מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

יום עיון לזכרה של חסיה בורנשטיין-ביליצקה, התקיים ב-14.12.2012

יום עיון לזכרה של חסיה בורנשטיין-ביליצקה, התקיים ב-14.12.2012 (הגדל)

יום עיון לזכרה של חסיה בורנשטיין-ביליצקה ולכבוד הוצאת המהדורה השנייה של הספר "אחת ממעטים, דרכה של לוחמת ומחנכת", מאת נעמי יצהר, התקיים ביום שישי, 14.12.2012 בבית התנועה הקיבוצית, תל-אביב.

 

האירוע נערך בהפקת מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', בהשתתפות קהל רב של חברים, בני משפחה, מוקירי זכרה של חסיה ומתעניינים. ראשון המברכים היה מרקי לוי, מנכ"ל התנועה הקיבוצית, אשר אמר כי דרך סיפור חייה של חסיה ניתן לחנך את הנוער היום. אחריו בירכה מאיה ואן-אק ארגוב, מנכ"ל מורשת, שסיפרה כיצד לאחר שעברה את התופת מצאה חסיה כוחות נפש לאסוף סביבה קבוצה של ילדים ולהובילם לארץ-ישראל. בתה של חסיה, יהודית, נשאה דברים לזכר אימא וגוללה את הביוגרפיה שלה.

 

ד"ר שרה בנדר, מרצה בכירה באוניברסיטת חיפה, הרצתה על תרומתה של חסיה למחקר על מרד גטו ביאליסטוק. בנדר סיפרה כיצד הזהירה חסיה את החברים בגטו מפני האקציה שהתרחשה למחרת היום.

 

  ד"ר שרה בנדר מרצה ביום העיון

 

ד"ר אביהו רונן, מרצה במכללת תל-חי ובאוניברסיטת חיפה, דיבר על מקומן של הנשים במחתרות ובהתנגדות בתקופת השואה. בין השאר הזכיר את תפקידיהן של חסיה ושל אמו, חייקה קלינגר.

 

אליהו יקיר, אחד מ"ילדי חסיה", חבר קיבוץ עין השופט, נשא דברים לזכרה וסיפר כיצד פגש אותה לראשונה לפני 66 שנה, כאשר הגיע לבית הילדים הראשון של הקאורדינציה הציונית, אשר חסיה נבחרה לנהל אותו. חסיה טיפלה בילדים "שכל אחד מהם בא מרקע שונה, מחיים בפחד, בריחה וחוסר אמון באדם המבוגר. היינו ילדים עם בעיות קשות מאוד של אמון. ילדים שהסתתרו לבדם אחרי שראו את מות הוריהם והצליחו בכוחות עצמם ותושייתם לשרוד את הבלתי אפשרי", אמר יקיר.

 

את דברי הסיכום נשא הייני בורנשטיין, בעלה של חסיה, חבר קיבוץ להבות הבשן, אשר סיפר כי הוא נרגש ונפעם מיום העיון המוצלח ומהקהל הרב שבא לכבד את זכרה של חסיה. מאז פטירתה לפני כחמישה חודשים שם לו הייני למטרה להנציח את זכרה ולהנגיש את סיפור חייה וגבורתה לנוער בישראל ובעולם.

 

על האתנחתא המוזיקלית היה אחראי ישראל פלג ממורשת, אשר שר ביידיש בהשתתפות הקהל. את האירוע הנחתה קרן בבצ'וק-חרזי.

 

 ד"ר שרה בנדר, הייני בורנשטיין ודלית קוגן בן-חמו,

                       מנהלת הוצאת מורשת

 

ספרי מורשת הוצעו למשתתפים בהנחה, והספר על חסיה במהדורתו החדשה ניתן לרכישה במורשת, בטלפון 052-3592136

 

 

לקריאת דברי אליהו יקיר, מ"ילדי חסיה", ביום העיון - לחצו כאן

 

לפרטים על אודות רכישת הספר "אחת ממעטים" - לחצו כאן

 

 

***

 

מרקי לוי, מנכ"ל התנועה הקיבוצית, על חסיה

 

למען גילוי נאות, לא הכרתי את חסיה באופן אישי, אלא באמצעות קרבתי להייני, אחד האנשים שהכניס אותי לפעילות תנועתית ועם השנים הפכנו לחברים לדרך וגם ניהלנו שיחות רבות. דרכו התוודעתי לפעילותה של חסיה בזמן המלחמה במחתרת ובעיקר, אחרי המלחמה, פעילותה החינוכית עם פתיחת בית הילדים הראשון של "הקואורדינציה להצלת ילדים יהודים" בלודז' ולאחר מכן כל הנדודים עד עלייתם לארץ של מאות ילדים וקליטתם בקיבוץ גן שמואל.

ספרה "אחת ממעטים" הוא עדות לסיפור חיים מדהים, שבעצם הופך לאנדרטת זיכרון, על פיה ניתן לחנך את ילדי ישראל גם כיום.

בעצם כאן נפגשים סיפור חייה של חסיה, מורשת ותנועת השומר הצעיר , וביחד יוצרים את מימד הזיכרון.

ברשותכם אני מבקש להרהר בסוגיית  "הזיכרון" ולנסות לתת לה מימד עכשווי.

מילן קונדרה, סופר צ'כי מן החשובים בימינו, כתב בספרו "ספר הצחוק והשכחה", שיש מעין "ברית סודית" ומסוכנת בין המהירות לבין השכחה. כאשר קצב האירועים מהיר, דברים לא נרשמים, לא נתפשים ולא נקלטים בזיכרון.

תפקיד  הזיכרון הוא לגרום לדברים ואירועים להירשם, להישמר ולהיקלט, עם זאת, בעידן של שינויים מהירים, קשה ל-"זיכרון" להצליח במשימה זו.

מציאות של שינויים מהירים הופכת אותנו למכורים למושגים כגון: כאן, עכשיו ומיד.

התוצאה המתבקשת היא תרבות אנושית ללא שורשים, מעט העברה בין-דורית והמון שכחה.

מתחילים הכול מ-0, כאילו, כלום לא היה קודם לכן!

השלטון מסתדר טוב עם השכחה הזאת. הוא בונה על כך שהבריות ישכחו הכול ולא יזכרו מאומה!

כך הוא מנציח את עצמו, הוא בונה את יציבותו השלטונית על הזיכרון הקצר של אזרחי המדינה.

הם מסתדרים טוב מאוד במציאות של קצב שינויים מהירים, כמו זו שאנו חיים עכשיו- אירוע רודף אירוע, כלום לא נקלט, כי הוא כבר חולף וכאמור "הזיכרון" מתקשה למלא את תפקדו!

כילד בביה"ס לימדו אותי שתלמיד טוב הוא זה שיודע לזכור טוב- שיש לו זיכרון טוב. הוא מסוגל לזכור בעל פה כל מה ששמע או קרא בספרים. במילים אחרות,  הוא יודע לדקלם כמו תוכי! אבל זהו זיכרון של שיחזור והעתקה.

הנוסחה אליה התרגלתי הייתה: זיכרון משובח= שחזור מושלם= ציון מצוין.

זהו זיכרון נטול ערכים ונטול מוסר! יש בו רק תוצאה טובה לרגע קט. הוא לרב תוצאה של מציאות תחרותית המבוססת על מושגים כגון  : השגיות, "ווינריות" ומצליחניות. לבחון הצלחה של החינוך, על בסיס תחרות בינלאומית  להישגים מקצועיים בלבד, לוקה בחסר. לחשוב שעיסוק ב"זיכרון" המוליד ערכים הוא בזבוז של זמן יקר לטובת ההישג המקצועי, הוא פספוס.

היום התבגרתי קצת ועם השנים הבנתי את תפקידו האמיתי של הזיכרון. הוא חייב לשמש מחסום ערכי ומוסרי, כדי שדברים מסוימים לא יחזרו על עצמם.

הזיכרון ישנו כדי להימנע מהעתקה, או שחזור, ודווקא להיות ספתח לחידוש צמיחה ותקווה ליום המחרת טוב יותר.

והשאלה הקשה היא: איך מצליחים בכך?

בשפות לטיניות לזכור אומרים: recordar.

ואם ננתח את המילה הזו:

Re= זו תוספת, שכאשר היא ישנה, מצביעה על פעולה החוזרת על עצמה.

Cor= בא מן המילה Corazon , שפירושה "לב"

בעצם recordar = לזכור בעברית- זה לגרום לכך שדברים יעברו שוב דרך הלב, כדי שיקלטו ויצרו שורשים.

סיפורה של חסיה- עבודתה עם הילדים- דרכה בחיים, הם עדות לכך. נוגעים ללב! גורמים לכך שהדברים יעברו שוב דרך הלב. פעילות מורשת - תפקידה להנציח סיפורים אלו.

חשוב לזכור את חסיה, גם באמצעות תרומה חשובה זו!

 

מרקי.

 

***

 

דבריה של יהודית, בתה של חסיה, ביום העיון:

 

אמא נפרדה מאיתנו לפני 5 חודשים.

 

ישנם פרקים שונים בחיי האדם,

לכל תקופה יש את השמחה, היופי, הקושי והכאב שלה.

כאשר נפרדים מאדם אהוב, בן משפחה – החוויה טראומטית, מלאת תהפוכות ומחשבות.

האדם בחייו, יוצר, מגלה, חושב, ממציא, והעשייה רבה ומעשירה.

כשרגע הפרידה הסופית מגיע – השאלות והתהיות רבות ולעיתים חסרות תשובות.

 

כמו שכתב המשורר נתן זך:

 

"כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח.

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה".

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial