לקטלוג

מאמר דיגיטלי – קורבנות עירומים, זיכרון מולבש: מחשבות על עדויות מוקדמות ומאוחרות ועל עבודת המחקר

מחבר:
רות לין
שנה:
2022

הקדמה
לאחר הדיזינפקציה [באושוויץ-בירקנאו],

כשהגיע תורי, לא נותרה שום סחבה בערמה.
נשארתי לגמרי עירומה במשך ארבעה שבועות.
הייתי היחידה במחנה שלא היה לה בגד.
הייתי צריכה לעמוד במסדר בכל בוקר עירומה.
הייתי בת 16!
היה קר מאוד,
האס־אס… היו באים כל היום לראות אותי.
גם העובדים הפולנים היו באים — החשמלאים והעובדים האחרים.
הם לא היו יהודים.
האס־אס חשבו שזה ממש משעשע, אז הם היו באים וצוחקים בכל בוקר.
אני חושבת שזה האפקט הכי גרוע שיש לי מהמחנה, יותר מהמכות.
אפילו היום אני מרגישה בטוחה רק כאשר אני מכוסה בהרבה בגדים.
עד היום קשה לי להוריד מעליי את המעיל כאשר אני בקרבת אנשים.
אפילו כשכולם לובשים שרוולים קצרים.

את סיפור העירום של קלרה פולק, הנערה ההונגרייה בת ה־16 שהגיעה ב־20 במאי 1944 לאושוויץ-בירקנאו, שמעתי מפיה בחורף של שנת 1998 בעיר ונקובר, בקנדה; אשר לשם היא היגרה בשנת .1956 עדותה החזירה אותי באחת כארבעים שנים לאחור, לימי משפט אייכמן ולעדויות שנחרתו בזיכרוני. אימי הייתה מנהלת בית ספר; היא הרשתה לי מפעם לפעם להחסיר לימודים למען אקשיב לעדויות ההיסטוריות. "משם תלמדי יותר", הייתה מסכמת ויוצאת בביטחון לעבודתה. לא פעם נשארתי בבית לבד, ישבתי ליד מכשיר הרדיו בסלון ביתנו. רציתי להביט בפניהם של העדים, אך מהרדיו עלו רק הקולות. את השאר היה עליי לדמיין.

כילדה, אני זוכרת יותר מכול את עדותה של רבקה יוסלבסקה במשפט על אודות נפילתה אל בור המתים; כיצד בפתחו היא נדרשה להתפשט לכבוד המעמד של הריגתה. היורה המנומס ביקש ללמוד על העדפותיה: במי תרצה כי יירה קודם כול, בה או בילדתה? טיפסתי עם יוסלבסקה בין הגופות המדממות אל פתח הבור, ומשם היא המשיכה לבדה; צעדה עירומה בין הכפרים מסביב.

מוזמנים לרכוש את המאמר המלא

המאמר ייתקבל במייל תוך 7 ימי עסקים מרגע קנייתו

מחיר: ₪25