מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

ישראל גוטמן, בשולי הגל האנטישמי בפולין: האנטישמיות הפולנית בגילגולה האחרון - א'

מתוך: ילקוט מורשת י"ג, יוני 1971 

 

א. 

לדעת רבים לא צריך הגל החדש של האנטישמיות הפולנית לעורר בנו תמיהות. אדמת פולין היא אחד ממוקדי האנטישמיות הקיצונית בדורות האחרונים, והמדינה הפולנית המחודשת בין שתי מלחמות העולם הצטיינה בשנאת-ישראל גסה ופוגעת. אם כן, טוענים בעלי הדעה האמורה, המתרחש עתה בפולין הוא בבחינת התלקחות חדשה של האיבה הישנה והמושרשת בקרב העם הפולני. 

ברם, יודעים אנו, כי המשטר הנוכחי בפולין נרתע עד כה משימוש בנושא האנטי-יהודי בתוככי פולין, ובמשך עשרים שנה ומעלה נבדלה פולין העממית לטובה משאר "הדמוקרטיות העממיות" בכל הנוגע ליהודים ולמדינת ישראל. בפולין העממית התקיימה פעילות חברתית-תרבותית יהודית בתקופת הסטאליניזם המוחלט, בו בזמן שפעילות מעין זו שותקה כליל בארצות אחרות של הגוש הסובייטי. פולין העממית התירה עדיין יציאה מארצה למדינת ישראל, לאחר שנאסרה כבר יציאת היהודים מארצות הגוש הקומוניסטי. יתירה מזו, בעת שמקהלת הריאליזם הסוציאליסטי השתלטה על הספרות וחיי הרוח בארצות הגוש, ניתן היה בפולין לספר ולכתוב על יהודים, וסופר כמו אדולף רודניצקי כתב בימים ההם את סיפוריו, מביעי הזעקה והחודרים לעומקה של הטרגדיה היהודית בימי השואה. אמת, שגם על פולין לא פסחו גלי הטיהורים, המאסרים והעינויים, וגומולקה עצמו היה קורבן מובהק של מסע זה, אך בפולין לא נערכו משפטי-ראווה מבויימים, לא נערפו ראשים כתוצאה ממחזות-תעתועים כאלה, ולא הובלטה הנקודה היהודית בימי המאסרים וההשמצות. 

אף על פי כן נחטא לאמת אם נראה את תקופת עשרים השנים כמשך אחד של חיוב ושל התאפקות יחסית. ישנו פרק של זמן ושל אירועים, אותו מנסים שליטי פולין של היום להעלים ולהשכיח. פולין היא למעשה המדינה היחידה בה נמשך הרג של יהודים גם אחרי התמוטטות הרייך הנאצי. בחודשים הראשונים שלאחר המלחמה התחוללה נדידה רב-כיוונית של אנשים דרך גבולות וארצות. מחלקי אירופה שונים, שהיו כבושים בידי הנאצים, נעו שיירות של מגורשים ואסירים החוזרים לבתיהם ולמולדתם. בזרם גדול ורב-לאומי זה היו גם אודים יהודיים ששבו מגרמניה ואוסטריה לפולין. מרבית החוזרים נרדפו על ידי האשליה שקיננה בליבם למצוא שריד חי ממשפחתם. היו שיצאו ממחבואם והיו שבאו כדי ליטול את רכושם והגיעו גם אנשים שלא ידעו להיכן לפנות ולאן ללכת.  

פליטים יהודיים אלה ניצבו לא רק בפני תנאים חמורים בהם היתה שרויה פולין החרבה והשדודה, אלא נתקלו ביחס עויין של האוכלוסיה הפולנית, וסכנה של ממש ארבה לחייהם. המדינה הפולנית העממית בשלביה העובריים, היתה חסרת-אונים ונטולת-משענת בארץ המשוחררת. האוכלוסיה הפולנית, בחלקים לא מבוטלים, קיבלה את פני היהודים החוזרים באיבה גלויה ובחרדה שהשבים עלולים לתבוע את זכותם הלגיטימית על הרכוש שנשדד על ידי הפולנים או עבר לידיהם. ברחובות הערים והעיירות נשמעו תכופות קריאות-גנאי בנוסח: "עלינו להשלים את מלאכתו של היטלר", "ראה, כמה יהודים נשארו בחיים". חלקים מהמחתרת הפולנית, הפלגים הימניים הקיצוניים, לא הניחו נשקם לאחר כינונה של פולין בחסות ברית המועצות והמשיכו להסתתר ביערות. אנשי כנופיות אלה כיוונו את נשקם כלפי עסקנים בכירים של המשטר החדש וכלפי היהודים. טעמים אחדים הדריכו את המלאכה הרצחנית נגד היהודים. ראשית – אנשי הכנופיות, רובם ככולם היו אנטישמים מושבעים ורצח יהודים עלה בקנה אחד עם תפיסת עולמם. שנית – מתנגדי השלטון ביקשו להגביר את ההסתה האנטישמית הרווחת ולהציג את היהודים כנושא העיקרי של המשטר שניכפה על פולין. חודשים רבים היו יהודים צפויים לסכנה בדרכים והאיום כוון נגד היהודים שהתרכזו בערים. בעיר קלצה נערך פוגרום ביהודים החוזרים. במשך שנת האביב של השיחרור, מנובמבר 1944 עד דצמבר 1945, נרצחו בפולין שלוש מאות חמישים ואחד יהודים ובתוכם נשים וילדים1. מן הדין לציין שהמשטר הקומוניסטי בחיתוליו נקט באמצעים נמרצים נגד המרצחים ומפיצי העלילות. שנאת ישראל היתה זהה עם האיבה כלפי המשטר המתהווה; גם היהודים וגם הקומוניסטים נאלצו להתגונן נגד אויב משותף.  

זהו הפרק שרבים ראו בו ספיח המלחמה, הפרי האחרון של הזרע ההיטלראי בפולין. אחר כך, במשך שנים, כאמור, לא ידעה פולין אנטישמיות וכל אימת שעלה הנושא היהודי הוא לווה בסימני תחושת אשמה ורצון לנהוג ביהודים מתוך אחריות והתחשבות. 

אליבא דאמת, ניתוח יחסי היהודים והפולנים מאז תום מלחמת העולם השניה ילמד אותנו, לכל היותר, על מדיניות והלכי-רוח בקרב המפלגה השלטת וחוגים מכריעים במשטר הנוכחי. להמוני הפולנים, לשכבות העם השונות, לעתונות, לא היה ביטוי חופשי ועצמאי ואין המדיניות הרשמית והמעשים של המדינה משקפים את הדעות על יהודים או את היחס ליהודים מצד העם. 

מבחינה מעשית לפחות ניטל העוקץ מהבעיה היהודית בפולין. האנטישמיות הארסית ושנאת ישראל המתונה בפולין המחודשת בין המלחמות, ניזונו בראש ובראשונה מן התואנה  

ה כ מ ו ת י ת.  בפולין ישבו כשלושה מיליון יהודים, כעשרה אחוזים לערך מכלל האוכלוסיה. הפולנים טענו כי היהודים שישבו בארץ זו במשך מאות בשנים הם זרים ועויינים את פולין. המדינאים הפולניים ביקשו לפתור את כל הבעיות הפניומיות המטרידות תוך נישול והפקרת היהודים. הגורם הכמותי נעלם לעד במשרפות אושוויץ וטרבלינקה. לאחר המלחמה מנו היהודים שבר אחוז בתוך האוכלוסיה הפולנית. גם אותם מעטים, שהתרכזו בפולין אחר המלחמה, לא חידשו בה חייהם דרך קבע, אלא יצאו עם כמה זרמי הגירה מאורגנים. 

הללו שנשארו על אף הכל ניסו להתחבר אל האומה הפולנית, ורובם מנאמני המפלגה הקומוניסטית שציפו לראות במשטר הצומח בפולין התגשמות חזונם. גם אותם יהודים מועטים, שנשארו בפולין מתוך עייפות והשלמה פאסיבית עם הגורל, הבינו כי יהיה עליהם ועל בניהם להיטמע ואין נשקף ליהודים עתיד נפרד כלשהו. התרבות היהודית הזעומה שעדיין היבהבה, באה בעיקר לספק את הצרכים של אותם יהודים, שהתקשו להתמזג באופן מלא בלשון ובתרבות הפולנית. אך גם אותו הד קלוש של תרבות יהודית עשירה בעבר, היה לאומי-יהודי רק לפי צורתו ועל פי רוב מתנכר-להכעיס בתוכנו. 

אם כן, היהודים שגמרו אומר להישאר בפולין לאחר המפולת, כרתו רובם-ככולם ברית חיים עם הארץ והמשטר. אחוז ניכר מיהודים אלה עשה דרך ארוכה, מאז שחר הנעורים, במפלגה הקומוניסטית הנרדפת והבלתי-ליגלית בפולין. נצחון הסוציאליזם בפולין היה זהה בעיניו עם צידוק רעיוני וסיכוי של גמול אישי על שנות הסבל והכלא בפולין של פילסודסקי. העקביות הרעיונית אמרה לאנשים אלה, שהאנטישמיות היא תופעה המכרסמת בגופה של חברה בעלת ניגודים מעמדיים, אך עם התמורה הרדיקלית במשטר בא הקץ לנגע זה. יתירה מזו, היהודים נתקבלו בזרועות פתוחות על ידי קברניטי המשטר החדש, נחשבו לאלמנט בטוח, סיפקו את רובד האינטליגנציה החיוני וחלקם היה רב בהתבססות ההדרגתית של "הדמוקרטיה העממית" נוסח פולין.  

מן הדין להתעכב על עוד תופעה מאלפת, המשקפת את ההתפתחות המיוחדת של פולין אחר המלחמה. כידוע, האוקטובר הפולני, ההפשרה האחר-סטאלינית בפולין, קדמה לוועידה העשרים ולזעזוע הסובייטי. במשך שנת 1956 התרבו בפולין דברי-ביקורת ותביעות לשינויים. בראש המבקרים התייצבו סטודנטים שנסתייעו בכתב-עת המוצא על ידם. בעקבותיהם הלכו טובי הסופרים, והתביעה לרביזייה התפשטה במהירות. באוקטובר 1956 באה ההפיכה, שהעלתה את גומולקה לשלטון במפלגה, אילצה את רוקוסובסקי להתפטר מהפיקוד על הצבא, ולכאורה נפתח דף חדש בקורות "הדמוקרטיה העממית" הפולנית. 

בעקבות אותו אביב פולני קצר, עדים היינו לתופעה פרדוכסלית. ניתן היה להניח, כי גם היהודים יהיו עם הנהנים מתוספת החירות שהביאה עמה ההפיכה. אך לא כן הדבר. הסתבר כי התרופפות הרסן ומעט החירויות שטעמה פולין, נתפרשו גם כזכות לשנאת-ישראל גלויה. הפעם אי-אפשר לראות בהתפרצות זאת שריד של המשטר הישן או מחיידקי הטירוף ההיטלראי. התהליך של שקיעת הסטאליניזם היה מלווה בפולין במשבר אמון חריף, וכבכל עת משבר נמצאו היהודים גם הפעם נתונים בין המצרים. לשנאה זאת היו שתי פנים. מחד – היתה זאת שנאת היהודים הישנה, שהושתקה לזמן מה על ידי המשטר המחמיר ועתה מצאה לה אפיקים להרים ראש. שנית – בצמרת המפלגה נמצאה קבוצת עסקנים שמרנית הנלחמת על השלטון, שהמליצה לבלום את השפעה היהודים בפולין העממית. לדעתם סבל המשטר מחוסר פופולריות בשל אחוז גבוה של יהודים שחדרו לעמדות בכירות בפולין. עסקנים אלה זכו כנראה לסיוע מצד חרושצ'וב עצמו, שהעיר לפולנים, כי מצויים יותר מדי "אברמוביצ'ים" בחוגי השלטון. האגף הקיצוני השמרני במפלגה, שביקש לסלק את היהודים, דחה בתוקף את ההאשמות בנטיות אנטישמיות. הם דיברו רק עם רצון העם; כיוון שהעם רואה בעין רעה יהודים בחלונות הגבוהים, מן הדין להתחשב עם טעמו. 

הלך-רוח זה היה לאפיזודה חולפת, אך הוא הוכיח שגם בקרב משטר הטוען למחיקת כל האפליות, עלולה להיוולד פסילה שמקורה אנטישמי. היה בכך משום אות לבאות. 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial