמה פגשה את תנועתנו בעצם ימי התארגנותה לקראת הרחבת הפעולה בכל השטחים. אולם, היינו מוכנים גם לאפשרות של מלחמה.
יומיים לפני פרוץ המלחמה, בזמן שהתחבורה ברכבת והנסיעה בדרכים היתה בחזקת סכנה, קראנו לורשה, לכינוס ארצי, את מנהלי הגלילות והחבירות, שעתידים היו לנהל את העבודה בזמן המלחמה. ניתנו ההוראות האחרונות לארגון העבודה. כל אחד קיבל סמכות של מוסדות עליונים בתנועה ונמסרו לידו אמצעים חומריים לתקופה הראשונה. הבאנו בחשבון מצב, שבו לא נוכל לקיים מרכז אחד. חילקנו איפוא את התנועה לאזורים שאליהם נשלחו חברים מההנהגה הראשית להדרכת הפעולה. גם חברים וחבירות ותיקים, שזמן עלייתם הגיע, נרתמו בעול העבודה לשעת חרום.
קיבוצי ההכשרה, שהיו פזורים בכל רחבי המדינה, מצ'נסטוחוב ועד לרובנה, לא נעזבו על ידי חבריהם עד לרגע האחרון. רק עם יציאת היהודים מהעיר יצאו איתם גם קיבוצי ההכשרה. החברים ראו התנהגות זאת כמובנת מאליה ולא עלה על דעתם להיות ראשונים ליציאה.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial