מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

A.265 - אריה תלמי

העד: אריה תלמי

הקיבוץ: עין שמר

הנאמן: חיים איתן

התאריך: 16.8.1964

 

עזבתי את ביתי בזמושץ עם התקרב הצבא הגרמני בהתחלת ספטמבר 7.9.1939 מתוך אי רצון להישאר תחת שלטונם. פניתי למזרחה של פולין ביודעי שאוכל להגיע לברית המועצות. יצאתי לדרך בלווית שני קרובי משפחה, מבלי לחצות את גבול פולין-רוסיה על יד רובנה (בעיירה קליון). נפגשתי עם צבא ברית המועצות שנכנס לשטחה המזרחי של פולין.

ניסיתי להביא את בני משפחתי לשטחי הכיבוש הסובייטי, אולם לצערי נתקלתי בסירובם, לאחר שנראה היה לבני משפחתי (בעיקר הוריי) שהמלחמה תסתיים במהרה. ידיעות ממשפחתי היו לי לרוב על ידי פליטים שבאו משם וגם כאלה שחזרו לפולין. עובדה מעניינת – אמי הגיעה אלי באחד הימים, בחורף 39-40, על מנת להביא לי ציוד אישי מתוך דאגה לבנה הפליט וגם לאחיותיי שבינתיים הצטרפו אלי.

זמן קצר אחרי הגיעי לשטחי הכיבוש הסובייטי הגעתי לעיר לבוב (למברג). בהיותי כנר חובב פניתי לאקדמיה למוסיקה בלובבעש' שימנובסקי על מנת להתקבל בה להשתלמות, וכמובן קיוויתי גם על ידי כך לקבל עבודה חלקית ככנר. עמדתי בבחינות ואף זכיתי לסטיפנדיה שהתבארה בלימוד חינם, דירת חינם (כמעט) וכלכלת חינם במזנון האקדמיה. אחרי מספר חודשי לימוד באקדמיה עזבתי את הלימודים על מנת לעזור לאחותי, שהיו לה קשיי פרנסה. את עבודתי מצאתי בשטח המוסיקה, בנגינה עם עוד כמה נגנים (קוורטט וגם תזמורת) בהתחלה בבתי קפה, אחר כך באולמות קונצרטים וגם במחנות צבא בשביל חיילים. כעבור מספר ______ עברתי לזרוהוביץ, איפה שהתקבלתי לתזמורת הפילהרמונית האזורית.

בבואי ללבוב גרתי זמן קצר אצל קרובי משפחה קרובים, אולם אחר כך עברתי לגור בעצמי ולא הייתי זקוק לשום עזרה. כאמור, נפגשתי לראשונה עם הצבא האדום בעיר קליון. יהודי העיר וגם האוקראינים קיבלו את הצבא בהתלהבות, מה שקשה להגיד על הפולנים. רוב היהודים ראו בצבא האדום מציל וכמובן היו גם כאלה שהזדהו עם המשטר הסובייטי ותלו בו תקווה. היה גם חלק מהאוכלוסיה היהודית שקיבלה את כניסת הצבא האדום כהכרח זמני. נפגשתי עם אי-אלה מקרים של אכזבה , בעיקר על רקע של מצוקה כלכלית (התקיימה אז המלחמה עם פינלנד), קשיים בהספקת מזון לשטח הכבוש וגם אכזבה שנבעה מגילויי פולחן האישיות והגבלת החופש האישי. האכזבה היתה בעיקר בחוגי האינטליגנציה.

בהתחלת מאי 1941 קיבלה התזמורת של דרוהוביץ, בה השתתפתי, הזמנה להופיע בחודשי הקיץ במקום המרפא סלביאנסק הנמצאת באיזור הדונבס. פרוץ המלחמה בין גרמניה ורוסיה הסובייטית מצאני, לכן, בתוך ברית המועצות.

זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה בין גרמניה לרוסיה הסובייטית התפרקה התזמורת שלנו, שהיתה מנותקת מבסיסה בדרוהוביץ. הצעד הראשון שלי היה הצטרפות לקולחוז בסביבת פולטבה. הייתי יחד עם עוד מספר חברי התזמורת. עבדנו בעבודות חקלאיות שונות מעלות השחר עד שקיעת השמש, עקב מאמץ מלחמתי מיוחד. יחס אנשי הקולחוזאים היה הוגן. בקולחוז נשארתי שבועות מספר ועם הסיורים הראשונים של מטוסי הגרמנים והתקרבות החזית החלטתי עם קבוצה נוספת לנדוד מזרחה. אחרי ימים מספר הגעתי לצומת הרכבת בפנזה. נפגשתי עם צבא אנדרס ושם הצטרפתי אליו אחרי ששוכנעתי על ידי החיילים. צורפתי לדיוויזיה החמישית של צבא אנדרס ששמה בסטישצ'בו הנמצאת במרחק של כשלושים קילומטרים מסרטוב. נתקבלתי לצבא לבית ספר קצינים לאחר היותי בוגר בית ספר תיכון. אולם תיכף בהתחלה הורגשה נימה אנטישמית ביחס ליהודים ורצון לצמצם את המספר. בהרגישי את המגמות השוררות בבית ספר זה ויתרתי על המשך השתייכותי אליו וצורפתי לתזמורת צבאית. מהתזמורת הצבאית עברתי לתיאטרון-שדה של הצבא הפולני. היחס ליהודים בדרך כלל היה בסדר. היהודים השתדלו להיות בינם לבין עצמם. גילויים אנטישמיים מובהקים לא היו, אם כי בחיי יום-יום היתה מורגשת נימה אנטישמית אצל החיילים. בתיאטרון בו עבדתי היה ניסיון אי פעם להציג מערכון בעל צביון אנטישמי. פניתי למפקד בעניין זה והצגת המערכון בוטלה. התקרית הזאת קרתה כבר מחוץ לגבולות ברית המועצות.

החיים במחנה הצבא הפולני על גדות הוולגה היו קשים למדי. גרתי באוהל בחורף קשה בלי כל הסקה כמעט, הלבוש היה דל והאוכל היה בקיצוב חמור. נשק כמעט ולא היה וגם אימונים כמעט לא נראו פרט לתרגילי סדר. הצבא, הדבר היה ידוע, התכונן לעזיבת ברית המועצות לעבר אסיה ________ בבריטים וזאת היתה הסיבה שרוסיה הסובייטית לא התעניינה ביותר בצבא הזה ולא סיפקה את הדרוש. המצב ההיגייני במחנה היה קשה מאד. לא היתה אפשרות להתרחץ כראוי והכינים שרצו בכל.

בהתחלת האביב של 1942 התחיל מחנה הצבא הפולני לנוע דרומה לעבר החבלים האסייניים של רוסיה. הגענו עד לאוזבקיסטן (לדז'לל אבאט ול-סוזק) שעל גבול קירגיזיה. בדרך עברנו את כל קזחסטן בסמוך לים באראלי. בעוברנו לאסיה הורגש שינוי מה ביחס של החיילים ליהודים המשרתים בו. הורגש יותר חופש ויתר אומץ לרגשות אנטישמיים. לדוגמה, הדבר התבטא בכך שהצבא לא רצה בשום אופן לקבל לשורותיו יהודים אזרחים פולניים שנמצאו באסיה המרכזית.

בקיץ 1942 עזב צבא אנדרס את אסיה המרכזית לכיוון קרסנובורסק שעל חוף הים הכספי ומשם עבר לפרס לפהלוי. אחרי קרנטינה של שבועיים וטיהור יסודי עברנו דרך פרס לקנקין שבעירק ושם שהינו כמחצית שנה. אני המשכתי בעבודתי בתיאטרון שעיקר עבודתי היה בבידור הצבא ובמשך הזמן נהפך לתיאטרון בובות. אחרי קנקין שהיו כמחצית השנה בקירוק ומשם עברנו בדרך מדברית לדרום ארץ ישראל. המחנה הראשון בארץ אליו הגעתי היה בקרבת עזה. בחופש הראשון שקיבלתי מהצבא עזבתי את המחנה בכדי להתראות עם משפחתי בארץ, שכללה שנים אחים ואחות. למחנה יותר לא חזרתי והחלטתי להישאר בארץ. בזמן מלחמת השחרור, תיכף אחרי הכרזת המדינה, התגייסתי להגנה ומשם עברתי לצה"ל בהיותי אב לשני ילדים שוחררתי בסוף 1948 מצה"ל.

ברצוני להוסיף פרט שנזכרתי בו.

בהיותי באסיה המרכזית (ב-סוזק) הופיעה במחנה באחד הימים נערה יהודיה מפולין שביקשה לקרוא לי החוצה. בבואי מחוץ לשער חיבקה אותי ונישקה ובשקט לחשה לי כי שמה הוא פוקס (כשמי אני) והיא מביימת ברגע זה הצגה על מנת שאוכל להודיע על קרבת משפחה בינינו ושמא על ידי כך אוכל לעזור לה להצטרף לצבא אנדרס על מנת שתוכל לעזוב את רוסיה בדרך למזרח התיכון. למרות שניסיתי לעשות אי אלה צעדים על מנת לעזור לה, לא יצא הדבר לפועל מכיוון שהממונים עלי לא האמינו בקרבת המשפחה שבינינו ובפרט שהבחורה יותר לא הופיעה.

עלי להזכיר גם את שני הבחורים מהארץ ששימשו מתורגמנים בין הצבא הפולני והבריטים ושנתנו לנו עידוד רב לקראת נסיעתנו למזרח הקרוב.

  

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial