מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

אביבה חלמיש, דברים על קברו של מרדכי רוזמן, ז"ל, קיבוץ העוגן, 8 ביוני 2014, י' בסיון תשע"ד

אביבה חלמיש, דברים על קברו של מרדכי רוזמן, ז"ל, קיבוץ העוגן, 8 ביוני 2014, י' בסיון תשע"ד (הגדל)

שבע ימים, רב מעשים ועתיר זכויות הלך מרדכי רוזמן לעולמו.

הביוגרפיה הארוכה והעשירה שלו משובצת פעילות שמשמעותה אינה רק אישית אלא גם ציבורית ולאומית, ומתוכה מזדקרת במיוחד מנהיגותו במהלך פרשת "אקסודוס", שם הוא היה האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.

בן 30 היה כשעלה על האנייה שנקראה אז "פרזידנט וורפילד" ולאחר זמן מה נודעה בשמה "אקסודוס 1947", ובעברית: "יציאת אירופה תש"ז". בהיותו מחונן בחושים בריאים להבין משמעותו של מאורע היסטורי כבר בעת התרחשותו,הוא חיבר את הוראת היום לחברי "השומר הצעיר" עם עלייתם על האנייה, בצרפת, ביולי 1947 וכתב, בעברית!:

"היום אנו עולים על הספינה שהיא ספינת המלחמה של העם היהודי על קיומו. נצעד קוממיוֹת יחד עם המוני בית ישראל – בראשם, לימינם ולעזרתם, כפי שצעדו חברינו במחתרת, בגיטאות, במפעל של הצלת יהודים ומלחמה על כבוד ישראל". ונעל בסיסמת התנועה "חזק ואמץ".

 

כשהשתבשה יציאת האנייה מנמל סט, חַבָר רוזמן למפקד האנייה יוסי הראל ולרב החובל אייק אהרונוביץ ויחדיו הם הלכו להיפגש עם הרשויות כדי לשכנען לתת לאנייה להפליג.

מאז ואילך קשורה פרשת אקסודוס בשמותיהם של שלושה אישים אלה;

אולם מה שעשה את אקסודוס לפרשה, ואת הפרשה למיתוס התרחש בעיקר לאחר שירדו המעפילים מן האנייה המפורסמת בחיפה והועברו לשלוש אניות גירוש בריטיות שהחזירו אותן לצרפת ולבסוף –הביאו אותם להמבורג שבגרמניה.באותם שלבים יוסי ואייק כבר סיימו את חלקם בעלילות "אקסודוס", ומרדכי נותר המנהיג המוכר והנערץ של מעפילי האנייה, שהיתה ספינת הדגל של מפעל ההעפלה כולו.

 

הכרתי את מרדכי במהלך המחקר שעשיתי על פרשת "אקסודוס", ומאז אני רואה לי זכות שנוצרו בינינו יחסי ידידות. כל פגישה אתו וכל שיחת טלפון היו לי חוויה מרגשת ואינטלקטואלית. הוא היה בעיני דמות מופת, אבל צנוע וללא גינונים.

בחרתי לספר מעט מקורותיו במהלך פרשת "אקסודוס" מתוך מה שכתבתי בספר, לפני כרבע מאה, מפני שאלה דברים שאינם בגדר הספד ואינם לוקים ב"אחרי מות קדושים".

לאחר שהבריטים השתלטו על "אקסודוס" הם העבירו את מעפיליה לשלוש אניות גירוש ובראשן האנייה "ראנימיד פארק". זו האנייה עליה עלה מרדכי והיה חיש מהר לַמנהיג הבלתי מעורער של נוסעיה. זאת משום ש

"[הוא] ניחן בתכונות מנהיגות מובהקות, והיה בעל כושר רטורי מרשים. הוא היה מוכר לרבים מן המעפילים עוד מאירופה – שם מילא תפקידים ב'בריחה' ובמחנות העקורים והיה ראש תנועת 'השומר הצעיר' בגרמניה – והודות לפעילותו במהלך המסע של 'אקסודוס', כחבר מזכירות האנייה וכחוליית קשר בין המלווים הארץ-ישראליים דוברי העברית והמעפילים".

כשעלו נציגי ממשלת צרפת בלוויית המפקדים הבריטים על "ראנימיד פארק"בפורט דה בוק הוא נשא בפניהם נאום, שעל פי הדיווחים הבריטיים [!] היה "חוצב להבות". מעפילה כתבה ביומנה: "המנהל שלנו דיבר כל-כך יפה, שכולנו בכינו". ושליח ארץ-ישראלי שהיה על האנייה כתב לחבריו, שבמסיבות עונג שבת על האנייה מרדכי רוזמן "דפק ציונות והוציא דמעות מעיני היהודים [...] נדמה לי שזה נתן חיזוק לאנשים למשך 10 ימים, אם לא יותר". לאחר שהבריטים הודיעו למעפילים שאם לא ירדו לחוף בצרפת הם יגורשו לגרמניה "מרדכי שוב דיבר יפה ורוח חדשה נכנסה בנו".

היה למרדכי הכישרון להגדיר נכון את המטרה ואת היעדים להשגתה, ולראות את התמונה הגדולה, ועל כן, שלא כמוה מלווים הארץ ישראלים שהתלוננו בפני השלטונות והעיתונות על יחסם הרע של הבריטים למעפילים, הוא טען שהיחס אינו רע בדרך כלל, והסיט את תשומת הלב לעבר מה שהיה חשוב יותר בעיניו ובראייה הכוללת: ישנו רק מקום אחד בעולם שבו ירדו המעפילים מן האניות בשקט: ארץ-ישראל. אפשר להסביר את גישתו זו גם בכך שהוא וחבריו כבר חוו תלאות קשות יותר בעברם מתנאי חייהם על אניות הגירוש, ויכלו להן.

 

למרדכי חלק נכבד בעיצוב המסר האנושי, האוניברסלי, של פרשת אקסודוס, זה המצביע על כוחה של רוח האדם ויכולתו להתגבר על קשיים, במיוחד כאשר ניצבת בפניו משימה שהוא מאמין בה וביכולתו לתרום להשגתה.

 

היה למרדכי כישרון לספר את העבר בבהירות מדהימה ולנתח את ההווה בצלילות אינטלקטואלית מרשימה.

וכך הוא אמר על פרשת אקסודוס:

"אתה נלחם לא רק אם יש לך סיכוי לנצח. אתה נלחם, כי אתה מאמין בצידקת דרכך. אבל, בהבדל ממלחמת הגטאות, הקרב על 'אקסודוס' לא היה מלחמת מצדה".

 

באחת ההזדמנויות הרבות שראיינו אותו הוא אמר שפרשת "אקסודוס" היא "ללא ספק החוויה המכוננת של חיי". מי אני שאחלוק עליו. רק אוסיף, ונדמה לי שבהסכמתו, שהחוויה המעצבת של חייו היא חברותו בתנועת "השומר הצעיר" מאז ימי נעוריו ועד יומו האחרון, והוא נשאר נאמן לה לא רק בהיותו חבר קיבוץ, אלא גם בעולם הערכים שלו ובתחושת המחויבות הלאומית והחברתית שקיננה בו. לדבריו, הקן היה הבית הראשון שלו בנעוריו,ושם הוא רכש את השכלתו במידה רבה: "אני ביסוד אוטודידקט של השומר הצעיר". הוא היה ציוני בכל רמ"ח איבריו, ונהג לצטט את ר' נחמן מברסלב: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל."

 

מרדכי רוזמן הוא אחד ממנהיגי השומר הצעיר בתקופת השואה, שמילאו תפקיד חיוני בשעתם, אך לא הגיעו לעמדות בכירות בארץ. הוא לא התלונן על כך, אלא אמר: "השתדלתי להיות קיבוצניק מהשורה. הדבר הראשון שעשיתי בארץ- התיישבתי על הטרקטור עם תלם ארוך". בהגדרה שומרית מוכרת יותר: הוא קיבל את דין התנועה ומצא את דרכו שלו להגשים את עצמו ואת אמונותיו.

לסיום אשלב את שני חוטי השני של חייו של מרדכי רוזמן: מנהיגותו בפרשת אקסודוס וחברותו ב"השומר צעיר".

הוא היה איש השומר הצעיר, אבל לא פעל באופן כיתתי, אלא ראה עצמו מנהיג של הציבור כולו, ולאחר גירוש מעפילי אקסודוס להמבורג אמר: "אנו מרגישים עצמנו כמשפחה אחת. מפלגות פוליטיות וארגונים קיבוציים נשכחו כמעט, ואנו יכולים לפעול עכשיו כיחידה אחת".

אבל למרות הקו הממלכתי הזה מצידו, כאשר נערכה ב-1964 "עצרת אקסודוס" היא היתה ברוח הבלטת חלקם של השליחים הארץ-ישראלים אנשי מפלגת השלטון דאז – מפא"י, והצנעת חלקם של המעפילים בכלל ושל מרדכי איש "השומר הצעיר" בפרט. או אז הקהל התפרץ וקרא: "הבו לנו את מרדכי רוזמן", "מרדכי לבמה". השנים חלפו, ובמלאת 40 שנה לפרשת אקסודוס מרדכי, כמייצג חלקם של המעפילים בפרשה, אלה שאני נוהגת לכנות "הנושאים את מאבק עמם עלי שכם", כבר תפס מקום במרכז הבמה. עשר שנים לאחר מכן, הוא ריתק והקסים את צופי הטלוויזיה בתוכנית לכבוד מלאת50 שנה לאקסודוס; וכשהגיע תורה של עצרת אקסודוס בשנת 2007, מרדכי, הישוב בכיסא גלגלים, היה "מסמר הערב". הוא נשא נאום מרטיט לבבות, בקול רועם ומלא עצמה וביטחון, וכל השומע חשב: אם כך הוא מדבר 60 שנה לאחר מעשה, שוו בנפשכם את גודל הרושם שעשו דבריו אז, במרתפי אניות הגירוש ועל סיפונן. בדבריו שם, באולם הקאמרי הישן בתל אביב, ניכר בו שהוא אינו רק מנהיג המעפילים אלא גם חניך השומר הצעיר. הוא לא דיבר רק על העבר, אלא גם על חוליֶהָ של החברה הישראלית בהווה, חברה שסועה ונעדרת סולידריות שיוויונית. אבל לא איש כמרדכי רוזמן ישקע בנהי ויסתפק ב"קיטורים".הוא הביע גם תקווה לעתיד, תקווה שתשלוט כאן ועכשיו רוח אקסודוס, ואזי המדינה תיראה אחרת. אמן, כן יהי רצון.

 

היֶה שלום, מרדכי. אישיותך הקורנת ומורשתך האנושית, הלאומית והחברתית יאירו את דרכנו גם לאחר לכתך.

 

אביבה חלמיש

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial