"המסע אל משאת הנפש": 

סיפור עלייתם של ניצולי השואה לארץ-ישראל 

בתום מלחמת העולם השנייה שבו רבים מניצולי השואה, אנשי "שארית הפליטה" לעיירותיהם ולבתיהם, ומצאו הרס וחורבן. רבים מהם נותרו בודדים ללא משפחה, בתיהם אוכלסו על-ידי תושבים מקומיים והם נתקלו בגילויי שנאה ודחייה. הפעולות האנטישמיות לאחר השואה קיבלו ביטוי למשל ב"פוגרום קילצה", במהלכו נרצחו 42 יהודים ב-4 ביולי 1946. 

לאחר הלם השחרור, התארגנו הניצולים במחנות עקורים, כגוף לאומי בעל תודעה פוליטית. במחנות אלה החלו ניצולי השואה לחזור לחיים ולפעילות על-ידי עזרה הדדית, מתן סיוע לנזקקים, הקמת בתי ילדים להמוני היתומים וארגון פעילויות חינוכיות ותרבותיות. 

כ-250 אלף ניצולי השואה נעו בתום המלחמה ממזרח אירופה לארצות בהן היו מחנות עקורים, במטרה מוצהרת להגיע לחופים מהם יוכלו להעפיל לארץ-ישראל. ארגון "הבריחה", שכלל חברים מכל תנועות הנוער היה זה שהוביל את הניצולים הללו אל חופי הים התיכון. 

תנועת ההעפלה אורגנה בתום המלחמה על-ידי המוסד לעליה ב'. אסונות טביעה רבים פקדו את ספינות המעפילים והחל מאוגוסט 1946 גורשו עשרות אלפי עולים "בלתי חוקיים" למחנות-מעצר בקפריסין. עד פברואר 1949 עברו כ-52 אלף איש את "אי הגירוש" – קפריסין. 

מאות אלפים מניצולי השואה, הגיעו לארץ-ישראל לאחר תלאות המלחמה וסבל השואה, על-מנת לבנות בה את חייהם מחדש. רבים נשלחו לחזית מייד עם הגיעם ונפלו במלחמת השחרור. עם בואם ארצה הם נתקלו פעמים רבות בחוסר הבנה מצד ותיקי היישוב כלפי מה שעברו באירופה תחת שלטון הנאצים. יחד עם זאת, קליטתם במדינה הצעירה הפכה לסיפור של שגשוג והצלחה. 

בתערוכה המורכבת מחמישה אגפים, תוצגנה עבודותיהם של חמישה ציירים:

יחזקאל קמחי 

חיים ברגל 

מולה בן-חיים 

שמואל כ"ץ  

שרגא ווייל 

חמישתם יצאו מתוך תופת השואה והשאירו מאחוריהם עבר יהודי עשיר, בית הורים וזיכרונות. חמישתם היו פעילים בתום מלחמת העולם השנייה למען הפליטים היהודים – חלקם על אדמת אירופה וחלקם במחנות-המעצר בקפריסין.  

אומנים אלה היו כולם חברי תנועת השומר הצעיר ועם עלייתם לארץ-ישראל השתקעו בקיבוצים. 

רבות מן העבודות המוצגות בתערוכה זו הינן פחות מוכּרות, וחלקן אף לא הוצגו מעולם לקהל הרחב. 

"שני אסונות קרו לנו. אסון החורבן, אסון ששת המיליונים, כריתתו של החיוני באיברי-העם. האסון השני הוא בכך, שבין אירופה וארץ-ישראל משתרע ים אפל, שמעליו חדלו לעבור שיירות-העולים". 

אבא קובנר, שליחותם של האחרונים, 17.7.1945