מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

יוסף ולק, שחרור תלמידים יהודיים מהשתתפות בשיעורי הביולוגיה בגרמניה הנאצית

מתוך ילקוט מורשת, חוברת ט"ו, נובמבר 1972

 

 

יוסף ולק, שחרור תלמידים יהודיים מהשתתפות בשיעורי הביולוגיה בגרמניה הנאצית (לתולדות הוראה אחת)

 

 

בתוכנית הלימודים של בית הספר הגרמני בתקופת השלטון הנאצי נועדה חשיבות מיוחדת להוראת הביולוגיה1, בהיותה המקצוע העיקרי להקניית תורת הגזע. על המורה לביולוגיה במיוחד הוטל התפקיד להעמיד את תלמידיו על יחודו ועליונותו של הגזע הארי לעומת גזעים אחרים בכלל, והגזע היהודי בפרט, תוך הדגשה, שמוטב להסתפק ב"קביעת העובדה של השוני שאין להכחישו"2, ושיש להימנע עקרונית מ"השמצה ספוגת-שנאה של גזעים זרים"3. אזהרות אלו חלו במפורש גם על הדיון באופיו של העם היהודי השנוא4, אם משום החשש של "מה יאמרו" בחוץ לארץ5 (שיקול שפעל את פעולתו הממתנת לפחות עד ל-1936, שנת עריכת האולימפיאדה בברלין), אם משום דאגה כנה ואמיתית לשלומם הנפשי של התלמידים היהודיים שנכחו בשיעורים אלה. ואכן, בשנים הראשונות של השלטון הנאצי נתפרסמו ספרים אחדים על הוראת הביולוגיה, תורת הגזע וגם האזרחות – מקצוע שבו נדונה בעיית היהודים – שמחבריהם שמרו על רמה מדעית נאותה וכיוונו את המורים אל דיון ענייני ואובייקטיבי6.

ברם, ביצוען של ההוראות וההנחיות הלכה למעשה היה תלוי, כרגיל, ברצונו הטוב ובהזדהותו השלמה של כל מורה ומורה. בצד מורים, שנזהרו מלפגוע ברגשות התלמידים היהודיים ואף הגנו עליהם מפני עלבונות והתנכלויות (ועוררו בכך את חמתם של מנהיגים נאציים קיצוניים)7, נמצאו מחנכים, צעירים בעיקר, ששיחם והתנהגותם תאמו את המגמות האנטישמיות הגלויות של איגודם המקצועי8. מורים אלה אף השתמשו בתלמידים ובתלמידות היהודיים שבכיתתם להדגמה מוחשית של ההבדלים בין הגזע הארי האציל לבין הגזע היהודי הבזוי9, וזכו, הם ותלמידיהם, לשבחים משונאי ישראל הוותיקים10.

מקרים אלה הוכיחו, שלתקוות הציבור היהודי שהמורים הגרמניים כולם יגלו הבנה למצבו של התלמיד היהודי ולא ינצלו את נוכחותו בשיעור להצגת תורתם הגזעית11, לא היה לרוב כל יסוד. מנהיגיה של יהדות גרמניה נאלצו להכיר בעובדה, שעצם הימצאותם של ילדים יהודיים בבית הספר הגרמני המנואץ, יוצרת בעיה חינוכית שאין לה פתרון מלא אלא בהפרדתם הגמורה מעמיתיהם האריים12. ברם, כל עוד נשארו תלמידים יהודיים בבתי הספר הכלליים13, עלתה ממילא המחשבה, הן בצד היהודי14, הן בצד הגרמני15, לשחרר אותם מהשתתפות בשיעורים המעצבים את השקפת העולם של החניך (Gesinnungsfacher), כגון אזרחות, היסטוריה וביולוגיה. ואכן, שוחררו התלמידים היהודיים באופן רשמי מיום הלימודים המיוחד, שנועד לחינוכו המדיני של הנוער הגרמני (Staatsjugendtag)16, וכחודש ימים אחרי כן ראה המיניסטר לאפשר למנהלים לשחרר, על פי שיקול דעתם, ילדים לא-אריים גם משיעורים יחידים (נוספים) ומחגיגות וטקסים17.

ההוראה האחרונה, שהוצאה על ידי רוסט כמיניסטר החינוך של פרוסיה בלבד, ולא נודעה כפי הנראה (או לפחות, לא בוצעה) במדינות גרמניה האחרות, פותחת במלים: "הנני רואה לנכון" (Ich habe Anlass). המיניסטר סתם ולא פירש מהו "הגורם המזמן" לפרסום הוראה זו. לעומת זאת, יש כיום בידינו לעמוד על המניע לפרסומה מחדש של הוראה זו כעבור כשנה

(ב-25.7.1935)18 ולהחלתה על שאר המדינות.

מעשה בשני הורים יהודיים במדינת ברונשווייג, הפונים אל מנהל בית הספר התיכון בדרישה לשחרר את בנותיהם מהשתתפות בשיעורי הביולוגיה. הנמקת דרישתם, תגובתם של המורה למקצוע ושל המנהל, עמדתו של מיניסטריון החינוך במדינה זו19 – כל אלה עשויים לשמש הדגמה מוחשית, בחינת פרט הבא ללמד על הכלל, לבעיות שנתלוו ללימודיו של הילד היהודי בבית הספר הגרמני בתקופת השלטון הנאצי20.

 

הגימנסיה הרפורם-ריאלית הממלכתית

                   הולצמינדן

מס' 321/35                                                                               הולצמינדן, 20 במאי 1935

אל

השר להשכלת העם במחוז בראונשווייג

בראונשווייג

 

הנדון: שיחרור מלימוד הביולוגיה

הוריהן של שתי תלמידות יהודיות מכיתה ח' ביקשו לשחרר את בנותיהם מלימוד הביולוגיה, אם זה אך ניתן. אביה של אחת מהן, התעשיין מטצדורף-שטאדטאולנדורף, הופיע אצלי בראשונה לשיחה בעל-פה. את פנייתו נימק כלהלן: בעת הבהרת שאלות של תורת הגזע ומדיניות הגזע יש לצפות, שהלימוד יגרום עומס נפשי, אותו היה רוצה למנוע מילדתו עד כמה שאפשר. - - ראשית כל השיבותי לו, שהלימוד מבוסס על מימצאים מדעיים, אותם מעבירים לתלמידים למען שימוש הדרוש בתחומים השונים של חיי האומה. אם יש להדגיש במהלך הלימוד את תפקידה הגורלי (השלילי) של היהדות, הרי אינו צריך לחשוש שהמורה יעשה זאת בצורה חסרת טקט או בצורה הפוגעת ללא צורך. – מר מטצדורף טען, שההשפעה שמפניה ילדים בני גזע שוניה (=יהודים) בקרב התלמידים האריים, ובכל בירור של בעיות גזע – גם שלא במתכוון – ישמשו הם "דוגמאות". – בלי ספק אין לבטל אפשרות זו במחי יד; ביחסו הכללי של ציבור התלמידים כלפי עמיתיהם היהודיים היא אפילו קרובה לוודאי. אף אם לא יבוא לידי ביטוי הניגוד הקיים בין חברת התלמידים לבין תלמיד יהודי בכיתה, במלים או בהעוויות, הרי הניגוד קיים, והוא בוודאי ידוע לכל תלמיד בגיל זה, בעיקר בעת בירור שאלות גזע; ניגוד זה אף יוכל בנקל להסיט את תשומת הלב אל הדמות המסויימת – על חשבון העניין עצמו, אליו מכוון השיעור.

הסברתי למר מטצדורף, כי בשל חשיבותה העקרונית של הבעיה, ונוכח המעמד המרכזי של חשיבה ביולוגית וידיעת עובדות בהוראה של היום ובעתיד – לא אוכל להעניק שיחרור על דעת עצמי, אלא אביא את העניין להכרעתו של כבוד השר.

בינתיים הגיעה פנייה בעלת תוכן זהה מאימה של תלמידה אחרת (היינברג). שוחחתי על העניין עם המורה לביולוגיה של אותה כיתה י"א, שטודיין-אססור תילה. לפי דבריו לא קרה בזמן הלימודים דבר שיוכל לשמש מניע לבקשת השיחרור. אמנם הוא רואה לא פעם לפי הבעת פניהם של התלמידים, כי החששות המובאים לעיל אינם חסרי יסוד. משום כך אין בנוכחותם של תלמידים יהודיים לאו דווקא משום הקלה בשביל המורה. – הערתי לשטודיין-אססור תילה, שדבר זה מחייב ביתר-שאת העמקה בטיפול בשאלת הגזע, אולם גם בכל כובד הראש המדעי. בצורה זו תהיה ערובה מירבית לכך, שהתלמידים יתנו את דעתם על העניין עצמו במקום על היחידים.

שיחרור תלמידים בני גזעים זרים מלימוד הביולוגיה נראה לי אפשרי רק במקרה, שהם יבקרו בבית הספר כתלמידים-אורחים, שלא מן המניין, או אם יוותרו לפחות על הענקת תעודת-בגרות. כי אחרת קיימת לפי דעתי גם אפשרות, שיבקשו שיחרור מלימוד היסטוריה בהנמקה דומה. אם רוצה יהודי ללמוד בבית ספר גרמני כתלמיד מן המניין, עליו להשלים עם חומר הלימודים המקובל שם. – אך הנני מבקש את הכרעת השר.

 

                                                                                                (חתימה)

 

אל                                                                                            בראונשווייג, 24.5.35

המשרד למדע, חינוך והשכלת העם

של הרייך ופרוסיה

ברלין מערב 8

אונטר דן לינדן 4

 

הנדון: שיחרור מלימוד הביולוגיה

דחיפות: -

הנני מתכבד לצרף בשבילך (ובשביל ר.) דו"ח מאת מנהל הגימנסיה הרפורם-ריאלית הממלכתית בהולצמינדן, בבקשה להכרעה. ההשוואה הכלולה בדו"ח זה בין ביולוגיה והיסטוריה היא לפי דעתי מרחיקת לכת מדי. למען הוראת ביולוגיה מעמיקה יותר הייתי מברך על האפשרות לשחרר תלמידים(ות) יהודיים על פי פנייה מצידם.

 

                                                                                    (חתימה)

(מסומן בשוליים:

הנדון: דו"ח מנהל בית הספר הלוצמינדן מיום 25.5.35, בעניין שיחרור התלמידות היהודיות מטצדורף והיינברג, מלימוד הביולוגיה).

 

 

 

ה ע ת ק

השר למדע, אמנות והשכלת העם

              של פרוסיה

ברלין, 18 ביולי 1934

הנני רואה לנכון להדגיש ולהצביע על כך, שעיקר תפקידם של הלימודים בבית הספר – החינוך להשקפת עולם נציונאלסוציאליסטית ולאזרחות טובה – אסור שיעוכב מחמת התחשבות בבעלי דעות אחרות. עד כמה יש לשחרר בלתי-אריים, בכל מקרה ומקרה, משיעורים יחידים או מחגיגות בבית הספר, זאת הנני משאיר לשיקולם של מנהלי בתי הספר, בהתאם למילוי חובתם.

 

                                                                                                    חתום

                                                                                                (בשם השר)

                                                                                                ד"ר שטוקרט

 

אל

ראשי החבל (המחלקה לחינוך העל-יסודי)

ואל

ראשי המחוז.

 

הנני שולח העתק זה ומבקש לדאוג לכך, שינהגו בהתאם גם באיזור שיפוטכם. תוספת בשביל בראונשווייג:

בזה מוסדר עניין המכתב מיום 24/5 שנה זו.

 

                                                                                                חתום

                                                                                                קוניש

                                                                                    אישר: מזכיר המינהל, וחותמת.

 

אל

מינהל ההוראה של המדינות (מלבד פרוסיה)

ואל

קומיסר הרייך לסיפוח-מחדש של חבל הסאר בסארבריקן

אל

השר להשכלת העם של חבל בראונשווייג

                                                                                   

                                   

 

 

                                                                                               

 

בראונשווייג, 30.7.1935

                                                                                                נכתב 1/8

                                                                                                נבדק 1/8

                                                                                                נשלח 1/8, 32 עותקים

אל

המנהלים של כל מוסדות ההשכלה העל-יסודיים.

 

הנדון: שיחרור תלמידים לא-אריים משיעורים יחידים

בהעתק הנני מוסר לידיעתכם את הוראתו של השר למדע, חינוך והשכלת העם של הרייך ופרוסיה מיום 25.7.35 בבקשה לנהוג לפיה בקפידה.

                                                                                                (_________)

שיחרור תלמידים לא-ארייםם משיעורים יחידים יבוא בחשבון במיוחד בלימוד הביולוגיה.

תוספת לגימנסיה הרפורם-ריאלית של הלוצמינדן:

בזה מוסדר עניין המכתב מיום 20.5.35, מס' 321/35.       

 

 

 

הערות

1.      על כך עיין, למשל, אצל: Rudolf Eilers: Die nationalsozialistische Schulpolitik. Koln-Opladen, 1963, p.14

2.      במקור: "Iediglich die Feststellung ihrer unabweisbaren Andersartigkeit" (מתוך חוזר של ברנהרד רוסט, מיניסטר החינוך של הרייך, מיום 15.1.1935) –

R U II C 5209/1 בשם: "Vererbungslehre und Rassenkunde im Unterricht".

3.      במקור: "Von einer gehassigen Beschimpfung fremder Rassen grund-satzlich abzusehen" (מתוך נאומו הפרוגרמטי של וילהלם פריק, מיניסטר הפנים של הרייך, בוועידת מיניסטרי המדינות ב-9.5.1933 – חוזר III 3000/9/5t. הנאום מובא אצל: H. J. Gamm: Fuhrung und Verfuhrung, Munchen, 1964, p.73-78; והשווה את דבריו של רוסט לפני ועידת מורים גרמניים (Central-Verein-Zeitung [C.V.Z.] 9.8.1934)

4.      כלשונו של: Hans Keipert: Die Behandlung der Judenfrage im Unterricht, Langensalza, 1937, p.17: "Wir wollen den Juden keine Wunden schlagen".

5.      אופיינית להלך-רוח זה היא הבדיחה דלהלן: מורה נאצי לתלמיד יהודי, שקיבל סטירות לחי כה חזקות עד שסימני האצבעות נראו על פני המוכה: "נו, משה'לה, מה יגיד אביך?" תשובתו של התלמיד היהודי: "מורי, ניחא – אבי, אך מה בדבר חוץ לארץ העויינת?" (במקור: ("Das feindliche Ausland" לפי: H. J. Gamm, Der Flusterwitz im Dritten Reich, Munchen, 1963, p.125

6.      מהם יוזכרו כאן: Jacob Graf: Familienkunde und Rassenbiologie fur Schuler, Munchen, 1935; בעיית היהודים נידונה בספר זה בעמ' 119-123, 142-143.

O. Steche: Lehrbuch der Rassenkunde, Vererbongslehre und Rassenpflege fur die Oberstufe der hoheren Lehranstalten, Leipzig, 1933 (ושם במיוחד עמ' 75-76). יש לחזור ולהדגיש, שככל שנתחזקו הנאצים בשלטונם, ושנאת היהודים העמיקה בשכבות רחבות יותר ויותר של העם הגרמני, כן רבו ספרי הלימוד, שנקטו לשון של גנאי כלפי העם היהודי; וראה לדוגמה את הנאמר בספר: Benze-Pudelko: Rassische Erziehung als Unterrichtsgrundsatz der Fachgebiete, Frankfurt a. Main, 1937, p.190-199, שמותר לראותו כספר חצי-רשמי בהיות אחד ממחבריו (רודולף בנצה) פקיד בכיר במשרד החינוך של הרייך.

7.   יוליוס שטרייכר בראשם, שבעתונו הידוע לשמצה "דר שטירמר" הירבה להוקיע את המורים

     הרכרוכיים, שמתוך התחשבות בתלמידים היהודיים אינם מוצאים עוז בנפשם להציג בפני חניכיהם את

      היהודי במלוא שפלותו. בראשונה לא נרתעו המנהלים והמורים המותקפים מלהתגונן בפני התקפותיו

      הפומביות של העתון ואף פנו לערכאות, כגון במקרה של מחנך בשטוטגרט, שב-1933 הכריז לפני

      כיתתו, ש"היהודים גם הם ככל בני האדם" (פרטי המקרה נמסרו לי על ידי מנהל בית הספר בעיר זו).

      הוצאת ה"שטירמר" עתידה לתרום את תרומתה לחינוך האנטישמי על ידי הוצאת ספרות ילדים

      ברוחה, כגון:

Der Giftpilz, ein Sturmerbuch fur Jung und Alt, Erzahlungen von Ernst Hiermer, Verlag Sturmer, Nurnberg, 1938.

Ernst Hiermer: Der Pudelmopsdackelpinscher Und andere heimlich Erzahlungen, Der Sturmer Verlag, Nurnberg, 1940

 

  8.שדרש להפקיד את הוראת תורת הגזע רק בידיים נאמנות (לפי: Judische Rundschau 22.1.1935 [JR]

9.  דוגמאות בספרים:

     Peter I. Wiener: German with Tears, London, 1942, Appendix, Plate 10 (תמונת ילד יהודי

     המוצג לראווה לפני עמיתיו).

     Erika Mann: Zehn Millinen Kinder, Amsterdam, 1938, pp.132-133.

    Das Schwarzbuch, Tatsachen und Dokumente; Die Lage der Juden in Deutschland, hrsg.   

     Vom Comite des Delegations Juives, Paris, 1934, p.264.

     על ריבוי המקרים מעידות, בין היתר, שתי הוראות של מיניסטר החינוך בבאדן מיום 31.3.1933 ומיום

     29.12.1933. הוראות אלו מובאות בספר:

    Paul Sauer: Dokumente uber die Verfolgung der judischen Burger in Baden-Wurttemberg

     durch das nationalsozialistische Regime 1933-1934, vol. 1, Stuttgart, 1966, pp.247-248.

10. שה"שטירמר" היה להם לפה (למשל, גליונות אפריל ומאי 1935, יוני 1936).

11. כדברי ה-Israelit מ-1.1.1934. העתון הסתמך, בין היתר, על הוראותיהם של ראשי המדינה (ע' ל')

      בראותו בהן ביטוי לכוונותיה האמיתיות של הממשלה הנאצית.

12. ראשונים הגיעו למסקנה זו חוגים ציוניים (Julius Stern: Die nationalsozialistischen Bildungsziele,

      JR, 20.10.1933) גם המחנכים הנאציים עצמם השתמשו בנימוק זה לביסוס דרישתם לריכוז התלמידים

      היהודים בכיתות משלהם (Die Schule, October 1936).

13. ב-1935 עדיין כעשרים וארבעה אלף בגרמניה כולה, מהם ארבעה עשר אלף ומאתיים ביסודי וכתשעת

      אלפים ושמונה מאות בתיכון.

14. CVZ, 19.4.1934; Israelit, 13.12.1934.

15.Walter Scharrer: Judengegnerschaft und hohere Schulen in "Der Weltkampf", Munchen,

      1936, p.245 .

16. בהוראת מיניסטר החינוך של הרייך ושל פרוסיה מ-16.6.1934 (U II f 4949), על פי הסכם עם מנהיג

      ה"היטלר יוגנד".

17. הוראה 18.7.1934 (U II c Nr. 30149): ע' תעודה מס' 3; רוסט השתמט, כדרכו, מהכרעות חד-משמעיות

      בהטילו את האחריות על שכמם של המנהלים. אגב: עוד ב-24.10.1933 מסר ה-JR, שמורה יהודי,   

      שביקש לשחרר את בנו משיעור תורת הגזע, במקביל לשיחרור משיעורי הדת הנוצרית, נענה מיד על ידי

      מנהל בית הספר. כן ידועים לנו מקרים, שגם מנהלים ומורים גרמניים מצדם הקדימו "נעשה" ל"נשמע"

      והוציאו תלמידים יהודים משיעורים יחידים, על דעת עצמם.

18. Wolfenbiuttel-Staatsarchiv E III a Nr. 1325 M, ע' תעודה מס' 4.

19. כשר החינוך במדינה זו – שמיספר תלמידיה היהודים הגיע לעשרות בלבד – שימש דיטריך קלגנס

(Dietrich Klagges), שנתמנה כמיניסטר עוד ב-15.9.1931 והיה – אחרי פריק – המיניסטר הנאצי הראשון באחת ממדינות הרייך.

20. דוגמה נוספת ישמש המקרה דלהלן: ב-14.4.1934 פנה אביה של תלמידה יהודיה אל המפקח על בית ספר תיכון בהמבורג בתלונה על לימוד פרק מתוך ספרו של היטלר "מלחמתי", ובו דברי נאצה נגד העם היהודי, בנוכחות בתו. המורה התנצלה: מחובתה להעניק לתלמידותיה חינוך ברוח הנאציונל-סוציאליזם. המנהל הגיב בחריפותף יש להרחיק את השפעת התלמידות היהודיות על חברותיהן לכיתה. לבסוף הוסכם לשחרר את הבת משיעורי האזרחות. אף על פי כן לא היסס האב מלסיים את מכתבו בשאלה, אם ימשיכו לקרוא פרקים נוספים מתוך הספר הנ"ל. הנמקתו מזכירה את דבריו של פריק המובאים בהערה 3. וראה: האב זכה לתשובה עניינית והוגנת (ב-24.4.1934). ואמנם, הכותב היה בעבר פקיד בכיר (Oberlandesgerichtsrati i. R. May) והמשיב – אחד המפקחים הוותיקים של המבורג, שבדרך כלל נקטה מדיניות מתונה כלפי האוכלוסיה היהודית שבעיר.

(Berufsschulbehorse -2 – F VIII – g. 2)

  

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial