מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'
Facebook
חנות
ילקוט

קסטנר לא היה היחיד, דן מרגלית, עתון הארץ 12.6.1995

ד"ר ישראל קסטנר (משמאל) ואוטו קומוי (הגדל)

קסטנר לא היה היחיד

השאלה אם קסטנר פעל לבדו – או חיפה במשפט על מגעיה של

מפלגת השלטון, מפא"י, עם הנאצים – עתידה לעלות שוב

בעקבות מחקר חדש

 

מאת דן מרגלית

כאילו לא שידרה הטלוויזיה ב-1994 את סדרתו של מוטי לרנר על ישראל קסטנר, וכאילו לא ראיינה אילנה דיין בערוץ השני את איש האס-אס קורט בכר, וכאילו לא עסקה התקשורת בהרחבה בסוגיה מכאיבה זו – התפרסם בימים אלה ב"ילקוט מורשת" מחקר שיפתח מחדש את התיקים ואת המחלוקת.

שושנה אישוני-ברי – בהנחיית הפרופסור יהודה באואר – הציעה "נסיון להסבר אחר" של הסיבות שהניעו את קסטנר להעיד לטובת קורט בכר, דיטר ויסליצני, הנס יוטנר והרמן קרומאי. לכאורה היא לא שללה את ההסברים המקובלים: קסטנר היה ג'נטלמן שעמד בדיבורו מתקופת המלחמה להציל גרמנים סייענים, התאהב בעמדת הכוח שחש במהלך השואה, וטיהר את הנאצים כדי לחיות בשלום עם עצמו. אך בפועל הציעה אישוני-ברי גרסה אחרת, שלא תנעם לאיש מהמעורבים בפרשה.

קסטנר, פרי מחקרה, לא היה ג'נטלמן כלפי הנאצים. אחרי המלחמה תיאר בעדויותיו את בכר ואת ויסליצני כפושעים שתפרו לעצמם אליבי. המהפך ביחסו כלפיהם חל רק כאשר עלה על הפרק גורל "אוצר בכר" – רכוש יהודי הונגריה – והתעוררה "סכנה שהכסף הזה, שהיה דרוש לשיקום העם היהודי בארץ או בתפוצות, יישמט מידיו". הסתירה הפנימית ברצף עדויותיו, טענה החוקרת, לא זכתה לתשומת לב מספקת אפילו מצד יריבו, שמואל תמיר.

שאלת המפתח היא אם פעל קסטנר לבדו, או שחיפה במשפט שנערך ב-1954-1955 על מגעי מפלגת השלטון, מפא"י, עם הנאצים? החוקרת חשפה ניגוד אינטרסים מהותי בין קסטנר לבין מפלגתו. המבחן המכריע היה בעדותו של אליהו דובקין, מראשי הסוכנות היהודית ומפא"יניק ותיק, שכדי להגן על מפלגתו טען כי לא הכיר את בכר מעולם וכי קסטנר פעל על דעת עצמו. קסטנר הזועם הגיב בצעד חריג: במקום להאיץ בנציגו, היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן, לסתור את עדות השקר של דובקין, הוא הפנה בקשה בכתב לשופט בנימין הלוי.

מדוע? “כנראה חש כאן בניגוד האינטרסים בין לבין התביעה, שייצגה את הצד שלו". כתבה אישוני-ברי ברוב זהירות. ובלשון מפורשת יותר: הוא חשש כי היועץ המשפטי לממשלה יעדיף את טובת הלקוח הסמוי – המפלגה – על האינטרס האישי שלו.

לקראת הקמת המדינה עסקה ההנהגה הפוליטית בעניינים מגוונים. מצד אחד חתרה להביא לדין פושעי מלחמה כאדולף אייכמן והמופתי, חאג' אמין אל חוסייני, ונעזרה לעניין זה בעבריינים קטנים מהם, אך מצד אחר היא שקעה כבר בהכנות למאבק על ארץ ישראל. המצב הבטחוני היה מקור לדאגה, והמפלגה תרה אחרי כסף לרכוש נשק. החוקרת הביאה במאמרה התכתבות ישירה בין בכר לבין חיים פוזנר (אביו של השגריר אבי פזנר) שבה מדובר לא רק ב"אוצר בכר" מהמלחמה, אלא גם בעסקות עכשוויות לרכישת "מכונות".

אישוני-בר מצאה במכתבים אל פוזנר כי בכר קיים מגע ישיר עם יהושע לוי ממשרדו של גזבר הסוכנות היהודית (ושר האוצר הראשון) אליעזר קפלן (לוי כיהן לאחר מכן כגזבר ההסתדרות). ב-1991 היא ראיינה את חיים כהן, שהודה כי "לו בית המשפט היה יודע בזמנו על תכתובת זו (פוזנר-בכר) הוא היה מאמין לקסטנר ואל לדובקין" (חיזוק לכך נמצא בראיון שהעניק גדעון רפאל לאורית גלילי ב"הארץ", 1994). אך ב-1955 לא נטה היועץ המשפטי להחשיד את מפלגת השלטון. קסטנר שילם את מחיר עדותו המפוקפקת בחקירות הנמרצות שערך לו תמיר.

ראשי המפלגה, ציינה החוקרת, ידעו בזמן אמת כי נוצר קשר עם קצינים נאצים כדי ללכוד את אייכמן והמופתי כדי "להשיג אמצעים שהיו דרושים להקמת מדינת ישראל", גם בשנותיה הראשונות. כל עוד נשמר הדבר בסוד, לא היססו המנהיגים ליהנות מהמגע עם בכר. אבל לאישור הסכם השילומים עם מערב גרמניה ב-1952 התלוותה רעידת אדמה פוליטית. משפט הדיבה של קסטנר נגד מלכיאל גרינוולד נפתח זמן קצר לאחר מכן, ועסקני מפלגת השלטון חששו מזעזוע נוסף. הם התחמקו מהודאה פומבית כי עשו עסקים עם קצינים נאצים.

מנקודת ראות היסטורית, כל מי ששיקר הוכתם.

 

 

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד

 מהי מורשת

About Moreshet

 

 הוצאה לאור

Publishing

 

ארכיון

Archive

 

 אגף החינוך

Education

 

מוזיאון

Museum

 

תערוכות

Exhibits

 

 יצירת קשר

Contact us

 

 סוגיות בשואה

Dilemmas

מפות

Maps

 

 מחקרים

Researches

נשים בשואה

Women

הנצחה

Memorial