מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

סיפוח אוסטריה וועידת אויאן

סיפוח אוסטריה וועידת אויאן

 

"הרייך" הגרמני הנאצי ביצע במרץ 1938 את ה"אנשלוס", כלומר: סיפח את אוסטריה למדינה הגרמנית. לא זו בלבד שעל קרוב למאתיים אלף יהודים נוספים הוטלו בבת-אחת כל אותם חוקים וגזירות שפקדו את יהדות גרמניה מאז שנת 1933, אלא שהאילוצים להגירה שהונהגו באוסטריה קיבלו מלכתחילה אופי אלים וכפייתי חריף. על מבצע האצת ההגירה, שלמעשה היתה זהה עם גירוש, ניצח באותה עת אדולף אייכמן הידוע לשמצה, מי שעתיד להיות הממונה הישיר על תכנית "הפתרון הסופי של שאלת היהודים באירופה". אם בגרמניה היו האפליה והרדיפות המניע ליציאה, אך ההכרעה עצמה להגר היתה, לפחות עד שלב מאוחר, ביטוי לרצונו החופשי של האדם, הרי באוסטריה הופעלה שיטת מכבש כפייתי, ושדידת רכוש היהודים ודחיקתם מהארץ התנהלו כתהליך מהיר אחד.

הזעקה של יהודי אוסטריה וגרמניה וההדים הקשים של ההתפרצויות האלימות ומעשי ההתאבדות הרבים שאירעו בוינה, עוררו הדים קשים בדעת הקהל באירופה ובייחוד בארצות הברית. באביב 1938 קרא נשיא ארצות הברית, פרנקלין דילאנו רוזוולט, לכנס ועידה בינלאומית של נציגי מדינות העולם לשם מציאת פתרון דחוף לבעיית הפליטים. היוזמה של הנשיא נתקבלה בהתלהבות רבה ונחשבה לצעד הומניטרי מצד מנהיג של מעצמה גדולה כדי להושיע את השרויים במצוקה קיצונית, צעד המחדש את המסורת, לפיה ארצות הברית משמשת מקום מקלט לנרדפים. היוזמה של ארצות הברית להחלץ לעזרת הפליטים הנמלטים מאירופה ולחפש מענה לבעיה המעיקה בהתכנסות בינלאומית, זכתה להערכה מיוחדת, לאור העובדה שארצות הברית לא הצטרפה לחבר הלאומים ורחקה מסבך הבעיות המדיניות של אירופה. 

אולם לאחר ניתוח מפוקח יותר, הסתבר כי ההכרזה החשובה של ארצות הברית מעוררת שאלות ותמיהות, ותוצאות הפעולה הבינלאומית רבת התנופה מוטלות בספק. כבר במכתב הזימון, שנשלח לארצות השונות שהוזמנו לועידה, נאמר ששום מדינה לא תיתבע לשנות את חוקי ההגירה הנהוגים על-ידה. משמעות הדבר בנוגע למדינות השונות, ובייחוד לארצות הברית, היתה כי לא יחול שינוי כלשהו במדיניות המכסות החוסמות כניסת מהגרים רבים. בתור מחווה מיוחדת נאותה ארצות הברית לאפשר מיצוי המכסה המלאה, כלומר: להבטיח שכל האנשים, הרשאים להיכנס לפי ההקצבה הגזורה לגרמניה ולאוסטריה, יוכלו אמנם לקבל רשיונות כניסה. בהודעה זו לא היה ויתור כלשהו או נכונות לקבל מהגרים רבים יותר בגין המצב המיוחד. נהפוך הוא; גילוי דברים זה הבהיר ברבים, שעד אז ארצות הברית לא אפשרה כניסת פליטים אפילו בגבולות המכסה הקמוצה. נוסף על כך הקפידה ארצות הברית, ובעקבותיה אף המדינות המשתתפות בועידה, לא להבליט את העובדה, שהפליטים הזקוקים למפלט הם יהודים הנרדפים מטעמים גזעיים.  

המכסה השנתית המלאה, שאיחדה את ההקצבה שניתנה לגרמניה ולאוסטריה, כללה עשרים ושבעה אלף רשיונות כניסה לארצות הברית. 

לפי המקורות של אותו זמן, מתוך שש מאות אלף פליטים משוערים מה"רייך" הגרמני שנזקקו למקלט, היו שלוש מאות אלף יהודים, מאתיים שמונים וחמישה אלף נוצרים שעל פי חוקי הגזע הנאציים נחשבו כיהודים, ורק שבעים וחמישה אלף היו נוצרים, כלומר נמנו על הקטגוריה של "פליטים פוליטיים". 

לדברי היסטוריון שעסק בקורותיה של ועידת אויאן, הנאצים לא נרתעו מלהודות בפומבי כי בדעתם להיפטר מהיהודים בכל הדרכים, אך בלשונם של אנשי המימשל האמריקני לא היתה קיימת בעיה של יהודים נרדפים ב"רייך" השלישי אלא שאלה של "פליטים פוליטיים" בלבד. בריטניה הגדולה הביעה אומנם נכונות מסוייגת להשתתף בועידה, אך היה התנתה השתתפות זו בכל שלא תועלה בועידה בעיית ארץ ישראל והיא לא תיתבע לפתוח את שערי הארץ בפני זרם הפליטים. 

התקווה, כי במרוצת הועידה יקומו שליחי מדינות וינקבו במספרים מרשימים של פליטים שארצם תאות לקלוט, לאור המצוקה והסבל שהם מנת-חלקם של הנרדפים – נכזבה עד מהרה. כפי שנודע, הצטיינו הנציגים בהשמעת נאומים כלליים, המביעים רגישות והבנה לאסונם של הפליטים, אך עם זאת התחרו ביניהם בהמצאת נימוקים מתוחכמים המוכיחים כי ארצם שלהם אינה יכולה לתרום תרומה ממשית לפתרון הבעיה. אוסטרליה הרחוקה ורחבת הידיים טענה כי אין בעיה גזעית בתוכה ואין היא מעוניינת ליבאה מבחוץ. קנדה הודיעה כי היא יכולה לקבל רק מהגרים שהם חקלאים, ורבות מארצות אמריקה הלטינית, בהן תלוי ציפיות רבות, הבהירו כי אין להן עניין בזרם של רופאים, משפטנים וסוחרים שיגיע לארצותיהם. בריטניה הגדולה טענה כי אין למצוא ברחבי הקיסרות שטחים שיתאימו להתיישבות רחבה של פליטים יהודיים. 

גולדה מאיר, ברבות הימים ראש ממשלת ישראל ואז משקיפה בועידה, כותבת בזכרונותיה: “היתה זאת חוויה נוראה, לשבת שם באולם המפואר ולראות כיצד הנציגים קמים בזה אחר זה ומכריזים, כי ברצון היו קולטים מספר ניכר של פליטים, אך לדאבונם, אין באפשרותם לעשות כן. רק מי שהתנסה בדבר דומה, יוכל להבין אלה רגשות מילאו אותי באויאן – תערובת של צער, זעם, תסכול וחרדה". 

לא בחינם היה יכול היטלר לומר עתה: “איש אינו רוצה את היהודים", שכן עוד לפני ועידת אויאן הכריז: “אני יכול רק לקוות ולצפות כי אותו עולם אחר, שחש רגשי רחמים כה עמוקים כלפי פושעים אלה, הינו, לפחות, נדיב דיו כדי להפוך רחמים אלה לסיוע מעשי. אנו מוכנים להעמיד את כל אותם הפושעים לרשותן של אותן ארצות, מבחינתי אפילו על אוניות פאר". 

רק הולנד ודנמרק, ארצות אירופיות המיושבות בצפיפות, הסכימו להרשות כניסה ארעית של מספר קטן של פליטים. הרפובליקה הדומיניקנית הצהירה כי היא מוכנה לקלוט מאה אלף מתיישבים בשטחים המצפים לפיתוח. 

התוצאה החיובית היחידה של ועידת אויאן היתה הקמת ועדה בין ממשלתית, שנטלה על עצמה לנהל משא ומתן עם גרמניה ולהתחקות אחרי מקומות מקלט מתאימים לפליטים. נציגי הועדה פתחו במגע אינטנסיבי עם נציגי ה"רייך", שלא נכחו באויאן. הגרמנים, מצידם, חתרו להשלמת עיסקה שתסתכם ביציאת יהודים רבים, בהחרמת רכושם ובהנעת גלגלי הכלכלה הגרמנית – תמורת החלק הזעום של הרכוש שפליטים יורשו לקחת עימם. הדיונים הממושכים לא הוליכו לתוצאות ממשיות ומשמעותיות, משום שהועדה התקשתה למצוא מדינות וחבלי-ארץ שיסכימו לקלוט הגירה יהודית מיידית, ומעל לכל – בשל המלחמה, שפרצה בסמוך ושמה קץ למגעים ולתכניות. 

אם התכונה הרבה מסביב לאויאן – על אף שהעלתה את הבעיה של הפליטים והגירתם לדרגת בעיה בינלאומית ולא גרמנית פנימית – לא הביאה למוצא חיובי בקנה מידה רחב, הרי תוצאה שלילית אחת של התכנסות זו נתגלתה בעליל והשפעתה היתה ארוכת טווח. ועידת אויאן חשפה קבל עולם את חוסר האונים המוחלט של היהודים ואת הפירוד ששרר בקירבם, ואילו הנאצים ידעו היטב לפרש את רוח הועידה ומגמותיה: נציגי העמים שהתכנסו באויאן נמנעו מלהוקיע את גרמניה הנאצית ואפילו מלמתוח ביקורת מפורשת עליה, על שרמסה זכויות אזרח ואדם של יהודים וגרמת לצמיחת בעיה שהגיעה למימד של מטרד בינלאומי. מצד שני הוכיחה הועידה כי אומות העולם אינן רוצות במהגרים יהודיים, גם אם אנשים אלה הם פליטים הזקוקים באופן דחוף למקלט. אם היו קיימים חששות בגרמניה שמדיניות הרדיפות וגל האלימות באוסטריה עלולים לקומם את דעת הקהל בעולם ולגרום צעדים נמרצים מצד האומות הדמוקרטיות, הרי שעד מהרה הם למדו לדעת כי אין מתריס בעדם ובכוחם להתמיד וגם להחריף את הקו האנטי-יהודי הנקוט. “באויאן התנפץ המיתוס על הכוח היהודי הבינלאומי והשפעתו בעולם" (היטלר).  

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial