מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

שלמה קלס, מחתרת ציונית חלוצית בברית המועצות - חלק ב'

ושוב תוכניות-גבולות

"מבריחי הגבולות שמקרב חברי התנועה שפעלו עד סגירתם ההרמטית נשארו באיזור. בתחילה יצרה בעיית השתלבותם בפעולת המחתרת קושי מסויים. הם היו מוכרים לרבים שהתכוונו לעבור ונשארו באיזור. לאחר המועצה השתלבו בפעולת המחתרת. אחד מהם, יעקב חרל"פ, ניסה לעבור לוילנה בחודש מרץ 1940 במבצע יחיד ומסובך. הוא נאסר, הוגלה ומצא מותו בערבות אוזבקיסטאן.

בראשית יוני 1940 התחילה קמפניה נגד רומניה מעל דפי העתונות הסובייטית המרכזית. הועלו בעיות של איזורי הגבול תוך שימת דגש מיוחד על כך כי בוקובינה ובסרביה מעולם לא היו טריטוריות רומניות ודוברוג'יה השתייכה לבולגריה מאז ומעולם.

מתוך חוש מיוחד של מבריחי גבולות העלו כמה חברים תוכניות, באחת הישיבות של ההנהגה הראשית בלבוב, לניצול הסיטואציה שבוא תבוא ולהגיע עם הצבא האדום לצ'רנוביץ' ומשם לבוקרשט ולהמשיך הלאה. הקשר עם וילנה נותק זה מכבר. עם חו"ל לא היה כל קשר. המצב הכספי היה בכי-רע והחברים ניסו לראות בהצעה זו נסיון נוסף לפרוץ דרך ולהתקשר עם הארץ ואולי אף להצליח ולעלות. על סמך הנסיון הקודם של כיבוש ליטא וארצות הבלטיקום, היתה הערכה שאף איזורים אלה שבדרום ייכבשו.

ב-20.6.1940 הגישה ברית המועצות לרומניה אולטימטום שתחזיר את איזורי הגבול, את בוקובינה ואת בסרביה.

ב-30 ביוני נכנס הצבא האדום לשטחים הנ"ל. ארבעה חברים, רחל, חייקה, שלום ושלמה, ניצלו את הקשרים שהיו להם בגבול הרומני והתכוונו לחצותו. יציאתם התעכבה לכמה שבועות בשל קשיים כספיים. ב-1 ביולי 1940 נמצאה כבר הקבוצה בצ'רנוביץ'. הם מצאו דרכם אל חברי ההנהגה הראשית בצ'רנוביץ' והעלו בפניהם את עניין חציית הגבול מהאיזור הכבוש אל רומניה. לאחר שבדקו את המעבר התברר להם כי הסובייטים הספיקו כבר לבצר את הגבול לאורך הנהר פרוט. לפי הערכתם של אנשי המקום היה המעבר בלתי אפשרי. הם בדקו את המעבר דרך אונגני (מול יאסי) ואת האפשרות לעבור דרך אקרמן (נמל בשפך הדנייסטר לים השחור) והעלו חרס בידם. בלית ברירה החליטו הארבעה לחצות את הגבול בקטע היבשתי שבין ההרים. בלא מדריך יצאו לדרך. לאחר מהלך של לילה שלם הסתבר להם שהסתובבו סחור סחור והגיעו למרחק של שלושה קילומטר מהתחנה ממנה יצאו לדרך. הם נעצרו על ידי משמר הגבול הסובייטי והובלו לצ'רנוביץ'. לאחר חקירות ועינויים קלים הצליחו לשכנע את חוקריהם שהם חפים מפשע. ואכן, שישה שבועות לאחר שנעצרו שוחררו. שניים מהם נשארו בצ'רנוביץ' ושניים חזרו ללבוב. נסיון נוסף של פריצת דרך לעלייה – הושם לאל71.

השניים חזרו ללבוב כשהם מדוכאים, חסרי כל אך באמתחתם היה שי קטן עבור חבריהם שבמחתרת – שבועון הקיבוץ הארצי ובו מאמר שכותרתו – "עוד לא פסו אמונים"72

"...ואני זוכר את רגש הסיפוק בו קראנו שיש בהחלט לחייב את קיום הפעולה במחתרת בתוך ברית המועצות..."

"...הם נתפסו, נחקרו ושוחררו. הספיקו להיות בצ'רנוביץ' ולהביא עמהם כמה גליונות של 'השומר הצעיר'. מה יקרו לנו גליונות אלה! עידוד לעושים עבודתם במחתרת למען הציונות. אך היה בזה גם מן הלעג לרש, משום שהיינו חסרי אמצעים וחששנו שכל מה שעשינו – יהיה לריק..."73

 

כסף... ושוב גבולות

התנופה של אחר המועצה דעכה. כל זאת בשל המחסור באמצעים כספיים. הגיעה ידיעה מוילנה כי חבר אחד נשלח במיוחד ללבוב ורצוי לפוגשו באיזור הגבול. יצא לקראתו החבר ש. ואמנם, הוא הצליח לפוגשו בלינטופי, עיירת גבול נידחת בפינה הצפונית מזרחית של פולין לשעבר. החבר אברהם ב. הצליח לחמוק ולהגיע. בדרכו קרהו רק תקר קטן. את הקופסה עם המטמון השאיר מתחת לאחד הגשרים ועמד בתוקף על כך שיחזור לקחתה. באיזור היה אז ריכוז גדול של הצבא האדום. לא הצליחו לשכנעו ואברהם חזר ליער כדי להציל את הקופסה. הוא חזר ליער אך אל החברים כבר לא שב. הוא נתפס והוגלה לסיביר. ושוב נכזבה תוחלת העזרה מוילנה74.

באוקטובר 1940 הגיע ללבוב שליח מטעם "דרור". הוא הגיע מוילנה. אז התגבשה בהנהגה הראשית הצעה לנסות ולהגיע לריכוז בוילנה תוך סיכוי וסיכון רב. שליחות זו הוטלה על ש. מאחר ולא היו כל אמצעים כספיים, מכרו חבר חברי ההנהגה הראשית את שארית בגדיהם ועם הכסף שפדו יצא ש. לכיוון הגבול. ואמנם, לאחר חיפושים רבים הצליח להגיע דרך ראדון, עירו של ה"חפץ חיים", לוילנה, לאחר שעבר דרך מלאת סכנות.

התרגשות הפגישה בריכוז עברה כל גבול. לאחר ניתוק של חצי שנה שוב הגיעה פרישת שלום מהמחתרת. כונסה ישיבה מיוחדת של מליאת מרכז "החלוץ" וש. מסר אינפורמציה רבת היקף על הנעשה באיזור הסובייטי. כמו כן נערכו ישיבות מספר של ההנהגה הראשית א' ו-ב' (ותיקי ההנהגה הראשית וצעיריה שנועדו להחליפם), בהן נידונו בעיות הפעולה, הקשר והמימון במחתרת. התגבשה תוכנית לעזרה מירבית והבטחת קיומם של הפעילים, במונחים של שנים ולא של ימים. ב-8.11.1940 נתקבל מברק מלבוב ובו נאמר: "המשפחה חולה מאד. חזור מיד עם העזרה!" התוכן היה ברור – מאסרים. מה בדיוק אירע לא ידעו. רק כעבור שבוע ימים הצליח ש. לחזור לברנוביץ. בביתה של חייקה מצא את סימון שברח מלבוב.

 

המאסר בלבוב

ב-23 ביולי נרשם דף שחור בתולדות יהודי האיזור, בעיקר בין הפליטים. בתאריך זה בוצעה הדפורטציה המפורסמת של קרוב לרבע מיליון אנשים. במשך לילה אחד הועלו על קרונות משא, מכל רחבי האיזור, כל אלה שנרשמו בזמנו כדי לחזור אל שטח הכיבוש הנאצי או שסירבו, מטעמים אחרים, לקבל פספורט סובייטי. מול זרועות ה-נ.ק.וו.ד. אחזה באוכלוסיה, על לאומיה השונים, הרגשת אין-אונים. הפחד בפני המחר, בפני כל צעד מפתיע ובלתי ידוע מצד השלטון הסובייטי ניכר בפני כל.

ספיחי הדפורטציה עוד ניכרו שבועות מספר.  סריקות הפתע תכפו והלכו. גם לספקולציה ולעוסקים בה באו זמנים רעים.

בחודש אוגוסט גוייסו לצבא האדום אזרחיה החדשים של ברית המועצות שקיבלו פספורטים, בני השנתונים 1916-1918. גיוס זה לא בוצע בבת-אחת כי אם בשלבים.

בסוף אוקטובר 1940 קיבל צו גיוס אחד מפעיליו המרכזיים של קן לבוב, זיגו שמידר. בביתו נשמרה מכונת השיכפול והארכיון של התנועה ועתה היה צורך להוציאם ולהעבירם למקום אחר. הדבר הוטל על שני חניכים מהקן. ביתו של שמידר נמצא בעיבורה של העיר, באיזור של קסרקטין. השניים יצאו מביתו כשבידיהם שתי מזוודות עץ ובדרכם נקלעו לסריקת פתע. הם נאסרו וכעבור ימים מספר נאסר מרצל גשווינד, איש ההנהגה הראשית ורכז קן לבוב במחתרת. למחרת נודע כי נאסרו שבעה חברים: מרצל, זיגו שמידר, לולק רובל, מונדק בומבך, אפרים פפר, מלכה פפר ויוסף אהרנפרייז.

יחד עם מרצל גר דוד פדרמן, גזבר ההנהגה הראשית, ומשום מה הוא לא נאסר. מיד הזעיק את כל הפעילים המרכזיים וסוכם להמתין עוד יום יומיים ולראות כיצד יפול דבר ולהכין בינתיים מקומות מחבוא.

בערבו של היום השמיני בנובמבר 1941, בעיצומן של חגיגות יום המהפיכה, קרה אסון שבנוסף למאסרים, זיעזע את חבר הפעילים. אבק בורנשטיין מת מוות טרגי.

אבק השתייך לקיבות ההכשרה "במבחן" אשר בסלונים. בפרוץ המלחמה, כחייל פולני, עבד בסדנאות של חיל האוויר. הוא הגיע לאיזור ומיד נקבע כקשר נייד של המחתרת. תפקידו כאיש קשר בין לבוב ומרכזי הגלילות, לא רק נתן תנופה לפעולה אלא אף היווה מרכז העצבים של הפעילות כולה. לדעת כולם הוא היה האיש הנכון במקום הנכון. כאילו נולד לתפקיד זה. מסירותו ונאמנותו לתנועה היתה ללא גבול. זריזותו וכושר התושיה שלו בנסיבות השונות, אליהן נקלע, שמם הלך לפניהם. ביקוריו המרובים בערים המרכזיות, בגלילות ואף בקינים קטנים יותר, הכניסו משב רוח רענן של תנועה הפועלת והממשיכה דרכה. ואבק – הוא שסימל את דופק התנועה במחתרת.

באותו ערב בו נאסק מרצל, התרוצץ אבק בעיר כדי להודיע לחברים על המאסרים וכדי לחסל עניינים לפני שייצטרף לפעילים האחרים אשר נצטרכו לצאת את לבוב. הוא נסע עם אחת החברות בחשמלית, כאשר הרגיש לפתע כי עוקבים אחריו. הוא קפץ מהחשמלית תוך כדי נסיעה ועלה על חשמלית אחרת כדי לטשטש את עקבותיו. והנה, בקופצו מן החשמלית חלפה לפתע מכונית ביעף, מחצה אותו והוא נפל ארצה ללא רוח חיים. חברי התנועה כרו לו קבר בבית העלמין שבלבוב. היה זה קורבנה הראשון של תנועת השומר הצעיר במחתרת75.

שמע המאסרים ומותו של אבק פשט ברחבי התנועה כולה. המחנה זועזע קשות. היה צורך לטהר את השטח – להחליף דירות, להסתיר חברים, לשנות שמות ולהכין תעודות חדשות. מיד בוצעו גם חילופי תפקידים. נקבעה הנהגה חדשה בהרכב: שושנקה פרל, יעקב שווארץ, מרדכי בארון ושלמה. ואלה ניגשו מיד לפעולה.

סימון הוברח דרך הגבול לריכוז בוילנה, משם עלה באביב 1941 ארצה. יצחק הוברח לצ'רנוביץ' בעזרת הקשרים שהיו מאז בגבול הרומני. הוא שהה למעלה מחודש ימים אצל שלום ורחל אשר נשארו שם בזמנו ובינתיים פיתחו פעולה מחתרתית של השומר הצעיר בבוקובינה ובבסרביה. לאחר מכן הועבר מצ'רנוביץ' דרך לבוב, וילנה – ישר לשדה התעופה בקובנה ובעזרת תעודות מזוייפות הוטס ארצה. דוד השתקע בסטניסלב כשהוא מצוייד בתעודות חדשות ושם עבד כנהג.

פעילי ההנהגה החדשים היו בבחינת "בלתי מוכתמים". בפגישה הראשונה, בסוף נובמבר 1940, סוכם על דרכי התארגנות חדשים. ציד יצאו לסידרת ביקורים לשם חידוש הקשרים. הודפס חוזר, שהועבר לכל הקינים ובו הדגשה מיוחדת על התנהגות מתוך משנה זהירות ועל המשך הפעולה למרות המאסרים. בתוכנית היה לקרוא למועצה זוטא מיד עם תחילת החופש, בקיץ 1941.

ובינתיים, בינואר 1941, נפתח הגבול לליטא והנסיעה לוילנה היתה כמעט חופשית. הקשר עם ההנהגה הראשית בריכוז וילנה התהדק. אחת המכשלות הוסרה והפעם הובטח תקציב לטווח ארוך יותר. לקראת פסח תש"א הצטרפו כמה עשרות חברים מבין אלה אשר מסיבות שונות לא עברו את הגבול בחורף 1939/40, לקיבוצים בליטא76.

 

המשפט

במרץ 1941 התקיים משפטם של השומרים שנאסרו בלבוב והדיו היכו גלים בציבוריות היהודית בלבוב וברחבי התנועה באיזור. האסירים ישבו בבית הסוהר לנחקרים שבסביבות רחוב זמרסטינובסקה, ולאחר המשפט הועברו ל"בריגידקי", בית הסוהר המפורסם ביותר בלבוב. סביב בית המשפט הסתובבו עשרות אנשים, קרובי משפחה וחברי תנועה. שבעת החברים שעמדו להישפט סירבו לקבל עורכי דין להגנתם ועמדו על כך שהינם מסוגלים להגן על עצמם בעצמם. "...שמעתי מפי בתיה, חברתי של יוסיק, פרטים על המשפט. הם נידונו לשלוש עד שבע שנות מאסר. התנהגותם במשפט היתה גאה ואמיצה. הם הודו בנאמנותם הציונית-סוציאליסטית והעלו על נס את שייכותם לשומר הצעיר. לאחר שהושמע פסק הדין קמו על רגליהם ושרו את 'התקווה'..."

"הד קלוש וטרגי על אותה פרשה הגיע אלי בתקופה מאוחרת יותר. לאחר שהנאצים התקיפו את ברית המועצות וכבשו את לבוב, נמצאו בבית הסוהר אלפי גוויות של אסירים. על נסיבות מותם רווחו שמועות שונות, ובין הגוויות זוהתה גם גופתו של יוסיק..."77

"...כשהיינו כבר בורשה הגיעו אלינו שמועות על המשפט שנשפטו חברי השומר הצעיר. שמעתי שהופעתם בבית המשפט היה נהדרת, אמיצה וגאה. הם הופיעו בפני השופטים בקומה זקופה, בדברים בוטים..."78

נעשו מאמצים מצד אחותו של מרצל ובעזרה כספית ניכרת של נציגי התנועה כדי לשחררו עוד לפני המשפט. כל המאמצים עלו בתוהו.

אסון רדף אסון. לאחר מותו של אבק ומאסרם של שבעת החברים הגיעה ידיעה כי בעיר לוּצק נאסר אדק גולובנר, רכז המחתרת של "דרור". ביוני נאסרה ברובנה קבוצת צעירים מהשומר הצעיר, "דרור" ו"גורדוניה". ההתרשמות היתה כי המאסרים נעשו על רקע לוקלי והשלטונות טרם עלו על עקבות הארגון הארצי.

ב-15.6.1941 נאסר יעקב שווארץ בלבוב, בעת שהחליף תעודתו באחרת. עקבותיו נעלמו.

בליל שבת של ה-20.6.1941 עוד התקיימה פגישה רחבה של סטודנטים, חברי תנועה אשר למדו באוניברסיטה בלבוב. היתה מטרה לרתום אותם לפעילות אקטיבית יותר ולא להסתפק בקשרים פאסיביים גרידא. ואמנם, סוכמה תוכנית פעולה וחלוקת תפקידים לקראת חופשת הלימודים הממשמשת ובאה.

ביום א', 22.6.1941 הופצצה לבוב על ידי להקות מטוסים נאציים. שוב פרצה מלחמה.

 

נספח מספר 1

מכתבו של יצחק זלמנסון אל מרדכי אורן בשווייץ

                                                                                                      לבוב, 18.3.1940

מאצ'יק היקר!

קראתי היום את מכתבך. התרגשתי מאד למראה דאגתך והתעניינותך במשפחתנו. אנו עובדים כאשר עבדנו לפנים1. אנחנו מרוויחים ותקוותנו חזקה כי נשיג את אשר היצגנו לעצמנו כמטרה. אנחנו נלמד הרבה ואנחנו בטוחים שסופנו – אחרי מאמצים – להתקבל כפועלים לבית החרושת ליפסקר2.

עתה נוסעים כמה קרובים שלנו בתקווה למצוא את קרובם ולד3. אני הסתדרתי באותה עבודה שעבד בה פעם שמואל4. אני בעצם מנהל את המעבדה שלי, שהיא עתה מאוחדת עם זו של יודקס5. אפילו אחי הצעירים השיגו עבודה ומתפתחים מאד תוך כדי עבודתם. אני מעריך כי יהיו פעם "חברה" לא רעים.

שלח מיטב ברכותי למאיר וחבריו. וידעו, כי אנחנו קיימים, עובדים ומאמינים כי נתראה איתם במוקדם או במאוחר.

 

                                                                                          שלך יצחק

 

 

נספח מספר 2

מתוך מכתבו של יוסף קפלן, מורשה – אל מרדכי אורן בשווייץ

                                                                                                      ורשה, 12.4.1940

...קראתי את מכתבו של יצחק ז. המכוון אליך. יצחק הוא כנראה ביישן מבטן ומלידה, כאשר עליו לעסוק בעניינים פרטיים ןמשפחתיים. מתוך כך כנראה, לא כתב לך את הכל. ברצוני להסביר לך את מצבו האמיתי. לפני שבועות מספר ביקרתי אותו וראיתי במו עיני את אורח חייו ועבודתו6.

לי נראה כי הוא רואה את עתידו דרך משקפיים ורודים מדי7. בפתח דברי יוגד כי יצחק ובני משפחתו הם אנשים הגונים מאד. למרות זעזוע המלחמה הם מחזיקים מעמד די טוב. הם עוזרים זה לזה ומחלוקת משפחתית זרה להם. המשמח הוא כי אין הם נרתעים מהעמל המפרך ביותר. מתוך כך הם נעשו עצמאיים ואינם תלויים בחסדי נדיבים. הם חיים לא רע ובעצם יכולתי לסיים את איגרתי זאת אלמלא הצד השני של המטבע. שאלת הדירות מורגשת אצלם מאד. זה יכול לשמש עילה לסיבוכים מדאיגים ומריבות. כידוע לך, הם גרים אצל קרוב, שלא מן השורה הראשונה...8

...כתוב אליהם. אני מאמין כי איגרת ממך תוסיף להם בטחון ותחזק את רוחם.

 

נספח מספר 3

אל ההנהגה העליונה, מרחביה, מאת חיים הולץ (אלון), וילנה

                                                                                                      וילנה, 26.5.1940

...ידיעות אחרונות אצלנו מיצחק ז. הן שוב הוכחה כי עבודתו הולכת ומשתפרת. הגלויה האחרונה מתאריך 27.4 מספרת: "אצלנו אין חדשות מיוחדות. כולנו בריאים ועובדים הלאה במקומות עבודתנו. קשה רק בגלל המחסור הכספי (נויטיגע זאכן). המצוקה איפוא רבה, אבל מאמינים שהדוד שייקה (קרי: וילנה) יעזור. זה מוכרח להיעשות בימים הקרובים. קיבלתי חדר טוב וחדש, מה שמאד חשוב, בפרט כשעובדים קשה. כולנו מסתדרים כאן. מוניק (מקראקוב) נוסע לפנים הארץ9. יתכן ואיתו יסעו עוד כמה מידינו. מה אתם חושבים על כך? כיתבו מה אצלכם ואצל כל מכרינו. תדרוש בשלום כל החברים. הקטנים שלי מתכוננים למחנות קיץ, מיד עם גמר הלימודים. זאת אומרת סוף יוני או ראשית יולי. קיבלתי ממאצ'יק מכתב. אם תכתבו לו, תעירו לו שיקצר...

חוץ מזה קיבלנו שני מברקים – אחד לפני יומיים, בזה הנוסח: "משפחתי בלי אמצעי קיום. עזרו מיד. אנו טלגרפית". ובכן – מצבו הכספי של יצחק הוא רציני וקשה. סידרנו לו טרנספר לפני שבועיים, אבל מה זו עבורו?

אנו מוכרחים להבטיח, כל עוד יכולים, את קיום המשפחה לשנה מינימום, באשר בנפשנו הדבר. הסיוע מוכרח להיות יסודי.

ואשר לעזרה אחרת בשבילו, היננו להודיעך שהרכבנו ועדת קשר מיוחדת ובתוכה שני חברי ההנהגה הראשית,  שניגשה כבר לפעולה...

...לפני שבוע ימים הועבר חומר, שאישור קבלתו כבר בידינו, ואשר כולל: חוברת אחרונה של א. כהן; קטעים מעיתוני הקיבוץ הארצי (כולל מפת חוק הקרקעות); מברק עידוד ממועצת הקיבוץ הארצי; הויכוח בועד הפועל; הרצאתו של ליפסקר על התנועה העולמית; ולבסוף – על הנעשה בארץ ובתנועה.

 

1.      יצחק היה חבר ההנהגה הראשית עוד בורשה והכוונה כאן – לעבודתו בתנועה.

2.      ליפסקר – חבר בית אלפא, הכוונה – להגיע ארצה.

3.      ולד – מאיר יערי.

4.      שמואל – חבר ההנהגה הראשית לשעבר בלבוב.

5.      יודקס – מאיר תלמי. הכוונה – על שיתוף הפעולה בין התנועה בגליציה ופולין.

6.      יוסף קפלן – נשלח מהריכוז בוילנה לורשה ובדרך ביקר אצל יצחק.

7.      הויכוח על סיכויי המחתרת בברית המועצות.

8.      רמז לבעיות כספיות לרכישת דירות.

9.      תוכנית המשלחת לפנים רוסיה.

 

 

 

הערות

1.      ש-ס, עדויות, עמ' 4.

2.      מ. גור, עדויות, עמ' 7.

3.      מ. פרליס, דברים מבפנים, הוצאה חד-פעמים, 1940, עמ' 107.

4.      מ. יחיאלי (ריכטר), עדויות, עמ' 12.

5.      ד. קוזיברודסקי, ספר "דרור", קובץ. הקיבוץ המאוחד, תש"ז, התנועה בנדודים, עמ' 283.

6.      נ. גרוס, עדויות, עמ' 5.

7.      ח. לורד, עדויות, ארכיון "מורשת", גבעת חביבה, A-247.

8.      ש-ס, עדויות, עמ' 5.

9.      כנ"ל, עמ' 8.

10.  ג. יודקה, עדויות, עמ' 10.

11.  מ. יחיאלי, עדויות, עמ' 12.

12.  י. מכטיגר, עדויות, עמ' 3.

13.  ש. כמיל, עדויות, ארכיון השומר הצעיר מרחביה, תיק 55/3.

14.  כנ"ל.

15.  ח. לורד, עדויות, ארכיון "מורשת" גבעת חביבה, A-247.

16.  מ. יחיאלי, עדויות, עמ' 14.

17.  י. כספי, עדויות, עמ' 13.

18.  מ. יחיאלי, עדויות, עמ' 15.

19.  י. כספי, עדויות, עמ' 25.

20.  מ. יחיאלי, עדויות, עמ' 17.

21.  י. מכטיגר, עדויות, עמ' 5.

22.  י. מכטיגר, עדויות, עמ' 8.

23.  ש. צור, עדויות, עמ' 1.

24.  "על משואות פולין", עמ' קל"מ.

25.  כנ"ל, עמ' קל"ב, ק"מ.

26.  כנ"ל, עמ' קל"ב, ק"מ, קמ"א.

27.  י. צוקרמן, עדויות, עמ' 9.

28.  א. ראנד, עדויות, עמ' 12.

29.  ש. דניאלי (סימון דנהרש), עדויות, עמ' 5.

30.  ספר השומר הצעיר, הוצאת הקיבוץ הארצי, עמ' 457.

31.  ז. גייער, מתוך מכתב, 7.11.1939, ארכיון מרחביה, תיק 66/3.

32.  ש. דניאלי, עדויות, עמ' 6.

33.  י. ביקסגורין, מתוך מכתב, ארכיון מרחביה, תיק 66/3.

34.  ספר השומר הצעיר, עמ' 457.

35.  י. זלמנסון (זיו), עדויות, עמ' 16.

36.  י. זלמנסון, עדויות, מרחביה, תיק 66/3.

37.  י. צוקרמן, עדויות, עמ' 16.

38.  כמו 36.

39.  הכסף הועבר על ידי הסיו באום, חבר קיבוץ עין המפרץ.

40.  י. זלמנסון, עדויות, ארכיון מרחביה, עמ' 3; "ממעמקים" מס' 2 עמ' 3.

41.  ח. גלר, עדויות, עמ' 2.

42.  כנ"ל.

43.  י. זלמנסון, עדויות, ארכיון השומר הצעיר מרחביה, עמ' 3.

44.  יהושע א. גלבוע, לשמור לנצח, הוצאת מסדה, עמ' 27.

45.  ש-ס, עדויות, ארכיון השומר הצעיר מרחביה, עמ' 12.

46.  מ. רינגל, עדויות, עמ' 3.

47.  י. זלמנסון, עדויות, עמ' 8; ש. דניאלי, עדויות, עמ' 32.

48.  י. שטיינקה, עדויות, עמ' 19.

49.  ש. וולוכביאנסקי (צור), עדויות, עמ' 12.

50.  למהות הפעולה במחתרת, ראה עמ' 52.

51.  י. שטיינקה, עדויות, עמ' 25.

52.  עדויות: י. שטיינקה, עמ' 23; ד. פדרמן, עמ' 4; ש. דניאלי, עמ' 24.

53.  י. זלמנסון, עדויות, עמ' 8; ש. דניאלי, עדויות, עמ' 19.

54.  י. זלמנסון, עדויות, עמ' 9.

55.  כנ"ל.

56.  י. זלמנסון, חוברת זכרון לאבק, הוצאת קיבוץ עברון, עמ' 3.

57.  ראה נספח מספר 3, מספר 2, עמ'...

58.  י. זלמנסון, עדויות, עמ' 5.

59.  כנ"ל.

60.  ש. דניאלי, עדויות, עמ' 28.

61.  י. צוקרמן, עדויות, עמ' 11.

62.  ה. יודקה, עדויות, עמ' 17.

63.  י. צוקרמן, עדויות, עמ' 10-11.

64.  "איגרת", בהוצאת האיחוד, אייר תש"א, עמ' 42.

65.  "ממעמקים" מספר 2 עמ' 3 (עתון התנועה במחתרת, ארכיון מרחביה), י. זלמנסון, עדויות ארכיון מרחביה עמ' 3.

66.  "ממעמקים", מספר 2 עמ' 3.

67.  א. ראנד, עדויות, עמ' 18.

68.  י. א. גלבוע, לשמור לנצח, עמ' 26.

69.  "ממעמקים", מספר 2, עמ' 3.

70.  "על משואות פולין" עמ' קל"ג.

71.  ש. וולוכביאנסקי, עדויות, ארכיון מרחביה, עמ' 8.

72.  "השומר הצעיר", דו-שבועון, מספר 48, שנת 1939.

73.  י. זלמנסון, עדויות, עמ' 9; ש. דניאלי, עדויות, עמ' 23.

74.  אמה תלמי-לווין, בין גבולות, עמ' 182, הוצאת הקיבוץ הארצי, שנה 1941.

75.  חוברת זכרון לאבק, הוצאת קיבוץ עברון, שנת 1960; י. זלמנסון, עדויות, עמ' 10; ש. דניאלי, עדויות, עמ' 36.

76.  ש. מן, עדויות, עמ' 6.

77.  א. ראנד, ארכיון מרחביה, עמ' 2.

78.  י. צוקרמן, עדויות, עמ' 21.

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial