מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

צבי ארז, "רייכספיהרר ה-ס.ס." על מרד גיטו ורשה

צבי ארז, "רייכספיהרר ה-ס.ס." על מרד גיטו ורשה (הגדל)

 

מתוך: ילקוט מורשת כ"ג, אפריל 1977

 

אין ודאות מלאה כי היינריך הימלר, "רייכספיהרר ה-ס.ס."1 אומנם קרא את הדין וחשבון של הגנרל יירגן שטרוֹפּ, מפקד חטיבה2 בארגונו, האיש שפיקד על השמדת גטו ורשה (הדו"חות של שטרופ פורסמו בעברית בספרו של דוקטור יוסף קרמיש: מרד גיטו ורשה בעיני האויב, תל אביב-ירושלים, 1959). עם זאת אין שום ספק כי הימלר אכן  י ד ע  פרטים על המרד, שכן לפחות בשלושה  נ א ו מ י ם   פ ו מ ב י י ם  הוא נדרש לנושא הזה.

בפעם הראשונה נגע הימלר בנושא המרד בנאום, אותו נשא ב-6 באוקטובר 1943, כלומר במחצית השנה לאחר המרד, בפני אישי הצמרת הנאצית, הרייכסלייטרים3 והגאוּלייטרים4, בפּוֹזן (בפולין המרכזית; כיום פּוֹזנאן). הימלר אמר, בין השאר:

 

...הן תאמינו לי שנתקלתי בקשיים גדולים בהקמת מיתקני הכלכלה. באזורי העורף טיהרתי גיטאות גדולים. בורשה, אחד מגיטאות היהודים, היו לנו קרבות-רחוב משך ארבעה שבועות. ארבעה שבועות! טיהרנו שם כשבע מאות בונקרים...5

 

רב הטבחים נדהם מן העובדה כי היהודים, שאותם העריך בבחינת אספסוף של תת-אדם, נלחמו משך ארבעה שבועות במכונת המלחמה המשוכללת שלו. מכאן הדגשה פתטית זו של משך הקרבות.

מצד שני חייב היה הימלר לאזן בפני מאזיניו את הרושם הקשה שעשוי היה להיווצר עקב העובדה, כי הכוחות שהיו כפופים ל-ס.ס. לא יכלו לחסל את המורדים במכת-אש אחת. למן תפיסת השלטון בידי הנאצים, הווה אומר כעשר שנים, עת הוחלף נשקם הקר של אנשי השיטור הנאציים בנשק חם, נאמר להם לעשות בו שימוש מכריע מיד עם הופעת ניצני הפרת-סדר כלשהי...

הימלר, משום כך, "עיגל למעלה" את מספר הבונקרים. שטרופ דיבר בדו"ח שלו על שש מאות ושלושה עשר בונקרים שניכרו על ידי היהודים במעבה האדמה ועל קרבות קשים שהיה על חייליו לנהל. כמפקדו, אולץ גם הוא לתרץ את אי-הצלחתו לאלתר על ידי האדרת מספר וכוח אויביו.

הימלר חזר ונקט שנית שיטה זו בנאום, אותו נשא לפני קבוצה גדולה של גנרלים מן הצבא, ב-25 במאי 1944. הקצינים הבכירים האלה נאספו ובאו אל זוֹנטהוֹפן6, אחד ממבצרי המיסדר7 של ה-ס.ס., בבוואריה הדרומית. ימים אחדים קודם לכן הוחל ביישום "הפתרון הסופי" גם על יהודי הונגריה. מפקד ה-ס.ס., שכיהן אותה שעה גם כשר הפנים של הרייך, הזכיר נושא זה:

 

...עתה ככלות הכול – ותופעה זו יחידה היא במלחמה הזאת8 – נעביר בקרוב מאה אלף, ומאוחר יותר עוד מאה אלף גברים יהודים מהונגריה אל מחנות הריכוז9. נבנה באמצעותם בתי-חרושת תת-קרקעיים. איש מהם לא יכנס אל תוך שדה הראיה של העם הגרמני, בשום פנים ואופן לא. אני משוכנע כי הייתי חוזה שחורות על עתידה של החזית הממוקמת [עתה] במזרחו של הגנרל-גוברנמן10, אם לא היינו פותרים שם זה מכבר את שאלת היהודים, אם גיטו לובלין היה עומד עוד על תלו, והגטו הענק בוורשה, על חמש מאות אלף אנשיו, שטיהרנום [עוד היה קיים]11. רבותי, טיהורו, בשנה הקודמת, דרש מאיתנו חמישה שבועות של קרבות-רחוב [בהם נעזרנו] בשריוניות ובכל מערכות הנשק. היה עלינו להסתער שם, בתוככי הגיטו המגודר הזה, על כמות של שבע מאות בונקרים שניבנו בבתים...12

 

באוזניהם של אנשי צמרת הצבא ראה הימלר לנכון לתת תמונה רחבה יותר. כדי להצדיק את "הפתרון הסופי" שלף את הנימוק של הבטחת העורף של הגייסות הנלחמים. זאת-אף-זאת: מאזיניו יכלו להתרשם כי המאבק נמשך  ח מ י ש ה  שבועות נגד אויב אדיר שמנה כמחצית המיליון בני אדם, מבליט דווקא יפה את כישוריהם של אנשי ה-ס.ס., בני-טיפוחיו של הימלר, שלא היו תמיד אהובים ונערצים על הגנרלים... ה"רייכספיהרר"  ל א  סיפר לקצינים הבכירים כי בעת המרד "ירד" מספר תושבי הגטו לחמישים אלף בקירוב, כלומר לעשרה אחוזים מן המספר שהוא נקב בו.

חודש ימים לאחר מכן נאספו גנרלים אחרים של ה"והרמאכט" בזונטהופן. הימלר הרצה גם בפניהם. הרצאתו נתקיימה ב-21 ביוני 1944, כשבועיים לאחר פלישת בעלות הברית המערביות אל "מבצר אירופה". המפקד העליון של ה-ס.ס. הזכיר הפעם את המרד בפעם השלישית. הוא אמר:

 

...המועד בו טיהרנו את הגטו הגדול והאחרון, שהיה בוורשה. בשקט אנקוב במספר באוזניכם – היו בו מעל לחמש מאות אלף יהודים, בחמישה שבועות של קרבות-רחוב בקיץ 1943, 13 היה זה ממש המועד האחרון [לפני סיכון החזית המזרחית...]. כפי שאמרתי, ניהלנו משך חמישה שבועות לחימה בשטח בנוי בוורשה וטיהרנו שבע מאות בונקרים, בונקרים-מרתפים, לעיתים היו אפילו שניים, האחד מעל השני. שעה שגוש בתים חוסל, הגיחו [היהודים] שנית, לפתע מאחור; ליהודים יש תמיד מערכת תת-קרקעית, תעלות ומבואות. זו שיטה עתיקת-יומין. [היהודי] הוא נווד עתיק-יומין. כפי שאמרתי היה זה המועד האחרון, מפני שאיני סבור שהיינו יכולים להחזיק בקלות בחזית בשטחי הגנרל-גוברנמן...14

 

בהשוואה עם מה שאמר בכנס הקודם בזונטהופן, יש כאן פירוט תיאור הבונקרים, וחזרה על מספר האוכלוסין. הארגון היהודי הלוחם של הגטו לא יכול היה להעלות על דעתו, כמובן, להתמודד בקרב גלוי עם העוצמה הנאצית. משום כך נקטו היהודים שיטת פגע וברח והגיחו מדי פעם ממקומות המסתור שלהם. צורת קרב זו נראית בעיני הימלר כהוכחת משפטיו הקדומים.

חיסול הגטו מנומק שנית בהכרח אבטחת העורף. מבחינה זו נשאר הימלר עקיב; מן הסתם ידע כי בנימוק זה יקנה את לב שומעיו הקצינים הבכירים.

 

במאי-יוני 1944 משך ה"רייכספיהרר" – בסודי סודות – בכמה וכמה מנופים כדי להבטיח את עורו ואת עתידו המדיני:

א.      היה לו מגע אישי, וגם מידע רחב במידה מפתיעה, על ועם חוג הקושרים של האנשים שמאוחר יותר כונו "אנשי ה-20 ביולי", כלומר מבצעי ההתנקשות בחיי היטלר;

ב.      הוא גם חתר לקשור קשר עם הבריטים והאמריקאים – דווקא באמצעות היהודים.

 

מכל מקום כלפי חוץ, בהופעותיו הפומביות הוסיף להיות מזוהה עם שנאה שלוחת-רסן ליהודים, שנאה אותה טיפח משך שנים רבות. שנאה זו היא גם המכנה המשותף של שלושת אזכורי המרד בנאומיו. הופעת כמה יסודות מן הדו"ח של שטרופ בנאומי הימלר מחזקת את ההנחה, כי אם אומנם לא קרא אותו, הרי נצטבר בידיו מידע על ההתקוממות, מידע שהיה מבוסס על "ממצאי" שטרופ.

 

הערות

1.      תוארו של האיש במקור הגרמני: Reichsfuhrer SS

2.      Jurgen Stroop היה Brigadefuhrer. דרגה זו מקבילה לדרגת Generalmajor ב"והרמאכט" (או לדרגת אלוף בצה"ל).

3.      במקור: Reichsleiter – כינוי לעומדים בצמרת הפקידות הנאצית; בדרגת שרי הרייך.

4.      במקור: Gauleiter – כינוי לממונה על המחוז ברייך השלישי.

5.      נאומי הימלר מצויים בארכיון הלאומי של ארצות הברית; תעודות מטהו האישי של הימלר מסומנות: T/175 סרט מספר 85; מסגרות 0200-0152 כוללות את הנאום ממנו נלקחה המובאה.

6.      במקור: Sonthofen.

7.      במקור: Ordensburg(en). ל-ס.ס. היו עוד כמה "מבצרים" כאלה, כגון: פוגלזאנג Vogelsang בדרום-מערב וקרסינזה Crossinsee בצפון-מזרח גרמניה.

8.      זהו כמובן שקר.

9.      ב-9 באפריל 1944 הודיע היטלר למרשל מילך ממפקדי חיל האוויר הגרמני כי הטיל על הימלר להמציא בהקדם 100 אלף גברים יהודים מהונגריה לשם בניית בתי חרושת מתחת לפני הקרקע לייצור מטוסים.

10. במקור:General-Gouvernement  הממשל הכללי – מה שנותר מן המדינה הפולנית לאחר ניתוצה בידי הגרמנים.

11. בזמן האמור היו בגטו רק כ-50 אלף יהודים. החיסול הגדול שבו הוצאו כ-75% מאוכלוסיו המקוריים היה בקיץ 1942.

12. T/175 סרט מס' 94, מסגרות 4639 – 4640.

13. הטיהור והמרד בגטו ורשה התחילו ב-19 באפריל 1943.

14. T/175 סרט מס' 93, מסגרות 3961 – 3965.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial