מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

יומן "אקסודוס"

יומן "אקסודוס”, מתוך: ילקוט מורשת לתיעוד ועיון, חוברת ח', מרץ 1968

 

יומן "אקסודוס"

היומן שאנו מפרסמים נרשם על ידי אחד משליחי המוסד לעליה, שעלה בפורט-דה-בוק שבצרפת, על אחת מאוניות הגירוש, ושהה על סיפונה עד לצאתה בדרכה להמבורג.

ב-1967 מלאו עשרים שנה להעפלת "יציאת אירופה תש"ז – אקסודוס 1947. האוניה, שלתוכה נדחסו ארבעת אלפים וחמש מאות מעפילים, רובם ככולם ממחנות הפליטים בגרמניה, יצאה מנמל סט שבצרפת, ביום ה-11 ביולי 1947.

עוד בטרם הפלגתה מנמל המוצא, הופיעו לידה אוניות מלחמה של הצי הבריטי, ובכל דרכה, דלקו בעקבותיה יחידות צי הולכות ומתרבות.

כיוון שאונית "אקסודוס 1947 שימשה מקודם כספינת תובלה במימי-נהרות, ציפו אנשי הצוות שיעלה בידם להתקרב אליה בלילה סמוך לחוף הארץ, ולמרות העיקוב לנסות להוריד את המעפילים.

הצוות של "אקסודוס 1947 היה ברובו מורכב מימאים יהודים, חלקם ימאים מנוסים מארצות אמריקה.

בהתקרב האוניה אל חופי הארץ, נחסמה הדרך על ידי יחידות הצי והוגש אולטימטום, התובע מהמעפילים להיכנע ולקבל מרות הבריטים. על סיפון האוניה נעשו הכנות להתגוננות כנגד לכידת האוניה. לאחר שהאולטימטום נדחה, עברו הבריטים להתקפה גלויה והתפתח קרב עז ועקשני. בהתנגשות זו נפלו שלושה אנשים – שני מעפילים ואיש צוות האוניה. כמו כן היו על האוניה עשרות פצועים.

האוניה, לאחר שנאלצה להיכנע, נכנסה לנמל חיפה, שעה שהעיר וסביבותיה שרויים בעוצר. המעפילים הועברו לשלוש אוניות גירוש – אמפייר ריבל, אושן ויגור ורונימד פארק – על מנת להפליג למחנות הגירוש בקפריסין.

אך הסתבר שהממשלה הבריטית החליטה לנקוט הפעם בצעד בלתי רגיל, ובמקום העברה לקפריסין, להחזיר את המעפילים למקום היציאה, כלומר – לצרפת. הבריטים התכוונו לשבור את רוחם של המעפילים ולשים קץ לתנועה ההעפלה בכלל. מעתה הפך המאבק של מעפילי "אקסודוס 1947 למערכה מדינית רבת משמעות, אחרי עקבו בעניין, דעת הקהל העולמית וחוגים מדיניים.

האוניות הגיעו לנמל צרפתי זעיר – פורט-דה-בוק. כאן התחולל המאבק שנמשך שבועות. המעפילים סרבו לרדת והכריזו כי יהיו מוכנים לירידה אך ורק בארץ ישראל. הצרפתים הסכימו לקבל את המעפילים, אך לא נתנו ידם להורדה בכפיה, ואילו האנגלים הפעילו את כל האמצעים שברשותם כדי לממש את זממם. לבסוף, כאשר האנגלים נואשו מן הסיכוי לאלץ את המעפילים לרדת בשידולים או בכוח הזרוע, נפלה בבריטניה החלטה מבישה ואכזרית – שילוח המעפילים לגרמניה, לנמל המבורג שבתחום הכיבוש הבריטי. במקום הזה – אדמת הדמים, היו הבריטים רשאים להפעיל כוח ולבצע את תכניתם בדרכי אלימות.

היומן, מחברת מקורית שבארכיון "מורשת", מתאר כאמור את תקופת השהיה בפורט-דה-בוק, על פני אחת משלוש אוניות הגירוש.

אנו מפרסמים את היומן – תעודה מקורית, המספרת באורח מפורט וחופשי על חיי המעפילים וכן על דרכי הקשר עם החוף.

על מנת לשמור על האופי האותנטי של המסמך, נמנענו מתיקונים ושינויים כלשהם, ואנו מפרסמים אותו כרוחו וכלשונו. רק במקרים מועטים הושמטו משפטים בודדים בגוף הכתב.

נאלצנו להוציא את הדברים שלדעתנו לא הגיע עדיין הזמן לפרסמם ברבים. כמו כן הושמטו השמות המלאים המוזכרים ביומן.

 

*

יום חמישי, 31.7.47

עליתי על הכלי R. היום. העליה היתה פשוטה מאד. נסעתי עם האוכל שהובא לאוניה. לקחתי ארגז של דברים ועליתי איתו ונשארתי באוניה. נראיתי ככל אחד מהם, כך שלא חשדו בי במיוחד. אחרי הסתלקות הסירה עם האוכל, ירדתי למחסן האנשים. על המדרגות נפגשתי עם צ. שהיה באוניה לפני ונסע עם האנשים אל "הנשיא"1 וחזר איתם מחיפה. המחסן הוא מחסן רגיל של אוניה. מחסן מספר 2 אליו ירדתי, מתגוררים בו שמונה מאות ושבעים איש. הצפיפות היא איומה ועושה רושם קשה מאד על כל אדם היורד הנה. המדרגות מכוסות בליכלוך רב. אנשים ישנים כשרגליהם מקופלות מחוסר מקום. תנאים סניטריים איומים, יותר גרועים מאשר אצלנו2. ליכלוך רב מסביב להם. האנשים כלואים במחסן ואין ביכולתם לצאת ולו גם לצרכיהם, אלא רק בתור. אדם נכנס, אדם יוצא. יוצאים אל כלוב של חיות. הכל מסורג עם רשתות וגדרות תיל. השטח קטן. רק סביבות בית הכסא והמקלחת. בית הכסא – שוקת כמו אצלנו (למדו מאיתנו בוודאי). מים זורמים כל הזמן בזרם מספיק. תאים תאים, הפתוחים למעבר לאנשים. על הקיר ישנו מקום לרחצה במים מתוקים וכביסה. לידו במרחק שניים-שלושה מטרים, המקלחת (מים מלוחים), מקלחת קטנה וקשה להתנועע בה. שניים-שלושה אנשים ממלאים אותה לגמרי. מים לשתיה ישנם כל הזמן. ישנם שני ברזים של מים חמים וכל אדם יכול למלאות את כליו עם מים. אנשים מתרחצים במים חמים. אחרי המקלחת ישנו מקום מגודר ושם נמצאת רפסודה. אחריה שוב בית שימוש עם אותו סידור כמו בראשון. (תא) ראשון לגברים והשני לנשים. מהצד השני של האוניה אותו דבר בדיוק. עושה רושם קשה מאד. אנשים שופכים מים על הסיפון והוא תמיד רטוב ומלוכלך, פשוט מטונף. ישנם שני מחסנים. במחסן 1 ישנם כשש מאות איש, אותו מראה כמו במחסן 2. מדרגות תלולות, היורדות לתוך המחסן, מלוכלכות, פשוט קשה ללכת עליהן ובאמת ישנם רבים שנופלים. הפגישה עם צ. היתה פשוטה מאד והוא שמח מאד ולא הבין מה מעשי כאן. הסברתי לו לשם מה נשלחתי הנה, והוא צחק ואמר שהוא לא צריך עזרה. נשלחתי על מנת לעזור לארגן את האנשים להתנגדות, לשמור על תנועת אי-הירידה ולארגן את חיי האנשים באוניה, וגם במקום שנגיע (אליו), במקרה שזה לא יהיה קפריסין. השמועות היו אומרות או להמבורג או לקניה. מה אמת בשני אלה אלוהים יודע. יש כאן ארגון פנימי של האנשים שצ. אינו מתערב בו, אלא רק נותן את קו הפעולה. האיש שמטפל כאן בכל העניינים ומייצג אותנו בפני הנהלת האוניה הוא מ., איש שהיה מנהל ועד המחנות בגרמניה. צ. סומך עליו בכל ובאמת נראה שהוא מסתדר יפה. האנשים נשמעים לו. מצב הרוח טוב מאד. אנשים, נשים וטף, זקנים ותינוקות, כולם חיים בתוך צפיפות, ובתנאים אלה לא מתאוננים, ורק מחכים שיסיעו אותם שוב לדרך, ותקוותם היא הארץ, ואיך וכמה זמן יימשך עד שיגיעו, לא מעניין אותם. היום זה היום הראשון שהביאו אוכל לאנשים3 ואנשים שלנו היו על הסירה. כפי הנראה שמהיום והלאה יהיו תמיד משלנו שם. היום צריכים לעלות י. על ה-R.A וע. על O.V. אינני יודע אם הם הצליחו. מצאתי כאן כמה אנשים מהמחנה שלי, ואני מתגורר איתם4. פינה חמה קצת, אבל די נעימה מבחינת האנשים. אני נמצא בקבוצה של השומר הצעיר. האנשים כאן מאורגנים במחלקות שהן מתחילות בשבעה עשר אנשים ומגיעות לחמישים ושמונה ושישים. אינני מבין למה ממשיכים בצורה זאת. יש עשרים ושבע קבוצות במחסן 2, ובמחסן 1 אותו סידור (אני מתגורר במחסן 2. מה שמתרחש במחסן 1 לא אכתוב).

 

יום שישי, 1.8.47

הקשר עובד בסדר. הרופאים של "אוזא" מעבירים כל מה שנותנים להם ואנו סומכים עליהם במאה אחוזים. אין כל חשש לבגידה מצידם. הידיעות מהחוף אינן נותנות לנו שום דבר מיוחד. הכל נשאר כשהיה בלי שום ידיעה ברורה מה יעלה בגורלנו.

הערב ישנו עונג שבת. האוכל ששולחים מהחוף הוא מצוין ומספיק בהחלט. אנשים מתחילים להכין מחסנים ואנחנו מעודדים את התופעה הזאת. צריך לחסוך לזמן שלא יהיה. היום העלו אוכל במנוף, כך שהקשר נשאר רק בצעקות ורק דרך הרופאים שעולים פעם אחת ביום, ושחושדים בהם שהם מעלים (מקיימים) קשר. בכל זאת הדואר מגיע כסדרו. אחרי שאמרתי ל-צ., ניקו אתמול את המדרגות. אני מתחיל לאט לאט לראות את החומר שאליו נפלתי. אין כאן אפילו קיבוץ אחד גדול. רק החברה של השומר הצעיר, שהיא פלוגה מקובצת מכמה קיבוצים, והם מונים שבעה עשר איש. הם לא יכולים להיות שום דבר מיוחד כאן, אחרי שתפקידם, לשמור על המים, הוא יותר מדי בשבילם. שאר האנשים הם משפחות עם ילדים קטנים ואנשים זקנים. חומר קשה מאד וידוע לכולם כקשה. אונייתנו היא הקשה ביותר מבחינת האנשים. יש לנו נוסף לכל, מאתיים ילדים מבתי ילדים של "דרור". ילדים נחמדים, יודעים עברית אלא שהם משתגעים מחוסר מעשה. ישנו כאן אח של הילד שנהרג5. הקבוצה של ילד זה היא קבוצה גדולה ונחמדה. המדריכים שלהם חלשים קצת, ואינם יכולים לעשות כלום נגד הבטלה, או יותר נכון, אינם חושבים על דרך לחסל את הבטלה.

 

שבת, 2.8.47

אתמול בערב היתה מסיבת שבת. שרו משירי הארץ ושירים באידיש. אחד האנשים שר סולו וזה היה נהדר. בכלל מסיבה יפה מאד, שעשתה רושם עלי. בכל זאת אותן המשפחות ואותם היהודים יודעים גם לשמוח לפעמים ולשיר את שירי הארץ. בעיקר שרו הילדים. והדואר עובד בסדר. חושבים שניסע או לקפריסין או לטוברוק. מקום חדש פתאום. שלחנו דרישת שלום מאיתנו ומסרנו על הערב שהיה. האוכל מגיע כסדרו והאנשים מרוצים מאד מהדבר הזה. מקבלים את כל האוכל. האנגלים אינם לוקחים מאיתנו שום דבר. הבישול הוא בידינו וגם חלוקת וקבלת האוכל. החברה שלנו עובדים עם האוכל ומאשרים את קבלת המכתבים. כן גם אנחנו מאשרים את קבלת האוכל. חושבים שבעוד כמה ימים נפליג. מי יודע מתי. הכל בסדר. יורדים היום כשלושה אנשים חולים. אין תנועה מיוחדת של ירידה. היום קרא הקפטן ל-מ. ומסר לו הצהרה שאנחנו לא ניסע לא לארץ ולא לקפריסין, אלא לטוברוק או מקום אחר. הוא אמר לו ולאנשים, ומציע לנו לרדת כאן, כי צרפת מוכנה לקבלנו ויהיה לנו טוב וכו'. התשובה היתה שאנשים אינם רוצים לרדת, ויירדו ברצון טוב רק במקום אחד וזהו ארץ ישראל. כל מקום אחר יתנגדו. הקפיטן ביקש מ-מ. למסור את דבריו לאנשים. מ. מסר את הדברים לאנשים וגם מסר את תשובתנו. תשובת האנשים היתה: לא נרד! ושירת התקוה אדירה של כל האנשים. בכל זאת גם עדר אדם זה יש בהם משהו. את אונייתנו הביאו ראשונה קרוב לחוף, כי חשבו שאנשינו ירדו בתחילה, וכאשר נוכחו לדעת שזה לא כך, הביאו גם את שאר האוניות אלינו, ואנחנו עומדים אחת ליד השניה. המרחק גדול ואין אפשרות לדבר, חבל. הבחורות שלנו6 נהפכו פתאום להיות ל"אוזא" ומחלקות סוכריות ודברים טובים. היום היתה כאן מ. עם דברים טובים וחילקה לילדים. מסרנו שלום וקיבלנו ומסרנו דו"ח. תפקידי היחיד אני רואה הוא לנהל את הדואר. תפקיד מעניין ויפה.

 

יום ראשון, 3.8.47

אין כל חדשות מיוחדות, אנחנו עומדים בפורט-דה-בוק. מקבלים אוכל ומים כסידרם והעולם על מקומו ישנו וחי. מה יהיה בסופנו עדיין לא ידוע. בעוד כמה ימים חושבים שנפליג. אין יודעים עדיין לאן. האנגלים ברובם הגדול מתייחסים יפה. ישנם ביניהם כמה דנים, בחורים נחמדים שסובלים מכל העניין הזה. היום היה כאן הקפיטן וביקש לתרגם שוב את דבריו שנאמרו אתמול ל-מ., וכמובן ששוב חזרה אותה פרשה וקיבל אותה תשובה. אנשים מתחילים לחיות קצת יותר בסדר. כל אחד מסתדר יותר ויותר. סידרו מעץ של ארגזים שח-מט יפה מאד. סידרו לוטו של מדינות ומשחקים. הילדים משחקים בכל מיני משחקים שהם מוצאים ועושים שמח באוניה. היתה ועדה של הצלב האדום הבינלאומי. הם פשוט נדהמו איך חיים כך אנשים, קשה להבין לאדם שאיננו רוצה לנסוע כמו היהודי לארץ. הרופא האנגלי של האוניה עושה חכמות עם אנשים וטוב שעולים גם רופאים שלנו. מתחילים לשמור על הרופאים יותר ויותר. קשה להעביר (באמצעותם) את הקשר. עובדים בזאת אנשים ובחורות שמסתכנים עם כל פתקה ומעבירים. האנשים מקבלים סיגריות והם מבסוטים. חשוב מאד שכל האוכל ושאר האספקה, תגיע בזמנה וכסדרה. אנשים כאן, דברים כאלה חשובים מאד בשבילם.

 

יום שני, 4.8.47

ושוב לילה ושוב יום ואין כל חדש. האנשים קולטים שמועות שהאנגלים מפריחים בכוונה תחילה. איננו מקבלים שום עתון. הקפיטן נתן לנו עתונים צרפתיים והוציא משם כל דבר שיכול היה לעודד את הרוחות, ונתן לנו את העתונים. הם מבלבלים את המוח עם כל מיני פתרונות שכאילו יבואו. קפריסין, טוברוק, קניה, המבורג וכו'. אנשים שלנו גם כן אינם יודעים מה יהיה איתנו, רק מנחשים. הדואר איננו מוסר דברים מיוחדים. היום קיבלנו מאה דולר לכל מקרה שלא יהיה. י. ו-ע. עלו על הכלים. נתברר היום שפתקה שנשלחה בלחם נתפסה כל ידי הקפיטן וישנם שם שמותינו. הודענו לחוף שלא יחזרו על שמותינו שוב. והם לא שומעים לנו וחוזרים שוב ושוב על שמותינו בראש הפתקאות.

חם מאד. קשה להישאר כל היום למטה במחסן, לא לעלות למעלה. ישנן כאן נשים הרות וילדים קטנים, שכל הזמן יושבים כאן למטה. האנשים מגלים כוח סבילות רב. הם נמצאים כאן שבוע ימים ומכל האוניות ירדו רק שבעים איש. בכלל לא הרבה. מחר מתכוננים לרדת כמה אנשים. שתי משפחות של מלשינים שמסרו לקפיטן שעם האוכל מעבירים דברים לאנשים, שהסיתו את האנשים לא לרדת. וישנם כאן אנשים שעלו עם האוכל והם מארץ ישראל. הקשר הולך ונעשה קשה. אנחנו היום קיבלנו דואר ושלחנו (שלנו) ממש בסיכון ובהעזה. הודעתי לחוף על המלשינים ונקווה שיעשה משהו בקשר אליהם, אף על פי שאני יודע שידנו קצרה בינתיים מלהגיע אליהם. קיבלנו היום בקשר (ידיעה), שנפתח בית ספר באוניה אחת. אני בטוח שזה אצל ג. התקנאתי בהם שעלה במוחם רעיון כזה, והחלטתי להתעסק כאן עם בית ספר, כי יש כאן מאתיים ילדים שאפשר ללמדם. דיברתי עם מדריכה אחת של קבוצת ילדים, שמדברת עברית, והיא גם מעבירה את הפתקאות שלנו ומקבלת את הפתקאות והיא הסכימה איתי. הזמניתי מחברות ועפרונות. מחר אנחנו מתכוננים לפתוח בית ספר לילדים. קיבלנו מכתב מ-ד.

 

יום שלישי, 5.8.47

היום קיבלנו את הדואר בלחם. כעסתי מאד על אופי שהדואר נושא. כדאי לסכן את עניין האוכל אם הדואר באמת חשוב. אבל אם אין דברים מיוחדים, בשביל מה להתעסק ולהכניס פתקאות שאינן חשובות, לאוכל. בדואר נתקבל גם מכתב ל"דרור", חשוב מאד: הם מוסרים על הנעשה ב"דרור" בעולם, ומבקשים מאנשי "דרור" כאן, לשמש דוגמה. לאחוז (להחזיק) מעמד. משונה מאד שחברים שלנו מעבירים דברים כאלה. מ-א. לא נתקבל שום דבר מיוחד חשוב. חוזר שעלינו לאחוז (להחזיק) מעמד, כי אחרת, זאת אומרת אובדן כל העניין וכו'. (הוא) מוסר שאין יודעים על גורלנו. והיום יבוא רופא שווייצרי ואחות, שיסעו איתנו ויהיו אחראים לחולים אצלנו. הם ישארו עד בואנו למקום מנוחתנו וישארו איתנו שם. הרופא (החדש) מהצלב האדום הבין-לאומי. אני מחכה לו בכליון עיניים. האנגלי נמאס כבר. היום נתפח אצלנו בית הספר בשעה טובה ומוצלחת. הילדים לומדים כיתות כיתות, בעיקר עברית. העלו לנו עפרונות ובלוקים וכל ילד קיבל עפרון ובלוק. בינתיים לא לומדים הרבה שעות, אבל נקווה שזה יתפתח. אתמול היתה מסיבה יפה מאד כאן. ישנם כאן כוחות ספרותיים חזקים. ישנו כאן סופר ומשורר, שכתב כמה מאות שירים לקראת המסיבה והקריאם. ישנה מקהלה נהדרת של קבוצת ילדים מ"דרור". הם שרו, הקריאו את שירי הסופר, ודיקלמו שוב כל מיני שירים. שחקנית דיקלמה, ושוב שרו. היה ערב נהדר. האנשים היו מבסוטים ומצב הרוח הכללי קצת התרומם. היום ירדו עשרה אנשים – שתי המשפחות המלשינות עם משפחה שחבל עליה. אב המשפחה התחלק במדרגות ונפל וקיבל מכה. לאדם זה חסרות שתי צלעות, ועתה הגדיל העניין את הצרות איתו, והוא נאלץ לרדת לחוף. קיבלנו היום שוב דואר על ידי הרופא. החשוב ביותר היה מכתב עם מספרים ומשפטים. ודרך איך להשתמש במקרה שלא יהיה קשר אחר. הדבר הזה בא מ"הוויגור". המצאה יפה ופשוטה, והעיקר – נוחה מאד. אתמול היה אצלנו בא-כוח העתונות הצרפתית ושאל שאלות שונות בנוכחות הקפיטן ו-מ. ענה. הוא שאל על יחס האנגלים אלינו. מ. ענה שמחוץ לאינצידנטים מעטים, הכל בסדר והיחסים טובים. אחר (כך) שאל, אם יביאו אותנו למקום אחר כגון קפריסין, האם נרד בשקט. הוא ענה שישנו מקום אחד בעולם ששם נרד בשקט, וזהו ארץ ישראל. בכל מקום אחר נתנגד בכוח. שאל עוד דברים על התנאים, וענה לו שהתנאים קשים מאד, שאין מקום לכל האנשים. שהם, שהתנאים הסניטריים איומים, אבל בכל זאת האנשים לא יורדים ורוצים לנסוע רק למקום אחד – לארץ. היום הודיעו מהחוף שמסירה זאת לעתונות היה מעשה שטות, מפני שהעתונים מלאים את הודעתנו, וביחוד מודיעים על יחסים טובים. דרך אגב, לקחו מאיתנו את סכיני הגילוח ששלחו מהחוף.

 

יום רביעי, 6.8.47

ושוב יום והיום אנחנו כבר במרסיל. אתמול או היום בארבע בבוקר, הרימה האוניה עוגן וניגשה למרסייל לקחת פחם. הגענו עם אור היום. חשבתי שמי שהוא יחכה לנו, אבל אין אף אחד. כפי הנראה לא נתנו להיכנס לנמל. האנשים אוכלים את מה שיש להם מהרזרבה. טוב שדאגו לכך. אין אנשים רעבים. רק אחר הצהרים התחלנו לקחת פחם. אתמול בא הרופא השווייצרי. עושה רושם נהדר. כפי הנראה שידעו את מי לשלוח אלינו. הוא הודיע שהוא בא לעזור לנו ויעשה הכל למען הקל מעלינו את הדרך. מדבר אידיש. האנשים מאמינים בו כמו באלוהים.

הלילה היו לנו שתי לידות. לנשים ולילדים שלום ואינם רוצים לרדת לחוף. אתמול עשו את המסיבה, שוב הפעם במחסן השני. הזמינו את השוויצרי ואת הקפיטן ונדמה לי שזה עשה את הרושם הנחוץ. השוויצי מתחיל להראות סימנים של קיום. הוא מטפל בחולים. קיבלנו אתמול ושלשום כמויות ניכרות של רפואות ואני מתאר לי שזה בסדר. בית הספר מתקיים, ולאט לאט מסתדר יותר טוב. המורים, או המדריכים, מכינים את השיעורים כמו שנחוץ ומעבירים לילדים. האנשים מתעסקים כל היום עם האוכל והיום אין מה לעשות, אין אוכל. המטבח שמר לעצמו כמה דברים והיום חילק אותם. תפוחי אדמה, דיסה וקפה. היום מסר לי אחד האנשים חדשות מהארץ שקיבל דרך הקפיטן. אסרו את רוקח, בן-עמי, קריניצי וראש עיריית פתח-תקוה, נוסף למנהיגי הריביזיוניסטים. בקיבוצים לא נגעו. פוצצו בית שנמצא בו נשק. צורה חדשה של הפוליטיקה האנגלית. בארץ שמח וכאן אין כל חדש.

 

יום חמישי, 7.8.47

היום שוב מתחדש הקשר. הביאו אוכל והמון דברים לבית הספר – לוחות, גירים, מחברות ועוד. יפה מאד שדואגים מהחוף. אנו מצידנו עושים הכל למען שהילדים ילמדו ולא יתבטלו. עם האוכל באו אנשים שלנו, והיום העלינו את האוכל בידיים דרך המרגות, וכמובן שהיתה לנו יכולת לדבר בלי סוף. מסרו על הנעשה בארץ, מה שידענו אתמול. מסרו שלבטח בעוד יום נפליג, ואף אחד איננו יודע לאן, אפילו האנגלים. לקחנו מים ופחם. לאלוהים הפתרונים לאן מובילים אותנו. בקבינט הבריטי, רק באֶווין עדיין מתנגד לחסל את העניין הזה. מסרו שאנחנו נזוז חזרה לפורט-דה-בוק, ואוניה אחרת תיגש לקחת דלק, ואחריה השלישית, ואחר כך ניסע. הלוואי ונסענו כבר. מסרתי להם על המצב כאן. מסרתי שהקופ' עובד בסדר והילדים לומדים. מסרתי שרוצים לרדת שישה אנשים - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - – - - - - - - - - –  מסרתי דרישת שלום לכולם. מסרתי דו"ח ומכתב ל"דרור"7. קיבלתי דואר וגם שני מכתבים פרטיים. בדואר לא היו דברים מיוחדים שלא נאמרו בעל פה, כך שהדואר לא חידש לנו כלום. נסענו בשעה שתים עשרה וחצי חזרה לפורט-דה-בוק, בשלוש היינו שם. רק עם הגיענו, הסתובבה סירה קטנה ובה ישב משה סנה. הוא הסתכל על האוניות ונסע חזרה. מסרו שהוא ימסור הצהרה שתועבר אלינו. קיבלנו היום שוב אוכל, והפעם ליומיים תמימים. לחם נקבל מחר, נוסף למה שקיבלנו היום. שוב האנשים מתעסקים עם אוכל, ויש להם מה לעשות. אני יושב כל היום ומספר כל מיני דברים על הארץ. האנשים מתעניינים בכל דבר הקטן ביותר. היום נתתי שעתיים שיחה עם ילדים בוגרים, של ציור (תיאור) גיבורי הקרב על "הנשיא". סיפרתי להם על חנה סנש. כמה שאפשר, סיפרתי על הקיבוץ, על הילדים וחייהם בקיבוצם, על חיי העולים בקיבוץ. סיפרתי על השוויון בקיבוץ וכו'. הילדים ישבו ושמעו בלי להניע איבר. הם היו נהדרים. קצת התביישו בהתחלה, ולא שאלו שאלות, אבל אחרי שהמדריך שלהם שאל שאלות ואני עניתי, התחילו (גם הם) קצת לשאול. שאלו על ההכשרות, איך הן חיות, יוצאות למפעל וכו', שאלו על יחסי עבודה.

קיבלנו היום מאתיים סכיני גילוח. גם זה נתקבל אחרי ויכוח קצר עם הקפיטן. עתונים עבריים שניסו להעלותם בתוך ארגזים, נלקחו על ידי משרתו של הקפיטן. לא השאירו גם עתונים על חומר החיטוי, הם פוחדים לתת (לנו) לגשת לגדר כדי (למנוע מאיתנו) לדבר עם האנשים שלנו למטה. הקשר קצת מתקשה, אבל מגיע כסידרו, וכמעט אין חשש שיופסק. מסרו לנו דרישת שלום מהאונוית האחרות. גם שם הכל בסדר. אצל ג. בית הספר עובד בסדר.

 

יום שישי, 8.8.47

ושוב יום, האם ישתנה משהו. קיבלנו דואר על ידי אחות שעלתה, ואיחרנו בתשובה. שואלים אותנו, אם פתחנו בית ספר, ומציעים לנו לעשות זאת. משונה מאד שיד אחת לא יודעת את אשר השניה עושה. קיבלנו לוחות וגיר וכו', והודעתי שאנו מלמדים בסדר, והנה שאלה אם לומדים. אתמול בלילה ירדו שישה (אנשים), קיבלנו את ההצהרה של סנה כתובה באידיש. אינני יכול לקרוא ולהבין מה שכתוב, אבל צ. מתמרמר על זאת, וקורא לזאת שטויות. מעניין מה שנכתב שם. בדואר קיבלנו (הודעה) שהפגנות אנטי-יהודיות נמשכות באנגליה, ונגמרות בשבירת חלונות ובפצועים. קיבלנו גם (ידיעה) שהרופאים השווייצרים נוטים להוריד מהאוניה אנשים חצי חולים. אצלנו לא נתקלנו בתופעה כזאת, בינתיים. להפך, אתמול השפיע (הרופא) על הקפיטן לתת שמונים שמיכות לאנשים. הוא צועק על האנגלים בקשר לנקיון, בכלל עושה רושם נעים ומשתדל להקל עלינו.

יש צרות עם אנשי "האגודה". יום אחד הופיעו ודרשו אוכל כשר במיוחד. הודענו להם שהרבנות במרסייל הודיעה שהכל כשר. הם דרשו בישול מיוחד. היינו מוכרחים לתת להם, - - - - - הבישול הוא בסירי קיטור. רוב האוכל יבש. מקבלים שלוש פעמים ביום אוכל מבושל כגון קפה, קקאו, תה, דייסה וכו'. האוכל טעים וטוב. מסרתי פתקה חזרה שלא הגיעה. - - - מסרתי על פתיחת בית הספר. ביקשתי עוד כפות, קיבלנו כמות רצינית אתמול, אבל לא מספיקה. הודעתי על לקיחת העתונים מאיתנו וביקשתי לחפש דרך אחרת. ביקשו מאיתנו למסור פתקה לידי כל איש היורד ברשותנו, ולדון בכל מקרה של אדם יורד. צ. תרגם לי זה עתה את דברי סנה: “חברים, אתם משמשים כדוגמה לכל היהודים, בעמידתכם האיתנה שאינה נרתעת. זכור את מפעלי 'מאוריציוס', שאמרו עליהם, שלעולם לא יגיעו לארץ, ועתה הם נמצאים בארץ ונלחמים יחד עם בני הארץ את מלחמת העליה. כך גם איתכם. לאן שלא יגרשוכם, תגיעו לארץ כאנשי 'מאוריציוס', וכאנשי קפריסין, המגיעים בתמידות. להתראות בארץ". אני מתאר לי שהיום יהיה עונג שבת וגם יודיעו על הודעת סנה, ועל זאת מחר. מסביבי יושבים ילדים ולומדים, המורים עובדים קשה מאד. קשה לרכז את הילדים ברעש השורר כאן, קשה לעבוד באין ספר ואין מקום לרשום, בכל זאת מתקדמים בלימודים ובעיקר שומרים על הקיים. אני מוכרח לעבור לכתיבה בעפרון, כי אין לי דיו. האנגלים לקחו מאיתנו את הדיו שקיבלנו, ואין לי יותר דיו להמשיך. האנגלים מפיצים שמועות בין האנשים על כל מיני דברים, וכמובן שאנחנו מנסים למנוע זאת. היו כאן ח. ו-פ. ומסרו שבאוניה של ג. פרצה מגיפת אדמת. אם נכון הדבר, הרי הפסדנו את כל המערכה, עד כמה שאני מבין, ביחוד אם הרופא משתדל להקל על האנגלים.

מסרנו את הדו"ח שלנו ל-ח., צ. עמד על זאת שנוסיף שהקפיטן מפיץ בין האנשים עתונים אנטישמיים, המוסרים על כל מיני פתרונות שונים בקשר אלינו. מבקש לשלוח יותר פרטים על ענייננו. העתונים מוסרים שיובילו אותנו לצד השני של הגיברלטרף לאן לא ידוע.

הערב היה עונג שבת, שעבר בהצלחה. שרו בציבור והיו כאן רבים מהמחסן השני, כך שהעונג היה כמעט משותף. אחרי השירה, נתן אחד האנשים שהוא סופר ומשורר ותיק, כמה שירים שלו. נתנו דיקלומים מוצלחים ושוב שרו. מ. דיבר על הצורך בשמירה על הקיים, על אי הירידה, על מצב הרוח הטוב, שלא צריך לריב על כל דבר קטן ביותר וכו'. האנשים נמצאים על היום כחודש ימים, ועל הכלי הזה עשרים ואחד יום. הזמן הולך מהר מאד. עוד מעט חודש שהאנשים על ה-R ואין הכרעה בגורלם. היום למדו כל הילדים מבלי יוצא מהכלל. למדו שלוש מאות ילדים משני המחסנים, מפעל שלא קל לבצע אותו כאן בתנאים כאלה. היום ביקשו גם המבוגרים ללמוד עברית. אין לנו חומר מחברות ועפרונות. אני חושב מחר לבקש, וביום ראשון לפתוח בית ספר למבוגרים, ללימוד עברית בעיקר. נכנס לתוקפו הסדר שאנשים פונים למפקדי המחלקות ואלה הלאה. עד עכשיו פונים ישר ומבלבלים את המוח כל היום.

הפיצו שמועה שלא נקבל יותר אוכל. אם כך, אז גמרנו עם פרשת העמידה הזאת, כי האנשים ירדו בכמות גדלה והולכת, אם לא יקבלו לאכול. אני מקוה שזאת רק שמועה. מחר נראה את האמת שבדבר

 

שבת, 9.8.47

ושוב עבר יום ושום דבר איננו משתנה. היום חזרה ה"ויגור" ממרסיל, ועתה אנו עומדים כל השלושה, ומחכים למה שיהיה.  השמועה בקשר לאוכל לא היתה נכונה. קיבלנו אוכל היום ואפילו הרבה מאד. הייתי ליד האוכל, ולא יכולנו לדבר, מפני ששמרו עליו בשבע עיניים. גם ל-מ'. בתור מתורגמן לרופא השיניים, לא נתנו לעלות, וכך שהדואר כמעט שלא הגיע. אלא שברגע האחרון הכניסו את הדואר (לתוך) בלחם, ורק עם חלוקת הלחם קיבלתי אותו. אחת המחלקות מצאה אותו בלחם ומסרה לנו. קיבלנו נוסף לדואר הרגיל, ידיעות של "פלקור" באנגלית. ידיעות מהארץ על מאסרים, על יריות, על התערבות ההגנה במלחמת הטרור, ועל זאת שסבלה שלושה פצועים קשה. על האוניות, שהאנשים לא רוצים לרדת מהן, ועל זאת שפתחו בתי ספר ולומדים. וזה מראה על כשרון היהודים להתקיים בתנאים כאלה, ואפילו ללמד. באנגליה נמשכות מהומות אנטישמיות. עם פיצוץ חלונות ופציעת יהודים. הדואר שלנו שוב לא חידש כלום. מקבלים את הדואר שלנו כסידרו. ישלחו לנו עוד כלי אוכל וחומרי לימוד. מבקשים לדעת את מספר הילדים עד שנתיים, עד עשר ומספר הנשים ההרות, למען להביא אוכל נוסף. מוסרים שוב על ידיעות שהאנגלים מפיצים, אבל את העיקר אינם מוסרים על מה שיהיה בסופנו. מודיעים שברגע שיוודע להם, יוודע גם לנו. בינתיים עוברים ימים, ואנשים מאבדים את כוחם ואת סבלנותם, ויש שוב כמה משפחות שרוצות לרדת (היום היה רופא השיניים). נעשית פעולת תעמולה חזקה בקרב המשפחות הללו - - - נדמה לי שעוד נעמוד כאן די הרבה זמן, ובינתיים אופסים הכוחות של האנשים. קיבלנו חבילת בגדים וחבילת ספרים ועתונים. במקרה רק לקחתי אותם איתי בחזרה למחסן, וכך ניצלו מבדיקה, ועברו לידינו. כמות הגונה של ספרי לימוד בשביל הילדים ונוסף לזה קיבלנו דבר השבוע, עתון באידיש, דבר לילדים וחוברת אנגלית-אידיש. אני מוכרח להודות שזה דבר עצום, מה ששלחו, וחבל שאי אפשר לעשות זאת בכל יום. את העתונים שנשלחו בחומר המיועד לבתי חולים, האנגלים הוציאו ושוב לא הגיעו. מוכרחים למצוא דרך חדשה להעברת עתונים. חבילת הבגדים, אינני יודע אם היתה מיועדת אלי ואל צ., אבל אנחנו החלטנו להחרים אותה, מפני שלחלק כמות קטנה של בגדים אי אפשר, ואמנם ישנם שם בגדים לבן אדם אחד ואני חושב שזה נשלח אלי, ואם כן, תודה לכל אלה שדואגים לכל דבר וגם לנוחיות פרטית שלנו.

ירד היום גשם במשך שעה, והרטיב כהוגן את האנשים הגרים במחסן, שחצי מפיתחו פתוח. האנשים על הסיפון גם כן נרטבו וירדו למטה. יש לנו מזל שרק שעה אחת זה נמשך, אם היה נמשך זמן ארוך יותר, נדמה לי שהיו יורדים כל אלה שלא היו מסתדרים נוח. הילדים ממשיכים בלימודים כסידרם והחומר שנתקבל יעזור בלימודים המון. מצב הרוח עדיין בסדר. אינני יודע מה יהיה מחר. יש לפעמים שקשה להבין אותם, ויש לפעמים שאני שונא אותם על כל הריב בעד כל דבר. זמן חלוקת האוכל זה הדבר הגרוע ביותר שישנו כאן. אנשים מוכנים לאכול אחד את השני בעד כל עגבניה וכו'.

אתמול הוחלט באוניה לשכב לישון באחת עשרה ונראה איך זה יימשך. היום באחת עשרה כבר ישנו פחות או יותר שקט.

ושוב צרות עם האנשים השולחים מכתבים. הקפיטן הודיע שאם ימשיכו בשליחת מכתבים הוא יענה בהפסקת אוכל, וכמו כן, יפתח באש במקרה שיהיו מריבות או מכות בינינו ובין החיילים כמו שהיו. אני אינני מתאר לי שהוא יעשה את זאת, ואם כן, נענה לו כמו שצריך, למרות מה שיחשבו אחרים.

 

יום ראשון, 10.8.47

אני כבר מסודר. כפי הנראה מישהו מסר שדווקא אני, ונתן סימנים עלי. עליתי על הכלי כאן, ושאני ארץ ישראלי. נדמה לי שדבר יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות, אלא רק שיקחו אותי תחת פיקודם. הקשר עם החוף על ידי זה מתקשה בהמון. אם אני צריך לסמוך על האנשים האחרים שידברו בשמי, זה כבר לא טוב. נקוה שאנשים אלה יהיו בסדר. אינני יודע על דרך שאוכל להודיע לחוף, שגילו אותי, ובכלל להודיע על כמה דברים אחרים. הקשר כמעט שנפסק על ידי כך. בינתיים הגיע האוכל. נראה איך העניינים יעברו בלעדי. הכל בסדר, הקשר עובד. בכל זאת ישנם אנשים שעובדים. הקשר הגיע בלחם, והוציא אותו משם אחד האנשים והביאו. דואר מעניין מאד. האנגלים פנו לצרפתים שיתנו לאנשים לרדת. הצרפתים סירבו וגרשו את הפלגתנו המיידית. חושבים שבעוד כמה ימים נפליג מכאן. הלילה נולדו ילדים על שתי האוניות האחרות. שואלים אם קיבלנו את כל האוכל, הבגדים, הספרים, צרכי הלימוד וכו'. נוסף לכך, שלחו לנו קטע מתוך ה"הרלד טריביון" האמריקאי התומך בנו, ומעודד את עמידתנו עד בואנו לארץ כבונים. מודיע שכל העולם איתנו, ושנהיה חזקים ונמשיך במאבק. הקשר שלנו כפי הנראה היה על ידי רופא השיניים. לא ברור עדיין אם הוא מהימן אבל לפי ידיעות ראשונות הוא מוסמך, ואפשר להעביר כל דבר שרוצים.

אני קיבלתי גם המון דואר פרטי, פשוט נהדר שדואגים להעברת דברים כאלה גם כן. כתבתי דואר חזרה. מסרתי על מצבנו, אישרתי את קבלת כל החומר וביקשתי עוד. מסרתי על בית הספר שעובד כסידרו, וביקשתי חומר נוסף לבתי ספר למבוגרים. מסרתי על העניין שלי. מסרתי את המספרים שאתמול נתבקשתי למסור בדבר הילדים. עד גיל שלוש ישנם ארבעים ותשעה, עד עשר – תשעים, נשים הרות – שישים וחמש, ונשים בחודשים האחרונים – עשרים וחמש. נוסף על כך ביקשתי אוכל לחולי קיבה. ביקשתי בגדים בשבילי ובשביל צ. ביקשתי לסדר את הידיעות הללו. מ. מסר את הידיעות מהעתון לראשי הקבוצות ואלה לאנשים, כך שזה קצת מעודד – העמידה של כל העולם לצידנו.

בקשר לדיו זה כלום, אחד הילדים כאן חסר לו דיו, הלך ולקח עפרון קופי ועשה דיו מהגפרית ומים, וזו דיו טובה מאד.

 

 

יום שני, 11.8.47

אין חדש, ושוב עובר יום ואין כל שינוי. היום הקשר לא חידש כלום. קיבלנו אותו בלחם וזה היו רק ידיעות מהעתונות, מ"פלקור" ומ"דיילי מייל". דיילי מייל כותב על העניין, שלצרפתים לא נתנו לעלות על הכלי ותגובת הצרפתים, שהכריזו, שהם לא יעלו אוכל, אם דבר זה יישנה. פלקור מודיע רק על הארץ. משונה שלא שלחו גם מכתב. היום הראשון שנוהגים כך. כבר אין מה לכתוב. הדואר שלנו הלך עם הארגזים וזה הגיע.

ניסיתי להתקשר עם ה"ויגור" ב"מספרים", ואינני בטוח שגילו אותי. מחר יוודע בדיוק.

נולד לנו היום ילד, “מזל טוב". אנחנו איננו מפגרים אחרי האוניות האחרות, אלא רק ביום אחד. הילד והם בריאים ושלמים.

המצב בסדר. בית הספר עובד וגם המבוגרים מתחילים להסתדר בלימודים. לומדים עברית וישנם הרבה שעושים זאת. בכלל, ישנה הרגשה די טובה לאנשים. מתחילים להתרגל לכל דבר וגם לאוניה הזאת. אתמול מ. עשה אסיפה והודיע על הלידות, על שתי האחרות ועל שלושת ההרוגים, ונתן ציונות, ובאמת, היום קצת יותר שמח על הכלי. קצת יותר שקט ביום. היום שני בחורים היכו אחד את השני, אבל לבסוף אחרי מכה אחת,  השלימו. הריב היה בגלל מקום להתרחץ. האנשים מתעניינים מאד בעתונים ואלה אינם מגיעים. שואלים תמיד לידיעות, ומעוניינים לדעת סופו של הענין. גם אני מעוניין לדעת, ואין מה יותר על מה לכתוב היום.

 

יום שלישי, 12.8.47

ושוב יום והכל עדיין על מקומו. קיבלנו היום שוב דואר, אשר נשלח הפעם בתוך הארגזים. פטנט חדש ויבורכו הג'מעה שחושבים על פטנטים. הדואר מוסר שאין כל חדש בקשר לענייננו, אלא רק שיותר ויותר חוגים צרפתיים מתערבים לטובתנו, ויכול להיות שידרשו את הסעתנו מכאן. בינתיים אנחנו יושבים כאן. העתונות העולמית התחילה לשתוק בקשר אלינו, ההתעניינות בנו נפוגה ועוברים לשטחים אחרים. מה יש לכתוב, אם האוניות עומדות, ואינן זזות ושום דבר אינו משתנה. משעמם כבר לכתוב על זאת, ולכן הפסיקו לכתוב, וכותבים לנו שהם חושבים איך לעורר שוב את התעניינות העתונות והעולם בענייננו. בינתיים לא כותבים וזה גרוע מכל. שלחו לנו היום שוב כמות קטנה של בגדים ואין כל אפשרות לחלק את זה בין האנשים, ולכן אנחנו שומרים את זאת. בדואר היום כתבו שהם מבינים שכמות קטנה של בגדים אי אפשר לחלק, ולכן הם משתדלים להעלות כמות בגדים גדולה בבת-אחת. הלוואי. את הדואר שלנו הם מקבלים בסדר, ושלחו היום חבילת בגדים וחיתולים לתינוק שנולד. בינתיים החלו אצלנו גם המבוגרים ללמוד, והיום קיבלנו גם ספרים נוספים בכמות מספקת ללימוד למבוגרים, כך שאפשר יותר בסדר ללמד אותם. בית הספר עובד, כל הילדים, בלי יוצא מהכלל לומדים. ואפילו הרוסי (גוי) שנמצא כאן לידי, לומד בכיתה של מתחילים. בכלל, בית הספר נכנס כעניין קבוע, בלי כל קונצים. היום הוציאו כינורות והתחילו לנגן, עשו שמח קצת. קצת משנים את האווירה של חלוקת האוכל. בנוגע לאוכל, ישנם אנשים שאינם מבסוטים מהאוכל, וטוענים שלאכול שתי פעמים ביום מרק או דיסה, זה יותר מדי, וצריך לאכול דברים ממשיים, ובאמת שולחים עתה פחות קונסרבים, כך שצריך לחיות על הדייסה או המרק. שולחים הרבה ירקות ופירות וזה טוב, אבל היה צריך גם לשלוח קצת יותר קונסרבים. שלחתי הודעה לחוף וביקשתי שישלחו. נראה.

היום קרה מקרה מעניין על הכלי. נתקבלה טלגרמה שאחת המעפילות קיבלה סרטיפיקט. הקפיטן מיהר לקרוא לה ומסר לה את ההודעה, ואמר לה שהיא מוכרחה לרדת, אחרת היא מאבדת את הסרטיפיקט. התשובה היתה פשוטה וברורה. היא תרד במקום שכל היהודים ירדו, ושם תקבל את הסרטיפיקט. כאן איננה רוצה בסרטיפיקט. מקרה מעניין, האנשים שירדו, ירדו, ואין עתה סימנים מיוחדים שאנשים רוצים לרדת. התחילו להסתדר כאן באוניה ומרגישים די טוב. את השערים למחסנים פתחו, והתנועה היא חופשית. היום שוב היה רופא שיניים ובדק ועבד בסדר. האנשים מרגישים שישנה יד דואגת. אני יושב כמובן כל היום למטה, ומשתדל מה שפחות לעלות למעלה.

ישנן תופעות לא יפות של חלוקת האוכל וכו'. האנשים ממש חיות, אינם מאמינים אחד לשני, וכל אחד אגואיסט יותר מהשני, פשוט קשה לסבול אותם לפעמים. אני תמיד יושב וצוחק על כך שאנשים רבים על כל דבר פעוט ביותר. משונה, והרי הם לא רעבים. קיבלנו אתמול כמה שמיכות, היה מקרה שלקחו שמיכה וחתכו אותה לעשרה חלקים, וחילקו כל חיתוך לחצאים. אין מה לדבר, זה דבר רגיל ופשוט, פשוט איומים.

ישנם כאן מדריכים אחדים של בתי נוער, נדמה לי שהזכרתי אותם, אבל פשוט קשה לעבור על זה. הם פשוט לא מתאימים, והילדים מסתובבים כל היום, משתוללים במקום לקחת אותם ולעשות איתם שיחה. בכל זאת, ילדי "דרור", חבל עליהם. ילדים בגיל חמש עשרה-שבע עשרה, וזהו הרי הגיל לחינוך תנועתי, ( יש לעבוד) מתוך הבנה של הילדים, ובמקום זאת שולחים מדריך ומדריכה שהם בעצמם עדיין זקוקים להדרכה. משונה, צריך להתפלא וקשה להבין איך מרכז "דרור" מרשה לעצמו  דבר כזה.

העניין של השקט מאחת עשרה בלילה הולך ומסתדר. אמנם חצי שעה אחרי כן עדיין מתלחשים ומדברים, אבל לאט לאט משתתקים הכל ונרדמים, כך שברבע לשתים עשרה עד שתים עשרה ישנים כולם. סוף סוף האנשים מבינים בעצמם את ערכו של העניין הזה ונשמעים.

 

יום רביעי, 13.8.47

ושוב עבר יום בעמידתנו כאן. מחר אנו כבר שבועיים על הכלי ושום דבר לא השתנה מאז. משונה שהם עדיין מחזיקים אותנו כאן. קשה להבין מדוע הם עושים זאת, הרי הם רואים שאנשים אינם יורדים, האם הם מאמינים בעמידה-עד ירידת כל האנשים? אם כך יצטרכו לחכות הרבה מאד.

בינתיים המצב כאן הולך ונעשה קשה קצת. ישנן שמועות שביום שישי אנחנו מפליגים, וגם בדואר מהחוף שהגיע היום על ידי האחות מוסרים שנפליג, יכול להיות ביום שישי. אבל במקרה שלא, ישנן קבוצות אחדות של אנשים שקבעו לעצמם תאריך, שאם עד יום שישי הם אינם מפליגים, אז הם יורדים ביום ראשון שלאחר מכן, וכפי הנראה שהאנשים הפשוטים יחזיקו מעמד עוד שבוע – עשרה ימים, ואולי שבועיים, אבל אחר כך ירדו. ישארו באמת הילדים וכל החלוצים הבודדים, והקיבוצים המעטים שישנם. מ. מעריך שירדו כארבע מאות איש. מספר יותר מדי גדול ביחס לכל האוניה, ואינני יודע אם דבר זה לא יתן מכה לכל העניינים.

הדואר היום מוסר על ידיעות ושמועות שאנחנו כאילו נוסעים ביום שישי, הלוואי והיתה זאת אמת. נוסף לכך, מוסרים כי בידו, מיניסטר החוץ הצרפתי, צריך היום לפנות לאנגליה, שתסלק את האוניות מצרפת. לא ידוע עדיין אם ההצהרה נמסרה. חוץ מזאת מסרו שהרולד לסקי נמצא בצרפת, בועידת סוציאליסטים בליון, ומקווים לרתום גם אותו לעניין זה. נראה מה יצא מזה.

שלחו לנו קטע מעתון ישן, המוסר על פיצוץ הרדאר. מות אליעזר*, ומאמר ראשי בקשר לאוניות. שלחו לנו היום ארבע מאות שמיכות וגם חומרי לימוד, מחברות ועפרונות למבוגרים. חילקו את המחברות בין מבוגרים, ובאמת, כמעט לכל אדם מבוגר עתה יש מחברת או יותר נכון – חצי מחברת, שיכול ללמוד ממנה ולכתוב בה.

בקשר לשמיכות, היו צרות. כל אדם רצה לקבל שמיכה, כי הן של הג'וינט, ובוודאי ישארו בידי האנשים עם רדתם בחוף איזשהו. וכמובן, כל אחד רב עם השני, צעקות וכו'. שוב התאוננו על האוכל, העברתי בקשה לשליחת יותר קונסרבים.

היום ירדו ילדות, אחת בת חמש עשרה והשניה בת שתים עשרה. הן ירדו משום שקיבלו טלגרמה מהוריהן שדורשים אותן חזרה, כי הם חולים ורוצים לראותן. ונוסף, בא גם רופא מהצלב האדום, שקיבל יפוי כוח מההורים לקחת את הילדים. ואת הילדות עצמן החזיקו המדריכים, אבל עכשיו נגמר העניין, והן ירדו ונסעו. ניסיתי היום להתקשר עם ה"ויגור" ולא הצלחתי. נדברנו שבארבע יופיע הסימן מצידם. עליתי וניסיתי לזהות אותם, ואת האות שלהם, ולא הצלחתי. אינני יודע איך הם הצליחו אז לעשות זאת מחר ונראה. בינתיים בית הספר עובד כרגיל. גם המבוגרים לומדים יותר מהרגיל. היום חילקו קצת בגדים לילדים ונשים, והצעקות והבכיות סביב מחלקת הבגדים היו איומים. נורא לראות איך שאנשים מוכנים לטרוף אחד את השני בעד זוג תחתונים אחד. קיבלנו עוד משחקים וזה טוב, שכן ירבו. הלוואי ושלחו ספרים בכל השפות, ולי גם בעברית ובאנגלית, ואז היה מה לקרוא. הרי אפשר להשתגע. העיקר, מה יהיה בסופנו, ואיננ יודע אם נוכל להחזיק מעמד בלי סוף.

 

יום חמישי, 14.8.47

ושוב יום, ואנו כבר שבועיים כאן, ואין כל שינוי. משונה, מה המנוולים חושבים? אין כל חדש. גם בכלי. אוכלים ושותים, מחלקים את האוכל, ורבים. מתרגלים לאט לאט ושום דבר כבר לא משפיע. האנשים מתרגלים. לא משנה להם שום דבר אלא אם מקבלים יותר אוכל או פחות אוכל וכו'. בית הספר עובד והילדים לומדים במרץ רב, ובייחוד מעניין לראות את המבוגרים לומדים ומתקדמים, וביניהם נשים זקנות ומבוגרות, אמהות לילדים, יושבות וכותבות את המלים החדשות ומשננות אותן. קיבלנו הרבה משחקי דמקה ושח ואנשים מעסיקים את עצמם בלימודים או במשחקים שונים. נתקבלו היום בתוך האוכל שלושה עתונים באידיש והם נקראים והולכים על ידי כל האנשים. זו הפעם הראשונה שהעתונים מגיעים בסדר, ואני תקווה שימשיכו בדרך זו של שליחת העתונים. קיבלנו גם חבילת ספרים קטנה בכמה שפות, וגם זה מוסיף המון, מפני שיש לאנשים במה להעסיק את עצמם אם קוראים או לומדים וכו'. היום נתקבל דואר על ידי האחות. כל הדואר הוא קטע מעתון, על המאורעות בתל אביב. - - - פשוט שום דבר, משונה ששולחים דבר כזה בדואר. נוסף קיבלנו מכתב מ-נ'., שמודיע שנפוצו שמועות שניסע בעוד שמונה ימים. כמו שלכל דבר מאמינים, כך גם מאמינים לשמועות אלה שניסע בעוד שמונה ימים. אינני יודע באמת מתי ניסע? חוץ מזה הוא מודיע ששלח מכתבים, ושואל אם קיבלנו אותם. משונה מאד, עד עכשיו לא קיבלנו אפילו מכתב אחד חתום נ. ואינני יודע לאן הולכים מכתביו. הוא מודיע שהם מקבלים את כל הדו"חות והוא קורא את כולם, ולפי הרושם שלו, המצב לגמרי לא גרוע אצלנו. זה די נכון. בקשר לאנשים שמתכוננים לרדת לפי תאריך, הרי נעשית עליהם פעולת הסברה ציונית, והם אינם יודעים בעצמם, הם עדיין לא החליטו. זה תלוי בעיקר במצב הרוח שלהם. הממשלה הצרפתית לא מחתה בפני הממשלה האנגלית, כמו שהודיע א. אתמול, ומשונה מאד, למה היא אינה עושה זאת? אבל העובדה היא עובדה שלא מחו. גם העתונות הלועזית כמעט שלא מזכירה את ענייננו, ובכלל, הסנסציה נגמרה, ועם זאת גם המאמרים בעתונות.

בקשר לקשר, הוא מודיע שיש סיכויים שעניין הקשר יקשה יותר ויותר. משונה, נדמה לי שאין דרך פשוטה יותר מאשר לשלוח בתוך האוכל ולקבל, כמו שאנו שולחים – בתוך ארגזי הפירות הריקים. אבל אולי הם צריכים להסתלק משם, ואולי לא נותנים להם לעבוד באוכל. להם הפתרונים, אני איני יודע.

אתמול, ב-13*, שלחו לארץ את ברכת המלווים בכלים, ונוסף לזאת את ברכת המלווים וכל הארץ ישראלים על החוף. יפה מאד. הודיעו שהיום אחרי האוכל תבוא האחות שובפעם ותביא דואר, אבל שום דבר לא היה. משונה, למה לתת את הדואר כמו שנתנו עד עכשיו באוכל. היום ירד כמעט כל היום גשם, אמנם לא גשם שוטף, אבל גשם טורד ומשגע. המנוולים עשו טובה, וכיסו את פתחי המחסנים בברזנט והדליקו את המנורות, כך שלא נכנס הגשם. האנשים היו די מרוצים מכל העניין והתרחצו בשעת הגשם, כאילו לא קרה כלום.

היום קיבלנו תוספת של קונסרבים: קופסת סרדינים לשני אנשים ותוספת לחם, וזה הוסיף המון. בכלל, כל תוספת באוכל מוסיפה המון. ועל זאת הודעתי לחוף. הודעתי להם שאין חדש, שישלחו יותר אוכל, ספרים, מחברות, עפרונות וספרי לימוד יותר מתקדמים. ועוד הוספתי, שישלחו את הדואר באוכל כי זה מגיע בדרך הקלה ביותר. ישנם כאן כמה ביתרים, שישנו ריב תמידי איתם בקשר לאצ"ל. - - - - - - - - - - - - - - -

 

יום שישי, 15.8.47

ועוד יום ועוד יום. מעניין רק כמה ימים עוד נצטרך לעמוד כאן. האמנם ימשך כל כך הרבה זמן. משונה. מה המנוולים חושבים להם. המשחק הזה מתחיל להימאס. אף על פי שאני יודע שזה כל רצונם, בכל זאת מתחיל לעלות על העצבים. היום קיבלנו הרבה מאד דואר, ולגמרי לא משמח. מודיעים לנו, שהאנגלים הודיעו לרופאים השווייצרים, שנעמוד כאן עוד שמונה-עשרה ימים. אינני יכול להבין, מאין צמחה המצאת שטן זאת. אבל זאת באמת המצאה איומה. האנשים כבר עכשיו נהפכו לסטואיקנים, שאר האוכל מעניין אותם, ויותר שום דבר. אבל ישנן כאן נשים הרות ואנשים זקנים שקשה להם לשאת את כל העניין, והמנוולים האלה עומדים להחזיקנו כאן עוד עשרה ימים. אינני יודע אם ירדו רבים, אבל אני בטוח שירדו קבוצות של אנשים. באמת, העניין נראה כחסר תכלית. עומדים זה שמונה עשר ימים, ובלי כל שינוי, ועוד שמונה ימים. זה בתחילה נראה כדבר קשה מאד, אבל יחס לימים שעברו, נעבור גם את זאת. נוסף לזאת הם שלחו שאלון ובו מבקשים לדעת את מספר האנשים, הנשים ההרות, הילדים וכו'. בכדי לתת אוכל נוסף וכו'. אנחנו שולחים להם את זאת מחר. נוסף לכך הודיעו, שממחר נתחיל לקבל שוב קונסרבים של בשר. אם באמת ימלאו את המשאלה הזאת, יעשו בזאת מפעל גדול וחשוב להטבת מצב הרוח. נדמה להם, כך הם כותבים, שהמחברות והעפרונות אינם מגיעים, כי הם שולחים. אנחנו מקבלים, אלא שזה איננו מספיק. יש לנו שלוש מאות ילדים לומדים, נוסף, יש לנו כמות רצינית של מבוגרים הלומדים, ולכן אין יכולות המחברות והספרים להספיק.

כותבים שהמפקד של האוניות שלנו ביקש לטוס לאנגליה, כדי להודיע שאין כל טעם לעמידתנו, אבל עדיין לא ידוע מה שענו לו משם. נקווה שענו לו טובות. על זאת יודיעו לנו מחר. התקיימה ישיבת הקבינט הצרפתי, שהחליט לדרוש את הפלגתנו המיידית מכאן. מעניין מה יצא מזה, ואם באמת ימחו בפני האנגלים ברצינות ובתקיפות. אתמול היה כאן הקונסול האנגלי ממרסייל והוא התרשם מאד מכוח עמידתנו, וגם הוא מציין, שאין כל טעם לעמידתנו הנוספת כאן. בא. ר. הוציאו עתון בשם "בדרך", והם ישתדלו להעביר לנו טופס אחד מהעתון. נדמה לי שכמו כל דבר, אנחנו לא מתחילים אלא רק ממשיכים, אבל נדמה לי שגם כאן ירצו להוציא עתון. בכל זאת, מ. דיבר על הוצאת עתון, ונראה מה שיעשה בכיוון זה. בכל זאת יבורכו הג'מעה ב"ריוול" על כל הפטנטים שלהם, שגם מוסיפים לנו.

בקשר לשתי הילדות של אתמול, הם כותבים שהן ירדו בלי רצונן, ולמרות התנגדותן, אבל היום הייתי מוכרח לתקן להם את הטעות המצערת שהן ירדו ברצונן הטוב ולמרות רצוננו. התחילו באוסף כספים למען קניית בגדים עבורנו. מקווים לאסוף סכומים ניכרים ומקווים לשלוח לנו לבנים, מגבות וכביסה לילדים. נראה עד כמה שהדבר הזה ידפוק כאן. כמו כן קיבלנו ידיעות מ"פלקור" על הארץ. הטרוריסטים ממשיכים בשלהם ונהרג נהג קטר יהודי ומסיק נפצע, ושלושת הטרוריסטים שעבדו באותה פעולה נתפסו. כמו כן נתפסו שלושה שנפצעו עת התפוצץ חומר נפץ שלהם. כמו כן נאסר אחד ובידיו רימון יד. כמובן שכולם יובאו לבית דין צבאי, ואולי ייתלו, וכמובן שיהרגו גם מהאנגלים ושוב יהודים. - - - לכל הרוחות. מה יהיה הסוף איתם? הרי אפשר להשתגע מהם. נוסף לזאת מוסר "פלקור" על התפרצות כנופיה ערבית, שאורגנה בסביבות תל אביב, לתוך בית קפה, רצחה שלושה יהודים, פצעה שלושה עשר ושני ערבים ביניהם. הכנופיה הסתלקה. משונה כל העניין. האם זאת התשובה על פתח תקוה או מה? או שכל העניין אורגן על ידי האנגלים במטרה לפתוח סוף סוף את המלחמה בין היהודים והערבים. כמו כן כותב "פלקור", שסופר שלו היה על האונוית, וחושב שהאנשים לא ירדו למרות שנכונות להם צרות בדרך, ובמחנה החדש שהם ישבו בו. כמו כן כותב, שהאנגלים הפסידו שלושה סיבובים בקרב עם המעפילים. הראשון היה, שבקשה נוספת מצד האנגלים שיעלו הצרפתים וידרשו את ירידתנו, נתקלה בהתנגדות גמורה של הצרפתים. השני, שיועץ רפואי צרפתי, סירב להפריד בין הילדים וההורים במקרה של מחלה. השלישי, שהצרפתים הודיעו שאפשר לרפא את המגיפה שפרצה באחת האוניות על האוניה עצמה, ואין כל צורך שהם ירדו. כמו כן ועדה של הועד הערבי העליון עושה סיבוב בבירות אירופה, למען הביע את דעתן בקשר לארץ ישראל ולפתרון לארץ ישראל. הועדה הגיעה לפריז. בארץ, בן גוריון מסר בישיבת מפא"י סקירה על כל הפוליטיקה הפנימית והחיצונית.

המלחמה הפסיכולוגית נגד המעפילים נמשכת, והם מוסרים על עניין לקיחת הפחם והפרחת השמועות וכו'. הכל כבר ישן. מחר יורדת משפחה, בחור ובחורה. הבחורה חלתה מהיום הראשון שעלה על האוניה ועד עתה היא חולה והולכת ונחלשת מיום ליום. הרופא דורש את ירידתה, והבאתה לבית חולים, ואנחנו הסכמנו. האישה עצמה מסרבת בכל תוקף לרדת ורק אחרי הבטחה ושיחה של שעה, שהיא תגיע בכל זאת לארץ, הסכימה לרדת, והיא יורדת מחר. הבחור נושא איתו דואר ומכתבים וכו'. זה מקרה ראשון שאנחנו דורשים את ירידת האנשים. צ. שלח איתם מכתב ל-א., הוא נותן לו באבי-אביו. מעניין מה א. ישיב.

היום ירד גשם כמעט כל היום ונכנס פנימה למחסן. הכיסוי המעט שהיה, לא הספיק. דרשנו מהקפיטן שיתן חדר, או כיסויים, והוא סירב. היה ויכוח שלם בין מ. והקפיטן, שנסתיים בזה, שאנחנו נזמין ברזנטים מהחוף. נוסף לזאת, אנחנו נסדר רשימה של כל החפצים שישנם במחסן, ונכניס שם קצת סדר שחסר שם עד עתה. הקפיטן ניסה שוב לנגן על המנגינה הישנה, שיהיה לנו טוב לרדת כאן וכו', ומובן שקיבל את התשובה. אחר כך הוא אמר, שהמנהיגים מונעים מהאנשים לרדת, ועל זאת מ. ענה לו, שהוא יכול לאסור אותו, או להעבירו לאוניה אחרת, ויראה אם האנשים ירדו. הוא הוסיף ואמר לו, שאת המנגינות הישנות על דבר הדרך הוא שמע, ולא מעניין אותו לשמוע אותן שוב. אם יש דבר חדש, הוא מוכן לשמוע. ובזאת נסתיים העניין. כמובן שדרשנו מהחוף שלושה ברזנטים ונקווה שמחר נקבל אותם. יש לנו כמאתיים-שלוש מאות איש, שישנים על הסיפון, ובתוכם כמאה ילדים, ואם הברזנטים יחולקו כהוגן, אפשר יהיה לפתור את השאלה הזאת אחת ולתמיד.

הגשם עשה מצב רוח קצת לא נוח, כי נוסף לכך, גם הביאו היום משום מה מעט אוכל. וכמובן שהכל ביחד עשה את שלו. והאנשים היום קצת מרירים. היום גם לא היתה מסיבת שבת, מפני שהאוכל הגיע מאוחר, וחולק עוד יותר מאוחר, ועד שגמרו לאכול זה היה כבר עשר וחצי, ואז כבר אי אפשר לעשות כלום. האנשים היום פשוט רבו איתי כאן סביבי, ודרשו יותר אוכל. כמה שניסיתי להסביר להם, לא הצלחתי. ובאמת הם צודקים. קשה לחיות על תפריט כזה. אם בארוחת ערב רוצים שנאכל חתיכת לחם קטנה, גבינה ומעט ריבה עם קקאו, אינני יודע אם זה משביע כל כך. וכמו כן, במשך כל היום האכילה אינה מצטיינת. נקווה שממחר, עם קבלת הקונסרבים, יוטב המצב. נתקבלו היום מחברות והמון משחקים. לפחות יהיה במה להעסיק את הילדים וחלק מהמבוגרים במשך היום, חוץ מהלימודים. נתקבלו גם ארבע מאות שמיכות ויחולקו מחר, וכמובן שאני מתכונן לזה שיהיה שמח בשעת חלוקת השמיכות. ישנם כאן הרבה אנשים שלא אכפת להם כמה זמן נשב כאן, אבל הם טוענים שלנשים, וביחוד להרות, קשה ובאמת הם צודקים, אבל מה יש באפשרותנו לעשות.

 

שבת, 16.8.47

ושוב יום ושוב שבת, ואין כל שינוי. ישנן שמועות שגורלנו יוכרע ביום שני. אינני יודע אם זאת רק שמועה רגילה או שיש בזה ממש. היום לא קיבלנו מהחוף כל דואר מיוחד. קיבלנו את העתקת העתון מה-E.R  ונוסף ידיעות מ"פלקור". הדואר של א. בוודאי לא נשלח אחר הצהרים, מפני שלא היתה כל הזדמנות לכך. אף על פי שהוא כתב שישלח לנו אחר הצהרים, העתון של ה-R  גדוש בחומר אבל אינני מבין וביקשתי מ-מ. שיתרגם והוא לא עשה זאת, באומרו שהחומר איננו מעניין, ואין מה לתרגם. אני חושב שהוא כועס על זאת שלא הוא הגה ראשון את הרעיון, והוציא עתון, ו-ג. לקח ממנו את הפטנט, ועשה זאת ראשונה. הידיעות של "פלקור" מוסרות על הרוגים נוספים מצד היהודים על ידי הערבים, ומוסיפה שאותה כנופיה התנפלה שוב, והפעם נתקלה בהתנגדות ונהרגו שלושה ערבים ונפצעו ארבעה עשר. משונה, ישנו הרושם שמתחילים מאורעות, או שהערבים רוצים להוכיח לפני ישיבת האו"ם, שכל פתרון שלא יהיה לטובתם, יגמר בשפיכות דמים. אני חושב, שצריך לחסל כל הופעה כזאת מתחילתה, ונדמה לי, שלא רק אני חושב ככה, ומשתדלים לבצע את זאת, ונראה איך יעלה הדבר בידם. בינתיים מודיעים, שהממשלה תארגן פלוגות מיוחדות של חברי "ההגנה", שיגנו בפני הערבים, ואותו עתון שממנו מעתיקים את הידיעה, מוסיף בגאווה, שזאת הפעם הראשונה שחיילים אנגלים ושוטרים מסתובבים בתל אביב, בלי מכוניות משורינות. פתאום נהיינו חברים עם האנגלים. אוי לנו מאחד ואבוי לנו מהשני. הידיעות מוסיפות, שגם פיליפ מוריי, שלח טלגרמה לבווין, ובה מודיע לו שזה דבר אי-אנושי להחזיק אנשים באוניות כאלה, בלי כל פתרון וגינה את המאורעות האחרונים בארץ בקשר לשני הסרג'נטים.

פולנים ציוניים (ציוניים מבין יהודי פולין) החליטו בועידתם לרשום את הרוגי ה"אקסודוס" בספר הזהב, גם זה יפה. הכומר שנסע עם "הנשיא" בתור חבר מהקרו.,8 הגיע לניו יורק, ומוסר לעתונאים על התרשמותו מהנסיעה, ועל ההתנהגות האנגלית בשעת כיבוש האוניה והריגת המעפילים בלי כל סיבה, נוסף להריגת מלח אמריקאי9.

כמו כן היה ויכוח בבית הנבחרים, ומנהיג האופוזיציה הודיע שהפתרון המיידי, הוא לעזוב את הארץ ולתת את המנדט לאו"ם. השיחות בקרלסבד10 נפתחו היום, ודובקין הודיע שלמרות הכל, מעפילי ה"אקסודוס" יגיעו לארץ מאוחר או מוקדם.

היום נשלחו יחד עם האוכל, חבילות בגדים שנלקחו לבדיקה על ידי הקפיטן, וכמובן שנמצאו שם עתונים שהוחרמו. את הבגדים נקבל מחר. כמו כן הגיע די הרבה אוכל וגם קצת קונסרבים, הלוואי וימשיכו בדרך זאת. גשם ירד גם היום, אבל כמה רגעים, וזה הכל. הברזנטים שנתבקשו, לא הגיעו עדיין, ויש לנו מזל שגשם לא יורד בלילה משום מה.

הערב היה עונג שבת שנסתיים בהרצאה, או יותר נכון, בנאום של מ. הוא דפק ציונות והוציא דמעות מעיני היהודים. עמד שוב על הצרות שלנו, ושאין ליהודי ולגזע היהודי שום מקום אחר בעולם, חוץ מארץ ישראל, ולאן שלא ישלחו אותנו, אם לקניה, לג'ונגל וכו', בכל מקום אנחנו מוכרחים להתגבר ונגיע לארץ ישראל. כי אין לנו דרך אחרת ואיננו יכולים אחרת. מי שרוצה לרדת כאן, יכול לרדת, אבל ידע, שהעם היהודי והגזע היהודי ידע להביט עליו, וישפוט אותו כבוגד הבורח מהמערכה, כי זאת היא המערכה של העם היהודי עכשיו. זאת היא הדרך היחידה – ההעפלה, ועם האוניה הזאת ההעפלה לא נגמרה, ויהא גורלנו אשר יהא, עוד יעפילו מאות ואלפים. אנחנו רק חלוצים של העם היהודי השב לאדמתו. האנגלים שהקשיבו רוב קשב לנאום, החלו לשרוק, ואז הוא פנה אליהם, ואמר: “גם אתם העומדים כאן ומסתכלים עלינו ורואים, איך חיים יהודים ומתעקשים לא לרדת, אלא להישאר דווקא בתנאים אלה, גם אתם – יבוא יומכם, וגם איתכם ייעשה החשבון וישולם לכם כגמולכם אשר גמלתם לנו. אל תחשבו שהעם היהודי ישתוק על כל מה שאתם עושים לו, עוד יבוא יום, כאשר ניפגש, ואנחנו חופשיים ונשלם לכם הכל". וכמובן גם נתן להם על כל האגואיזם שלהם, ועל כל הקטנוניות שלהם, על הרדיפה אחרי כל דבר, והזהיר אותם שיהיה קשה, ונכונו לנו עוד נסיונות רבים, אבל שידעו דבר אחד, כמו שבגיטו אמרו: אנחנו נחיה למרות הכל ונחיה יותר מהם (נבלה אתכם), כך גם כאן, אנחנו נחיה ונראה במפלתם, אנחנו מוכרחים לחיות ולנצח, כי איתנו הצדק. זה יכול לקחת עוד שבוע  - עשרה ימים, שבועיים, חודש שנעמוד כאן. ירדו אולי עשרה-עשרים-שלושים-מאתיים-שלוש מאות, אבל שאר המאה ישארו עד הסוף, ולו גם יצטרכו להוריד אותם מתים מכאן. מכאן אין דרך לסגת, מכאן יש רק דרך אחת והיא קדימה, ולכן, כל מי שלה' – אלי וישאר על הספינה, וכל מי שרוצה לרדת ומפחד מפני כל מה שנכון לנו, בבקשה, ירד וידע שהוא פחדן ומוג לב ובוגד באומה הישראלית.

הנאום, כמו שתורגם כאן, לא עושה רושם כמו שעשה על האנשים, ונדמה לי שזה נתן שוב חיזוק לאנשים למשך עשרה ימים, אם לא יותר. אינני יודע אם לא יתחילו לרדת כל בעלי התאריכים כמו שכתבתי, אבל אפילו אם ירדו מאה, המצב לא ישתנה, והשאר ישארו וימשיכו להילחם לזכותם.

התחילו היום בהכנת תיאטרון בובות ועובדים על זאת די במרץ. אני חושב שבעוד יומיים-שלושה, נתחיל בהצגות התיאטרון, ואולי גם נעביר זאת לאוניות אחרות. היום התקבלו שוב משחקים – לוטו וכו', וכל הילדים משחקים וגם המבוגרים מתעסקים עם הלוטו, דמקה, דומינו וכו'. בכלל, האנשים מתחילים להעסיק את עצמם בכל מיני דברים, ואילו היו יותר ספרי קריאה, היו האנשים מתעסקים כל היום עם משהו, ומפסיקים לדבר את (על) הפוליטיקה, והניחושים והפצת השמועות. בקשר לכך מופרחות כל פעם שמועות שהן תמיד לטובתנו, וקשה להניא אותם מזה. בכל זאת היהודים סובלים כאן, וסידרו גם את כל החפצים (על מנת) שאפשר לגשת אליהם וגם שיתייבשו. כמובן שמבין אלף ושלוש מאות חבילות ישנם רבים שחבילותיהם כאן, והיום היתה פניקה בקשר לכך11. כל יהודי מפחד פן יגנבו לו את המעט שיש לו בתרמיל, ולכן הוא דורש אותו אליו, ואנחנו מסרבים לתת. לאט לאט התחילו הרוחות להרגע, אבל זה יגרום לנו צרות, כל העסק הזה. כמו כן נמצאה חבילתו של ברנשטיין ז"ל, הקצין שנהרג על ה"נשיא". אינני יודע מדוע צ. מסרב להסתכל בה. אולי אפשר לשלוח זאת לחוף ולהוריו. לא צריך להחזיק זאת כאן, אבל כיוון שהוא מתעקש, שלחתי לחוף ידיעה על כך ושאלתי מה לעשות ונראה מה יהיה. שלחת בדואר על כל הנעשה כאן, ביקשתי שוב ספרים, מחברות, ברזנטים, וביקשתי שלא ישלחו עתונים בתוך הבגדים, אלא שישלחו זאת בתוך האוכל.

מחר אנחנו שולחים את הדו"ח של השיחה עם המפקד, וכמו כן את המאמר לעתונות, כמו שנתבקש על החוף. הדואר הגיע על ידי האחות מ. משונה שנותנים לה שוב לעלות. כפי הנראה לא חושדים בה יותר, או שהם כבר לא רוצים לקלקל את שמם בעיני הצרפתים, והרי היא צרפתיה. איך שלא יהיה, אנחנו מקבלים הכל על ידי, ומוסרים בדרך הרגילה, על ידי הארגזים הריקים.

 

יום ראשון 17.8.47

יש הרגשה שהכרעתנו קרבה והולכת. כלומר, שאנחנו בקרוב ניסע. לאן? אני תקוה שהכיוון ישאר בתוך תחומי הים התיכון, אבל אי אפשר לדעת אותם, אם לא יובילו אותנו לקניה או מאוריציוס וכו'. קשה לי לתאר וגם אינני מאמין שיובילו אותנו לקפריסין, מפני שדבר כזה, פירושו כניעה מוחלטת לעליה ב', ולזאת הם לא יסכימו. ולכן אני חושב שעמידתנו כאן יש לה פירוש, והוא, שצריך להכין את המחנה וכל הסידורים ורק אחר כך אפשר להביאנו. הלוואי וייתבדה וניסע באמת לקפריסין.

היום קיבלנו את הדואר המוקדם. יחד עם האוכל באה תמיד אחות רחמניה (מ.), והיא תמיד מביאה דואר ומקבלת מאיתנו (דואר). היום הופיע הדואר לגמרי לא במצב רוח טוב. הודיעו לנו שהקולונל שלנו נמצא בלונדון והביא לפני ממשלתו את הדעה, שאין כל טעם לעמידתנו כאן ומוטב שאנחנו ניסע מכאן. חושבים שיחזור מחר ויביא איתו את ההכרעה (בדבר) גורלנו. אינני יודע אם באמת זה יהיה, או שיקבל הוראות להמשיך ולעמוד. גם הקונסול שלהם, שהיה כאן, אמר שעמידתנו אינה צריכה להימשך, ושכל העניין זוהי מפלה גדולה לכל הדיפלומטיה האנגלית. והעיקר שקיבלנו, הוא דבר בקשת החוף לערוך מחר שביתת רעב בכל האוניות, למען עורר מחדש את העולם שלא ישתוק. הבקשה הגיעה קצת יותר מדי מאוחר, כך ש-צ. התרגז וצעק, וגם אני ו-מ. הבנו שקשה לארגן במשך זמן קצר את האנשים לשביתת רעב. הצעתי ל-צ. שיודיע לחוף שאנחנו מסרבים לעשות זאת מפני שאין באפשרותנו לארגן את העניין כהוגן במשך זמן כה קצר. אבל צ. התנגד ואמר, שכיוון שהוזמנו העתונאים, מוכרחים להוציא את א. מהבוץ שנכנס אליו. משונה מאד שאנחנו צריכים להוציא אותם מהבוץ שהם נכנסים (לתוכו). צריך היה גם להכין מקהלות מדברות, כרוזים וכו'. אמרתי ל-צ. ו-מ. שצריכים לארגן את הדבר, ונוסף, לכתוב גם כמה פלקטים, אבל הם סרבו. כיוון שסרבו, לא רציתי לריב איתם ובזה נגמר העניין. נקבעו כרוזים (אנשים) בשני מקומות של הסיפון והם יצעקוץ

קיבלנו גם מכתב מ-ח. וגם א. כותב בנוגע לאוכל. היום היה אוכל פחות או יותר מספיק, אלא ששלחו דברים שקשה לחלקם וגם כשמחלקים אותם לא נשאר כלום כמעט לאף אחד. נוסף, שלחו פלפלים ירוקים. כלשעצמי, יבורכו, אבל הפולנים וכל שאר היהודים לא אוכלים את זאת, חוץ מהרומנים וההונגרים שכאן, וכאלה אין הרבה. כתבתי להם על זאת וביקשתי שישלחו יותר קונסרבים מסוג אחד ולשאר האוניות ישלחו סוג אחד במקום שלושה (סוגים), ושאין מה לחלק. הלחם הספיק היום, ובכלל כמעט הכל מספיק. כתבתי להם על זאת ונקווה שיהיה בסדר, כי הם קיבלו גם רשימה מדוייקת של האנשים: מעשנים, מתגלחים, הרות (נשים) וכו'.

חילקנו את הבגדים לילדים ונחמד לראות את כל הילדים עד שתים עשרה, לבושים בגדים חדשים ויפים מכל מיני צורות משונות. השמחה בין הילדים היתה גדולה מאד וכמובן שזה נתן עידוד גם לאמהות, שרואות שבכל זאת דואגים. את בגדי  הנשים שיש לנו כאן לא חילקנו, כי קשה לחלק לחמש מאות נשים מאתיים שבעים בגדי נשים מכל הסוגים. אני כתבתי לחוף וביקשתי מהם שישלחו נוסף, ועד אז הוחלט לא לחלק בכלל. גם בגדי גברים קיבלנו, כמה עשרות, ולא נחלק עד שלא יגיעו לכולם.

את עניין שביתת הרעב קיבלו בסדר גמור וישנו הרושם המלא שיקיימו את זאת כמו שצריך. ילדים עד גיל שש מקבלים אוכל, וכמובן נשים הרות וחולים, וישנו הרושם שהבינו את זאת כמו שצריך. נראה איך ילך העניין מחר. האנגלים אתמול קיבלו תרגום מלא מנאומו של מ., נראה שישנו כאן איש ה-C.I.D שיודע עברית, אידיש, אנגלית וכו'. מציג את עצמו בתור יהודי. מתוך שיחה עם הקפיטן נתברר שהוא קיבל את התרגום המלא.

נעשתה היום רשימה מדוייקת של כל האנשים ונתברר ש"מתו"12 שלושים איש, כלומר, ברשימה של עכשיו ישנם שלושים איש פחות, וכך מספרנו אלף שלוש מאות תשעים וארבעה בדיוק. מסרנו על כך לחוף והם יסדרו בודאי את הכל בסדר. היה כאן מקרה עם חייל אנגלי שיכול היה להיגמר לא טוב. בבית החולים התרחץ אחד החולים מחוץ לזמן הקבוע שלו. ולאחר שהחייל ביקש ממנו לצאת והוא סרב, זה הגיע לריב ידיים וכמובן גם לריב שפתיים, והחייל הפליט: “יהודי רקוב". פנינו לקפיטן בדרישה שהחייל יעבור למקום אחר עד שהתברר כל העניין ועברנו את העניין בשלום. בכלל, החיילים הם פחות או יותר בסדר, ואינם מתייחסים ברע. ישנם ביניהם מעטים שהם הגרועים שבהם, ופשוט אנטישמים, אבל מוכרחים להיות בין כל כך הרבה חיילים אחדים כאלה.

יש לי עניינים עם ה"כשר", הם צועקים שמקבלים פחות אוכל, למרות זאת שהם מקבלים בדיוק אותה כמות כמו שאנחנו הלא כשרים מקבלים, אבל נדמה להם שהם מקופחים והם צועקים. יש לי הרושם שהם עולים כבר לכולם על העצבים ואם ירבו בכך... הם כבר נמאסו עם כל הקונצים שלהם. בית הספר עובד וכמו כן כולם לומדים. אנחנו מקבלים עוד כמויות של משחקים ומכשירי כתיבה והאנשים מעסיקים את עצמם עם כל הדברים האלה ופחות צועקים במשך היום. בקשר לשביתה וכו' – מחר.

 

יום שני, 18.8.47

ושוב עבר יום, ואנחנו עומדים כאן אחרי שביתת רעב שארכה כשתים עשרה שעות, או יותר נכון, עשרים שעות. השביתה החלה אתמול בלילה בשתים עשרה ונמשכה עד היום בשמונה בערך, יש לציין שהשביתה עברה בסדר גמור. כל האנשים מגיל עשר ומעלה, לא אכלו. היו כמה פורצי גדר, אבל זה לא היה כלום. היום הקפיטן קיבל מכתב מאיתנו, המודיע לו על דבר השביתה, שהיא תהיה עשרים וארבע שעות כשביתת רעב לאזהרה. אנחנו דורשים שינתן לנו הפתרון מה יהיה איתנו. איננו יכולים לעמוד כאן באוניות סוהר אלה ולחכות בלי כל תשובה. אנחנו דורשים שיובילו אותנו לארץ וכו' וכו'. הוא קיבל את זאת, ואינני יודע אם זה עשה עליו רושם או לא, אבל העיקר שההעתק נשלח לחוף, ואני מקווה שידעו  לעשות בו מטעמים.

כאשר באה סירת האוכל, הודיעו להם באידיש וצרפתית, שהכרזנו שביתת רעב, ואיננו מקבלים את האוכל. אנחנו מודים להם על עזרתם האדיבה ומצטערים שהיום אנחנו גורמים להם טורח נוסף. אנחנו מקווים שהם יבינו לנו ימשיכו בעזרה הנהדרת שלהם עד כה, ויבורכו על כך. עם סירת האוכל עלתה מ. ושהתה רק חמש עשרה דקות, אבל זה היה מספיק כדי להעביר את כל מה שהיה לנו, ולקבל ממנה כל מה שהיה לה. קיבלנו נוסף לדואר גם ידיעות פלקור ואת העתון השני של E.R.

קיבלנו חרבון מ-א. בקשר למשפחה שירדה בהמלצתנו ל-ד'13. מבקש שלא נבטיח שוב לשום אחד ל-ד'. מודיע שישלח עתה כל יום עתונים וגם ספרים. נחיה ונראה. בקשר לשביתה, א. הציע לנו לחבר טלגרמה לפרפקט ושהוא יעביר זאת הלאה. הטלגרמה המבוקשת היא בקשר לעמידתנו, על זאת שאנו דורשים שיסיעו אותנו מכאן, אי אפשר לאחוז (להחזיק) בלי סוף אנשים בתוך בתי כלא צפים, הגרועים יותר ממחנות הריכוז הגרמניים. הרי סוף-סוף מוכרחים להוציא אותנו מכאן, ואת זאת אנו דורשים מממשלת צרפת, שלא תרשה לאנגלים להחזיקנו יותר, ושיכריחו אותם לשלחנו מכאן. מספיק אנחנו עומדים כאן. בזמן האחרון ירדו גשמים וזה הֵרע ביותר את התנאים. אנחנו מבינים שממשלתך והעם שלך לא רוצים בסבלנו, אבל ברשיון (בהסכימם) להחזיקנו כאן הם מאריכים את סבלנו הרב בלאו-הכי. אנו מבקשים להעביר זאת לראש ממשלתך, ומזמינים אותך לבקר באוניתנו ותראה זאת במו-עיניך ותוכל לתת גם פרטים בכתב.

ידיעות פלקור מוסרות הרבה פרטים, ואלה הם: החלק היהודי של יפו נתון תחת עוצר לילה ועוצר בכלל, עד הודעה חדשה. כיוון שהיו מקרים של התנגשויות בין יהודים וערבים, ושנהרגו (אנשים) משני הצדדים, וגם נפצעו. כמה מכוניות שנסעו לחולון נרגמו באבנים. בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית של הארץ, ארגונים ערביים ביפו הוציאו מינשר לערבים, הקוראים ואתם לסדר ולשמירה על החוק. הארגונים החתומים, כוללים את האחים המוסלמים, והעיריה ולא כולל את הערבים הצעירים. הממשלה הארץ ישראלית הודיעה למנהיג הנג'דה שוויזה שלו נגמרה, ושעליו לעזוב את הארץ. קבוצה של ערבים מזוינים בטומיגנים שדדה אוטובוס של דרום-יהודה בדרך לחולון. מאמינים שההתנפלויות האחרונות של הקבוצות הערביות, אין להן כל קשר פוליטי אלא רק שדידה פשוטה.

הממשלה יותר לא תסיע יהודים לארץ מקפריסין, כי מפוצצים את האוניות שלה והסוכנות בעצמה תצטרך לעשות זאת. הם יעבירו רק יתומים. יש לי הרושם שעכשיו יהיה שמח בקשר לכך, ואנשים שלנו14 יסעו לקפריסין וחזרה כמו כלום. הידיעות הללו הן מה-14, ונאמר שם שמעפילים "הנשיא" יעשו שביתת רעב. משונה שכבר כל כך הרבה זמן מחכים לזאת. שישה מאנשי האוניות עזבו את העבודה ובמקומם נתקבלו שישה יוונים. דובר צרפת אמר: אנחנו עשינו את כל האפשרי למען האנגלים, בבקשנו את המעפילים לרדת, אבל אם הם מסרבים, אנחנו לא נשתמש בכוח. אנחנו מקווים שהענין יגמר כי בידו מסר מכתב לבווין, בו נתבקש לסלק את האוניות מכאן, ואושר שהמכתב נתקבל, וכפי הנראה באמת יזוזו.

החשוב ביותר הוא שההגנה גילתה את הבית שממנו יצאה הכנופיה להתקפה על בית הקפה, פוצצה את הבית, אחרי שנמצא שם נשק והרגה כמה ערבים. ידיעה קצרה אבל חשובה יותר מהכל. הפוליטיקיה פוליטיקה, אבל תשובה לערבים, זה דבר אחר, ויפה עובדים הג'מעה בעניינים הללו. אני בטוח שימשיכו כך ויהא טוב. שלחנו דואר בחזרה, את מה שנאמר לקפיטן ולסירה, ונוסף גם מכתב ל-נ. שבו ביקשנו ממנו כמו אתמול, שיתערב בכל ההחלטות שלנו, ולא יתן ל-א. להיות דן יחידי. ביקשתי שימסור גם פרטים על הנעשה בין הג'מעה. השביתה עברה בסדר והחלישה מאד את האנשים שהיו גם חלשים בלאו-הכי. אינני יודע אם נצליח לעשות עוד פעם דבר כזה בזמן הקרוב, ואם כן, האנשים יגיעו לאפיסת כוחות גמורה. מחר אני מקווה לקבל הרבה חדשות, ואם לא, לפחות מחרתיים. אני מרגיש, אינני יודע מדוע, שבקרוב ניסע מכאן וכל יום הרגשה זאת מחריפה והולכת. הלוואי ולא אתבדה.

 

יום שלישי, 19.8.47

קיבלנו היום את הדואר כרגיל על ידי האחות, וגם שלחנו דואר. משונה מאד שאחרי שביתת רעב, שנתבקשה על די החוף, אנחנו איננו מקבלים אף מילה אחת כתובה בידי א. או מי שהוא אחר. כפי הנראה, זה כל כך לא חשוב שאין מה לכתוב על זאת. רק כך אפשר להבין דבר כזה. אחרת באמת אין כל פירוש לשתיקת החוף. שולחים לנו במקום ידיעות, מילים, את ידיעות פלקור. אמנם כשלעצמו זה חשוב מאד, אבל לא נותן לנו כלום. מה לעשות? האנשים שמנהלים אותנו לא מתארים להם מה זאת אומרת הרגשת אנשים.

לעומת זאת קיבלנו מכתב קצר מ-ש., המוסר על כל העניינים בארץ ועל התכניות לעתיד הקרוב בקשר לחבריא והכלים השונים (על המצב) בארץ הוא כותב בדיוק מה שקיבלנו אתמול, אלא שההרוגים מגיעים כבר לעשרים וארבעה ערבים ושנים עשר יהודים וארבעה עשר פצועים מכל צד. הממשלה חושבת על נתינת נשק להגנה, אבל פוחדת שזה יפול בידי הטרוריסטים. הוא כותב שאין כל חדש בקשר אלינו, ואי אפשר לעבור לסדר היום עד שלא נסתלק מכאן. - - - - - - – - – - – - – - – - - - - - – - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

חבריא חדשה לא הגיעה. ואלה שישנם יתחלקו כך: י., ג., ר. וכל הינקים שישנם ושירדו מהכלים, יעלו על הגדולה. בסוף השבוע. נ. ו-ע., הגדעונים יעלו, פ. ו-ה. התכנית שלו בערך כך: יסע עם מטען כרגיל, בערך שבועיים, ויחזור לנקודת חוף לסידורי אינסטלציה ואיוורור. יעמיסו עליו את חומרי בניית המיטות והוא יסע, וגמר הבניה תהיה בארץ לקיחת אנשים. המלח* מלווה משחתת כבר, הצפונית עדיין במקומה ומחכים לה המנוולים, אלא שהקנס הכספי עדיין לא שולם. משונה מאד, על איזה קנס כספי הם מדברים? ובכלל, מה כל העניין ומה קרה שם?15 בארץ מנהיגי הימין יושבים. נתקבלו הדו"חים מ"האורה" ו"החומה"**, ואנחנו כאן נקבל תמצית הדברים. ש. ישלח לאיטליה לבנות שני כלים ו-ג. ישאר כאן לבנות הגדולה. מידיעות פלקור ישנה ידיעה אחת חשובה בקשר לתשובה לערבים. התשובה היתה מיידית, גרמה מעט מאד נזקים שלא היו מוכרחים (הכרחיים), והספיקו להסתלק לפני בוא המשטרה (כפי הנראה בקשר לפיצוץ הבית). ההגנה קוראת את האנשים לא להיגרר לפרובוקציה על ידי הטרוריסטים. שאר הידיעות אינן חשובות ומדברות על הויכוח בבית הנבחרים (ובית) הלורדים בשאלת ארץ ישראל. את מי מעניין כאן דברים כאלה? ביחוד שהויכוח היה דל משתתפים ומה שנאמר אין לו כל חשיבות מיוחדת. אצלנו אין חדש. עולם ומנהגו נוהג. קיבלנו היום בתוך האוכל עתון שלא נכתב בו עלינו מאומה. ביקשנו מהחוף שעתונים כאלה מוטב ולא ישלח. קיבלנו היום כמות גדולה מאד של אוכל והאנשים נהנים ומבסוטים וקיבלו מצב רוח טוב. אם ימשיכו בדרך זאת ויהיה טוב.

קיבלנו היום משפחה, אם וילד מה-E.R, והוא הביא לנו דרישת שלום מ-ג. הוא הועבר אלינו על ידי הרופא. אשתו נמצאת אצלנו ובקרוב בוודאי תלד, כך שהיה נחוץ שהם יפגשו. הוא מסר על הנעשה שם. חסר להם אוכל. הוא ראה את האוכל אצלנו והתפלא. אצלם האנשים מתהלכים רעבים ממש. מבשלים אצלם שלוש פעמים ביום, אבל יש להם רשות להיות במטבח משש בבוקר עד שבע-שבע וחצי בערב, ואחרי כן מגרשים אותם מהמטבח. את האוכל שהם מקבלים הם מחלקים, אבל יש גנבות רבות מאד, כך שחלק די הגון הולך16. מה שאצלם מחלקים לכמות עצומה של אנשים, אצלנו מקבלים זאת מחצית האנשים. כמעט אף פעם הם לא קיבלו כדוגמה לחם לשני אנשים, תמיד לשלושה, - או שני לחמים לשבעה אנשים. משונה, אצלנו הכי גרוע הוא לחם לשלושה אנשים, אבל זה היה רק תקופה קצרה. נוסף לכך, כמות האוכל המבושל היא קטנה מאד. אצלנו מבשלים גם קפה וגם דייסה בפעם אחת ועל ידי כך מקטינים את המנות. בכלל, המצב אצלם באוכל קשה. נוסף (לכך) גם המים אצלם במצב יותר קשה. מים ישנם משש (בבוקר) – שתים עשרה (בצהרים), ומשתים עשרה עד חמש אין מים ומחמש עד תשע (בערב) ישנם מים, מתשע (בערב) אין מים (בכלל9. משונה התנהגותם של המפקדים, האם אין אצלם דבר קבוע? אצלם ישנים חמש מאות איש על הסיפון, ובאמת יש להם מאתיים איש יותר. ג. הוריד את המקלחת וישנים על הסיפון. צפוף מאד על הסיפון ואין מקום להתרחץ ולהסתובב. אין אצלם חיילים בפנים הכלוב, הם מפחדים להיכנס. הוא הוריד את כל גדרי התיל וזרק לים. ועשה עוד כל מיני פראויות ממין כזה. אצלם החיילים הולכים מזוינים בתת-מקלעים. משתדלים לא לתת להם להיכנס לסיפונים האחרים וכו'. מאדאם ל. נמצאת אצלם בתור אחות. נוסף, ישנם שני הארץ ישראלים שכתבו לנו עליהם, והם שניה עושים שמח ומארגנים את כל השמחה. הם אירגנו את בית הספר. הם מארגנים שירה וכו' וכו'. ישנם שם גם שלושה אמריקאים שמרכזים עניינים. כלפי המפקד ישנו אחד האמריקאים שמטפל גם באנשים. נוסף לכל אלה, ישנה גם ס. בכלל, כמות עצומה של ג'מעה ואפשר באמת לעשות שמח. שם, האוניה כמעט כולה מורכבת מקיבוצים ומרוצים מהם מאד. צחקנו ממנו כאשר אמר שנדמה לו שכאן האנשים יותר הגונים. יותר בעלי-בתים. הוא עדיין לא היה כאן ואינו יודע. ירדו אצלם עד עכשיו שישה אנשים ומצב רוחם של הנשארים נהדר. בבית הספר שלהם לומדים מאתיים חמישים ילדים. וישנם גם מבוגרים הלומדים בערך כמו אצלנו. אצלם בית הספר הוא על הסיפון, וכל הילדים עולים בשעה קבועה ולומדים. ישנם מורים קבועים ולומדים עד שתים עשרה. אחר הצהרים לומדים הבוגרים באותו מקום ועם אותם המורים. בכלל נראה שבאמת אצלנו לא כל כך נורא.

כתבתי היום מכתב גם ל-ש. בקשר לכל העניינים עם א. וביקשתי מהם שיקראו את הדו"חות שלנו וגם שיתנו הם בעצמם תשובה על העניינים. בכלל, ביקשנו מהם שיתערבו יותר בעניינים שלנו ולא יתנו ל-א. להיות שולט יחידי. נוסף, שאלתי ליתר פרטים בקשר למקרה בית אורן, הצפונית והמלח**, ולעוד פרטים נוספים על הנעשה בכלל בין קבריא. נוסף (לכך) כתבתי לו, שישיבתי כאן היא לחינם וחסרת כל טעם, בשעה שחסרים כל כך הרבה אנשים. ואם באמת חושבים להריק את כל הג'מעה עם הגדולה, מה ישאר לכלים נוספים. משונה מאד. נדמה לי כך, כתבתי להם שגם המספר הזה שישנו, של ארץ ישראל, הוא מספיק בהחלט להתעסק עם האנשים עם הגיעם לחוף. בכלל, נמאס לי לשבת כאן, מה שנכון. נראה מה יענו לי. אני בטוח שיענו לי שאני צריך להישאר ואני מוכן לכך. הקולונל גרקסון17 חזר רק היום והיתה אסיפת כל המפקדים איתו (ועם) וגם מפקד אוניית המלחמה. מעניין על מה הם דנו. וביחוד שזה ארך הרבה זמן, עד שלוש אחר הצהרים, משעת הבוקר. כפי הנראה נדע על זאת בזמן הקרוב ביותר. היום נשלח מכתב אל הקולונל גרקסון שיפסיק את התעללות חייליו באנשים ישנים, כי אתמול וגם לפני כן, היו החיילים זורקים אפר סיגריות וסיגריות בוערות פנימה, קליפות תפוחי אדמה, ניירות וכו'. בעיקר שופכים מים או קפה על האנשים בלילה. הוא נתבקש להפסיק זאת. נוסף לכל, היה גם עניין עם החייל, ונתבקש להעביר את החייל ממקומו. התברר שנכון מה שהיה איתו, הוא נתבקש להעבירו מבית החולים אל הבריאים ונראה אם התנהגותו לא תשונה, אפילו מפחד. הוא אישר את קבלת המכתב ונראה מה תהיה תשובתו. נתבקש מאת הקפיטן שיתלו בחזרה את ארובות האוויר ומיד תלו אותן. מחר ה-20, יום הולדתי, אולי ישונה משהו ביום זה? מעניין לדעת.

 

יום רביעי, 20.8.47

וההרגשה בעינה עומדת. נדמה לי שהשבוע אנחנו מסתלקים מכאן, אבל בינתיים אנחנו יושבים ויושבים, בלי כל שינוי.

היום קיבלנו את הדואר כרגיל ושלחנו (דואר), וגם ארגזי הפירות הריקים. האדם משלנו שעבד בבית החולים רב עם מ. ו-צ. והם סילקו אותו משם ועדיין אין מי שימלא את מקומו, וכך הדואר הולך בתיבות. בדואר נאמר לנו שעניין הצום עשה את שלו, והעולם התחיל שוב להתעסק איתנו. העתונות מלאה את העניין ואת הטלגרמות לפרפקט וכו' וכו'. גם העתונות האמריקאית, שעמד עד עתה כאילו מהצד, מתחילה להיכנס בכל כוחה לעניין ושולחת סופרים וסופרות מוכשרים ומבינים את העניין.

העניין גם השפיע על האנגלים עצמם עד כדי כך, שהקונסוליה בפריז הכחישה את כל העניין. הקונסול ממרסייל היה על הכלים וכמעט שהתפקע מכעס אחרי שלא יכול היה להכחיש את העניין. הוא הותקף על ידי העתונאים במטר שאלות, אבל נמנע מתשובה. גם הצרפתים עצמם יצאו מהקפאון ומתחילה פעולה נגד המנוולים. מה יצא מזה אינני יודע, אני בכל זאת מקווה שמשהו יזוז בקשר לכך. כמו כן מודיע שאם יגיע בא-כוח של האנשים הרשמיים, צריך לדרוש להכניסו פנימה, שיראה את הנעשה בפנים. הם בדרך כלל מועמדים על ידי האנגלים על הגשר ומשם מסתכלים על האנשים בסיפון, שנראים קצת יותר בסדר מאשר למטה. מודיע (מודיעים) שישלחו את כל מה שהזמנו, נראה אם נפליג לפני קבלת כל הדברים הללו.---------------------------------------------------------------------------------------------

נוסף הוא כותב שאצל מ. והמייג'ור המצב מתוח מאד. אבל המייג'ור הקשר קשה מאד ואין נותנים לאף אחד לצאת בשעת הבאת האוכל. נוסף לזאת שלח גם את הדו"חות של "האורה" ו"החומה" בקיצור נמרץ. ה"אורה", היו לה צרות ורק בנס הצליחו לקחת את האנשים, וקיבלו פקודה להעביר ל"חומה" (פתאום) אבל לא פגשו אותם. הם לוּווּ (על ידי) משחתת כמעט על הזמן, וגלי המשחתת היו מטים אותם חמש עשרה מעלות, עשרים מעלות, הבלסט היה מעט, וטענתו של ד. בזמנה היה לה על מה לדבר (שתסמוך). הכלי לא היה יציב. התנגדות לא היתה, נתקבלה פקודה כזאת מ-י., ד. נסע לקפריסין ו-מ. ירד. דו"ח חלש מאד, כלומר, העניין היה חלש מאד. ה"אומה" יצאה מצפון לקורסיקה ונתגלתה במסינה, לוותה משחתת, לא היתה התנגדות כיוון ש-י. ביטל אותה. הכל היה בסדר. האנשים היו מבסוטים. על האוניה המצב הרפואי היה קשה מאד ובדרך נולד ילד, לאם ולילד שלום. בכלל, כפי הנראה שהפוליטיקה החדשה היא שכלים שאינם בנויים פלדה אלא עץ, לא יעמדו בהתנגדות אלא רק בשעת העברה. מ"החומה" כולם ירדו בארץ, וש(לום) מהארץ, נסע איתם לקפריסין. משונה. איך סידרו את העסק. אולי בכלל הפסיקו את ההתנגדות אחרי העסק עם ה"נשיא"? מי יודע. נראה מה יהיה עם המלח** ואז נשפוט על הבאות.

היום באוכל נתקבלו גם עתונים באידיש. יש הרבה על העניין, אבל לא מעניין. כמו כן ישנו על הארץ, על המקרה עם פיצוץ הבית וכו'. קיבלנו גם קטע עתון צרפתי מ-ש. שבו מדובר על "קניה", חושבים את המקורות של העתון הזה למוסמכים, מי יודע. אולי באמת הם מתכוננים לשלחנו לקניה. באמת מקום לאחוז (להחזיק) בו יהודים יוצאי מחנות וכו'. התנאים בוודאי יהיו איומים, כמו שהם רגילים, וגם חום בוודאי לא יחסר. בכלל יהיה שמח. אני מקווה שהממשלה הדרום-אפריקאית וגם היהדות שם, תטפל בנו כראוי. היום היה כאן חום איום, ביחוד במחסנים למטה. כמה אנשים התעלפו מהחום ומהתנאים. נוסף לכך סגרו את המים לכמה שעות. הם מתחילים להתעלל בנו בלי סוף ולעלות על העצבים. הם משתדלים להפסיק את המים, כשישנם הרבה אנשים הזקוקים למים, וגורמים להם שיחכו אפילו שעות לטיפת מים. יש להם שיטות נבזיות בהחלט, אבל כלום אינך יכול לעשות נגדם, והאנשים אינם מתרגשים יותר וגם אינם נרגזים מכל זאת.

הרושם של הנסיעה הקרבה, נגרם על ידי זה שהאנגלים לקחו כמויות רציניות של מים וממשיכים בכך נוסף לכך גם בזמן. מסירת האוכל נאמר שיתכן שהיום ומחר יתחילו להעמיס את האוכל הנוסף לדרך. ברגע שיעשו זאת, יבוא התור שלנו להסתלק מכאן. עד אז נראה מה יהיה. ישנם המון חולים, ביחוד חולי קיבה ואנשים שהתקררו ומשתעלים וכו'. לצאת אחרי החום הנורא מכאן לאוויר, פחות או יותר קריר בחוץ, אפשר להתקרר עשרים פעם. היום אמר הרופא האנגלי שהוא חושד באחות, שהיא מעבירה מכתבים בין האוניות ובין החוף. כלומר, שגילו אותה ורק מחכים לרגע שיתפסו אותה. הודענו לה היום על כך ואני מקווה שהיא תיזהר יותר ויותר בעניינים אלה.

נוסף לזאת אני כתבתי להם שנשתדל כמה זמן, לחזור לדואר על ידי האוכל ולהוריד מ-מ. את החשד. היום ירד לחוף לחופש המצרי, המציג את עצמו כיהודי, ויודע כמה שפות וביניהן צרפתית, עברית ואידיש טוב מאד. כתבתי להם שיזהרו מאד ממנו וישתדלו גם להנמיך אותו במקצת. אנחנו חושדים בו שהוא מרגל או איש ה-C.I.D. האנשים שלנו איך שלא יהיה, נזהרים ממנו. אתמול בלילה לא זרקו ועשו את כל השטויות של הלילות הקודמים, כפי הנראה "הרגיע" אותם הקולונל במקצת. נראה אם זה יימשך או לא.

 

יום חמישי, 21.8.47

ההכרעה נפלה, סוף סוף נשתנה משהו. היום בבוקר נקראה ועדת האנשים והודיעו להם שאנחנו נוסעים להמבורג. במקרה שהאנשים רוצים לרדת, יכולים לרדת עד מחר בשש בבוקר ומאז לא יורד אף אחד, וכולם יוסעו חזרה לגרמניה. כמו כן חילקו כרוזים בין האנשים ובהם אומרים לאנשים לרדת עד מחר בשש בבוקר, ואם לא, יוסעו כולם להמבורג ויורדו שם. אינני יודע אם ישנה המצאה שטנית יותר מוכשרת מכך. פשוט, הם החליטו לגמור עם עליה ב' ועם כל היהודים במחנות. פשוט, לשבור אותם מבחינה נפשית. להוכיח להם שאין כל תקווה להגיע לארץ, אלא מוכרחים להישאר במחנות, או לחזור למדינות מוצאם. מעניין אותי אם באמת יביאו אותנו להמבורג, או שזאת היא תכנית לשבור את המעפילים ולהורידם בצרפת. יש לי הרושם שבכל זאת מחר באמת ניסע, ובאמת גם אישרו זאת מהחוף. אנחנו מחר מקבלים חמש עשרה טון אוכל וניסע כפי הנראה מחר בלילה. העיקר, מעניין אותי לאן. אמנם מהחוף חושבים שניסע להמבורג, אבל מי יודע מה האמת בדבר. העיקר הוא שבהמבורג אפשר להוריד אותנו בכוח וזה יותר גרוע מהכל. אנחנו ממש מונחים בידם והם יכולים להורידנו בלי כל קושי, על ידי זריקת כמה פצצות על פתח המחסן ולתוך המחסן ואז כל המשפחות יברחו החוצה.

אחרי ההודעה למשלחת, הודיע מ. את זאת לאנשים ונתן אחד הנאומים שלו המוצלחים, ואמר שכל מי שרוצה לרדת, יכול לרדת, אבל כולם יורקים להם בפנים וגם כל הגזע היהודי. מלחמתנו היא מלחמת העם על קיומו ועל זכותו לחיים, ואין לנו כל דרך לסגת אחור. הוא אמר: “המנוולים, הרוצחים רוצים להשמידנו ולהחזירנו לגיהנום ממנו יצאנו. איננו יכולים להשלים עם זאת ויורידו אותנו רק בכוח. אין לנו כל יכולת וכל רצון לחזור לאותה ארץ. מספיק אנחנו יושבים בה וכו'. צריך לשמור כל בקבוק ולא לתת, ובכלל, כל דבר שישמש כל ינשק בידינו בזמן ההתנגדות". עם דברים אלה הסתלקו כל החיילים מהפתחים של המחסנים והם לא נכנסים לתוך הכלובים אלא עומדים מבחוץ.

היו היום צרות במטבח. הוא רצה להנהיג שלא נבשל בלילה, שלא נבשל בשעות ידועות. שלא ניתן את זה ואת זה לאנשים, ובכלל רצה להשתלט על העניין הזה. אבל ב., האחראי על המטבח, הודיע להם שהוא יוצא מהמטבח, ושהם בעצמם יתעסקו עם זאת. כמובן שהם ויתרו וקראו לו חזרה לעבוד במטבח, והודיעו לו, שיותר לא יתערבו בעניינים שלו, ושיעשו כאן מה שהוא רוצה ואיך שהוא מבין. את הדואר קיבלנו על ידי האחות ושלחנו עם הארגזים. היא הודיעה שאתמול לא קיבלו את הדואר. הם חיפשו בסירה ולא מצאו. הסוף טוב, מי יודע לאן זה הגיע. ביחוד שהיו שם מכתבים, אחד שלי אל הג'מעה, אחד למרכז הנוער הציוני ואחד

ל-ג. הכל נגרם על ידי טימטום האנשים, אני בטוח שלא אמר להם שזה בארגזים והם לא חיפשו שם ולכן לא מצאו. העיקר שהיום הם קיבלו. כך נדמה לי.

היא הודיעה בעל פה שמחר מטעינים חמש עשרה טון אוכל ונוסעים להמבורג. כמו כן מסרה שתעביר לנו מחר את התמונות, אני חושב שאלו הן התמונות שצולמו כאן. נראה את התמונות ונראה איך הן נראות, בוודאי שמח.

ליד סירת האוכל הודיעו שהלילה תבוא סירה ותדבר ותמסור הוראות, נראה אם ימלאו את זאת, ואיזה הוראות ימסרו.

נתקבל בדואר מכתב מ-י. לא מוסר כלום. נותן ציונות ולא יותר, כאילו שזה חסר לנו עכשיו. נוסף, גם ש. לא כותב דבר אלא רק כותב שלא קיבלו את החומר. עניתי להם שיחפשו יותר טוב. מסרתי על המתרחש כאן וביקשתי הוראות חדשות לדרך. האנשים בינתיים לא יורדים ואינני יודע אם מישהו ירד עד מחר בשש. אני כמעט בטוח שהם יאריכו את המועד לעשרים וארבע שעות. האנשים מאמינים שמשקרים אותם (להם), כמו ששיקרו אותם בחיפה כאשר הודיעו להם שנוסעים לקפריסין, ונסעו לצרפת. כך חושבים האנשים שנוסעים למקום אחר ולא להמבורג. נראה מחר, מחרתיים ועוד שלושה ימים, את כיוון הנסיעה המוחלט ונדע בדיוק לאן נוסעים.

הלילה, זהו הלילה הגורלי כאן. אני חושב שזה נסיון אחרון להוריד את האנשים בצרפת על ידי כל מיני איומים ומעשיות. אבל אם אמת הדבר, אין מילים בפי. העיקר, נראה אם אצטרך לבקר גם בגרמניה או שאסתפק בלי זאת.

 

 

הערות

1. “הנשיא" – שם האוניה שנרכשה בארצות הברית והפכה לאוניית מעפילים "אקסודוס-1947

2. הכוונה כנראה לאוניה עליה הופקד מקודם בעל היומן.

3. הכוונה – הביאו אוכל מן החוץ.

4. כנראה – אחד ממחנות העולים בצרפת, בו שהה הכותב כשליח.

5. הילד צבי יעקובוביץ, בן ארבע עשרה, נפל על סיפון אוניית "אקסודוס" במאבק עם הבריטים.

6. הכוונה לחברות בשליחות ההגנה.

7. הכוונה לתנועה דרור-החלוץ.

8. צוות.

9. ההרוג – מלח יהודי מארצות הברית – ביל ברנשטיין.

10. הכוונה לכנס המנהיגות הציונית באירופה.

11. בחיפה נלקחו מהמעפילים החפצים ורוכזו על סיפון האוניה בתואנה שיחולקו לבעליהם לאחר שיגיעו 

     לקפריסין.

12. הכוונה לאנשים שירדו.

13. הכוונה להמלצה להעלות את האנשים במסגרת עליה ד'.

14. הכוונה לאנשי מוסד עליה ב'.

15. הכותב מתכוון כנראה לשמות ומצבן של אוניות מעפילים.

16. יש סברה שצוות המלחים של האוניה הוריד מהאוכל המיועד למעפילים. על ר.פ., עליה נרשם היומן, לא 

     ארעו מקרים כגון אלה, היות והאוכל לא עבר את ידי האנגלים והגיע באורח ישיר למעפילם.

* אליעזר ארקין.

** הכוונה לאוניות מעפילים.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial