מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

על הספר: זיוה שלו, טוסיה אלטמן

על הספר: זיוה שלו, טוסיה אלטמן (הגדל)

על הספר: זיוה שלו, טוסיה אלטמן, הוצאת מורשת, 1992

 

התנועה הראשונה שהחליטה על החזרת חלק מחברי הנהגתה לשטח הכיבוש הגרמני היתה תנועת השומר הצעיר וראשונה שעשתה את דרכה מווילנה בשליחות התנועה היתה טוסיה אלטמן.    

טוסיה אלטמן, חברה צעירה בהנהגת השומר הצעיר בראשית המלחמה, הפכה לדמות מרכזית בתנועה בוורשה בימי הכיבוש הגרמני. שמה סימל את התנועה בהתכתבות הפנימית בפולין ובהתכתבות עם מוסדות "החלוץ" בשווייץ והקיבוץ הארצי בארץ. יחד עם חבריה להנהגה, יוסף קפלן, מרדכי אנילביץ' ושמואל ברסלב, שחזרו לוורשה בעקבותיה, פעלה להקמת התנועה מחדש. היא סיכנה את חייה בנסיעות בכל רחבי הגנרל-גוברנמן, הפעילה קנים בערים שונות... חזרה לווילנה הכבושה... לוודא מה אמת בשמועות על השמדתם הטוטלית של יהודים במזרח. משם הביאה את הקריאה למרי ולהתגוננות ויחד עם חבריה נטלה חלק בהנהגת הארגון היהודי הלוחם. היא פעלה בשליחותו בצד הארי של ורשה ושבה לגיטו בימי המרד. היא השתתפה בלחימה ובהצלה עד שמצאה את מותה.

המחוייבות התנועתית והלאומית הגיעה למימוש הלכה למעשה ובמחיר שאין לו תמורה – במחיר החיים עצמם. חברי ההנהגות התנועתיות, יותר משהיו מנהיגים כריזמטיים היו מדריכים בוגרים, מנחים ושותפים-לדרך, מלכדים ומכינים לבאות. כזו היתה גם טוסיה. רגש האחריות וחובת הדאגה לחברים בחומר וברוח העמידו אותה ואת חבריה במוקד ההנהגה. הם העזו ליטול אחריות ולהורות את הדרך לרבים – הדרך היתה ללא אלטרנטיבה לפי שההשמדה היתה טוטלית.

...היא לא היתה מנהיגה הירואית, לא סחפה אחריה המונים, לא נתנה םקודות וגם לא קראה "אחרי!" אך תמיד נמצאה בשורה הראשונה ובמקום שבו נדרשה נוכחותה... טוסיה גם לא היתה מנהיגה רוחנית – לא טיפוס של אינטלקטואל או הוגה דעות חריף המתווה קווי-דרך במבוך החברתי, אבל היא היתה משכילה, נבונה, רגישה לעוול ולאי-צדק, רגשנית ורומנטית, מסורה, נאמנה, פתוחה לכאב הזולת ושופעת נחמה.

רכותה מפלדה היתה. אומץ לבה חושל מתוך כוח ועל-פי צו מוסרי, היא נשאה את עולה ללא הפסק. לא ראתה עצמה מורמת מעם ורק בתוקף מעשיה היתה למנהיגה. וכך ראוה ההולכים עמה.

...מתמיהה העובדה כי עד כה לא תועד במלואו פועלה של דמות מרתקת זו. רק בקיבוץ משמר העמק, בפינת ה"יזכור" לשואה, חקוק באבן לזכרון פסוק ממכתבה האחרון של טוסיה: "ישראל גווע לעיני ואני פוכרת ידיים ואיני יכולה לעזור לו..."

 

                                                (מתוך דברי המחברת במבוא ובאחרית-דבר של הספר)

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial