|
|
| ילקוט מורשת - חיפוש מאמרים |
|
|
| כותרת מחבר | נושא | תקציר |
|---|
לוין דב
| | במוזיאון לאמנות בקובנה, במדור של תשמישי קדושה יהודיים, מוצג דגל של קן השומר הצעיר מן העיירה זז'מר בליטא. הדגל צולם על ידי מיכאל טל מן המרכז לאמנות יהודית של האוניברסיטה העברית בירושלים בעת מסע לתיעוד בתי כנסת ותשמישי קדושה בליטא. התצלומים המתפרסמים נמסרו למערכת בלוויית הערות והבהרות על ידי פרופ' דב לוין מן המכון ליהדות זמננו, ליד אוניברסיטה העברית ירושלים.
| | |
| התנגדות
הסטוריוגרפיה
| "מדריך פרטיזני" שתורגם מפינית לרוסית, הופץ בצבא הסובייטי בשנות מלחמת רוסיה-פינלנד, בחינת "דע את האויב". אולם לא במעט שימש קונטרס זה גם ללימוד הטקטיקה הפרטיזנית ביחידות הפרטיזניות הרוסיות (היהודיות בתוכן) עצמן. תעודה זו מובאת כאן בשלמותה.
| | |
דב חוף [בולק]
| | דב חוף [בולק], מחנך ופסל שנפטר לפני שנה, הספיק זמן קצר לפני מותו לספר לחבריו ולחניכיו מ"בית הילדים" של השומר הצעיר שבפולין שלאחר המלחמה את קורות ימי בחרותו בגטאות וארשה וקרקוב ועל עמידתו במקרים לאין ספור מול המוות. דבריו הוקלטו ונרשמו ומובאים בזה על ידי חברו דוד (יורק) פלונסקי. שולה צדר, אחת מחניכותיו, מעלה קווים לדמותו.
| | |
הרמן תמר
| | תמר הרמן חושפת, לראשונה לאחר 45 שנים, יומן אינטימי שנכתב בטרזין בצורת מכתבים לאהוב-לבה, קרבן השילוחים, כביכול למחנה עבודה ולמעשה להשמדה. מצבי רוח משתנים, אמונה תמימה בסוף הטוב ותקווה להגיע לארץ ישראל שזורים עם עבודה עד שכחה בחווה החקלאית של טרזין וטיפול בילדים יתומים. כל אלה עוברים לעיני הקורא בהתרחשויות יום יום על רקע השילוחים הבלתי פוסקים אל "הלא נודע" הגוזלים מהמחברת את אחרוני קרובי משפחתה וידידיה.
| | |
ישראל ליבנזון
| | ישראל ליבנזון מעלה זיכרונות מימי פעילותו הציבורית בגטו קובנה כאשר הקים ביוזמתו ארגון מתנדבים בשם "געטא-הילף" (עזרה בגטו), ללא-קשר עם "מועצת הזקנים" הרשמית, שנועד להגיש סעד לעניי הגטו. המחבר מדגיש שגם בגטו היו עשירים ועניים והדבר עורר פעילים-מתנדבים, במסגרת הארגון, לגבות מבעלי היכולת – לפעמים תוך עמידה תקיפה – תרומות בכסף ובמזון. כל פעולה נעשתה בהסתר ותוך פחד מהלשנות והיה זה אחד הגילויים האנושיים הנעלים בחיי הגטו.
| | |
חולבסקי שלום
| | דברי הזכרה לד"ר אריאל ליאון קובובי ז"ל.
| | |
גילה פטרן
| | ד"ר גילה פטרן משרטטת קווים לדמותו של ד"ר פראנץ קאן, מנהיג ציוני נודע ביהדות צ'כוסלובקיה בין שתי מלחמות עולם, אשר סירב לנטוש את משמרתו גם לאחר כיבוש הארץ והפיכתה לפרוטקטוראט גרמני. דבריו של קאן: "לא שימשתי שנים רבות כל כך כמזכיר כללי של ההסתדרות הציונית כדי שאברח בשעת צרה" מעידים על אישיותו. ד"ר קאן היה פסימי מאוד לגבי המשך עבודתה של התנועה הציונית בחסות הנאצים ובשאלה זו התגלעה מחלוקת יסודית בינו לבין יעקב אדלשטיין, אשר תלה לפחות בתחילה תקוות ב"עיר יהודית" טרזין. ריכוזם הצפוי של יהודי הפרוטקטוראט בטרזין עורר גם ויכוחים בתנועה החלוצית. הנהגת "החלוץ" הציגה את טרזין כמקום שיאפשר המשך של חיים יהודיים ואולם חבר השומר הצעיר ראו בכך מלכודת מחושבת מצד הנאצים. גם פרנץ קאן ורעייתו נשלחו לטרזין עם חיסול שרידי הקהילה היהודת בפרג. ד"ר קאן עסק במחנה בניהול פעולה תרבותית ושימש מופת בענוותו ובמסירותו לתפקיד. ניסיונות להצילו מטרזין על ידי הענקת דרכונים אמריקנים לבני הזוג קאן עלו בתוהו. פראנץ קאן ואשתו אולגה נשלחו עם שרידי הנהלת הגטו לתאי הגזים באושוויץ.
| | |
מלך ניישטט
| | במלאת חמישים שנה לנפילתם של חברי הנהגת השומר הצעיר בפולין, יוסף קפלן ושמואל ברסלב, מראשי המחתרת היהודית וממייסדי הארגון היהודי הלוחם, אנו מעלים קווים לדמויותיהם ותרומתם להכנות למרד גטו וארשה. דברי אזכרה ליוסף קפלן ולשמואל ברסלב שנכללו בספרו של מלך ניישטט, חורבן ומרד של יהודי וארשה.
| | |
| | | | |
עמירה הגני
| | אנו מפרסמים את דברי הפתיחה בטקס חנוכת הבית מאת עמירה הגני מנהלת מורשת ואת ברכתו של שלום חולבסקי, מחבורת מייסדי מורשת. יונת רטביין מספרת על יעודו של הבית החדש של מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ, ועל העבודה החינוכית המתבצעת בין כתליו.
| | |
שמעון ינקלביץ'
| | דברי פתיחה של פרופסור שמעון ינקלביץ', רקטור אוניברסיטת תל אביב, שנשא בפתח יום עיון המוקדש ל"שורשיו שלמרד הגטאות במורשת ובמחשבה יהודית". המארגנים: מורשת והחוג להיסטוריה של העם היהודי באוניברסיטת תל אביב, לציון 60 שנה למרד גטו וארשה, שהתקיים בבית התפוצות.
| | |
אפרא אגמון
| | אפרא אגמון, שהיה פעיל במחתרת של תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, הספיד את חברו, משה אלפן ('פיל') ז"ל, אחת הדמויות המרכזיות בפעולות להצלת יהודי הונגריה לאחר כיבוש המדינה על ידי הגרמנים ב-1944.
| | |
לוי משה
| | בעצרת הזכרון לשואה ולמרד, שהתקיימה בקיבוץ יד מרדכי בכ"ז בניסן תשמ"ה, השתתף גם הרמטכ"ל רב אלוף משה לוי, שאת דבריו מביאים כלשונם.
| | |
קובנר אבא
| | אבא קובנר נשא דברים על יצחק צוקרמן (אנטק) ז"ל ולזכרו – ביום עיון שנערך בבית לוחמי הגטאות ב-6ביוני 1982,יום השנה הראשון לפטירתו. "סופי דברים" – הוא שם המסה, שהוקלטה ונערכה לאחר מכן על ידי אבא קובנר. המסה כוללת, בין היתר קטעי זכרונות מימי נעוריהם בעיר הולדתם וילנה, מפגישות בלובלין לאחר המלחמה ודברים המוקדשים לפועלו של יצחק צוקרמן להנצחת השואה בבית לוחמי הגטאות. .
| | |
דן מכמן
| | ד"ר דן מכמן, מאוניברסיטת בר אילן, מגיב על תגובתו של אריה ברנע [גיליון 43-44] בקשר למאמרו של ד"ר מכמן על גורל יהדות המזרח בשנות השואה [גיליון 42] ומעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי.
| | |
צוקרמן יצחק [אנטק]
| | יצחק צוקרמן – שפעל יחד עם יוסף קפלן בהקמת האירגון היהודי הלוחם בווארשה ובהנהגתו בשלב הראשון לקיומו – היה מהעדים הבודדים שנותרו בחיים לאחר המרד בגטו וארה שיכול היה לספר על כך. בראיון מוקלט העלה את דמותו של קפלן, כפי שהכירו הימי גטו וארשה. דמותו האישית של יוסף מתוארת על רקע התגבשותו של הכוח היהודי הלוחם בנאצים, תוך מסירת פרטים על פועלו עד למאסרו והירצחו בידי הנאצים. עדות זו המובאת לראשונה כאן באה להוסיף מידע אותנטי ובעל ערך על אחד האישים המרכזיים של התקופה. חייו של יוסף קפלן וצמיחתו לדמות מנהיגה ומרכזית צריכים עוד להיחקר עד שנזכה לביוגראפיה מקיפה ואותנטית.
| | |
ניבה יקטר
| | ניבה יקטר היתה תלמידה במוסד החינוכי "גלבוע" בקיבוץ בית אלפא. לאחר שהשתתפה במסע לפולין עם בני כיתתה, כתבה עבודת גמר בנושא: השפעת מסעות הנוער לפולין על שבירת "קשר השתיקה" של ניצולי השואה על מה שעבר עליהם באותה תקופה איומה. לפי ניבה, אותם חברי קיבוץ שלא שיתפו את בניהם, או לא יכלו להגיע אל בניהם, כדי לשתפם בעברם מימי השואה, נפתחים בפני נכדיהם העומדים לצאת למסע למקומות האימה בפולין. אנו מביאים כאן קטעים מימנה של ניבה, שכתבה בזמן המסע וגם קטעים מעבודתה בנושא הקשר שנוצר בין הנכדים והסבים סביב מסעות פולין.
| | |
קארפי דניאל
| הסטוריוגרפיה
| תזכיר של מצבם של היהודים במשטר הפאשיסטי באיטליה שהוגש בשעתו למוסדות הציוניים בארץ מובא ומוגש כאן על ידי ד. קארפי.
| | |
קרל לוץ
| | צבי ארז, מקיבוץ דביר, מביא לפרסום את הדו"ח של קרל לוץ, קונסול בצירות השווייצית בבודפשט, אשר סייע רבות בהצלת יהודי הונגריה מידי הנאצים לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. בארצו לא זכה לוץ להוקרת הממונים עליו על מפעלו ההומניטרי. הוא נאבק בודד ועזוב לנפשו, ללא תמיכה, ללא אמצעים וללא הדרכה "מלמעלה" ותודעתו הנוצרית היא שהניעה אותו לפעולה. צירות שוויץ ייצגה בבודפשט גם את האינטרסים של בריטניה ולוץ הוציא מכתבי חסות ליהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל. המחתרת החלוצית זייפה מסמכים נוספים ובדרך זו ניצלו רבבות יהודים מגירוש למחנות ההשמדה בפולין. תיאור הקרבות על בודפשט והישארותו של לוץ עם בני חסותו בעיר הנצורה והמופגזת הוא דרמטי מאוד. יד ושם העניק לקרל לוץ את תואר חסיד אומות העולם.
| | |
| זכרונות היסטוריים
הסטוריוגרפיה
| "דו"ח על פעולות הוועד האנטיפאשיסטי בביאליסטוק" נכתב על ידי המחתרת היהדוית בעיר וסביבתה. כאן הוא מתפרנס לראשונה, מלווה הארות והערות מאת חייקה גרוסמן, אחת מפעילות המחתרת הזאת.
| | |
|
|
|
