מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

"הפתרון הסופי" – שלבי תכנונו ושלבי ביצועו

יהודים במהלך אקציה בגטו קובנה (הגדל)

פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש השטחים במזרח הפכו את מיליוני היהודים, שעליהם איים היטלר בנאומו ברייכסטאג בינואר 1939, לבני ערובה בידי הנאצים, ואפשרו את מימוש התכניות שהיו גלומות בתורת הגזע הנציונל-סוציאליסטית מלכתחילה. דברים שהיו בחזקת תיאוריה, יכלו עתה לצאת אל הפועל.

כדי להבין את הוצאתה לפועל של תכנית רצחנית, מדהימה וחסרת תקדים בתולדות האנושות, שנודעה ברבות הימים במסווה של הכינוי "הפתרון הסופי של יהדות אירופה", יש צורך להבין את דרכי תפקודה של המדינה הנציונל-סוציאליסטית בכללותה ושל הממונים על רציחת היהודים בפרט.

על אף הדימוי של אומה אחידה המלוכדת סביב ה"פיהרר" שלה, דימוי שגרמניה הנציונל-סוציאליסטית ביקשה ליצור הן בפנים והן כלפי חוץ בהפגנות אדירות ממדים, במצעדים צבאיים ובכל אמצעי התקשורת, לא היה המבנה הפנימי של ה"רייך" השלישי לאמתו של דבר מלוכד כלל ועיקר. אומנם סמכותו של ה"פיהרר" הייתה בלתי-מעורערת וכל פקודה שלו הפכה לחוק מחייב שאין עליו עוררין, אך ביצוע הדברים היה נתון בידי סבך של מוסדות, מנגנונים, אישים וקבוצות-לחץ שהתחרו זה בזה, פיקחו זה על זה, ריגלו זה אחר זה ולעתים אף סתרו זה את זה במעשיהם. כך, למשל, התקיימו בצד הצבא והמשטרה יחידות נוספות במדים, כגון הס"א והס"ס, וכן לפחות שלושה שרותי ביון נפרדים ושלל מערכות ותפקידים מקבילים, שהפרדת הסמכויות ביניהם מעולם לא הוגדרה בדיוק.

לא ייפלא אפוא, כי תכנית תהומית בחוסר אנושיותה וקשה ומסובכת מבחינה מבצעית, כגון זו של הוצאתם של היהודים מקרב האומות שבתוכן ישבו, שלילת זכויותיהם ודמותם האנושית, נישולם הכלכלי והפיזי, גירושם והעברתם למזרח, העבדתם ורציחתם – עברה בשלבים שונים ידיים רבות. החל בתועמלנים, במשוררים ובאומנים, בעסקנים מפלגתיים, במורים, בפרופסורים באוניברסיטאות, בלשכות עורכי דין, ברופאים; בבעלי מלאכה ובפועלים לדרגותיהם, בשכנים שהפנו את הראש בשתיקה של הסכמה או לפחות בחוסר מעש או מחאה; וכלה בביצוע הישיר של רצח היהודים – לכל אורכו של מסלול זה נטלו בביצוע התכניות חלק סביל או פעיל שדרות רחבות ביותר של העם הגרמני ושל עמים אחרים.

המדיניות כלפי היהודים עבר גלגולים שונים בהתאם לנסיבות הזמן ולהבשלת התודעה הנחוצה לביצוע פשעים כגון אלו. השנים 1933-39 אופיינו על ידי הוצאת היהודים מגוף האומה ומגדר האנושות, באמצעות שלילת זכויותיהם האזרחיות והכלכליות. הפתרון, שאליו חתרו באותה תקופה, התמקד בעידוד הגירתם-גירושם לארצות אחרות, תוך גזילת רכושם. עד שלב "הפתרון הסופי" היגרו מה"רייך" כמחצית מיהודי גרמניה וכשני-שליש מיהודי אוסטריה. פרוץ המלחמה ביטל, מצד אחד, אפשרויות הגירה שהיו קיימות עד אז, ופתח, מצד שני, פתח להכוונת היהודים לשטחי הכיבוש. בתקופת הביניים שבין 1939 ל-1941 הועלו תכניות דמיוניות-למחצה, שהציעו ריכוז היהודים בשטחים המזרחיים של פולין או באי מדגסקר, מתוך הנחה שהיהודים יוחזקו שם כעבדים במכלאה עד תום חייהם, בלי שיוותר להם פתח לשיבה לחיים נורמאליים, ואילו בעיצומה של המלחמה נתגבשה התכנית בדבר רצח שיטתי וטוטלי, במיוחד כאשר בתנאי המלחמה ההולכת ומחריפה נחלשו מעצורים מסוימים, שיתכן שהיו קיימים קודם לכן, ולא היה עוד צורך להתחשב כלל בדעת הקהל ובמדינות הדמוקרטיות. האחריות הבלעדית לביצוע התכנית נמסרה לידי ה-SS  והמשטרה.

 

 

הס"ס על פתרון השאלה היהודית, מתוך ביטאון הס"ס, 1938:

 

...ב-1933 וגם לאחר מכן עוד היינו תמימים, מאמינים לכל דבר. כאשר מה שכונה דעת הקהל העולמית הרימה קולה בזעקה, משום שה"ברבריות" שלנו מונעת מן היהודים לנצל לרעה את נשינו ובנותינו, אזי ניסינו אנחנו במלוא הרצינות להבהיר לאחרים את השאלה היהודית מן היסוד – הו התמימות הקדושה! כאילו שדמוקרט טהור ייחד לכך ערך כלשהו. מהי, אם כן, האמת? לא מר רוזוולט (Roosevelt) אף לא הארכיבישוף האנגלי ואף לא סתם איזה דמוקרט מדופלם מיוחס לא היו משכיבים את בתם במיטתו של אוסטיודה מזוהם; אך כשהמדובר בגרמניה, הרי לפתע אין הם מכירים שאלה יהודית כלל, אלא רק רדיפת חפים מפשע בשל אמונתם, כאילו התעניינו אי פעם, במה שהיהודי מאמין או אינו מאמין.

המציאות והאמת הן, שאותם דמוקרטים מדופלמים מיטיבים להכיר את השאלה היהודית. נשים ליבנו להוראות ההגירה שלהם ולפחדם מפני כניסת יהודים, ניווכח כי הם מוציאים גם מסקנות מעשיות מידיעתם, אף שהם מעמידים פני שוטים ושאינם יודעים, כאשר הם סבורים כי יצליחו לגרום בכך נזק לגרמניה.

ובכן, לפני שנים מספר עוד היה בכך כדי לעורר את תמיהתנו. אבל כיום צעקתם היא מבחינתנו לא יותר מסתם רעש תמידי, שלא ניתן יותר להגבירו. כידוע שומעת אוזן האדם רק עד לגובה מסוים. מה שמעל זה בצלילים וקולות בעלי תדירות גבוהה עוד יותר היא שוב אינה יכולה לשמוע. אנו כבר מחוסנים בפני התגברות הצעקה הגדולה של היהדות העולמית. בכך מבטא העם הפשוט חכמה, שאין להטיל בה ספק.

...על כל צעד ושעל נשמעת הדעה: לו פתרנו את השאלה היהודית כבר בשנת 1933 באופן מוחלט, בשיטות האכזריות ביותר, לא הייתה הצעקה גרועה מזו הנשמעת מאז בהתמדה, בפתרנו את השאלה היהודית בזה אחר זה, בצעדים שהיהודים עצמם וידידיהם מאלצים אותנו לנקוט בהם. דעה זו כשלעצמה היא נבונה, אך היא נשארה בהכרח תיאוריה, מאחר שאז היה חסר לנו הכוח הצבאי העומד לרשותנו היום. אז היו היהודים מצליחים אולי להסית את העמים למלחמת-נקם נגדנו; אולם היום ישקלו זאת היטב אפילו הצעקנים הדמוקרטיים הגרועים ביותר.

נביא עתה את השאלה היהודית לפתרונה המוחלט, משום שהדבר הכרחי משום שאין אנו שומעים עוד לצעקת העולם, ומאחר שבעצם שום כוח בעולם לא יוכל למנענו מכך. התכנית היא ברורה, לאמור: הרחקה מוחלטת, הפרדה גמורה!

מה משמעותה?

משמעותה לא רק הרחקת היהודים מכלכלת העם הגרמני, שהם פגעו בה על ידי התנכלותם הרצחנית ועל ידי הסתתם למלחמה ולרצח.

משמעותה רבה הרבה יותר!

אין לדרוש משום גרמני, שימשיך לחיות תחת גג אחד עם יהודים, שהם גזע מוחתם בחותם של רוצחים ופושעים, ושהם אויבים בנפש של העם הגרמני.

על כן, יש לגרש את היהודים מתוך בתינו ומתוך רובעי המגורים שלנו ולשכנם בגושי בתים או רחובות, שם יהיו בינם לבין עצמם ומגעם עם גרמנים יהיה מצומצם ככל האפשר. יש לסמנם בסימני הכר, וכן לשלול מהם את הזכות להיות בעלי בתים או בעלי קרקעות, או שותפים לבעלות מעין זו בגרמניה. כי אין לדרוש מגרמני שיהיה נתון למרותו של בעל קרקעות יהודי, ושהוא יפרנסהו בעבודת כפיו.

אל הפשיעה

עם הפרזיטים שיהיה מוגבל בתוך עצמו מכל הבחינות, יתרושש בבידודו מאחר שאינו רוצה ואף אינו מסוגל לעבודה עצמית. גם אם יש עוד כיום ליהודים מיליארדים, גם אם יש ביניהם מאות רבות של מיליונים, גם אם היהודי היחיד, ה"עני" כביכול, הבריח והסתיר במידה מספקת, הם יכלו את הונם עד מהרה, לאחר שינותק עורק החיים שלהם.

ואם מתוך הכרח שאין להימנע ממנו נאלץ את היהודים העשירים, לקיים את בני גזע ה"עניים", הם ידרדרו כולם לפי טבע דמם מאז, אל הפשיעה.

אך בל יחשוב איש, שאנו נוכל להתבונן בשקט בהתפתחות זו. לעם הגרמני אין רצון כלשהו לסבול בתחומו מאות אלפי פושעים, שעל ידי הפשע לא רק מבטיחים את קיומם אלא גם רוצים לעסוק בנקמה.

 

 

"הפתרון הסופי":

הס"ס, פלוגות הסער, שהיו יחידת עילית של התגשמות האידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית, הפכו עם הזמן למעין מדינה בתוך מדינה ברייך השלישי. הקמה ומסירה לשליטתם של מחנות ריכוז בתוך גרמניה, שהופקעו מהחוק הכללי השורר בגרמניה, הקמתה של רשת חינוך נפרדת ואף אימפריה כלכלית משלהם, שאמורה הייתה לעשות את הס"ס לבלתי תלויים בתקציב, בתעשייה ובהספקת הנשק הכללית של גרמניה, הפכו יחידה זו למכשיר רב כוח ועוצמה, ולזרוע ביצועית של התכניות מרחיקות הלכת ביותר, אפילו במושגים של הרייך השלישי.

שמות, כגון ראש הס"ס היינריך הימלר ומפקדים בכירים כגון רינהרד היידריך ואדולף אייכמן, נקשרו בקשר גורלי, אם כי לא בלעדי כלל וכלל, בהוצאה לפועל של תכנית "הפתרון הסופי של בעיית היהודים".

אין בידינו תעודה החתומה בכתב, המורה על השמדתם הטוטלית של יהודי אירופה ואף לא היה צורך בכך, שכן, כאמור, הפך הרייך השלישי רצונו של ה"פיהרר", גם זה שנאמר בעל פה, לחוק. סביר, כי הוראה כזו של היטלר ניתנה באביב 1941 או במרוצת שנה זו.

הנחות היסוד של האידיאולוגיה הנאצית הוציאו את היהודים מכלל החברה האנושית והטביעו עליהם חותם של טפילים וקושרים פוליטיים מסוכנים המאיימים על העולם. החינוך וההסברה של הנאצים החדירו למוחות הגרמנים את התפיסה שדמם של יהודים מותר וכי סילוק היהודים הוא עקירה של חיידק המכלה את הגוף האנושי. אולם המדיניות כלפי היהודים בפועל התנהלה במציאות ובנסיבות שאילצו את הנאצים להתחשב במשך תקופה ממושכת בשיקולים שונים, כגון התפקיד שיהודים מילאו בחיים הכלכליים של גרמניה ותגובות ודעות בדעת הקהל בגרמניה עצמה ובעולם החופשי, ויתכן כי הנאצים עצמם נזקקו למהלך ארוך כדי לעכל את הסיסמאות והעלילות ולהפכן לחלק מתודעתם, ולבסוף להגיע למעשים פורקי רסן.

המלחמה והניצחונות של הנאצים הסירו, כנראה, את הבלמים המוסריים ואת ההכרח להתחשב בגורמים שבסביבה הקרובה והרחוקה; מה עוד, שהניצחונות המסחררים, אותם נחלו הנאצים בשורה של התקפות בזק וכיבוש של ארצות, הקנו להיטלר מעמד של מנהיג שאינו טועה לעולם ורצונו נתמך ללא עוררין. בנאומו ב-30 בינואר 1939, חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה, אמר היטלר את אותו משפט שצוטט לעיל, המדבר במפורש על השמדת הגזע היהודי באירופה.

שני דברים אנו מוצאים בנבואה אימתנית זו של היטלר. דבר ראשון – כאשר תיפתח המלחמה, ואין זה משנה מי יהיה הצד התוקף והמחולל את מעשי האיבה, תוטל על היהודים האשמה והם ישלמו בחייהם על "אחריותם". המרכיב השני הכלול באיום – לא יהודי גרמניה לבדם ישאו בעונש איום זה, אלא החשבון ייעשה עם כל יהודי אירופה.

עם "מבצע ברברוסה" וכיבוש המזרח נפלו בידי הגרמנים כשני מיליון יהודים נוספים. לא זו בלבד שהוחל מיד בתהליך הגטואיזציה והוחלו עליהם כל אותן הגזירות שנגזרו על יהודי גרמניה ופולין, אלא שבפקודת הימלר נתלוו לצבאות הכיבוש "עוצבות מבצע" של הס"ס. על אלה הוטלו שלוש משימות: רצח המוני יהודים בירי, הסתת האוכלוסייה המקומית לבצע פוגרומים ביהודים, העברתם של היהודים לגטאות ההולכים ומוקמים. מדו"חות "עוצבות המבצע" של הס"ס, שנכתבו בלשון צבאית יבשה וכינו את הרצח ההמוני של גברים, נשים, ילדים, זקנים וחולים יהודים בשם "חיסול", מתברר כי יחידה א' “חיסלה" 135,567 איש, יחידה ב' דיווחה על 45,426  ובסך האכל נהרגו בידי "עוצבות המבצע" בשלבים הראשונים כמיליון יהודים.

 

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial